כשיצאתי מעולם השכירות הופתעתי לגלות שאני עדיין לא מחבבת את יום ראשון. אני לא צריכה לקום בשעה מסוימת, לא צריכה להתייצב בשום מקום, לנסוע בפקקים, לעלות על מדים או להגיש עבודה, ועדיין – יום ראשון בא ברע. קשה לי להצביע מה בתחילת השבוע יכול להיות כל-כך מבאס, הרי שבוע העבודה זו המצאה גמורה, אין באמת הבדל בין יום אחד לאחר, בטח לא כשאתה חופשי ממחויבות.
אולי זה התחושה שתבועה בי כל-כך חזק של החזרה לשגרה וההפרדות מהחופש של סוף השבוע. מעין נפילת מתח שכזו, שינוס מותניים שמצריך הרבה מוטיבציה. כנראה שאחרי 30 שנה במסגרות שמתחילות ביום ראשון זה בלתי נמנע שהיום הזה מתקשר לי לתחושות האלה.
אבל עכשיו אין לי באמת סיבה מוצדקת, ולכן החלטתי לנסות ולשנות את המיתוג של יום ראשון. החלטתי פשוט לנסות ולגשת אליו בצורה אחרת:
אז במקום לפתוח את השבוע ביום ראשון של חזרה לשגרה, החלטתי לאמץ רוטינה נעימה לפתיחת השבוע, כזו שדווקא תייחד לטובה את היום הזה משאר הימים, תגרום לי לשמוח במוצאי שבת על כך שמחר יש לי את רוטינת יום ראשון שלי, ותיצור משהו כייפי לצפות לו בתחילת השבוע. ואתם יודעים מה? זה עובד כמו קסם!
בשבועות האחרונים, יום ראשון שלי נפתח בהליכה לאורך הים, בשמיעת פודקסט מעורר השראה, ובתרגול צ'י קונג. זה זמן האיכות שלי עם עצמי והוא מתובל בהשראה לעשייה ובהתנעת אנרגיות. אחרי ההליכה באים תכנון השבוע והיומן, ואחריהם אני לגמרי מוכנה להתחיל את השבוע שלי. זה הכל במיתוג.
- נקודה למחשבה: כשיוצאים לחופשי לפעמים דפוסי החשיבה נשארים מאחור ואז יש צורך לעשות משהו כדי לשחרר אותם מהתפיסות הישנות שתבועות בנו חזק כל כך ולהרגיל אותם למצב החדש.
רעיון מעולה!
שמחה לשמוע שאהבת 🙂