6 דקות קריאה
אחרי שקיבלתי המון שאלות בנושא, בפוסט הזה אדבר על דרכים שונות שבהן אני משתמשת בכתיבה ככלי בלתי נפרד בהתפתחות האישית שלי.
זה בלי קשר לכתיבת הבלוג והניוזלטר.
באמצעות הכלי הפשוט והנגיש הזה, מצאתי את הכיוון שלי בחיים, הגשמתי חלומות שהיו במגירה במשך שנים ואימצתי אורח חיים שליו יותר.
כך גם אתם תוכלו להשתמש בכתיבה ככלי שישרת אתכם בחיים. ואין צורך ביכולות כתיבה מיוחדות.
איך בכלל מתחילים, מה כותבים, איפה כותבים
ראשית כל, כדי להפיק את היתרונות מהכתיבה, צריך לסגל הרגלי כתיבה. כלומר לכתוב על בסיס יומיומי. אם אין לך הרגל כזה אני ממליצה לך להתחיל בקטן.
רבע שעה של כתיבת יומן בערב לפני השינה, או על הבוקר עם הקפה, לפי מה שהכי מתאים לך.
צריך לזכור שהרגל טוב הוא הרגל שאפשר להתמיד בו, ולכן לא מומלץ להתחיל "בכל הכוח", עם התחייבות גדולה מידי, כי זה מתכון לנטישת ההרגל.
נכון להיום, אני משתמשת בשני הרגלי כתיבה שונים – כתיבת יומן אישי וכתיבת "דפי בוקר". למי שחדש בענייני הכתיבה, אני ממליצה לבחור ולהתחיל מאחד מהם.
יומן אישי –
היומן האישי שלי הוא מחברת גדולה שבה אני כותבת כל יום מה שמתחשק לי, אין חוקים. בדרך כלל זה יהיה תיעוד קצר של היום שהיה, המחשבות והרגשות שלי על מה שהיה.
היומן האישי הוא המקום שלי לכתוב גם רעיונות שצצים תוך כדי היומן, או רגע לפני השינה, תובנות ספציפיות או כלליות על החיים, רצונות ושאלות לעצמי.
בקיצור, היומן הוא מקום להכל ואין בו חוקים. החוק היחיד הוא הכנות מול היומן.
דפי בוקר –
דפי בוקר הם קונספט שלקחתי מהקורס של ג'וליה קמרון – דרך האמן.
מדובר בכתיבת שלושה עמודים דבר ראשון על הבוקר (או במקרה שלי, דבר שני אחרי המדיטציה).
הרעיון הוא לכתוב בחופשיות ובזרימה בלי לחשוב בכלל. סוג של "פריקת התת-מודע" על הנייר או המקלדת. מה שיוצא יוצא.
היומן ודפי הבוקר הפכו לחלק בלתי נפרד מהרוטינה שלי ויום בלעדיהם מרגיש לא שלם. זה היופי בהרגל שעושה לנו טוב.
מעבר להנאה עצמה שבכתיבה, הנה 5 דברים שאפשר להרוויח ממנה:
1. פריקה של התת-מודע, הקלה ושחרור
הכתיבה היא התרפיה הכי זמינה ונגישה שיש. אני רואה בה כטיפול לכל דבר.
הנייר (או המסמך האלקטרוני) הוא הפסיכולוג שלי, והוא תמיד שם. רק שבניגוד למטפל, הוא לא מעלה את המחירים של הטיפול והוא לא יוצא לחופשות ואין סכנה שהוא יפרוש יום אחד וישאיר אותי ללא מטפל.
הכתיבה ביומן אישי או בדפי הבוקר היא מעין "פריקת מוח", כתיבה לא מחושבת, חופשית. אף אחד לא עומד לראות את מה שכתבת לעולם. גם לא בן הזוג. והידיעה הזו מאפשרת לך להיפתח ולכתוב על הכל.
וכמו שההקלה מגיעה לעיתים קרובות מעצם הפריקה והשיתוף במילים עם אדם אחד, כך עבורי היא גם מגיעה מעצם הפריקה על הנייר.
*חשוב לי להסתייג ולהבהיר שאני לא מציעה את הכתיבה כתחליף לטיפול על ידי מומחה במידת הצורך.
2. איתור דפוסים חוזרים וקריאה לפעולה
השימוש שאני אישית הכי אוהבת בכתיבה ככלי, זה איתור דפוסים חוזרים.
תוך כדי הכתיבה המשוחררת, הלא מתאמצת והחופשית, עולים דברים מבפנים.
הדברים שעולים מבפנים בתהליך הכתיבה החופשית הם לרוב דברים מודחקים, רצונות או חששות חבויים שאולי לא העזנו להגיד בקול רם, אפילו בפני עצמנו.
הם מצאו את הדרך אל הנייר מתוך מעמקי התת-מודע שלנו והם רוצים שנבחין בהם. הבעיה היא שכשדברים נשארים בראש שלנו ולא מקבלים תיעוד מוחשי, קשה לנו להבחין בהם.
לעומת זאת, כאשר בכתיבה שלכם עולה משאלה כלשהי, או משהו שמציק, או דפוס שאתם מתלוננים עליו שוב ושוב, יש לזה תיעוד אחורה.
פתאום אנחנו מתחילים לשים לב שאנחנו כותבים את אותו דבר כבר במשך כמה שבועות, או חודשים, או שנים.
אנחנו קולטים את זה מעצם הכתיבה או בזמן שחזרנו אחורה לדברים שכבר כתבתנו בעבר.
ואז אנחנו מבינים שזה לא במקרה. שהחזרה שוב ושוב על אותו הדבר, היא בעצם קריאה לפעולה. לעשייה או לשינוי.
בדרך הזו הבחנתי, ב-2016, בחלום המודחק שלי לפתוח בלוג. חלום שהיה שם מאז 2009.
אבל מכיוון שרק ב-2016 התחלתי לכתוב יומן על בסיס קבוע, רק אז גם התחלתי להבחין בחלום הזה. ומשם הדרך הייתה קצרה להוציא אותו לפועל.
בדרך הזו הבחנתי בעוד המון דברים שניסיתי להדחיק, כמו השני קילו שתמיד רציתי לרדת ושעד שלא ירדתי לא נעלמו מן היומן.
לא משנה כמה ניסיתי להדחיק את הרצון הזה ולהגיד לעצמי – את נראית מספיק טוב, עד שלא פעלתי בנושא, המשכתי לכתוב על כך.
כוחו של היומן הוא בכך שהוא חושף בפניך הכל, מתוכך. קורא לך לעשות את מה שעמוק בפנים ברור לך שעליך לעשות.
3. הבחנה ובחינה של רעיונות חדשים
רעיונות הם דבר חמקמק. אם לא תופסים אותם ובוחנים אותם לעומק, הם הרבה פעמים נעלמים. עוברים הלאה.
רעיונות יכולים לצוץ בכל רגע ביום. בהליכה בפארק, במקלחת, אפילו בשיחת עבודה משעממת כשהראש נודד למחוזות אחרים.
כשצץ לי רעיון ברגע שכזה, אני ממהרת לכתוב את הרעיון בכמה מילים בודדות במקום זמין (בפנקס או בטלפון).
אחר כך, אם מתחשק לי לבחון רעיון חדש מסוים, אעשה זאת באמצעות הכתיבה ביומן או בדפי הבוקר. שם אוכל להעמיק ברעיון בנחת, ולפתח אותו אפילו יותר.
רעיונות יכולים לצוץ גם תוך כדי הכתיבה השוטפת מבלי ששמת לב לכך. למשל תוך כדי שכתבת על אירועי היום שהיה והמחשבות שלך על מה שהיה בעסק או בעבודה… ואופס! צץ לו רעיון חדש.
דרך נוספת להבחין ברעיונות היא באמצעות מעבר על דפי הבוקר פעם במספר שבועות. בעת מעבר על דפי הבוקר שלי, אני מבחינה ברעיון או במספר רעיונות שעלו ומתחשק לי לבדוק אותם כעת.
בשלב הבא, אחרי שהתבשל אצלי מעט בכתיבה, הרעיון יהיה בשל לצאת החוצה במילים לאדם קרוב. (עוד על השלב הזה בפוסט לזרוק רעיון נועז לאוויר)
4. רפלקשן ובקרה על התקדמות
ברגע שמאמצים את הרגל הכתיבה על בסיס קבוע ומייצרים רצף, נוצר לנו מעין תיעוד של ההתקדמות שלנו.
זה מאפשר לנו לראות באילו אספקטים בחיים אנחנו מתקדמים קדימה, ובאילו אנחנו אולי תקועים במקום.
איך עושים בקרה על ההתקדמות? פשוט חוזרים אחורה בזמן. ביומן.
באחד הפודקאסטים ששמעתי השנה, המרואיין סיפר שבכל יום כשהוא ניגש לכתוב יומן, הוא קורא את אותו התאריך ביומן משנה שעברה, ביומן מלפני 5 שנים ובזה מלפני 10 שנים. כך הוא רואה איפה הוא היה ומה הוא חשב באותו זמן.
אז רובנו לא כתבנו יומן על בסיס יומיומי ב-10 השנים האחרונות, ואולי גם לא בשנתיים האחרונות, אבל גם חצי שנה, וגם ארבעה חודשים זה המון זמן.
אני אישית אוהבת לחזור שנה אחת אחורה מידי פעם, לראות מה השתנה, איפה התקדמתי ואיפה לא.
פעם בשנה, בסוף השנה, אני אוהבת לעבור על היומן כולו, לסמן את האירועים הכי משמעותיים עבורי בכל חודש, ולראות איך אני יכולה לייצר עוד מהם בשנה הקרובה.
5. תיעוד, העצמת חוויות והעשרת העבר שלך
לא מזמן פתחתי יומן ישן מתקופת הצבא, שנשמר יפה בבית הוריי. בחיים לא יכולתי לחזור לאותם רגעים משמעותיים בתקופה הזו אם לא היומן. הזיכרון פשוט לא מספיק כדי לתפוס את כל הפרטים.
התיעוד של הימים והאירועים בחייך, גם הקטנים ביותר, זו בעיניי אחת המתנות והמזכרות היפות ביותר של החיים. שום דבר אחר לא משתווה לזה, גם לא תמונה או וידיאו.
(אגב, בעידן הדיגיטלי שלנו, מרוב הצפה בתמונות וסרטונים בסמארטפון, אני מאמינה שמה שישרוד לאורך זמן אלו דווקא הדברים הקשיחים, כמו יומנים ואלבומי תמונות.)
העבר שלנו בנוי מזכרונות. אני מאמינה שככל שנעשיר את הזכרונות האלו, כך החיים שלנו ייראו עשירים יותר.
חוויות משמעותיות, גדולות ככל שיהיו, תמיד מאבדות משהו בזיכרון עם הזמן. קשה לשחזר את התחושות מהזיכרון.
אבל לחזור ולקרוא חוויה משמעותית שכתבת עליה בפירוט לפני מספר שנים, או אפילו לפני מספר חודשים, זה כמו לחוות את החוויה מחדש. לחזור שוב לאותו הרגע בדיוק, לחוש את אותן התחושות. זו תחושה מאוד חזקה בעיניי.
הרבה פעמים אני מדמיינת איך זה יהיה לקרוא את היומנים שלי אם אגיע לגיל 80. או האם אתן לילדים שלי לקרוא בהם כשיהיו מבוגרים.
אז אם עוד לא אימצת את הרגל הכתיבה ככלי, אני ממליצה לך בחום להתחיל עוד היום. אבל להתחיל עם התחייבות קטנה –
להבטיח לעצמך לכתוב כל יום במשך 4 השבועות הקרובים.
בהתחלה זה עשוי להרגיש לך מאולץ ומסורבל. אבל גם אם נדמה לך שאין לך על מה לכתוב, הסוד הוא פשוט להמשיך. גם אם זה אומר לכתוב "אין לי על מה לכתוב" במשך עמוד שלם.
ההרגל הזה הוא המשימה הראשונה שהמשתתפים בתכנית שלנו מקבלים. כמעט כולם מוצאים אותו קשה בהתחלה, ותוך 4 שבועות כבר לא יכולים בלעדיו.
ספרו לי בתגובה אם עשיתי לכם חשק להתחיל להשתמש בכתיבה ככלי ומתי אתם מתכוונים להתחיל 🙂
חיכיתי לפוסט הזה!
יש אפליקציה או תוכנה יעודית לכתיבת יומן? (בונוס: עבור מק)
תודה ארז!!
אין לי המלצה בשבילך על אפליקציה ליומן (בטח לא למק), פשוט כי אני אולד פאשן בעניין הכתיבה ואוהבת לכתוב מקסימום בוורד 😅
אבל אני בטוחה שבסופר טולז יידעו לתת מענה.
תודה, כתוב נהדר ועושה חשק.
תודה רבה עפרה, כיף לשמוע שעשה לך חשק!