אתמול היה יום מעניין, הלכנו ל-MeetUp של הארגון העולמי לעמידה מול קהל – Toastmasters Chiang Mai. לא ממש ידענו למה לצפות, אבל שמענו בעבר על הארגון ללא מטרות רווח, שהוא בית לכל מי שרוצה לתרגל וללמוד כישורי עמידה מול קהל – באנגלית.
זו הייתה חוויה מעניינת ומפחידה יחד. במשך שעתיים עלו וירדו מהבמה אנשים ממקומות שונים בעולם, חלקם דוברי אנגלית וחלקם לא, והתבקשו לדבר מול קהל של כ-40 אנשים. חלק מהמשתתפים נבחרו לדבר בהפתעה גמורה על נושא שנתנו להם באותו הרגע במשך 1-2 דקות ואחרים הגיעו עם נאום מוכן מראש לזמן ארוך יותר.
ירון ואני הגענו כאורחים חדשים והיינו בטוחים שאנחנו הולכים לשמוע הרצאות באופן פאסיבי לחלוטין, כשהשם הראשון שנקרא לדבר מול כולם היה… שלי! לא הספקתי להבין מה קורה והמיקרופון כבר היה לי ביד והתבקשתי להציג את עצמי מול כולם באנגלית.
אם הייתי יודעת שיהיה עליי לדבר, כנראה שהייתי מבלה את כל הבוקר בחששות מהרגע הזה, אבל היופי הוא שברגע שזרקו אותי למים בלי כל הכנה, הצלחתי לשחות לא רע בכלל.
כבר הרבה זמן שאני רוצה לשפר את האנגלית שלי, ואחרי המפגש הזה נראה שזה המקום האולטימטיבי בשבילי.
מעבר לביטחון בדיבור באנגלית, בעמידה מול קהל וביכולת להעביר מסרים ולספר סיפור, המפגש עם אנשים מעניינים מכל העולם, מבוגרים וצעירים, היא בדיוק מה שחיפשנו. זו קבוצה איכותית של אנשים שבאו להתפתח וללמוד, לקבל ולתת אחד לשני והכל באווירה מפרגנת של למידה וביקורת בונה.
להכניס את עצמי למשהו שאני כל-כך נרתעת ממנו, שלא לומר מפחדת ממנו, ולהתרחק עד כדי כך מאזור הנוחות שלי, לא יהיה פשוט. אבל יש רק מה להרוויח ולכן אני חושבת שנלך על זה. אין לי גם ספק שהפעמים הראשונות יהיו גרועות ומביכות נורא, אבל אני מניחה שזה יביא רק טוב.
מחכה כבר לשרוד כדי לספר לכם על הנאום המביך הראשון שלי.