שבוע ראשון בצ'אנג מיי חלף לו. אנחנו עדיין מנסים לבנות לעצמנו שיגרה שתתאים לנו ותספק אותנו. המטרה היא לא לעבוד כל היום, אבל כן להספיק לעשות הרבה, ואנחנו עוד מחפשים אחר הנוסחה הזו.
העתקנו את חיינו די בין לילה לקצה העולם, ואפילו שיש כאן די הרבה מערביים שעשו זאת לפנינו, זה מצריך הסתגלות וחיפוש איפה לעבוד, איפה להתאמן, איפה לפגוש אנשים ואיפה לאכול. זה מצריך למשל לעשות התאמות בתזונה שלנו, להכניס קצת יותר פחמימות תפריט ולמצוא את המקומות הנקיים לאכילה בחוץ.
החלטנו שאין סיבה ממש להתעסק עם בישולים כשהאוכל כל-כך זול מצד אחד, אבל מצד שני, אחרי כמה ימים של אכילת מרכיבים בלתי מזוהים מהמטבח המקומי כולל בשווקים ובדוכני רחוב ולאחר שחטפתי הרעלת חריף (מסתבר שזה יכול לקרות), החלטנו להיות קצת יותר בררנים.
היום בדקנו חלל עבודה חדש – הסטארבקס השכונתי. הסניף הזה יותר מוצלח מכל חלל עבודה משותף בתשלום ונראה שממש נבנה עבור המטרה הזו. זה סניף בית הקפה הכי גדול שראיתי בעיר עד כה וכל מי שיושב כאן הגיע כדי להישאר. יש פה שתי קומות, שולחנות גדולים משותפים, ספות או שולחנות בודדים ולכל עמדה מוצמד שקע. לשולחנות שבמרכז החלל יש אפילו שקעים בריצפה.
המטרה הבאה שלנו היא להכיר קצת אנשים שחיים פה. יש סצנה מאוד גדולה של מערביים בצ'אנג מיי, של מפגשים מאורגנים, חוגים, יוגה, מדיטציה מסוגים שונים ועוד כל מיני דברים מעולם לא שמענו עליהם. היום אנחנו מתכוונים ללכת לנסות את הצ'י קונג ואני סקרנית אם זה דומה למה שעשינו בארץ.
אז אם לסכם את השבוע הראשון, הנחיתה הייתה די רכה, התמקמנו בדירה יפה ובמיקום מצוין וסך הכל החיים פה נראים מבטיחים ונוחים. עכשיו נשאר לסדר קצת את הימים ככה שנספיק יותר ונמצא את מקומנו.