10 דק' קריאה

חשבתם על האופציה שבמקום להיות 100 אחוז שכירים או 100 אחוז עצמאיים, אתם יכולים להיות 60 אחוז שכירים ו-40 אחוז עצמאיים? 

האג'נדה של הבלוג הזה היא אמנם להשתחרר מכל תלות, גם במעסיקים, אבל לפעמים המקצוע שבחרנו לעצמנו מחייב ללכת וללמוד תקופה מסוימת אצל מישהו אחר. 

כשחיפשתי עבודה כדי להשלים את הסטאז' באדריכלות, החלטתי שלא אעבוד במשרה מלאה, בקשה די חריגה בראיון עבודה. ואף על פי כן – התקבלתי לכל המשרדים שהתראיינתי אליהם. איך עשיתי זאת? המשיכו לקרוא.

למה בכלל כדאי לכם לעבוד במשרה חלקית

אולי אתם שואלים – למה לא להיות 100 אחוז שכירים אם גם ככה אנחנו צריכים ללמוד קודם?

זה פשוט. אם אתם הולכים להיות שכירים כדי ללמוד תחום כלשהו, הולכים לעבוד כדי ללמוד ולא הולכים לעבודה כדי להעביר את הזמן ולדפוק שעון, אז המטרה שלכם היא ללמוד, להתמקצע ולרכוש ניסיון. 

משרה מלאה היום עומדת על כ-9 שעות בממוצע 5 ימים בשבוע. העניין הוא שעקומת הלמידה היומית שלכם לא גדלה בין 6 ל-9 שעות שאתם מבלים בעבודה, אפילו להיפך.

מה גם שעשרות מחקרים כבר הראו איך ל-6 שעות עבודה ביום יש השפעה הרבה יותר טובה על בריאות העובדים, על שביעות רצונם ממקום העבודה ואפילו על הפרודוקטיביות שלהם. מוזמנים לקרוא בעצמכם. 

הרי בארצות סקנדינביה כבר הבינו את זה ומיישמים את זה, ואפילו מדווחים כי אחוז הגירושים ירד פלאים. אז למה בכל זאת ברירת המחדל בישראל היא לעבוד כל-כך הרבה שעות?

לפני שאתם מחליטים להוריד את היקף המשרה שלכם, כדאי שתהיו ברורים עם עצמכם למה אתם רוצים לעשות כך. 

אגב, בעייני הכל מתקבל – בין אם אתם רוצים להתחיל להתניע עסק מהצד, להתאמן בשעות נורמליות או להירשם לחוג קרמיקה. 

אבל כדי לגרום למקום עבודה להעסיק אתכם בפחות ממשרה מלאה, אתם חייבים לדעת למה אתם מבקשים את זה, ולרצות את זה מאוד. בהמשך הפוסט נראה שזו דווקא לא תהיה הסיבה שנציג למקום העבודה. 

הנה מה שלי גרם לרצות לעבוד במשרה חלקית, עוד לפני שהתחלתי את הקריירה שלי:

"החיים קצרים מכדי לבלות אותם בתא משרדי"

- טים פאריס (מתוך ארבע שעות עבודה בשבוע)

לפני שנתיים במהלך טיול ארוך במזרח ולפני תחילת ההתמחות שלי באדריכלות קראתי את הספר ששינה לי את החיים. 

The 4-Hour Workweek, Tim Ferriss.

הספר הזה הפיל לי כל כך הרבה אסימונים בזמן הטיול וגרם לי להבין שאין סיבה שאעבוד במשרה מלאה בהתמחות, או בכלל. 

החיים קצרים מידי ויש הרבה מה להספיק מעבר לחימום כסא במשך 5 ימים בשבוע. אז בדקתי מה מינימום השעות שאני מחויבת לעבוד בהם בהתמחות – 30 שעות בשבוע, והחלטתי שלא אעבוד שעה אחת מעבר. 

כשחזרנו מהטיול והתחלתי לחפש מקום להתמחות, המחשבה שלי הייתה שבתור התחלה אענה לדרישות המעסיקים ואתחיל לעבוד במשרה מלאה. התכנית הייתה קודם כל להתקבל, ואז לאחר שאוכיח את עצמי במשרד אבקש לצמצם את היקף השעות. 

האסטרטגיה שלי הייתה ליצור מצב שבו הם לא ירצו לוותר עליי, כי הם כבר השקיעו בלימוד שלי וגם כי אני עובדת טובה. כמה טעיתי. 

בעולם המרקטינג יש כלל בסיסי ידוע – הרבה יותר קשה לוותר על כסף שכבר אצלנו בכיס מאשר מראש לקבל פחות, גם אם מדובר בסוף באותו סכום. 

באותו אופן, ברגע שהתחלתי לעבוד במשרה מלאה, לבוסים שלי היה מאוד קשה לוותר לי על שעות, אפילו שהצעתי לקצץ לי במשכורת. 

ועל אף שהיו מרוצים ממני, ורצו מאוד שאמשיך, על השעות הם לא היו מוכנים להתפשר. גם לאחר שהשקיעו 9 חודשים בהכשרה שלי. 

וכך עזבתי את המשרה הראשונה שלי כשכירה.

כשניגשתי לחפש את המשרה הבאה שלי באדריכלות, הבנתי שעליי לסכם על היקף המשרה עוד בשלב הראיון. 

במשך שלושה חודשים בדקתי עשרות משרדים והייתי בעשרות ראיונות. לא הייתי סגורה על סגנון המשרד שאני רוצה לעבוד בו, אבל דבר אחד ידעתי – אין מצב שאעבוד ביותר מ-2/3 משרה, גם אם זו משרת החלומות. 

ואתם יודעים מה? כל המשרדים שהתראיינתי בהם היו מאוד מופתעים מהדרישה הלא סטנדרטית שלי, אבל למעט אחד, כולם קיבלו אותי בתנאים שלי.

זו הייתה מבחינתי תקופה מתישה של חיפוש עצמי, ויתרתי על המון משרות. אבל כל הראיונות שעברתי גרמו לי להיות מומחית בלהשיג את התנאים שאני רוצה ואפילו לגרום לחלק מהמראיינים לשכנע אותי לעבוד אצלם לאחר שהודעתי להם שאני לא מעוניינת. 

רוצים לדעת איך עשיתי זאת?

באמצעות כמה טכניקות ששכללתי מראיון לראיון ושגם אתם יכולים ליישם. שימו לב לניואנסים הקטנים, כי אלה עושים את ההבדל. אז בבקשה – 

4 טיפים שיעזרו לכם לצלוח את ראיון העבודה ולהשיג את התנאים שאתם רוצים

טיפ #1 לכבוש את המעסיקים שלכם כבר ברגעים הראשונים

What You Do Speaks So Loudly That I Can't Hear What You Say. 

Ralph Waldo Emerson

השניות הראשונות של המפגש עם המעסיקים שלכם הן גורליות. איך שאתם נראים, מה שאתם משדרים והפרצוף שלבשתם על עצמכם ברגע שנכנסתם לחדר הם קריטיים. 

ככל שתהיו מודעים יותר להתנהגות ולתשדורות שלכם, כך גדל הסיכוי שתכבשו את המעסיקים שלכם ותגרמו להם לקבל את התנאים שתציבו בהמשך. 

יש 4 פעולות קטנות אך קריטיות שצריכות לבוא זו אחרי זו בשניות הראשונות: 

  1. כניסה והופעה
  2. טון דיבור
  3. לחיצת יד ומבט בעיניים
  4. מחמאה
1. הרשימו בהופעה מכובדת ומסודרת

אנשים אוהבים אנשים שנראים טוב. כך גם מעסיקים מעדיפים את העובדים הפוטנציאליים שלהם – מסודרים, נקיים ולבושים היטב, משדרים רצינות, בטחון עצמי, וטעם אסתטי גבוה. 

תשקיעו באיך שאתם נראים מהנעליים ועד סידור השיער אבל בסולידיות מירבית. אתם לא רוצים לבחון את הטעם האישי של המראיינים שלכם, אתם רוצים שהרושם הכללי מכם יהיה מסודר, נקי מוקפד. 

שימו לב גם לתיק שאתם לוקחים אתכם, לאסתטיקה של תיק העבודות שלכם, לכיסוי של המחשב ואפילו לניקיון של המחשב. 

הדברים הקטנים ביותר יכולים לעשות את ההבדל ונרצה להגיע לשלמות בהיבט הזה. היכנסו לחדר זקופים אך לא נפוחים.

2. התאמנו על הקול שלכם כשאתם מציגים את עצמכם

באמצעות הקול והטונציה שלנו נרצה לשדר בטחון עצמי מצד אחד ורכות מצד שני. לא נראה לשדר: הססנות, ביישנות, מבוכה והתנשאות. 

המילים הראשונות שתוציאו מהפה שלכם יהיו ההצגה של שמכם: "היי, נעים מאוד אני טל". בחמש המילים האלו הקול שלכם חייב לשדר את כל הדברים למעלה. פתיחה הססנית מידי, עשויה להפיל את כל הראיון.

3. לחיצת יד חזקה תוך מבט ישיר

השלב הזה מגיע למעשה במקביל להצגה שלכם. תוך כדי ברכת ה"נעים מאוד" צריכה להגיע לחיצת יד בטוחה, חזקה ולא מתחמקת. 

שמתי לב שלהרבה נשים יש נטייה ללחוץ את היד בעדינות מידי בסוג של החלקה ביישנית. אז אנחנו לא חיים במאה ה-18 שנשים היו מושיטות את היד הענוגה שלהן בשבריריות, נשים וגברים כאחד צריכים לסגל לעצמם לחיצת יד בוטחת. (אגב, לא רק בראיונות עבודה).

תוך כדי לחיצת היד חשוב להביט לאדם השני בעיניים עד סוף המשפט "היי, נעים מאוד אני טל" ולא להסיט את המבט לפני כן. אני ממליצה להתאמן על זה בבית עם מישהו אחר. 

אולי זה נשמע קטנוני אבל זה מאוד מאוד קריטי לרושם הראשוני מכם, והשגת המטרה שלכם בסוף.

4. תנו מחמאה קלילה ולא אישית מידי

אחרי שהצגתם את עצמכם, בדרך כלל השלב הבא יהיה להתיישב בשולחן הראיון. שנייה לפני שמתיישבים לתחילת הראיון הרישמי אני ממליצה להקליל את העניינים ולשבור את הקרח עם מחמאה בסגנון: "המשרדים שלכם מאוד נעימים", "מאוד אהבתי את הציור בכניסה, מי האמן?". 

משהו שיהיה נעים למראיינים לשמוע אבל לא יביך אותם, כמובן שלא לתת מחמאה על המראה של המראיינים שלכם או כל דבר שנשמע אישי מידי. 

מעבר לשבירת הקרח, המחמאה מזכה אתכם בנקודות עוד לפני שהתחלתם בראיון, מעלה את מצב הרוח של המראיינים וגורמת לכם להצטייר כאנשים ששמים לב לפרטים ושיודעים לפרגן. זו התחלה ברגל ימין לכל הצדדים.

טיפ #2 להציג את הסיבה שלכם בלי להתנצל

בחברה שלנו, כשאפילו אמהות לא באמת עובדות במשרה חלקית אלא מגיעות שעתיים מוקדם יותר בבוקר כדי שחלילה לא יעבדו פחות שעות, קשה להביא סיבה מספיק טובה שתשכנע את המעסיקים למה אתם מבקשים מה שאתם מבקשים. 

הייתה לי הזדמנות לבחון בעשרות ראיונות – מהי הסיבה שאציג למעסיקים שלי אשר תתקבל: 

א. בהבנה והערכה שלי.
ב. בלי פתח למשא ומתן.

במשרה הראשונה שלי ביקשתי לרדת בהיקף השעות בגלל כאבים חזקים בפרק היד שסבלתי מהם, והשעות הרבות של עבודה מול מחשב החריפו את המצב. גיביתי את הסיבה שלי בתמיכת רופאים שונים שראיתי, והצגתי את המצב כבעיה שהייתי מאוד רוצה לפתור אבל נראה שהפתרון היחיד יהיה להפחית את השעות בלית ברירה. 

זו לא הייתה סיבה טובה (על אף שהייתה נכונה), וטעיתי כשחשבתי שהיא לא משאירה פתח למשא ומתן, כי בפועל המעסיקים שלי ניסו לעשות הכל כדי להשאיר אותי לחמם את הכסא עד שש בערב. החל מלשלוח אותי לייעוץ ארגונום, לקנות לי ציוד משרדי מתאים יותר כמו עכבר והגבהה למסך, עד להציע לי לעבוד פחות על המחשב ויותר על הנייר. בסוף נפרדנו בהבנה הדדית שזה לא יעבוד. 

סיבה רפואית היא לא רעיון טוב מ-2 סיבות מרכזיות: הראשונה – היא לא תוציא אתכם טוב, כי תצטיירו כחלשים, מוגבלים ורוב המעסיקים בואו נודה באמת, לא רוצים להעסיק אנשים מוגבלים מהחשש שהפרודוקטיביות שלהם תהיה נמוכה. השנייה – המעסיקים כל הזמן ידחפו להחזיר אתכם למשרה מלאה ויבדקו אם אתכם כבר מרגישים טוב. 

אז מה הסיבה שמצאתי שעובדת הכי טוב? אחרי שהצגתי סיבות שונות בראיונות, גיליתי את הסיבה שעבדה הכי טוב עבורי: לבעלי יש עסק מכירות ואני צריכה לעזור לו בחלק מהזמן. שזו גם האמת, ולכן לא הייתה לי שום בעיה ללכת עם הסיבה הזו עד הסוף. 

בפועל למעסיקים הצטיירה התמונה שרציתי: של בחורה שעובדת קשה, נאמנה למשפחתה, לא מוותרת על האדריכלות אפילו שהיא חייבת לעזור בעסק, כל הכבוד! 

בנוסף, לא היה להם הרבה מה להגיד על העניין, אין פה פתח למשא ומתן על היקף השעות כי יש לי מחויבות נוספת שאינה מוטלת בספק. 

אז הטיפ שלי – נסחו משהו דומה מהחיים שלכם ושפכו עליו אור חיובי. תשאלו את עצמכם מה אתם משדרים כשאתם מציגים את הסיבה הזו והאם יש פתח למשא ומתן. וזהו, יש לכם סיבה מעולה.

טיפ #3 לנסח הצעה שאי אפשר לסרב לה

במאה אחוז מהראיונות שהייתי בהם, התגובה הראשונה של המעסיקים לבקשתי הייתה רתיעה גדולה. 

זה סך הכל די מובן, ברירת המחדל של שוק העבודה הוא משרה מלאה, גם הורים לילדים צעירים עושים לופים באוויר, מעסיקים את הסבים והסבתות, משלמים למטפלות והכל כדי לעמוד בהיקף השעות המוגזם. וגם הבוסים בעצמם עובדים כך. 

אין ספק שהדרישה שלי ל-2/3 משרה הייתה חריגה בנוף. אז מה עשיתי? ביטלתי התנגדויות.

זו הנוסחה שלי:

  • העליתי את החשש שלהם לפניהם
  • הראיתי להם למה ההצעה שלי יותר משתלמת להם
  • הוכחתי להם שזה עובד מניסיון העבר
ראשית כל - הצדיקו את החששות שלהם

בשלב מסוים בראיונות, כבר נהייתי מומחית לתזמון של כל חלק בראיון וידעתי בדיוק איך להגיב. מה שהקל עליי הוא שכמעט כל המעסיקים מגיבים באותו האופן לבקשה לעבוד פחות: 

לאחר הטלת הפצצה יש בדרך-כלל כמה שניות של שקט. 

תנו כ-2 שניות לבנאדם מולכם לעקל את מה שביקשתם (כן, זה עד כדי כך מזעזע אותם לצערי) ואז כנסו לפני שהם מספיקים להגיב. הנוסח שלי היה כזה – "אני יודעת שזו בקשה לא סטנדרטית ואת/ה בטח חוששת שזה יפגע בפרויקטים". 

שנית - הרגיעו אותם ש"זה עובד"

זהו, דבר ראשון הראיתם שאתם יודעים בדיוק מה ההשלכות של מה שאתם מבקשים, וגרמתם למעסיק להקלה קטנה, השלב הבא הוא להראות לו או לה למה ההצעה שלכם תשתלם להם ולמה היא דווקא טובה להם. כך הייתי אומרת את זה: 

"אני יודעת שזו בקשה לא סטנדרטית ואתם בטח חוששים שזה יפגע בפרויקטים, אבל אני יכולה להגיד שמהניסיון שלי, דווקא כשאני באה לעבוד פחות שעות אני הרבה יותר ממוקדת, כי אני יודעת שיש לי זמן מוגבל להשלים את הדברים ולכן אני אפילו יותר פרודוקטיבית מאשר במשרה מלאה. מה גם שאין לי כוונה לעקב פרויקטים וכמובן במקרים שבהם תיקבע ישיבה חיצונית או פגישה מחוץ למשרד אני אוכל להתגמש."

צריך לחשוב ממה הם חוששים, ואז להציג את עמדתכם בביטחון מוחלט, מניסיון, ומתוך אמונה פנימית. 

לבסוף - הבהירו למעסיקים למה זה משתלם להם

זוהי מכת המחץ שלכם. חשבו היטב – מהי הנקודה הרגישה במקצוע או התחום שאתם מתראיינים אליו? נסחו הצעה שתראה למעסיקים איך הם מרוויחים שם.

כדי להפוך את ההצעה שלי לאפילו אטרקטיבית יותר, החלטתי להציע שישלמו לי בהתאם לנגזרת השעות. אני בדרך-כלל העליתי את הסוגיה הזו רק כששאלו אותי לציפיית שכר. עניתי: "למשרה מלאה הייתי מבקשת X, אבל בגלל שהבקשה שלי לא סטנדרטית אני מוכנה לקבל 2/3X". 

פה זה כבר תלוי במגזר שבו אתם נמצאים, במשרדי אדריכלים לא משלמים ביד רחבה, ובדרך-כלל מי שיראיין אתכם יהיו בעלי המשרד שאת המשכורת שלכם הם יוציאו מכיסם ולכן להציע להם לשלם לכם פחות אבל לקבל תפוקה גדולה יותר – זו כבר הצעה שהם לא יכלו לסרב לה.

טיפ #4 גרמו למעסיקים לשווק את עצמם (כן, קראתם נכון)

השלב הזה הוא כבר כמעט סוף הראיון, לאחר שהצגתם את עצמכם, את העבודות והניסיון שלכם, כבר הרשמתם אותם עם מי ומה שאתם ועם הביטחון שלכם. חשוב לסיים את הראיון כשאתם משדרים: אני הפרס. 

לצד הפגנת ההתעניינות במשרה, המעסיקים צריכים להבין שהם לא האופציה היחידה שלכם, שאתם לא תלכו על המשרה בכל מחיר (על אף הדרישות שלכם), וכעת הם אלו שצריכים להתקבל על ידכם.

הדרך הכי טובה לעשות זאת בעיניי היא באמצעות שאילת שאלות. 

כדאי לשאול שאלות גם אם נדמה לכם שקיבלתם את כל המידע שאתם צריכים. שאלות על המשרה, על המשרד, על אופי העבודה וכו', מראות עניין ובחינה בו זמנית. עכשיו התור שלהם למכור. 

בראיונות למשרדי אדריכלות אהבתי לשאול "אילו פרויקטים חשבתם לייעד לי במידה ושנינו נחליט שזה מסתדר?". 

כמובן שפה נדרשת רגישות וקריאה של המראיין שעומד לפניכם, הגבול דק בין לשדר ביטחון לבין להצטייר כחוצפנים או שהמעסיקים יגידו לעצמם בסוף הראיון: מי נראה לה שהיא?. לכן חשוב לתבל את הכל בהרבה חן, נועם ואלגנטיות.

אז אלו 4 הטכניקות שאני השתמשתי בהן ושהביאו לכך שאתקבל לעשרות משרות, ואפילו למצבים מעט מביכים כמו מעסיקים שהתקשרו כדי לשכנע אותי לשקול מחדש את הסירוב. בנוסף, הרבה דלתות שנשארו פתוחות גם לאחר שאמרתי – תודה, אני לא מעוניינת. 

אני לא באה להשוויץ, היו לי בעבר גם ראיונות נוראיים (ממש נוראיים). אני באה להגיד שראיונות עבודה הם קודם כל דבר שניסיון בו – הוא יתרון, ושאפשר ממש ללמוד טכניקות שיעבדו בכל מקום שתרצו להתראיין בו. 

כדי להשיג את מה שאתם רוצים מהראיון, או כמו בדוגמא שלי – להוריד את היקף השעות, אתם מוזמנים להשתמש בטכניקות שלי. 

הנה סיכום של השלבים:

  1. תכבשו את המראיינים שלכם כבר ברגעים הראשונים של הראיון. עשו זאת על ידי: הופעה הולמת, דיבור בטוח, לחיצת יד עם מבט בעיניים ומחמאה קלה.
  2.  תציגו את הסיבה שלכם בלי התנצלויות. נסחו סיבה שתגרום למראיינים להעריך אתכם וגם לא תשאיר פתח למשא ומתן.
  3.  נסחו הצעה שלא יוכלו לסרב לה. נטרלו את החששות שלהם, תראו להם איך זה עבד לכם בעבר ומה הם ירוויחו מהעסקתכם.
  4. גרמו להם למכור את עצמם בסוף הראיון. צאו בתחושה שאתם הפרס.

אם אהבתם את הפוסט הזה, ונראה לכם שהוא יכול לעזור לעוד אנשים, הרגישו חופשי לשתף אותו בפייסבוק או לשמור לעצמכם לפינטרסט (באמצעות האייקונים לשיתוף למעלה).

רוצים לדעת למה ירון ואני עזבנו את עולם השכירות אחרי פחות משנתיים ואיך הפכנו ל"קפטנים של החיים שלנו"? קראו את הפוסט הבא – למה החלטנו להפוך לנוודים דיגיטליים ואיך הוצאנו את זה לפועל