"כאשר אתה צועד, אתה שם לב פן תדרוך על מסמר או שמא תעקם את רגלך; כך עליך להשגיח פן תפגע ביסוד החושב שבך. אם נשגיח בדבר זה בנוגע לכל פעולה שנעשה, נפעל באופן בטוח יותר."
– אפיקטטוס, מאה 1 לספירה
קל להישאב לחיי היומיום. לסידורים, לארוחות, לעבודה, לאירגון הבית, לשיגרה. קל לשכוח לחשוב. אבל מה הכוונה בלחשוב?
לחשוב על היום שהיה? לחשוב על פתרון בעיה בעבודה? לחשוב על אדם מסוים? או אולי פשוט לשבת ולתהות על מהות חיינו?
האם פעולת החשיבה קוראת "על הדרך"? כלומר, נתקלנו במשהו שמצריך מחשבה ולכן אנחנו חושבים עכשיו. או שאולי צריכה להיות גם פעולה יזומה, זמן מוגדר ביום שאנחנו מפנים על מנת לחשוב?
ואם זו האופציה השניה, מה גורם לנו לחשוב? אולי מקור חיצוני כמו קריאת ספר או מאמר, או שמיעת פודקסט? או אולי ישיבה עם חבר ודיון בנושא מסוים?
אני מוצאת שקל לי לשכוח לחשוב. במיוחד בתקופות שבהן אני עסוקה בסידורים, שיש לי הרבה מה לעשות, במיוחד בתקופות מעבר בהן השגרה קצת משתבשת.
אני מוצאת גם שקל לשכוח לחשוב אם לא משלבים את החשיבה באופן יזום בשגרת היומיום. לכן חשוב לי להקדיש זמן מוגדר בלו"ז לקריאה, כתיבה ומחשבות.
מדי פעם אני חושבת עם עצמי – האם אני חושבת מספיק? מספיק זה עניין אישי כמובן, אבל מבחינתי מספיק זה אומר שהכמות עמדה בציפיות שלי מעצמי. מה לגביך?
- נקודה למחשבה: כמה פעמים חשבתם בשבוע האחרון? האם אתם מרוצים מהזמן שאתם מקדישים לפעולה הזו? איך אתם מבטיחים את קיומה?