חופש הוא מושג מופשט, לא ממש מדיד, ואפשר להצמיד אותו לכל מיני תחומים בחיים. אבל אפשר להגיד שחופש ומחויבויות תלויים זה בזה בקשר הפוך. חופש מושג על-ידי הפחתת מחויבויות, ומחויבויות מצמצמות את החופש.

ככל שמידת ההתחייבויות עולה (סוג וכמות) כך מידת החופש יורדת

ולכן ניתן להניח שמי שרוצה מידת חופש מקסימלית יישאף לכמה שפחות התחייבויות.

התפתחות הרבה פעמים קשורה במחויבות למשהו, לתהליך, לפרק זמן, למקום. ולכן יש מקום לשאול את השאלה הבאה:

האם השאיפה למינימום התחייבויות עשויה להיות גורם מגביל להתפתחות שלנו?

וגם: מתי החופש וההתפתחות מגיעים זה על חשבונו של זה? והאם התפתחות קשורה בהכרח במחויבויות?

השאלות הללו מעסיקות אותנו הרבה לאחרונה. מאז שיצאנו למסע שלנו (ולמען האמת עוד הרבה לפני) התאהבנו בחופש. החופש לחיות איפה שמתחשק לנו, לעשות מה שבא לנו, להיות ספונטניים, לא לתת דין וחשבון לאף אחד ולא לעשות דברים שאנחנו לא מאמינים בהם או שאנחנו לא רואים בהם ערך.

למעשה, אפשר להודות שאנחנו קנאים לחופש שלנו. אנחנו אוהבים את החופש הזה כל-כך, עד שאנחנו פוסלים על הסף כל התחייבות שעלולה לפגוע לנו בחופש, כמו שיתופי פעולה עסקיים, לימודים מקצועיים במוסד פיזי, או חוזה דירה ליותר מחודש.

אז יש כמובן דברים שאין בהם יותר מידי ויתור, כמו חוזה דירה ארוך. אבל מה לגבי דברים שעשויים לפתח אותנו ולקדם אותנו? האם העובדה שאנחנו שמים את החופש כערך עליון גורמת לנו לפספס דברים?

האם ייתכן שאורח חיים חופשי מידי מגביל את היכולת שלנו להתפתח? האם יש תיקרה להתפתחות שאינה במסגרת של התחייבות?

והשאלה אולי הכי קשה –

מתי ההתפתחות שווה את מחיר החופש?

אז איך מוצאים את האיזון הדק בין הרצון לחופש, אי-תלות, גמישות וספונטניות, לבין הרצון ליצור מחויבויות חיוביות, בהנחה שאלו יפתחו אותנו ויקדמו אותנו? האם ניתן להשיג את אותה התפתחות עם מחויבות ובלעדיה?

יש כמובן סוגים שונים של מחויבויות, כלפי אנשים או דברים שונים, לטווחים שונים, כאלה שניתנות לשינוי וכאלה שלא. ויש כמובן מידות שונות של חופש. לכל אחד יש את מידת המחויבויות והחופש שלו בחיים.

אילו מחויבויות בחייכם "שוות" את מחיר החופש שלכם מפני שהן מפתחות ומקדמות אתכם? אילו מחויבויות לא בטוח ששוות את זה?