חודש דצמבר היה עמוס בדילוגים. 

בתחילת החודש עזבנו את הו צ'י מין סיטי, וקפצנו לטאייפה (טאיוואן) לארבעה ימים של תיירות קולינרית. משם, תפסנו טיסה לישראל כדי להשתתף בחגיגות ימי ההולדת של אמא ושל האחיין החדש. וכעת אנחנו מסיימים את השנה ביבשת חדשה – אפריקה.

הדילוגים והנסיעות הארוכות מרגשים אותנו מצד אחד, אבל האמת, הם גם קצת מתישים. ואנחנו אנשים שאוהבים את השגרה שלהם במקום, גם אם היא לא בדיוק שגרתית.
על חיי השגרה שלנו במסע תוכלו לקרוא כאן.

הדילוגים התכופים לאחרונה, גרמו לנו להרהר בשאלה – מדוע שלא נשתקע במקום אחד? 

הרי קל יותר לבסס שגרה במקום אחד לאורך זמן, קל יותר להתחייב לתהליכים כמו חוג או תחביב חדש, וקל יותר לפתח ולשמור על קשרים שנוצרים במקום. אז מה בעצם החשיבות שבדילוג?

החיים במזוודה. אחד האתגרים שלי זה לא להתפתות לקניות מיותרות שאין להן באמת מקום. לא הצלחתי בזה הפעם.

בטיסה מאסיה בדרך לישראל, פתאום הפנמתי משהו שנראה ברור מאליו, אבל הרגשתי שהפעם חוויתי אותו בצורה מוחשית יותר מבעבר: העולם כל כך מגוון ומעניין! כל פיסה בכדור היא משהו שונה לגמרי.

רגע אחד אנחנו חיים בתרבות אסייתית, רגע לאחר מכן במזרח התיכון ופתאום אנחנו באפריקה! וכל זה רק בכמה שעות באוויר. 

אולי אתם קוראים את זה ולא מבינים למה אני מתפעלת ממשהו כל כך מובן מאליו. אבל גם אחרי שטיילתי וגרתי לא מעט בעולם, אף פעם לא הפנמתי את זה כמו עכשיו.

וזו מבחינתי התשובה לשאלה שהרהרנו בה בתקופה האחרונה.

Travel Expands the Mind

כך נזכרנו שאמר לנו חבר רחוק. אדם שעשה כמה דברים גדולים בחיים שלו ושאנחנו מעריכים מאוד. 

המסעות בעולם הם לא רק מהנים, הא גם מרחיבים את התודעה, פותחים את הראש. לראות צורות חיים כל כך שונות ממה שאנחנו מכירים, לראות אנשים ששונים מאיתנו פיזית, שחושבים אחרת, שיש להם הרגלים ומנהגים אחרים, מאכלים שונים, אמונות שונות.

מה יותר מעניין מזה?

מבתי הקפה הצנועים והשמחים של הו צ'י מין
דרך העירוניות הגרפית, והצבעונית של טאייפה, שמזכירה את יפן בגרסה יותר סינית
ועד קייפטאון. העיר עם הטבע היפה בעולם.

עוד דבר שהבנתי, זה שלא חייבים להשתקע פרק זמן ארוך במקום כדי לחוות אותו ולהפיק את היתרונות שבמסע. לפעמים ארבעה ימים מרוכזים במקום אחד יכולים לעשות את העבודה.

ארבעת הימים שלנו בטייפה (טאיוואן), שהיו אמורים להיות חודש וחצי, היו טעימה מרתקת ומרעננת. (על השינוי בתכנית תוכלו לקרוא בפוסט למה שינינו את התכניות ברגע האחרון)

הטעימה הייתה בעיקר קולינרית, כי אחרי שצפינו בפרקים של גידי ואהרוני בטאיוואן, התחשק לנו שהחופשה תתרכז סביב מאכלים מקומיים. זו הייתה החלטה מעולה כי תיירות סביב קונספט אחד היא תמיד יותר מוצלחת בעיניי.

*עוד על החופשה האידיאלית תוכלו לקרוא בפוסט  5 דרכים להוציא את המיטב מהחופשה הבאה שלכם

במרחק שלוש שעות וקצת מהו צ'י מין, וייטנאם, נחתנו בעיר גדולה נוספת אך שונה לחלוטין – טאייפה. באי עם הסיפור המיוחד, ראינו שילוב מוצלח של סין ויפן. ומשיעורי בית שעשינו וסיור שלקחנו במקום, הבנו גם בדיוק למה.

עוד על הביקור שלנו בטאייפה בפוסט הבא ביומן.

בינתיים, את סוף 2019 ותחילת 2020 בחרנו להתחיל ביבשת אחרת לגמרי – אפריקה.

והתחנה הראשונה, היא המקום שבו ביקרנו בדיוק לפני 3 שנים ומאז חלמנו לחזור אליו. 
היעד הזה, היה המתחרה לצ'אנג מאי עוד כשבחרנו את היעד הראשון שלנו למסע.

אבל כמו שאמא שלי נוהגת לומר לנו כשאנחנו מתלבטים בין שניים –

"חסכנו לעצמכם את ההתלבטות, וקחו את שניהם". 


שלום לך קייפטאון. עיר התענוגות והשמים הכחולים.

קייפטאון - העיר שבין ההרים לאוקיינוס, מחלון ביתינו.