את חודש אפריל העברנו בוייטנאם, אחת המדינות האהובות עלינו בדרום מזרח אסיה. הביקור הראשון שלנו היה ב-2016, שם נוצר החיבור וידענו שנחזור, אבל לא חשבנו שזה יהיה כל-כך מהר.. אחרי יותר מחודש וחצי בסבב הזה, אנחנו אפילו אוהבים את וייטנאם ואת הוייטנאמים יותר.

החודש האחרון התחלק לשבועיים וחצי של עבודה ושיגרה בהוי אן, אליה הגענו אחרי יפן, ועוד שבועיים של טיול יחד עם אמא שלי ב- Ninh Binh ובהאנוי שבצפון.

Hoi An - העיירה ושדות האורז

אחרי שבועיים בהאנוי ועוד שבועיים בערים הגדולות של יפן, ידענו שהפעם אנחנו מחפשים מקום קצת יותר שקט, עם יותר טבע ומרחב. נזכרנו שבטיול שלנו ב-2016 הוי אן קסמה לנו, וכעת יכולה להתאים. יש בה מספיק ציביליזציה כדי להעביר בה כמה שבועות של עבודה ושיגרה, אבל גם מספיק טבע וירוק כדי לא להרגיש מחנק.

במשך שלושה שבועות התגוררנו במלון חביב בין הים לעיר העתיקה. השיגרה שלנו כללה בעיקר עבודה לצד הבריכה של המלון, הליכות בשדות האורז, אימונים בחדר הכושר הקרוב וארוחות ערב ב-2 מסעדות קבועות שכבר ידעו מה להזמין לנו עוד לפני שהתיישבנו.

אחרי שבועיים וחצי שכאלו, אמא שלי הצטרפה אלינו, ועברנו למוד של טיול. 

הפארקים החדשים והמושקעים של וייטנאם

The Golden Bridge המפורסם מחשבונות אינסטרגרם עסיסיים
הוא בהחלט מרשים אבל ממש לא עתיק. נחנך ביוני 2018

בשנתיים וחצי שעברו מאז הפעם האחרונה שביקרנו בוייטנאם, צצו להם 2 פארקים מדהימים באזור הוי אן. אחד מהם מוכר בזכות גשר הידיים הזה (כל מי שיש לו אינסטגרם בטח ראה אותו לא פעם) הגשר הזה נראה אולי נראה כאילו נבנה לפני כמה מאות שנים בידי שבט קדום או משהו, אבל לא, הוא קיים רק בקושי שנה, מה שמסביר איך לא ביקרנו בו בפעם שעברה.

הגשר הזה הוא רק חלק אחד מפארק מושקע ביותר שנבנה (וממשיך להיבנות) על חודו של הר, אליו עולים ברכבל במשך 15 דקות בשיפוע תלול למדי. ועל אף שאני בדרך-כלל לא אוהבת אטרקציות לתיירים, זו הייתה אחת המוצלחות שעשיתי בשנים האחרונות.

הפארק השני, חדש יותר ומוכר פחות הוא פארק שעשועים עם מגלשות מים מטורפות שגרם לנו לחזור להתלהב מאבובים כמו ילדים קטנים. אבל אחרי שחבטתי את הראש מעוצמת האבובים הפראית, והתחדשתי בבלוטה יפה במצח, במחשבה שניה אולי זה לא היה מאוד אחראי מצידנו לחנוך פארק מים חדש בוייטנאם.. 

אנחנו. יבשים ולפני החבטה
אחרי החבטה. נהנים מהפארק באופן רגוע יותר
שיט ספארי. אמנם אני לא אוהבת את הקונספט של החיות בשבי אבל לפחות אין פה כלובים
מושקע כבר אמרתי?

הפארק הזה היה מדהים במיוחד, לא רק כי לא היו בו כמעט אנשים ותורים, אלא כי אגף שלם בפארק הוקדש להצגת תרבות וייטנאם בדרך מרתקת – טיפוסי בתים משבטים שונים ובחלקים שונים של הארץ נבנו אחד לאחד. מלאכות יד אותנטיות כמו ריקמה, תווית משי, הכנת נייר, גילופי עץ וקדרות הודגמו על ידי אנשי מלאכה מוכשרים. 

כל הטוב הזה היה רק בשבילנו, היינו האנשים היחידים בכל החלק הזה של הפארק. קצת הצטערתי שלא מספיק אנשים נהנים מכל ההשקעה, אבל אולי זו רק ההתחלה ועוד שנתיים זו כבר תהיה אטרקציה מבוקשת למדי.

Ninh Binh - טבע מושלם ופראי בפחות משעתיים נסיעה מהאנוי

כשתיירים רבים מידי מגלים מקומות יפהפיים במזרח, חלק גדול מהקסם שלהם פשוט נהרס. כך קרה לטעמי עם ההלונג ביי המפורסם, שכמעט ואין תייר שעובר בוייטנאם ולא מבקר שם, והוייטנאמים שעוד נלהבים ממכרה הזהב התיירותי, מנסים כמובן למקסם את הפוטנציאל ומייצרים מזה אטרקציות לא מאוד מוצלחות. 

בגלל שאנחנו סולדים ממקומות אובר-מתוירים, אבל בכל זאת רצינו להינות מהנופים המדהימים של צפון וייטנאם, חיפשנו דרך שבה לא נצטרך לסבול את ההמוניות והתנאים הירודים של האטרקציות. אחרי רחרוח עם אנשים שכבר עשו את זה, החלטנו לשנות את התכנית המקורית וללכת על "האחות הקטנה והפחות פופולארית" של הלונג ביי – Ninh Binh.

יצא הרבה יותר טוב ממה שקיווינו.

שיט קנו בין מערות, פגודות ו-Limestones זו האטרקציה הכי פופולארית פה
ישנים בבונגלו לצד הצרצרים והקרפדות. כבר הרבה זמן שחיכינו להירגע בטבע

בחזרה להאנוי האהובה

הטיול עם אמא בוייטנאם הסתיים בחמישה ימים בהאנוי שאנחנו כל-כך אוהבים. פעם שלישית שלנו בעיר הצבעונית והשמחה ביותר בעולם לדעתי.

הפעם אפילו גילינו מקומות חדשים כמו בתי הקפה האלה, שנפתחו על פסי הרכבת ומציעים אטרקציה מקורית – לצפות ממש מקרוב ברכבת החולפת על כוס בירה או תה קר.

כמו הפארקים, גם האטרקציה הזו חדשה יחסית, ולא הייתה בביקור הקודם שלנו לפני שנתיים וחצי. מאוד אהבתי את המקום הזה, לא רק כי הוא צבעוני והיפסטרי, אלא כי יש לו סיפור ממש יפה בעיניי. האנשים המסכנים ששנים מתגוררים ברמת חיים ירודה ומסוכנת, הצליחו למנף את החיסרון ליתרון ויצרו אטרקציה מקורית ומעניינת רק באמצעות חשיבה יצירתית.

דיברתי עם אחד הבעלים של בית הקפה, בחור צעיר שנולד וגדל לצד פסי הרכבת, עזב את בית הוריו וחזר לפני שנתיים כדי לפתוח את בית הקפה הראשון (לטענתו). כשיתר דיירי רחוב הרכבת ראו כי טוב, גם הם רצו כמובן, וכך נולד לו ה- Train Street, כ-300 מטרים של בתי קפה ומסעדות לצד פסי הרכבת. 

גיליתי משקה חדש-ישן שבדיוק מתאים למזג האוויר בוייטנם ושעושים אותו פה מעולה - תה קר!
זו לא פאריז אלא האנוי. איפה עוד בעולם ישתפו פעולה עם יוזמה לא בטיחותית שכזו?

הטיול הסתיים בחגיגות יומולדת מוקדמות שלי ופרידה מאמא ב-Sky Bar הזה. עם קוקטיילים ומבט על האנוי בשקיעה, סיכמנו את הטיול כהצלחה מסחררת ונפרדנו מוייטנאם עד הפעם הבאה.

ואחרי חודשיים שבהם היינו נוודים אמיתיים ביפן ובוייטנאם, עברנו ממלון אחד לשני, פתחנו וסגרנו מזוודות עמוסות (מי מסודר יותר ומי פחות), בלי יכולת להכין כוס קפה או לכבס לעצמנו את הבגדים, התגעגענו לקצת בית ושיגרה.

צ'אנג מיי, אנחנו מקווים שמזג האוויר השתפר אצלך בינתיים, כי אנחנו בדרך.