בשבועיים האחרונים קצת יצאנו מאיזון. התעוררנו מאוחר, עבדנו פחות, אכלנו יותר וחיפפנו ברוטינות הבוקר שלנו. פתאום זה "נפל" עלינו, הבנו שנסחפנו למעין שאננות ונהנתנות מתמשכת והבנו לא רק שאנחנו לא מתקדמים ככה, זה בעצם פוגע בנו.

את היציאה מאיזון אפשר לייחס לכל מיני אירועים או תקופות, למשל תחילת החורף, או משבר אישי. או במקרה שלנו – מעבר למקום חדש שיש בו הרבה פיתויים.

אבל האמת היא שלא צריך תירוץ כדי לצאת קצת מהמסלול מידי פעם. היציאה מהמסלול, אם תופסים אותה לפני שהספיקה לעשות נזק משמעותי, היא חיובית כדי להיזכר מה עושה לנו טוב ועל מה צריך להקפיד.

המורה שלנו לצ'י קונג אומר שמי שנמצא כל הזמן באיזון – לא מתקדם. ההתקדמות מתרחשת דווקא כשנופלים קצת כל פעם לצד אחר, בזמן שמחפשים אחר האיזון.

מה שחשוב זה לדעת להסיק מסקנות מהמעידה ואז לחזור למסלול טובים יותר, מלומדים יותר.