לא מזמן כתבתי לכם למה אני לא חושבת שזה רעיון טוב להתחיל היום עסק משיטה גנרית כמו דרופשיפינג או שיווק שותפים. והצעתי אלטרנטיבה טובה יותר – לבנות עסק סביב תחומי העניין שלך, ולהתפרנס מהתשוקה שלך.
 

כשפרסמתי את הפוסט לראשונה, בקבוצה האהובה עליי בפייסבוק, הרבה אנשים התחברו, אבל כמה גם העלו שאלה חשובה – 

האם בכלל כדאי להפוך את הדברים שאנחנו אוהבים לעסק?

האם זה לא ייפגע בדברים שאנחנו אוהבים ויוציא מהם את הטעם?
הרי עסק זה תובעני ולא תמיד הכל ורוד וכיף, ויש גם עבודה שחורה. אז לא עדיף כבר להפריד?

הפוסט הבא ינסה לענות על השאלות האלה, וינסה לשכנע אותך – למה כן כדאי לך להתפרנס מהתשוקה שלך, ואיך להתפרנס מהתשוקה שלך גם בהכרח ישפר את איכות החיים שלך.

Find a job you enjoy doing, and you will never have to work a day in your life

Mark Twain
 
תשוקה.

התסכול המקצועי הראשון שלי נסב סביב המילה החזקה והמחייבת הזו – תשוקה.

הייתי בת 22, ואחרי שנתיים של מגורים בפאריז בסגנון "חגיגה נודדת"(המינגווי), החלטתי שאני מוכנה להתחיל את דרכי המקצועית. רציתי ללכת ללמוד באוניברסיטה.

עמדתי בפני החלטה שכל המבוגרים מסביבי טענו שהיא אחת המשמעותיות בחיים והרגשתי שאני בבעיה גדולה. 

רציתי ללמוד, אבל לא ידעתי מה

מעולם לא היה לי חלום להיות משהו מסוים. לא חלמתי להיות רופאה או פסנתרנית או אדריכלית או כל דבר כזה. 

היו הרבה דברים שאהבתי לעשות; לכתוב, לרקוד, לצייר, להופיע, לארגן מסיבות פיג'מות. אבל לא היה לי חלום להיות משהו אחד.

ובגלל שלא היה לי חלום או תשוקה ברורה, הייתי בדילמה שייסרה אותי:

האם ללכת ללמוד משהו ש"יבטיח את העתיד שלי" ושנתפס כמקצוע "משתלם" ו"שימושי". או משהו שאני יותר נמשכת אליו, ושנתפס יותר כ"תחביב".

חיפשתי אנשים עם תשובה לשאלה הזו.

אבל לא קיבלתי אותה.

וכך הלכתי ללמוד משהו שחשבתי שהוא "באמצע", בין אמנות לפרקטיקה, בין הומני לריאלי. 

בחרתי באדריכלות.

אבל הבחירה ללמוד אדריכלות הביאה איתה אפילו תסכול גדול יותר.

הלכתי ללמוד מקצוע שרוב חבריי ללימודים חלמו עליו כמה שנים טובות, ניסו להתקבל למספר בתי ספר, עשו מכינות והתכוננו היטב לבחינת הקבלה.

אני לעומת זאת, נחתתי מפאריז היישר למבחן הקבלה ולא היה לי מאוד איכפת אם אתקבל או לא (מקסימום אלך ללמוד כלכלה – הבחירה השניה שלי, אמרתי). 

אדריכלות לא הייתה ה"תשוקה" או ה"חלום" שלי. ובמשך השנתיים הראשונות של התואר שילמתי על כך בהמון מחשבות שניות ומייסרות.

If you just work on stuff that you like and you’re passionate about, you don’t have to have a master plan with how things will play out

Mark Zuckerberg
 מזה המרדף הזה אחרי תשוקה? האם הוא מטיב איתנו?
 
בסיפור הזה מפאריז נזכרתי אחרי שכבר כתבתי את הפוסט – למה כדאי לך להתפרנס מהתשוקה שלךאבל משהו הפריע לי. 

צפייה בהרצאה של אליזבת גילברט (לאכול להתפלל לאהוב) הפילה לי את האסימון.

זו המילה הזו. 

תשוקה.

אותה מילה שייסרה אותי בעבר, וכנראה מייסרת עוד הרבה אנשים צעירים באותה צומת של בחירת הכיוון הראשון שלהם. 

המילה תשוקה היא פשוט גדולה מידי ומחייבת מידי. והיא יכולה לעשות הרבה נזק למי שמרגיש (כמוני בגיל 22) שפשוט אין לו תשוקה ושזה לא בסדר שאין לו אחת.

אז למה דווקא בה בחרתי להשתמש?

כי כשאני מנסה להעביר רעיון, אני משתדלת להשתמש במילים כמה שיותר חזקות. ועם כל העושר של השפה שלנו, חסרה לי מילה. 

צמד המילים "תחומי עניין" יוצר משהו קצת חלבי מידי, ואת המילה "תחביב" אני בכלל לא אוהבת. היא תמיד מזכירה לי ציור בצבעי עיפרון (למרות שאני מאוד אוהבת לצייר בהם).

לכן, אם המילה תשוקה גורמת לכם להרגיש קצת אי נוחות או רגשות אשמה, בבקשה החליפו אותה במילים תחומי עניין, או תחומים שמסקרנים אתכם

מאיפה נולדה הסלידה לערבב בין תשוקה לפרנסה?

עוד לא התחלתי את המחקר האקדמי שלי בנושא, אני מודה. 

אבל נדמה לי שהמחשבה שאי אפשר להתפרנס מהתשוקה שלך התפתחה בעבר, כאשר לרוב האנשים פשוט לא הייתה את הפריבילגיה להתפרנס ממשהו שהם אוהבים.

כך נולדו להם גם ביטויי לשון כמו "לא לקחת את העבודה הביתה" או "לא מדברים על עבודה בסופשבוע".

אמירות כאלה הן לא אמירות ששייכות לאנשים שעובדים במה שהם הכי נהנים לעשות גם ככה.

אבל היום המצב הוא אחר. היום יש לנו את האפשרות להתפרנס מהתשוקה שלנו.

וזה לא הכל,

אנחנו חיים בעידן שלא רק מאפשר לנו להתפרנס מהתשוקה שלנו, אלא גם מתגמל יותר את אלו שעושים מה שהם אוהבים.

רק תחשבו על אלו שנחשבים בעיניכם כ"מצליחים", וש"עושים משהו גדול". האם הם נמנעו מלהביא את התשוקה שלהם לידי ביטוי?

העולם המערבי, היום יותר מתמיד מחבק את האינדיבידואל, את הייחודי והאותנטי. והייחודי והאותנטי מגיע רק בדרך אחת – מתוך תשוקה.

להתפרנס מהתשוקה שלך – ההשקעה הכי משתלמת

בואו נחשוב על זה רגע – כמה שעות בשבוע רובנו מקדישים למה שנהוג לקרוא "עבודה"?

רוב האנשים עובדים היום נטו כ-45 שעות בשבוע, שהן כ- 40% מזמן הערות שלנו. בברוטו, כולל נסיעות ושעות נוספות, זה כבר מתקרב יותר ל-50% מזמן הערות שלנו.

אלו כ- 50 אחוזים מהזמן שלנו, אבל הרבה יותר מ- 50 אחוזים מהאנרגיה שלנו. רובנו שמים בעבודה את השעות הכי טובות שלנו ואת השנים הכי טובות שלנו. 

אז אם אנחנו לא עוסקים במה שהכי מעניין אותנו והכי עושה לנו את זה במשך יותר מ-50 אחוזים מהחיים שלנו, ולאור העובדה שיש לנו חיים אחד, צ'אנס אחד על הכדור הזה.. האם אנחנו עושים בחירה נכונה?

לעומת זאת, איך החיים שלנו יכולים להיראות כשאותם +50 אחוזים מהזמן והאנרגיה שלנו מנותבים להגשמת התשוקות והחלומות שלנו? 

כלומר, איך ייראו החיים שלנו אם רוב הזמן נעשה מה שאנחנו באמת רוצים לעשות?

האם זו אינה דרך מספקת יותר לחיות? האם זה לא ניצול ראוי יותר של החיים החד-פעמיים שניתנו לנו?

איך צעירים שכירים מחלקים את הזמן שלהם ביום ממוצע בשבוע
צעירים שכירים מבלים יותר מ-50 אחוז מזמן הערות שלהם בעבודה ורק 15 אחוז מהזמן מקדישים לפנאי

למה מבחינתי לערבב בין תשוקה לעסק זה "הניצחון הגדול"

לפני כמה חודשים נתקלתי במשפט שמאוד אהבתי של Naval Ravikant.
המשפט הולך ככה:

Find 3 Hobbies in life

One to makes you wealthy
One to make you Healthy and
One to make you Happy

המשפט הזה היא דרך יפה בעיניי לומר – תחתרו לעשות דברים שאתם נהנים מהם בכל תחומי החיים, ותהיו מסודרים.

כאנחנו "עובדים" בתשוקה שלנו או בתחומים שמעניינים אותנו ושאנחנו נהנים מהם, זה בעצם כבר לא עבודה ולא תחביב, אלא יותר מזה.

זה כבר לא משהו שאנחנו עושים רק בשעה מסוימת ביום, או רק ממקום מסוים או רק בסופשבוע. 

זה הופך להיות משהו שאנחנו חיים אותו. שלא נרצה "להשאיר אותו במשרד", ושכן נרצה לדבר עליו בסופי השבוע.

ואז כבר לא מדובר רק בכסף, או בסטטוס או טייטל. 
וזה גם  לא רק משהו שאנחנו עושים "בשביל הפאן" 
וזה לא ניקוי ראש או העשרה.

זה כבר הופך לחלק מהזהות שלנו.

 
ולכן מבחינתי זה "הניצחון הגדול".
זה השילוב האידיאלי שמאפשר לנו סיפוק, משמעות, ופרנסה.

בחזרה לפאריז, למעמד בחירת המקצוע הכמעט שרירותית בגיל 22. 

בזמנו, היה מקובל סביבי להסתכל על היצע המקצועות בחוץ ולהתאים את עצמך לאותו היצע. כך אני ורוב חבריי עשינו בכל אופן.

אבל אם היו לי את הכלים והשאלות שאני יודעת היום, כנראה שהייתי עושה בחירות קצת אחרות.

היום זו העצה שהייתי נותנת לאותה ילדה בת 22 שמחפשת את התשובה לשאלה איזה כיוון לקחת בחיים:

במקום להסתכל מה ההיצע בחוץ, תסתכלי קודם כל פנימה ותשאלי את עצמך בלי להתבייש – מה את אוהבת? מה מעניין ומסקרן אותך? מה מרגש אותך? לא מתוך ההיצע שם בחוץ, אלא מתוכך, מבפנים.

זו העצה שהייתי נותנת לעצמי לפני 10 שנים, זו העצה שאני נותנת היום לאחיות הצעירות שלי, וככה אני גם מכווינה את הלקוחות המתחילים שלי, בתכנית לבניית עסק משלהם.

The first move toward mastery is always inward— learning who you really are and reconnecting with that innate force. Knowing it with clarity, you will find your way to the proper career path and everything else will fall into place. It is never too late to start this process

Robert Greene

מצאו את מה שאתם אוהבים לעשות, ולא תצטרכו לעבוד יום נוסף בחייכם

זה ציטוט מוכר שפעם ראיתי בו נאיבי, אבל היום אני יודעת שהוא אופטימי וריאלי. למצוא איך להתפרנס מהתשוקה שלך זה משהו שכדאי לשאוף אליו ושאפשר להגיע אליו

ובכלל, הרבה יותר נעים להסתכל ככה על החיים לא?

 

אסיים עם עוד שלושה חידודים חשובים:

  1. לכל אחד יש לפחות תחום עניין אחד שיש בו פוטנציאל להפוך לעסק.
  2. עם זאת, לא את כל תחומי העניין שלנו אני חושבת שצריך להפוך לעסק. את חלקם כדאי להשאיר כתחביב.
  3. לא כל תחביב ראוי להפוך לעסק. יש קריטריונים ודרכים להבין האם ואיך בדיוק עושים את זה.

הפוסט הזה הוא אחד מטרילוגיה של פוסטים שכתבתי בנושא – איך להתפרנס מהתשוקה שלך. 

אם עוד לא קראת את הפוסטים המשלימים,  אלו הקישורים אליהם:

איך למצוא רעיון לעסק מצליח וגם לעקוף את התחרות (נוסחת ה-75%)

למה לא כדאי לך להתחיל עסק גנרי כמו דרופשיפינג או שיווק שותפים, ומה האלטרנטיבה

כתבו לי בתגובה – האם יש עוד נושאים שהייתם רוצים לשמוע עליהם בנושא עסק מהתשוקה שלך, או פרנסה אונליין?

6 Comments

  1. עידית says:

    אז מה התשוקה שלך היתה? במה בחרת אחרי שהבנת שאדריכלות זה לא זה עבורך

  2. Tal says:

    זה לא שאדריכלות זה לא עבורי, (כי אני לא רואה את עצמי כאדם של דבר אחד, ובהחלט יכולה גם לעסוק באדריכלות) כמו שהבנתי שהתשוקה האמיתית שלי היא לכתוב 🙂

  3. רונית says:

    והאם את מתפרנסת מהכתיבה ?

  4. Tal says:

    היי רונית, בהחלט. הכתיבה היא חלק אינטגרלי מהעסק שלי ולשמחתי מה שאני עושה רוב היום 🙂

  5. טל says:

    אני בדיוק בשלב הזה. בת 21. וכולם פשוט לוחצים עלי ללמוד וללמוד ולעשות פסיכומטרי. אני לא שם!!. בבית הספר אני הייתי צריכה להתאמץ פי 4 כדי לראות תוצאות וגם שם זה לא היה 100.
    אני טסה בהרבה דברים חברה עם אנשים, אוהבת לעבוד.
    אבל הם לא מבינים שזהשאני יבחר משהו ללמוד אבזבז 4 שנים ואז אצטרך לעסוק בזה כל חיי. אני לא רוצה. אבל למה אף אחד לא יכול להבין את זה??.
    כולם פשוט מסיבי לוחצים עלי, ואומרים שזה לטובתי.
    זה לא . אני רק נלחצת מיזה יותר ויותר אבודה!!.
    למה שאני אשב ללמוד אל אני סובלת מיזה?.
    הגענו לחיים כדי לחיות ,לעשות טוב ולאהוב.
    אני חושבת שאוכל להקים עסק שבו אשלב את הכל!.
    ובסופו של דבר אוכיח לכולם שהם טעו .!!!
    הכל אפשרי השאלה כמה אתה מוכן להשקיע ולהתאמץ!
    אין אדם שניסה וניסה השקיע והתאמת ולא יצא חו מיזה משהו…
    תודה

  6. Tal says:

    היי טל, תודה שחלקת את מה שאת חווה.
    הסביבה תמיד תנסה להכניס אותך למסלול המוכר והרגיל, ולא פשוט ללכת נגד כשיש עליך הרבה לחצים.

    נסי למצוא אנשים שחושבים אחרת ושפתוחים לקבל את נטיות ליבך, ותקיפי את עצמך בהם כדי שלא תרגישי שאת לבד בבחירות שלך.
    אין שום הכרח ללכת ללמוד באקדמיה וזה ממש לא תנאי להצלחה מקצועית או כלכלית היום, ובוודאי לא מתכון לחיים מאושרים.

    נשמע שאת יודעת מה מתאים לך ומה חשוב לך. אז אל תתפשרי ואל תחיי את החיים שמישהו אחר רוצה בשבילך, גם אם זו המשפחה.

    בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *