שבוע שעבר חזרנו לשגרה הזמנית שלנו בצ'אנג מיי, אחרי כמעט חודש של חופשה משפחתית וביקור בישראל. 4 שבועות שכללו קרוז מפנק עם "הכל כלול" (חוץ מ- wifi), וביקור בארץ בלו"ז צפוף של המון מפגשים משפחתיים וישיבות עם חברים.

במילים אחרות – 4 שבועות של הרבה אוכל ואלכוהול ומעט מאוד אימונים, עבודה ושינה.

עם פיתויים קולינריים אינסופיים, נגישות ירודה לאינטרנט והזדמנויות לפגוש אנשים שלא ראינו חודשים, על פני אימון או עבודה – יצאנו לגמרי מהשגרה. 

לא שאני חושבת שיש רע בלצאת משגרה, להיפך. אבל יש פרק זמן שאם עוברים אותו היציאה מהשגרה הופכת ממטיבה – למזיקה. הרגשנו שעברנו אותו.

ועל אף שניסינו לא להתיר כל רסן, על מנת למזער נזקים, הרגשנו שחודש זה זמן די ארוך ומספיק כדי לזרוק אותנו אחורה מכל ההישגים שהיו לנו עד כה – בעסק, בתזונה ובאימונים.

התברר לנו שטעינו. 

אחרי שלושה ימים של התאפסות על עצמנו בעיקר מבחינת שינה וג'ט לג עשינו הערכת נזקים, והנזקים לא היו משמעותיים בכלל. 

חזרנו כמעט למשקל שבו יצאנו מצ'אנג מיי – שזה מדהים בהתחשב בזה שלא עשינו שום מעקב ולא הגבלנו את עצמנו בכלל. גם החזרה לכושר הייתה מהירה – וכבר באימון השני כל אחד חזר להישגים האחרונים שלו. 

הגוף זכר, ואנחנו לא נתנו לו מספיק קרדיט. כנראה שההתמדה משתלמת 🙂

ומה לגבי העסק? לשמחתנו, וכפי שכבר בדקנו בעבר, עם תחזוקה מינימלית של שעה עבודה ביום לכל אחד מאיתנו, העסק ממשיך לתפקד. ובאופן מוזר לפעמים אפילו טוב יותר.

גם מבחינת הקצב יצאנו מהשגרה. השבועיים בארץ היו מדהימים כי ראינו את כל האנשים היקרים לנו, אבל הם גם היו בדיוק ההפך מהחיים שסיגלנו לנו ב-8 החודשים שקדמו להם:

מיומן פנוי לחלוטין – לאפס מקום בלו"ז. כל שעה פנויה נוצלה לעוד קפה חטוף עם חבר/ה. 
מטלפון שרגיל להיות על שקט 24/7, כי גם ככה אף אחד לא מטלפן אלינו פה – לזמינות גבוהה.
מאפס בירוקרטיות – לניסיון נואש להספיק את כל הסידורים, הבדיקות וההמתנות על הקו.
מהתניידות של 95% הליכה ברגל ו-5% 'Grab' – להיזכר שוב בנהיגה בתל אביב, להרבה Gett Texi ואפילו כמה התנסויות בקורקינטים החשמליים (שנראה שהספיקו להשתלט לגמרי על העיר בזמן שנעדרנו). 

בסוף השבועיים האלה, הרגשנו מרוצים מההספק, אבל האמת היא שגם קצת חיכינו לחזור לחיים השקטים שלנו פה בצ'אנג מיי. התגעגענו לקצב של צ'אנג מיי, לקצב של הדופק שלנו, וגם לשגרה שאנחנו כל-כך אוהבים…

במעברים החדים האלה, למדנו כמה דברים חשובים:

כמה קל לצאת משגרה
כמה מהר אפשר לחזור לשגרה
כמה הגוף חכם ו"זוכר"
כמה השגרה חשובה לנו – להתפתחות, להישגים, לנפש

וגם, וזו נקודה עבורנו למחשבה – כמה אנחנו מאוהבים בשגרה שפיתחנו לעצמנו בצ'אנג מיי, וכמה קשה יהיה לנו לשנות אותה.

החודש וחצי הקרובים הולכים להיות מוקדשים לקידום אינטנסיבי של העסק. שגרה היא הזמן האידיאלי מבחינתנו לכך.

בעוד חודש וחצי אנחנו ממשיכים לתחנה הבאה שלנו – (טאיוואן!) ועד אז יש לנו מטרות חשובות לממש. קדימה, לעבודה.

3 Comments

  1. John Smith says:

    “If you do not change direction, you may end up where you are heading.”

    “I drift like a wave on the ocean,
    “The way to do is to be.”

    “Stop leaving and you will arrive. Stop searching and you will see. Stop running away and you will be found.”

  2. John Smith says:

    Lao tsu, tao te Ching

    1. Tal says:

      הטאו. תמיד חזק.
      תודה J

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *