8 דקות קריאה

האם יכול להיות דבר רדוד יותר מאשר אמונתם של אלה המתפארים בידיעת הבאות? הם טורחים ומשקיעים מאמץ רב כדי שיוכלו לחיות טוב יותר: הם מתכוננים לחיים במחיר החיים עצמם! את יעדיהם הם מציבים הרחק בעתיד, אלא שדחייה כזאת דינה בזבוז נחרץ של החיים: היא מושכת מידיהם כל יום בראשיתו, היא חוטפת מהם את ההווה בהבטחת עתידות. המכשול הגדול ביותר העומד בפני החיים הוא הציפייה: היא תלויה ביום המחר ומאבדת את היום הזה. מה שמופקד ביד הגורל אתה מנסה לקבוע, מה שבידך שלך אתה שומט. לאיזו תכלית תכוון? למה תשאף? כל הדברים העתידיים לבוא נתונים באי ודאות: חייה את חייך לאלתר.

– לוקיוס אנאיוס סנקה. על קוצר החיים

מטרות ויעדים הם דבר מבורך. הם גורמים לנו לקום בבוקר, מניעים את האנרגיה ודוחפים אותנו קדימה. אבל באותה המידה שהם מזון החיים, הם גם יכולים להרוס חיים אם לא עושים בהם שימוש נכון. מה זה שימוש לא נכון? 

סנקה היטיב להגדיר את זה כהצבת יעדים הרחק בעתיד, כזו שבאה על חשבון ההווה. כזו שמכניסה אותנו לאשליה הפרדוקסלית שהעתיד, שאינו בשליטתנו, חשוב מן ההווה שבידינו. 

הנה 5 רמזים שיכולים להצביע על כך שאתם עושים שימוש לא נכון במטרות שלכם. אם אתם רואים את עצמכם באחת מהן או יותר, אולי כדאי לכם לחשוב אם זה באמת מה שאתם רוצים עבור החיים שלכם.

#1 מסתכלים על מבוגרים בפנסיה ומקנאים

נדמה לכם שאנשים מבוגרים בפנסיה נהנים מהחיים יותר מכם? אם זה המצב אז אולי כדאי לעשות חושבים. 

אנשים בפנסיה ככל הנראה באמת נהנים מהחיים, כי הם לא כבולים לשום עבודה, הם חופשיים ועושים מה שטוב להם, ממלאים את יומנם בחוגים, בהעשרות, במפגשים חברתיים, בנסיעות לחו"ל. יש להם זמן לנוח צהריים, לאכול בריא, להתאמן, לפתח תחביבים. 

אבל רגע, למה כל הטוב הזה שמור רק לאנשים בפנסיה? האם אנחנו לא רשאים להינות מהחיים גם בגיל 30?

ההורים והחברים של ירון ושלי אומרים לנו לפעמים שאנחנו "חיים כמו פנסיונרים", או שאנחנו חיים "מהסוף להתחלה". אתם מבינים את האבסורד? החברה מצפה שרק בערוב חיינו נתחיל להינות מהחיים, להגשים חלומות, "לחיות טוב". 

אבל האם מישהו ערב לכך שבגיל 60 נוכל להינות מהחיים בבריאות טובה? מישהו מבטיח לנו שבכלל נגיע לגיל 60? 

ירון ואני החלטנו לפני שנתיים שאנחנו לא לוקחים את הסיכון, שאנחנו חיים כל יום ולא דוחים כלום לפנסיה. החיים קורים עכשיו, וכדאי לחיות אותם במלואם. כי אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר. 

#2 עובדים קשה מידי כי "עכשיו זה הזמן"

"אהנה מהחיים עכשיו קצת פחות אבל אוכל לפרוש מוקדם בראש שקט"

כמו שהקונצנזוס הוא להתחיל לחיות טוב בפנסיה, כך גם ההסכמה היא שבין גיל 30-40 צריך לעבוד קשה, כי עכשיו זה הזמן בעודנו מלאי אנרגיה, כוח ומוטיבציה. 

אם אתם בין גיל 24-40 סביר להניח שזה ה- State Of Mind שלכם כרגע. אני בהחלט מסכימה עם הגישה שזה זמן טוב לעבוד ולהתבסס כשאנחנו צעירים אנרגטיים ובתקווה בריאים. אבל! יש לעבוד קשה עם תמורה הולמת, ויש לעבוד קשה – בעיקר על עצמנו. 

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אותה עבודה קשה היא לשבת מול מחשב 9-12 שעות ביום תמורת 15 אלף ש"ח בחודש? זו שאלה קשה להתמודד איתה, אני יודעת. אבל כדי לעשות שינוי תפיסתי צריך להתמודד עם שאלות לא פשוטות. 

התחילו בלשאול את עצמכם: האם העבודה הקשה שלי עכשיו באמת מבטיחה את עתידי? האם היא מקדמת אותי לעבר חלום מוגדר? האם היא מכניסה לי מספיק כסף לחשבון הבנק? אם התשובות שלכם לשאלות הללו היא כן, אז לפחות יש תמורה לעבודה הקשה שלכם, אבל עכשיו תצטרכו להתמודד עם השאלה הבאה:

האם אתם מזניחים את עצמכם או תחומים אחרים בחייכם ומרכזים את כל הזמן והאנרגיות שלכם בעבודה? אם פה התשובה היא כן, אז אתם ככל הנראה שייכים למה שאני מכנה שיטת העבודה בטור. 

אנשים שעובדים בתור נוהגים להתרכז בתחום אחד בחיים ולהגיע למיצוי שלו לפני שיעברו לתחום הבא. בחברה שלנו זה לרוב קורה בתחום הקריירה: "אעבוד קשה עד שאתבסס מספיק ואז אתפנה להקים משפחה, לפתח את התחביב הגדול שלי, להוציא לפועל נסיעה שתמיד חלמתי עליה וכן הלאה".

ואני חושבת, שדווקא התקופה בחיים שבה אנחנו כל-כך אנרגטיים צריכה להיות מוקדשת להתפתחות שלנו, להגשמת חלומות, לנסיעות, להרפתקאות ולהתנסויות שלא נוכל לעשות אחר-כך, מהסיבות שציינתי בסעיף הקודם – אף אחד לא מבטיח לנו שכשכבר נחליט לעשות את כל אלה הגוף והמוח שלנו יעמדו לרשותנו.

#3 שמים את התחביבים וההתפתחות האישית בסוף

"הלוואי והיה לי זמן לקרוא ספרים" או "אני מתה לחזור לרקוד אבל לא מוצאת זמן.."

לאחרונה אני שומעת חברים שלנו שאומרים שהם עוד שניה מגיעים לנקודה בעבודה שבה יתפנה להם זמן לחזור להתאמן או להתחיל לקרוא ספרים או לקחת קורס העשרה. 

אבל למה בעצם לא לפנות עכשיו זמן לדברים שאתם יודעים שנכון לכם לעשות? ברוב הפעמים האמירות הללו הן דחיינות. סדר עדיפויות הוא לא דבר שמשתנה מעצמו, צריך להחיל אותו. ונחשו מה? העבודה לא נגמרת לעולם.

 אם לא תפנו כבר היום מקום לדברים שחשוב לכם לעשות, הם לא יגיעו בעצמם בעתיד, לא בעוד חודש וגם לא בעוד שנה.

אחד הדברים הכואבים בעיניי הוא שהחברה הרגילה אותנו לחשוב שהשקעה בעצמנו ובתחביבים שלנו היא מותרות. מי ש"מבלה" יותר מדי זמן בפיתוח אישי עשוי להיתפס כעצלן, נהנתן ומפונק.

שנים חלמתי להתחיל לכתוב בלוג. פינטזתי על זה כל כך הרבה פעמים, ואיכשהו תמיד לא מצאתי את הזמן הנכון – הייתי עסוקה מידי עם הלימודים, אחר-כך עם העבודה ובכל פעם שכבר שקלתי להתחיל, הצער על כך שלא התחלתי כבר לפני 5 שנים, עיכב אותי עוד. 

ואז, שבוע אחרי שהתפטרתי מהמשרה הראשונה שלי כאדריכלית שכירה התחלתי לכתוב, ותוך 3 חודשים הרמתי את הבלוג הראשון שלי שפתח בפניי עולם חדש נפלא.

כשאנחנו דוחים את התחביבים שלנו, אנחנו למעשה מגבילים את ההתפתחות האישית שלנו בכל התחומים. מה שמכונה 'תחביב' יכול להפוך להרבה יותר מהמילה הלא מחייבת הזו, שאני מאוד לא אוהבת. 

והנה עוד קונבנציה שהורגלנו בה – את התחביבים שלך תשמרי לשעות הפנאי. מזה בכלל המונח הזה שעות הפנאי? זה נשמע כמו שעות מאוד מיותרות ביום, אז לא פלא שאנחנו דוחים את התחביבים שלנו לפנסיה. 

כדאי להבין שהשקעה בתחביב היא השקעה באפיקים נוספים בחיים, ויש לה יכולת לא רק להעשיר את העולם הרוחני שלכם, אלא גם את העולם המקצועי שלכם. איך? 

על ידי רכישת מיומנויות חדשות ופיתוח אפיקים לא צפויים שעשויים לגרום לכם לשנות כיוון בקריירה או אפילו להשתלב עם התחום המקצועי שלכם וליצור יחד נישה ייחודית. יש המון פסיכולוגים מצוינים, אבל פסיכולוג שמפתח את הכישרון המוזיקלי שלו יכול לפרוץ קדימה מעצם זה שייצר נישה ייחודית שמשלבת בין פסיכולוגיה למוזיקה. 

אז אם הסיבה שאתם נמנעים מלפתח את התחביב שלכם היא כי אתם עסוקים במרדף המקצועי-קרייריסטי, תחשבו שהתחביב הזה יכול להעיף לכם את הקריירה למקומות לא צפויים שיכולים להתברר כהרבה יותר טובים ועם פוטנציאל מיצוי והצלחה הרבה יותר גדול.

הרעיון הזה מועבר בצורה מעולה בספר  The Concise Mastery של Robert Greene.

#4 לוקחים החלטות בשם העלות השקועה

"כבר השקעתי בתואר הזה 4 שנים אז כדאי שכבר אשלים את הסטאז'..."

הנטייה של רובנו היא להגיד לעצמנו משפטים בסגנון כבר הגעתי עד הלום, כבר השקעתי, אז עכשיו לזרוק את הכל לפח יהיה חבל. אנחנו עושים את זה בחיים בדברים גדולים כמו החלטות של שנים וגם בקטנות. 

בטח רובכם תוכלו להזדהות עם התרחיש הבא: אתם מחכים הרבה זמן לאוטובוס וכבר עומדים לאחר. שוקלים אולי לקחת מונית, אבל אומרים לעצמכם שהאוטובוס בטח עוד שנייה יגיע, וכבר חיכיתם את כל הזמן הזה אז עכשיו לקחת מונית יהיה חבל…

לתופעה הזו יש שם – היא נקראת עלות שקועה והיא הטיה (וגם הטעיה) קוגניטיבית כי היא מונעת מאיתנו להתנתק ממה שהיה עד עכשיו ולבחור את הדבר הנכון לנו בנקודת הזמן הנוכחית. 

בדיוק כמו סטודנט למשפטים או לחשבונאות שכבר למד 3 או 4 שנים ויודע שהמקצוע הזה הוא לא מה שהוא באמת רוצה לעשות, אבל ההשקעה של העבר גורמת לו לחשוב שיהיה חבל לא לסיים את הסטאז'.

אני לא באה להגיד שאנחנו צריכים לעשות רק את מה שנוח לנו באותו הרגע בלי חשיבה קדימה, אבל אנחנו כן צריכים להיות מודעים למקום שממנו נובעות הבחירות שלנו. ולא כדאי שעלות שקועה תהיה אחת מהן אחרת אנחנו עלולים להתעורר מאוחר מידי, לוותר על הזדמנויות ולמצוא את עצמנו בכיוון אחר לגמרי ממה שתכננו.

אני סיימתי תואר של 5 שנים באדריכלות, וכדי להיות אדריכלית בעלת רישיון נדרשתי להשלים 3 שנים נוספות של התמחות בתנאים דרקוניים, במשכורות שהן בדיחה ובעבודה אפרורית למדי. 

אחרי תקופה של 10 חודשים במשרד אדריכלים עשיתי חושבים מחדש, והחלטתי שלהעביר ככה עוד שנתיים וחודשיים יהיה פשוט בזבוז משווע של שנים טובות מחיי, שנים שבהן אני יכולה לפרוח בכל מיני כיוונים.

הרגשתי שיש לי לתת לעולם הרבה יותר מ-9 שעות ביום של שרטוט באוטוקד, שגם לא השאירו לי זמן או כוח לפתח משהו בשעות שאחרי העבודה. 

להשלים את הסטאז' הזה היה נראה לי כמו הקרבה עצומה של השנים הבאות, אבל בכל זאת ניקרה בי המחשבה שאם כבר למדתי קשה 5 שנים והשלמתי כבר כמעט שליש מההתמחות אז אולי כדאי לי להתאמץ עוד קצת, לוותר עוד קצת, להמתין עם הדחף שלי להגשמה עוד קצת כדי לקבל את הרישיון הזה, שאני בעצם לא יודעת מה אעשה איתו בהמשך.. 

כמובן שקיבלתי החלטה שלהשלים את ההתמחות יהיה בדיוק הדבר הלא נכון עבורי לעשות. (והחלטתי שגם לעבוד במשרה מלאה אני לא מוכנה יותר. על איך אפשר אחרת קראו כאן.)

מפת ניווט חינמית - 13 שאלות שיעזרו לך לנווט את החיים שלך

#5 דוחים חלומות לאחר-כך

"יש לי חלום לעשות טיול מסביב לעולם! יום אחד אני עוד אעשה את זה.."

מה עוצר אתכם מלהגשים חלום כל-כך ישים כמו טיול מסביב לעולם או לעבור לחיות בחו"ל במשך שנה? האם זו העבודה? אולי הילד שבדרך? המשכנתה שאתם צריכים להחזיר? בן או בת הזוג שבדיוק התחילו ללמוד?

אני חושבת שאף אחד מאלה לא באמת מעכבים אותנו מלהגשים את החלומות או הדברים שאנחנו מאוד רוצים לעשות. הדבר היחיד שכן מגביל אותנו הוא התודעה שלנו, המחשבה שלנו שכבולה בתכתיבים חברתיים, במידע שגוי שעובר בעל-פה על איך צריך לחיות את החיים. 

הפחד שזה לא הזמן הנכון, שזה משהו שצריך להרוויח או 'לקרוע' את עצמנו מספיק קשה בשביל שתהיה לנו לגיטימציה להשלים אותו. למי אתם באמת מפחדים לתת דין וחשבון? לסביבה או לעצמכם?

הסביבה היא החלק הכי פשוט בעיניי. הרבה יותר קשה להודות בפני עצמנו איך אנחנו רוצים לחיות את החיים שלנו. זה דורש שינוי מחשבתי הדרגתי אך ממוקד. זה דורש לשנות את התפיסה הרווחת למה שצריך לעשות ומתי צריך לעשות שדבקה ברובנו, זה דורש לשחרר את רגשות האשמה כלפי עצמנו. וזה דורש הקשבה עמוקה פנימה.

בוקר אחד לפני כחצי שנה פגשתי את אורי גלר. שנייה אחרי שהוא כופף לי כפית, הוא התעניין מה אני ובן זוגי עושים בחיים. עניתי שבן זוגי עובד בהיי טק ואני אדריכלית, שיש לנו גם עסק עצמאי ואנחנו חולמים לגור ולעבוד באמצעותו בחו"ל תקופה. ואז הוא אמר לי משפט יפה:

"If you can be there with your mind, you can be there with your body."

4 חודשים אחר כך כבר היה לנו כרטיס טיסה למזרח בכיוון אחד. 

אחרי שנתיים של התבשלות עם השאלות – איך אנחנו רוצים שהחיים שלנו ייראו? איך אנחנו רוצים לעצב את החיים שלנו, ומה הדברים שחשובים לנו, אנחנו משוחררים (כמעט) מאותן מוסכמות חברתיות על מה 'צריך' לעשות ומתי ונוסעים לתקופה בלתי מוגבלת. 

הסרנו עלינו כבלים פיזיים מיותרים ויוצאנו להרפתקה שחלמנו עליה בשנה האחרונה. הצלחנו לדמיין את עצמנו שם, והצלחנו להוציא את זה לפועל. (עוד על איך עשינו את זה ברשומה למה החלטנו להפוך לנוודים דיגיטליים ואיך הוצאנו את זה לפועל)

אם ראיתם את עצמכם באחת או יותר מהאמירות הללו, אולי כדאי לכם לעשות חושבים מחדש. זה לא פשוט, כל הדפוסים הללו הם החינוך הרווח בסביבה שבה אנחנו חיים: תקריבו עכשיו ותרוויחו אח"כ. ואני אומרת – יש דרך אחרת. 

אל תקריבו את החיים שלכם עכשיו כדי שבעוד 20 שנה תוכלו לנוח. בכלל, אל תחפשו לנוח מהחיים, תחפשו לחיות את החיים. 

אני באמת מאמינה שאפשר לעבוד חכם עכשיו, להציב מטרות ויעדים לטווחים קצרים, כאלה שאפשר לדמיין אותם קורים, לא לוותר על ההתפתחות האישית ולהינות מהחיים שקורים עכשיו. 

אז בואו ננסה לשנות את דפוסי החשיבה הללו ולהפוך אותם:

  •  במקום לחכות לפנסיה – לחיות עכשיו. אין לנו ערבון לכך שנגיע לפנסיה בבריאות טובה והרי חיים רק פעם אחת.
  •  במקום לשים גז על הקריירה ולהקפיא מצב בגזרות אחרות – לעבוד יעיל עכשיו וגם לפתח תחומים חשובים אחרים. אל תנהלו את חייכם בטור.
  • במקום להסתכל על תחביב כעל מותרות – הסתכלו עליו כעל השקעה והזדמנות. לפיתוח מיומנויות נוספות יש יכולת להעשיר לא רק את העולם הרוחני שלכם, אלא גם את העולם המקצועי שלכם.

     

  • אל תקדשו החלטות שלקחתם בעבר וכבר אינן רלוונטיות לנקודת הזמן הנוכחית. התבוננו עמוק פנימה ותשאלו את עצמכם מה מניע אתכם. אם זו העלות השקועה – כדי לחשב מסלול מחדש.

     

  • הוציאו לפועל את החלומות שלכם כי לשם כך אנחנו חיים. 
    "If you can be there with your mind, you can be there with your body."