בתקופה זו של השנה – כששנה אחת נגמרת ומתחילה לה חדשה, נהוג להביט על השנה שחלפה ולאחל דברים טובים לזו החדשה.
ואני חושבת שזו גם הזדמנות להסתכל על התמונה הגדולה יותר – הפאזל של חיינו.
ולתהות לגביה.
ולא לפחד לשאול את עצמנו שאלות מהותיות:
האם אנחנו מרוצים מהכיוון שהלכנו בו בשנה האחרונה? מה לגבי השנתיים האחרונות? החמש?
האם אנחנו מתפתחים בנתיב שטבעי לנו לצמוח בו?
האם חלקי הפאזל של חיינו משתלבים זה בזה בהרמוניה? משלימים זה את זה לכדי תמונה ברורה? או האם החתיכות מפוזרות להן במרווחים כה גדולים שקשה להבחין בתמונה אחת?
לרובנו יש את הפריבילגיה לבחור את הדרך שלנו בעולם הזה. אבל הבחירה היא לא מקצוע, או סטטוס, או קריירה. הבחירה היא גם לא ערב אחד של מחשבה על העתיד, גם לא שבוע או חודש, או שנה. הבחירה היא תהליך.
היא תהליך של התנסויות, גישושים, של חיפוש ושינויי כיוון.
ייתכן וזהו תהליך אינסופי.
התהליך יכול להיות מייסר ומייאש ויכול להיות מספק ומרגש.
אם החיפוש מלווה בהקשבה פנימית עמוקה, בשילוב של תחושות בטן וחשיבה רציונאלית, בכתיבה, בדיבור, בהתנסות וב- Reflection, אז התהליך יהיה טבעי, אורגני, הרמוני.
אך אם הוא יחסר חשיבה רציונאלית, או יתעלם מההקשבה והאינטואיציה, אם החיפוש יהיה מבולגן, תזזיתי, יקפץ מקצה אחד לאחר בבהלה וללא מנוח – אז התהליך יהפוך למייסר.
יש שיגידו שהיקום או כוח עליון מכוון אותנו לאן שאנחנו צריכים להגיע. אבל אני מאמינה שהכוח הוא בנו, אנחנו מכוונים את עצמנו. ולדברים יש נטייה להסתדר מעצמם אם רק נהיה מספיק קשובים וכנים, אך גם רציונאליים.
על פאזל החיים
לכל אחד יש את תמונת חייו הייחודית, המורכבת מאינספור חתיכות.
חתיכות הפאזל הללו, הן אוסף החוויות, הזיכרונות וההתנסויות שלנו. והן היוצרות את תמונת חיינו. התמונה הזו פתוחה לשינויים והתפתחות תמידיים. אבל כמו בפאזל, יש אסטרטגיות שונות להרכיב תמונה.
יש שיחפשו להשלים קודם את המסגרת, יש הנוקטים בשיטה שכל חתיכה שידם תעלה – תונח במקום משוער, ויש את שיחפשו כל פעם את החתיכה הבאה שתשלים את זו הקודמת.
גם בקרב אלו האחרונים, יש שיטות שונות – יש הדבקים בפיתוח גוש אחד, מחפשים אחר החתיכות החסרות בכיוון שבחרו, ויש המפתחים כמה מוקדים שונים במקביל, מפזרים ביניהם את תשומת ליבם.
לאיזו אסטרטגיה אתם שייכים?
קל יותר להרכיב תמונה ברורה כשהחתיכות משלימות זו את זו ברצף הטבעי להן. אם כי לעיתים, כדאי גם לנסות ולהניח חתיכה במקום רחוק יותר, ולהתקדם לכיוונה.
לפעמים, אנחנו מרוכזים בחתיכה הנוכחית או מחפשים אחר החתיכה הבאה, ושוכחים להתבונן בתמונה הגדולה שנוצרה לה מאוסף החתיכות שהנחנו.
ולתהות על הפאזל השלם של חיינו ועל האסטרטגיה שלנו להמשך הרכבת הפאזל.
לשנה החדשה אני מאחלת לכולנו לזכור להתבונן בתמונה הגדולה ולהחליט בעצמנו על הכיוון שנפתח הלאה.
שניצור חוויות וזיכרונות מתוקים, ושנניח את חתיכות הפאזל של חיינו באופן שיעשיר את התמונה הגדולה, ובדרך הכי טבעית לה.
שנה מתוקה.