אתמול בלילה הגענו לצ'אנג מיי אחרי מסע של 21 שעות טיסות והמתנות. מדהים איך בפחות מיממה אפשר לנחות בקצה השני של העולם למקום כל-כך שונה מזה שאנחנו רגילים אליו.

עוד מהדקות הראשונות של ההליכה בבוקר אל בית הקפה הקרוב הרגשנו שאנחנו במקום הנכון. רובע Nimman מרגיש כמו עיירת נופש במזרח שבנו על גבי ג'ונגל. יש פה גריד רחובות פשוט להתמצאות – רוב הרחובות נשענים על הרחוב הראשי וכולם פונים אל רכס ההרים הירוקים והמרשימים. 

הרחובות קטנים והבנייה נמוכה ברובה. יש גם בנייה מאסיבית יותר של מגורים, אבל היא משתלבת היטב. ברחובות עצמם אין ממש מדרכות, כולם הולכים ונוסעים על כבישים צרים עם נתיב לכל כיוון.

הקצב פה איטי וטוב. יש לא מעט תנועה אבל המכוניות, האופנועים, הריקשות, הולכי הרגל ורוכבי האופניים – כולם חיים בשלום אחד עם השני, ובניגוד לערים אחרות במזרח כמו האנוי או דלהי, אין פה צפירות. הדופק שלנו נשאר נמוך למדי לאורך היום. 

בגדול הרובע הזה של צ'אנג מיי הוא סוג של גן עדן. מזג אוויר מושלם – שמים כחולים, חמים בימים וקריר בלילות ואין לחות. אנשים נחמדים – עד כה כל מקומי שנתקלנו בו הסביר פנים. אוכל טעים ומגוון, מסאז'ים בכל פינה, בתי קפה חמודים והכל בשפע ובזול. ממש בזול.

סיכמנו שזה המקום האידיאלי לפרוש בו. ונראה שלא מעט מערביים אכן עושים זאת. אנחנו כמו שהמשפחה והחברים נוהגים לצחוק עלינו – הקדמנו את הפרישה לגיל 30. 

היום הראשון בעיר הוקדש להתאפסות וסידורים כמו סים כארד, משיכת כסף וסגירת דירה לחודש הקרוב. כיוון שיש פה סצנה לא קטנה של תיירים שבאים לשהות ארוכה של חודש ויותר, גם היצע המגורים בהתאם. 

יש כאן לא מעט קומפלקסים של דירות להשכרה לטווח ארוך ובסטנדרט גבוה. תמורת כ-700 דולר אפשר לשכור דירת 2 חדרים בקומפלקס מפואר עם שומר בכניסה, חנייה, בריכה, חדר כושר ושירותי ניקיון וכביסה. פחות מחצי מחיר של דירה בתל-אביב.

אז אחרי סידורים, מסאז' טוב וארוחת ערב מקומית, אנחנו פורשים לישון מוקדם, מצפים לעבור למשכננו החדש מחר בבוקר ולהתחיל את השיגרה הבלתי שיגרתית שלנו. המשימה למחר – להתמקם, למצוא חללי עבודה ולהתחיל לגבש סדר יום. 

אנחנו לא בחופשה, אנחנו בחיים עצמם. וסדר יום זה משהו שחשוב לנו להקפיד עליו כבר מההתחלה – רוטינות של בוקר, אימונים, עבודה בשעות מוגבלות, קריאה כתיבה והתפתחות. 

סקרנית לראות מה יהיו התחושות בעוד חודש. לילה טוב.