כל צעד נועז מתחיל בזריקה לאוויר של רעיון נועז.

בדיוק לפני שנה, בתקופת החגים, התפטרתי מהעבודה האחרונה שלי כשכירה. זה היה ה"מכשול" האחרון שלנו לפני היציאה אל המסע, וכעת כלום לא עצר בעדנו.

רוב התגובות שקיבלנו מהסביבה,לאחר שהודענו רשמית על העזיבה שלנו, הביעו התרשמות מה"אומץ". קיבלנו הרבה תגובות בסגנון:

"וואו, כל הכבוד, איזה צעד אמיץ!".

אבל האמת היא שהעזיבה לא הייתה צעד אמיץ. היא הייתה רק הצעד הטבעי ביותר…

הצעד שאליו התכוננו במודע ובתת מודע שלנו בשנתיים האחרונות, מאז אותו רגע בתאילנד בו הבטחנו אחד לשנייה שאנחנו נעצב את החיים שלנו.

אבל החלום והפנטזיה לא הם שמימשו לנו את האפשרות לצאת אל המסע. חלומות לא מתגשמים מעצמם. לפחות לא לפי תורת החיים שלי. 

מה שהתניע את כל "המהלך האמיץ", היה דבר אחד, שלפעמים יש נטייה לזלזל בו, ושלעיתים קרובות הוא זה שבאמת דורש אומץ.

לזרוק רעיון נועז לאוויר.

כל צעד נועז מתחיל בזריקת רעיון לאוויר.
במחשבה נועזת שיש לנו את האומץ לבטא במילים.
הדיבור על הרעיון הוא הצעד המגשר בין החלום והפנטזיה למימוש.

אם הכמיהה או המחשבה הנועזת תישאר מחשבה ולא תצא אל העולם האמיתי במילים – היא תישאר כחלום, פנטזיה לא ממומשת. 

התעוזה היא לא בביצוע. הביצוע הוא רק השלב הטבעי בתהליך.

התעוזה מתחילה בלומר את הדברים בקול רם, למישהו אחר

מישהו שאנחנו סומכים עליו שלא יצחק או יזלזל ברעיון, או ינסה להסביר לנו למה זה לא רעיון טוב. מישהו שיעודד אותנו לחדד את הרעיון, לדייק אותו בשבילנו, מישהו שיתמוך בנו לעשות את הצעד הבא.

עצם הדיבור על הרעיון הוא לא רק התחלה של הוצאה לפועל והתכוננות פרקטית. הוא גם התכוננות מנטלית. 

אומרים שהזמן עושה את שלו. ואכן, עם הזמן, המוח שלנו יודע להבשיל באופן טבעי עם רעיון שבהתחלה אולי קצת הבהיל אותו. זה מעין מנגנון מופלא.

כך אנחנו מתרגלים לרעיון, ואז למעשה הצעד שנראה מבחוץ כ"אמיץ", הוא רק הדבר הטבעי לנו לעשות… 

נקודה למחשבה…
מהו הרעיון או החלום הכי נועז שלכם כרגע? זה שלא העזתם להגיד בקול רם לאף אחד?

2 Comments

  1. דן says:

    יש המון מחקרים שתומכים בטענה שאומרת לדבר על הרעיון עם חברים ומשפחה ושזה עוזר להגשים אותו. אך יש גם מחקר אחד שטוען הפוך, שדווקא לספר על המטרות שלך
    לאחרים, יגרום להן לא להתממש. ברגע שאתה מספר על החלום שלך לאחרים המוח מגיע לסיפוק מיידי. וזה בדיוק הסיפוק שמזין את המוח כשהוא מבין שהמטרה כבר הושגה. מכאן המוח כבק קיבל את הסיפוק שלו וזה מביא לירידה במוטיבציה.

    1. Tal says:

      מעניין דן, לא הכרתי את המחקר הזה, תודה! עדיין מאמינה שעדיף לדבר 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *