"אתה הרי תופס את המחשבות ודרכי הפעולה שלך בעבר כשטותיות, מביכות או לא מטיבות, אז למה אתה חושב שיש הגיון במה שאתה עושה עכשיו?"
לא מזמן, עזרתי במיונים לתכנית מנהיגות כלשהי.
במסגרת המיונים ראיינתי מספר מועמדים, כולם מאוד מרשימים, כשהמטרה הייתה לבדוק את התאמתם לתכנית.
אחרי שניסיתי בכל ראיון כמה שאלות שונות, בסופו של דבר השאלות המהותיות ביותר ששאלתי (לתפיסתי) היו:
- מה החברים או המשפחה שלך עושים שאתה ממש לא מסכים איתו?
- איזה פרדיגמות שינית בחצי השנה האחרונה?
חלק מהמועמדים ביקשו שאספק דוגמאות כדי להבהיר את השאלה השניה, ועכשיו לקראת סוף 2021, החלטתי שיהיה נכון לכתוב ולפרט על הפרדיגמות או העקרונות שהנחו אותי, ושבדיעבד אני לא בטוח שהטיבו איתי.
כשאני חושב על זה, זה לא שאין אמת בעקרונות האלה, כמו שפשוט האופן שבו אני פירשתי אותם לא בהכרח היה האופן הכי מטיב. סבלתי ממה שנקרא הטיית האישוש.
הטיית האישוש (באנגלית: Confirmation bias) –
היא הנטייה לחפש, לפרש, להעדיף, ולזכור מידע באופן שמאשר אמונות או השערות, תוך מתן תשומת לב פחותה במידה בלתי-פרופורציונלית למידע שתומך באפשרויות חלופיות.
זהו סוג של הטיה קוגניטיבית ושגיאה שיטתית בחשיבה אינדוקטיבית. אנשים נוטים להציג הטיה זו כאשר הם אוספים או זוכרים מידע באופן סלקטיבי, או כאשר הם מפרשים את המידע בצורה מגמתית.
ההשפעה חזקה יותר בנושאים טעונים רגשית וכאשר מדובר באמונות שמושרשות עמוק. אנשים גם נוטים לפרש ראיות דו-משמעיות כאילו הן תומכות רק בעמדה שלהם.
– מתוך ויקיפדיה
טוב, מספיק עם ההקדמה, להלן 6 הפרדיגמות:
1. גרגיר חול אחד לא יכול לעזור לגרגיר חול אחר
גם קונספט של טראנס מק'קנה.
טראנס אמר שכולנו קטנים כמו גרגירי חול וזה הזוי לחשוב שגרגר חול אחד יכול לעזור לרעהו.
איך פירשתי את זה לא נכון?
לקחתי את המשפט הזה למקום קצת קיצוני, החלטתי שאני לא צריך עזרה או ייעוץ חיצוני כי כל התשובות נמצאות אצלי.
זה כמובן זחוח ואפילו די פרדוקסלי, כי הרי יש לי הרבה מאוד מורים שכן קידמו אותי ולימדו אותי, אז אני לא ממש יודע למה פירשתי את המשפט ככה.
מה גם שטרנס מק'קנה הוא חסיד גדול של סמים פסיכדליים, ואחת האג'נדות שלו היא שפטריות פסילוסיבין יכולות להוות לנו (לגרגירי החול) מורים.
אני לא חולק עליו בהיבט של הכוח של הפטריות, אני פשוט אומר שיש לו אג'נדה כמו לכולם, והאופן שבו אני פירשתי את האמירה שלו היא ככל הנראה לא כוונת המשורר.
אגב, זה בניגוד מוחלט לאמירה פילוסופית של אלן ווטס שאומר 'שאדם לא יכול לנגוס את הפה של עצמו' שזאת גם אמירה שמאוד אהבתי.
מהאמירה הזאת גזרתי את התפיסה ההפוכה כי יש לנו נקודות 'עיוורון רבות' ואנחנו חייבים עזרה חיצונית.
אז על אף שהתחברתי לשתי האמירות, אני לא ממש בטוח שזיקקתי אותן לכדי משהו מטיב.
2. מה שהביא אותך לפה לא יקח אותך לשם
אני לא זוכר איפה שמעתי את האמירה הזאת, אבל זאת קלישאה מפורסמת, מאלה שאפשר להגיד תמיד.
איך פירשתי את זה לא נכון?
משום מה, די הזנחתי הרבה דברים בסיסיים שעבדו כי חשבתי שהם 'כבר לא לשלב'.
בין אם זה מדיטציה, כתיבת יומן, פתיחת מיילים רק בשלב מאוחר של היום וכו'.
בפועל וזה מה שאני חותר לעשות, זה דווקא כן להקפיד לעשות את הדברים הבסיסיים.
כלומר, במקום לעשות אופטימיזציה באמצעות אלימנציה לדברים הבסיסיים, להשתפר בעזרת הוספת עומק לאותם אלמנטים.
קצת כמו שבניווטים בצבא לימדו אותנו שאם אנחנו מתחילים להתברבר תמיד צריך לנסות למקום האחרון שבו 'היינו מאופסים'.
אני חושב שבחיים יש מקום לשלילה ולסירוב, ויש בהחלט מקום לצמצום, אבל יש דברים בסיסיים שעובדים שכדאי תמיד להקפיד עליהם.
3. על 'Virtue Signaling'
מהרגע ששמעתי את המונח הזה, שבעצם אומר שאנשים מאותתים ערכים מסויימים באופן אינטרסנטי ומתוכנן, התחלתי לראות הרבה סממנים של חולשה ופגיעות באופן ציני.
למשל כשמשווק מסוים כותב סיפור 'קורע לב' על איך עד לפני 3 שנים הוא היה מחוסר כל והיום הוא נהנה לתת ולחלוק את הידע שלו, זה די עורר בי חלחלה.
או לחלופין שמישהו מפרסם את תרומה או התנדבות כלשהי שעשה.
הרגשתי שיותר מידי אנשים מנסים לשדר אותות כוזבים ומצאתי את עצמי מתעצבן מפוסטים רבים.
(חשוב לציין שחוסר החמלה הזה הוא רק בהקשר עסקי, והוא בא לידי ביטוי בעיקר בפוסטים בפייסבוק של קואצ'רים, מאמנים ו'גורואים' למיניהם.)
כשאני חושב על זה לעומק, אני עדיין מעריך שאנשים משתמשים בפגיעות באופן לא הוגן, אבל אני פשוט חושב שאין לי טעם לשפוט אותם. מה שנקרא "תישאר במסלול שלך ואל תסתכל מה האחרים עושים".
באותו הקשר, וזה מתחבר לשתי הנקודות האחרונות, אחרי צפייה בסרט Kumara שבו בחור הודי צעיר מתחפש לגורו ומקים לעצמו מעגל של מעריצים ומוליך אותם שולל, התחלתי לסלוד מ'גורואיזם', בעיקר בהקשרים רוחניים, וזה הרחיק אותי באופן כללי מהעולם הרוחני.
כך למשל, לפני הצפייה בסרט הקפדתי לעשות טאי צ'י, מדיטציה, חשבתי הרבה על עולם הרוח, ופתאום אחריו עשיתי תיקון תותחנים לעולם התפיסה המדעית.
לא מזמן קראתי ספר שנקרא Bad Science, שמדבר על כל הבעיות בעולם המדע של היום, ודווקא לקחתי מהספר הזה את הערך הרב שיש באפקט הפלסיבו והיכולת המדהימה של המוח שלנו לשפר את מצבנו. (וגם את כל הפערים שיש בעולם המדע).
זה לא שאני מתכוון לסלוד מהתפיסה המדעית, כנראה שלא, אבל אני כן חושב שיש הרבה יותר מקום פשוט לעשות דברים שמרגישים לי נכון, גם אם אין להם ביסוס מדעי, ואולי לחזור לעשות דברים שמיהרתי למתג כ'זה סתם בלוף'.
*עוד על פרדיגמות, גורואיזם וטריילר לסרט שהזכרתי אפשר למצוא בפוסט הזה.
4. Follow Your Passion
מי שעוקב אחרינו זמן מה יודע שאנחנו מאמינים גדולים בפאשן אקונומי (כלכלת תשוקה) ושמוטב שנעשה דברים שמעניינים אותנו.
יש את המשפט של קונפוציוס שאומר –
"לכל אדם יש שני חיים, אלו השניים מתחילים כאשר הוא מבין שיש לו רק אחד"
אין ספק שזה משפט מאוד יפה ואני די בטוח שעדיין לא הפנמתי אותו. כלומר, אני לא בטוח שכבר התחלתי את החלק השני של החיים שלי, אני בכלל לא יודע איך יודעים.
איך זה אצלך?
בכל אופן, בהקשר של Follow your passion, ללכת אחר התשוקה שלך, טל ואני תמיד תהינו כמה צריך לצאת מאזור הנוחות לשם היציאה מאזור הנוחות.
למען האמת, אני חושב שבזמן האחרון קצת התרככתי, נהניתי, התענגתי, ופירשתי את ה-Follow Your Passion באופן כזה שאומר ש'לא צריך לבלוע שום צפרדעים', אלא רק לרדוף את התענוג והנעימות (אני כמובן מקצין במידה מסוימת).
אני חושב שיש מקום "לבלוע צפרדעים" (לעשות דברים שלא מעוניינים לעשות) ואני חושב שבאופן כללי צריך למתג מחדש את המכשול והקושי, אלה הדברים שדווקא יוצרים את הכיף.
כלומר, חשוב לא להתבלבל, Follow Your Passion לא אומר להתנוון או להתענג, אלא דווקא כן לחפש משמעות, עשייה ואתגר.
5. אנשים לא רוצה שימכרו להם
את המשפט שמעתי מדן קנדי, אחד המשווקים המפורסמים בעולם.
איך פירשתי אותו לא נכון?
בעוד שאני מסכים, שאנשים לא רוצים ש'ידחפו להם מוצרים', אני לא חושב שיש בעיה עם להציע ללקוחות פוטנציאליים שירותים או מוצרים.
דן קנדי מדבר על תיאוריה שנקראת "שיווק מגנטי", שלהבנתי אמרה שצריך לייצר תכנים שימגנטו את הלקוחות והם כבר יגיעו אלייך במצוקה וידרשו שתפתור להם את הבעיות (בתשלום כמובן).
יש כאן הגיון אין ספק. אבל זה ספקטרום שצריך להיזהר להיות בנקודות הקיצון שלו: לא לדחוף מוצרים באגרסיביות ומהקיצון השני לא להיות אדישים למכירות וייצור הכנסה.
אנחנו במקרה הזה, היינו מאוד אדישים למכירות. כמובן שזה גם קשור לעובדה שההכנסה העיקרית שלנו היא ממסחר אלקטרוני, אבל מצד שני היו לנו הרבה הזדמנויות עסקיות במסגרת המותגים האישיים שלנו שלא מינפנו.
6. Impatient with Actions, Patient with Results
גם במקרה הזה אני לא זוכר איפה שמעתי את הקלישאה הזאת, אבל אני חושב שרק החלק השני שלה חלחל לי לתוך המוח.
הקלישאה אומרת שצריך להיות סבלניים מבחינת התוצאות אבל להיות נחפזים בעשייה בטווח הקצר.
אני בעיקר שמתי דגש על הסבלנות בטווח הארוך, שזה טוב ובריא, אבל זה רק חצי מהמשפט.
לא שאני חושב שצריך לנהוג בחיפזון, אבל אני כן מאמין שצריך לחפש סיגנלים מהירים וכל הזמן לעשות תיקונים קטנים לאורך הדרך ולא לצאת מנקודת הנחה שאם רק נחכה מספיק בסבלנות, בסוף הכל יתכנס.
אז אלו הן 6 פרדיגמות או עקרונות שלקראת סוף 2021 אני מבין שכנראה טעיתי לגבי האופן שבו פירשתי ויישמתי אותן.
המשפט שפתחתי איתו את הפוסט הזה, של טראנס מק'קנה, יושב לי חזק בראש מאז ששמעתי אותו, וגורם לי להרהר על כמה דברים מהותיים;
מצד אחד, זה משפט שקצת קשה לעכל אותו, להכיר בזה שאני עושה בנקודת זמן הנוכחית דברים שהם "לא מוצלחים".
מצד שני, ב-2018 נהגתי באופן מסוים כי באותה נקודת זמן חשבתי שכך עליי לנהוג, ועכשיו אני צוחק על ההתנהלות שלי. אז סביר להניח שב-2024 אסתכל על ירון של 2021 בפליאה או ביקורתיות, לא?
מצד שלישי, אני מאמין שאנחנו עושים את הטוב ביותר שלנו בכל רגע נתון, ואולי בכלל עצם העובדה שאנחנו מסתכלים אחורה בתמיהה, זלזול או מבוכה, מעידה על כברת הדרך שעברנו?
אני בוחר לסיים בסרטון הזה של אלן ווטס שמעלה שאלות פילוסופיות על החיים בהקשר של מה המטרה ולאן כל זה הולך.
זה מבחינתי סיכום נעלה לפוסט.