7 דקות קריאה

השבוע סגרנו חודש בצ'אנג מיי, וחשבנו שזה זמן טוב לסכם את רמת ואיכות החיים בעיר הצפונית של תאילנד. אז כמה באמת עולה לחיות פה? ומה התמורה?

בפוסט הזה תמצאו פירוט מדויק של ההוצאות החודשיות שלנו כזוג, כולל הכל. כן, הקפדנו לרשום כל קפה וקוקוס שקנינו במהלך החודש, כדי שבסופו נוכל להגיד בדיוק כמה הוצאנו ועל מה, ולהבין האם זה באמת השתלם כלכלית כמו שנדמה לנו.

רגע לפני שאתחיל, חשוב לי לציין שכל הנתונים בפוסט הזה הם סובייקטיביים לחלוטין. מה שעבורנו נחשב יקר יכול להיות זול עבור מישהו אחר ולהיפך. אני משתמשת במונחים כמו חלש, חזק, זול ויקר שהם כמובן יחסיים מטעמי נוחות.

בנוסף, ההוצאות שאפרט עליהן בהמשך הן בקורלציה לרמת החיים האישית שבחרנו. ניתן להוציא הרבה פחות בדיוק כמו שניתן להוציא גם הרבה יותר. ולכן אין לראות בשום דבר מהנאמר בפוסט הזה כהמלצה כלכלית. (מה גם שאני לא מוסמכת לתת ייעוץ שכזה).

זהו, אחרי שהבהרתי מה שהיה עליי להבהיר אני יכולה לגשת לשורה התחתונה של הפוסט בחופשיות, עבור מי שרוצה את הפאנץ' כבר עכשיו –

המעבר לתאילנד אפשר לנו להקטין משמעותית את הוצאות המחיה שלנו ביחס לאלו שהיו לנו בתל-אביב, ולעלות  את רמת החיים. שוב, ביחס לעצמנו. 

סך הכל חודש מחייה בתאילנד עלה לנו 73,800 באט שהם כ- 8,500 ש"ח לשנינו יחד.

כך עשינו זאת, וכך גם אתם תוכלו לעשות זאת אם תרצו:

בחרנו את מקום המגורים שלנו בקפידה

ליכולת לבחור את מקום המגורים שלנו יש לא רק משמעות של חופש ושליטה על החיים, יש לה גם היבטים כלכליים. הסרת התלות ממקום פיזי אחד מרחיבה את אפשרויות הבחירה בקורלציה לפוטנציאל החיסכון.

הבנו שפוטנציאל החיסכון שבבחירה בין מגורים במרכז תל-אביב, לעיר הפריפרייה או להתיישבות בדרום, קטן בהרבה מפוטנציאל החיסכון שבבחירה בין ישראל, לתאילנד או לכל מקום אחר בעולם. לכן ברגע שהסרנו כל תלות גאוגרפית במקום עבודה, האופציות לחיסכון התרחבו יחד עם אפשרויות המחיה.

ואז שאלנו את עצמנו – מדוע שלא נבחר את המקום שהכי מתאים לצרכים שלנו? שמאפשר לנו גם לחסוך וגם לעצב את חיינו כפי שאנחנו רוצים? האם המקום שבו נולדנו הוא בהכרח המקום הכי מתאים לכך?

העולם גדול ומלא אפשרויות וצורות מחיה, והחיים הבוגרים והבריאים לעומת זאת – מוגבלים בזמן. החלטנו לנסות את החיים במקומות אחרים. תמיד יהיה אפשר לחזור, ומה כבר יש לנו להפסיד בעצם? 

התחנה הראשונה שנבחרה, מבין כמה אופציות שענו לקריטריונים שניסחנו, הייתה צ'אנג מיי. 

צ'אנג מיי לא במקרה הפכה ליעד פופולארי למחייה בקרב 2 אוכלוסיות מערביות בולטות: מבוגרים ב'פרישה' ו'נוודים דיגיטליים'. החיים פה זולים ביחס למדינות המערב והאיכות גבוהה. (מה עוד מושך בה? תוכלו לקרוא כאן).

להקטין משמעותית את הוצאות המחיה

ההחלטה שלנו לצאת למסע של 'נוודות דיגיטלית', הייתה בין היתר החלטה כלכלית. הבנו שאם אנחנו יכולים לשמור על ההכנסות שלנו ולהקטין את ההוצאות שלנו משמעותית – נוכל להגדיל את החיסכון שלנו.

האסטרטגיה הזו היא לכאורה מאוד הגיונית ובסיסית ולא מעט אנשים נוקטים בה, בעיקר בשלב הזה בחיים שבו נהוג מה שנקרא 'להתבסס כלכלית'. הבלוג של 'הסולידית' למשל, דוגל בחיסכון אגרסיבי עד לרמת ניתוק מכשירי החשמל מהשקעים בכל יציאה מהבית.

אבל כמה אנשים סביבכם אתם מכירים שמצליחים לחסוך משמעותית מעצם הקטנת ההוצאות שלהם? האם אתם מוכנים לנתק את החשמל בכל יציאה מהבית כדי לחסוך כמה שקלים בחודש? אני לא.

אני מאמינה שאם מאוד רוצים, אפשר לקצץ הוצאות גם בישראל באמצעות מה שהסולידית מכנה 'חיסכון אגרסיבי', אבל 2 דברים מרכזיים גרמו לנו לוותר על המאמץ:

  1. חיסכון שכזה לרוב מלווה בירידה ברמת החיים, וזה לא משהו שהיינו מעוניינים בו. 

  2. החיסכון לא משמעותי מספיק כך שהירידה ברמת החיים תשתלם מבחינתנו.

אם כך, חיפשנו דרך אחרת, שבה אנחנו לא רק מקטינים את ההוצאות שלנו ומגדילים את הרווחים, אלא גם שומרים על רמת החיים שאנחנו מעוניינים בה. או במילים אחרות:

חיפשנו לאכול את העוגה ולהישאר חטובים

הכנסה שאינה תלויה במקום או במטבע

פה בא לידי ביטוי החשיבות של הכנסה שאינה תלויה במקום גיאוגרפי. למה הכוונה: זה דבר אחד לנסוע לתאילנד ולהקטין את ההוצאות, אבל הרי הרווח בסופו של דבר נקבע מהיחס בין ההוצאות להכנסות. ופה הנקודה.

לחיות במדינה עם מטבע חלש ולהתפרנס במטבע המקומי מאפשר לחיות ברמת החיים של המקומיים. לעומת זאת: לחיות במדינה שבה המטבע חלש ולתפרנס במטבע חזק יותר זה כבר מאפשר לכם לחיות באיזו רמת חיים שתבחרו. מגניב לא?

וזה מה שעשינו. שמרנו את ההכנסות שלנו במטבעות חזקים (יורו, דולר, פאונד) ועברנו לחיות במדינה שהמטבע שלה חלש לעומתם. וכך זה מרגיש לאכול את העוגה ולהישאר חטובים.

הוצאות במטבע מקומי חלש + הכנסות במטבע חזק = הגדלת הרווחים

אפשרות לשמור על רמת חיים גבוהה

ועכשיו לעוגת ההוצאות שלנו.

כמה הוצאנו (מעט) על מה (על כל טוב) ולמה (כי רצינו ויכולנו) - העוגה המלאה

אז כפי שציינתי בתחילת הפוסט, ההוצאות בצ'אנג מיי הם נגזרת של כמה אתם רוצים להתפנק ולכן עוגות של אנשים אחרים עשויות להיראות אחרת לגמרי. לכל אחד גם יש את הדברים שיותר ופחות חשובים לו. 

העוגה הבאה מתארת את ההוצאות שלנו באחוזים (כזוג) לחודש מחייה בשכונת Nimman שבצ'אנג מיי. הסכומים בתוך העוגה הם במטבע המקומי (באט*).

*10 באט = כ-1 שקל (מעט יותר אבל לשם הנוחות)

אחד הדברים החשובים לנו ביותר הוא מיקום ואיכות המגורים שלנו, שהוא בדרך-כלל גם ההוצאה הגדולה ביותר, למרות שאם סוכמים את הוצאות המזון שלנו הן משתוות לאלו של המגורים. הנה הפירוט המלא:

קומפלקס מגורים מפואר עם בריכה וחדר-כושר
צורת מגורים פופולרית בקרב מערביים בצ'אנג מיי היא מגורים בקומפלקס דירות להשכרה לטווח ארוך, או בשמו הלועזי – Condominium. או קונדו.

הקונדו שבחרנו לגור בו הוא מהיקרים בשכונת נימן וממוקם בלב השכונה אך ברחוב שקט. הוא כולל בריכה, חדר כושר, סאונה, חללי עבודה ולובי, שירותי ניקיון ושמירה פרטית 24/7.

המחיר לתענוג עבור דירה של כ-45 מ"ר, שמתאימה ליחיד או לזוג, נע בין 24-26 אלף באט לחודש שהם כ-2,500 שקלים לחודש. בדיוק חצי מחיר מהדירה ששכרנו במרכז ת"א באותו הגודל בשנת 2015.

על חשבונות מים וחשמל משלמים בנפרד כ-100 שקלים נוספים בחודש של שימוש סביר.

קונדו - צורת המגורים הפופולרית בקרב המערביים בצ'אנג מיי

אוכלים בעיקר בחוץ כי זה פשוט יותר משתלם
הוצאות אוכל מהוות את הפרוסה השנייה בגודלה בעוגה. וגם פה צמצמנו הוצאות באופן דרסטי. אם בישראל בקושי היינו אוכלים בחוץ, בעיקר מטעמים כלכליים, פה הדברים התהפכו.

זה פשוט כל-כך זול, נגיש וכיף לאכול פה בחוץ שאנחנו לא רואים סיבה שלא. (מלבד הסיבה הבריאותית אבל גם לזה אפשר למצוא פתרון). הוצאות האוכל פה זולות פי 3 עד 7 מאשר בישראל, תלוי איפה אוכלים.

חוץ מזה, הזמן (והאנרגיה) שאנחנו חוסכים על קניות בסופר, בישולים ושטיפת כלים הוא כשעתיים ביום שהם רווח נקי שמתועל לדברים שחשובים לנו יותר.

ארוחת הבוקר היא הארוחה היחידה שאנחנו אוכלים בדירה, כי זה פשוט יותר כיף ויותר יעיל מבחינת סדר היום שלנו. כך שהקניות בסופר מתועלות ברובן לארוחה הזו ולמוצרים בסיסיים לדירה, ועלו לנו 14.5 אלף באט, שהם כ- 1,600 ש"ח.

מנת ארוחת צהריים במסעדה מקומית - 90 באט (10 ש"ח)

ארוחת צהריים בשרית ב-5 שקלים
ארוחות הצהריים הן ההוצאה הכי זולה שלנו בגזרת המזון. במהלך החודש אכלנו בעיקר ב-Food Courts, שם המנות כבר מוכנות מראש ואין זמן שמתבזבז על לחכות למנה, מה שהתאים לנו מבחינת סדר היום של העבודה. 

ארוחת הצהריים שלנו כללה בעיקר עוף ואורז בכל מיני צורות, ונעה בין 50-120 באט למנה שהם 5-12 שקלים.

ארוחות הערב היו מעט יקרות יותר, בעיקר מפני שבחרנו לרוב לאכול במקומות מערביים וגם כי מסעדות היו הבילוי שלנו כ-3 פעמים בשבוע. מחירי ארוחות הערב נעו בין 300 באט לארוחה 'רגילה' לשנינו ועד ל-1500 באט לארוחה מערבית חגיגית כולל מנות ראשונות, עיקריות בשריות, קינוחים ושתיה.

בתי הקפה המערביים אינם זולים יחסית. 2 כוסות קפה + 2 המנות בתמונה עלו 600 באט. (כ-70 ש"ח)

מסאז' פעמיים בשבוע ומניקור באופן קבוע
הוצאות כמו מסאז'ים ותספורות שהתבאסנו להוציא עליהם 300-400 שקלים לאדם בארץ, עולים כאן עשירית מחיר. כך שאין מה לחשוב פעמיים.

מסאז' של שעה עולה בין 250 ל-500 באט, תלוי בסוג המסאז' ובמקום, ואפשר פשוט להיכנס ולהתפנק ממסאז' כזה בכל רגע נתון – הם בכל מקום ואין צורך להזמין תור מראש.

לקח לנו זמן למצוא את המקום המועדף עלינו ל- Oil Massage, שעולה 500 באט לאחד, וזה מחיר יחסית יקר. אפשר גם לעשות Thai Massage בחצי מזה.

על לק ג'ל איכותי במקום נקי ונעים שילמתי 250 באט, שהם פחות מ-30 שקלים. רבע מהמחיר בכל מכון תל-אביבי כיום.

משרד יומי מתחלף לפי מצב הרוח במחיר כוס קפה
אחד הדברים הנחמדים בנוודות, זה שאין צורך לשכור משרד לעבוד בו ואין הוצאות נוספות כמו חשמל ואינטרנט. ההוצאות המשרדיות היחידות שלנו הן בהתאמה לכמות כוסות הקפה שאנחנו מזמינים. (קפוצ'ינו עולה בין 60-100 באט). 

שכונת נימן שבצ'אנג מיי היא מעצמת בתי קפה לעבודה. ואם נדמה לכם שבתל-אביב יש סצנה רצינית של קפה ולפטופ, עוד לא ראיתם כלום. 

אין היום מקום בצ'אנג מיי שאין בו wifi חינמי (ומהיר להפליא) ורוב בתי הקפה ממש בנויים לעבודה עם מחשב – יש מספיק שקעים, שולחנות בר ומים ללא הגבלה. 

והכי נחמד – באף מקום לא יגרמו לכם להרגיש שהתנחלתם או שאתם צריכים להזמין מעבר לכוס קפה כדי להצדיק את הישיבה הממושכת שלכם.

בית קפה מותאם לעבודה עם לפטופ. אחד מיני רבים

נסיעות, חוגים וחדר-כושר
השיקול המרכזי שלנו בבחירת מקום מגורים הוא הנגישות והקרבה לפעילויות היומיום. כל השימושים שלנו מתרכזים לרדיוס של כ-500 מטרים, או למקסימום 12 דקות הליכה ברגל. ולכן ההוצאות על נסיעות הן קלושות. 

במרחק הזה נכללים גם חדר הכושר שאנחנו מתאמנים בו (80 באט לכניסה חד-פעמית) והסטודיו שאנחנו מתרגלים בו צ'י קונג ויוגה (1300 באט למנוי חופשי חודשי). 

 

רדיוס המגורים שלנו בשכונת Nimman. בריבוע כחול - המקומות הקבועים שאנחנו פוקדים.

אז כמה בסך הכל עלה לנו פה חודש מחייה כולל כל הטוב הזה?
כל ההוצאות שמפורטות בעוגה, כולל הכל עלו לנו 73,800 באט שהם כ- 8,500 ש"ח לשנינו. ואת רמת המחיה אפילו לא ניסינו להשוות לזו שהייתה לנו בארץ. 

חשוב להדגיש שההוצאות החודשיות שלנו כאן רחוקות מלהיות ממוקדות חיסכון. אפשר לחסוך הרבה יותר ועדיין לשמור על רמת חיים יפה. 

למשל, לעשות מסאז' אחד בשבוע ולא שניים, לצמצם את המסעדות ה'יקרות' מפעמיים-שלוש בשבוע לפעם בשבוע ולהתגורר בקונדו צנוע יותר או במיקום מעט פחות מרכזי. 

כל אלו יחד יכולים להערכתי להקטין את סך ההוצאות שפירטתי למעלה לפחות ב-30 אחוזים.

הרשו לי לסיים בנקודה למחשבה, אם הפוסט הזה לא העלה אותה כבר לבד: 

כפי שציינתי בהתחלה, אני לא יועצת כלכלית ולא באה להמליץ לכם על מהלך כלכלי כזה או אחר. תעשו את השיקולים הכלכליים והנוספים שלכם, אבל דבר אחד ברור לי מסיכום החודש הזה –

למהלך של צמצום הוצאות בצורה כה דרסטית, יש פוטנציאל חיסכון עצום ומשמעותי יותר מהרבה מהלכי חיסכון אחרים שרובנו חושבים עליהם בארץ. תחשבו כמה תוכלו לחסוך בשנה אחת קטנה של הרפתקה גדולה… רק מניחה את זה כאן.

אז אם הייתם רוצים לעשות מהלך דומה אבל חושבים שאתם לא יכולים מכל מיני סיבות כמו ילדים, בית, כלב או כמובן מקום העבודה שלכם, אז קודם כל אני ממליצה לכם לקרוא את הפוסטים הבאים:

למה החלטנו להפוך לנוודים דיגיטליים ואיך הוצאנו את זה לפועל

5 תפיסות שכדאי להשתחרר מהן כדי לא לפספס את החיים

בנוסף, עקבו אחרי הבלוג, כי בקרוב ייצא פוסט שמדבר על איך כמעט מכל מקצוע אפשר לצאת ל'נוודות דיגיטלית' או לפתח אי תלות גיאוגרפית. ולמה גם אם אתם לא בטוחים שזה משהו שמדבר אליכם, כדאי לכם להתחיל לחתור לשם.

וכמובן, מוזמנים להשאיר תגובות או שאלות כאן, או בפייסבוק.