8 דקות קריאה
רובנו מתמודדים עכשיו עם קשיים, חששות ואתגרים מכל מיני סוגים. חלקנו מסתכלים על ההזדמנויות (בעיקר השקעות למיניהן), וכמעט כולם מייחלים שכל זה כבר יהיה מאחורינו.
ואני מציעה דווקא להסתכל על התקופה הזו כהזדמנות.
הזדמנות שקורת פעם בכמה שנים, שמאפשרת לנו להסתכל על מצבנו מקרוב, בכנות ובאומץ, ומשם לצמוח ולהשתפר, לשפר.
גם כדי שהפעם הבאה תהיה קלה יותר, אבל בעיקר כדי לשדרג את חיי היומיום שלנו.
המגיפה העולמית הזו, היא אולי מצב קיצון וברבור שחור*. אבל דווקא בגלל זה, בעיניי זו ההזדמנות הכי טובה ללמוד. מפני שכל הדברים הטובים והרעים בחברה, בעולם ובחיים האישיים שלנו, בולטים יותר מתמיד.
ברבור שחור (לפי ההגדרה של נסים טאלב) –
אירוע משמעותי שמתאפיין ב-3 דברים:
1. אף אחד לא חזה אותו.
2. יש לו השלכות עצומות.
3. הטבע האנושי הוא לנסות אחרי האירוע להסביר למה זה כן היה צפוי שזה יקרה.
דוגמאות לברבורים שחורים: המשבר הכלכלי ב-2008, אסון התאומים, מלחמת יום כיפור, ומגיפת הקורונה הנוכחית.
*עוד על ברבורים שחורים כתבתי בפוסט:
מה הקשר בין ברבורים שחורים ועבודה בטוחה והאם יש בכלל דבר כזה
הסיטואציה המיוחדת הזו שמה לנו סוג של זכוכית מגדלת מול העיניים.
- היא עושה "זום אין" לכל החוזקות והחולשות של החברה האנושית שאנחנו חיים בה – למשל כמה העולם תלוי זה בזה בהיבטים של כלכלה ואספקה, וכמה לאומיות וגבולות מדיניים עדיין רלוונטיים גם ב-2020.
- היא גם שמה לנו זכוכית מגדלת לחיי היום יום שלנו – ליחסים שלנו, לעבודה שבחרנו, ואפילו למקום המגורים שבחרנו.
- והיא גם שמה לנו מראה מגדילה מול העיניים לעצמנו – לבריאות שלנו, הפיזית והנפשית, וליחסים שלנו עם עצמנו.
אז איך זה יכול לעזור לנו לשפר ולהשתפר? איך במקום להיפגע אנחנו יכולים לראות את המצב דווקא כהזדמנות להתחזקות?
“It’s not what happens to you, but how you react to it that matters.”
— Epictetus
קודם כל, אני מציעה שנסתכל על המצב המוגדל באומץ, ובלי לנסות ליפות את הדברים.
עבור כל אחד מהאספקטים של חיינו, נשאל את עצמנו 2 שאלות שיעזרו לנו להסיק מסקנות ולהכין תכנית פעולה במידת הצורך:
1. כמה אנחנו מרוויחים מהמצב הזה?
למשל: כמה טוב לנו לבלות יותר זמן עם בני הזוג והמשפחה?
2. כמה אנחנו נפגעים מהמצב הזה?
למשל: כמה הפרנסה שלנו תלויה ופגיעה?
בהתאם לתשובות על השאלות האלו, נוכל לתכנן איך משנים או משפרים את המצב שלנו היום, כדי להפוך את החיים שלנו לטובים יותר.
וזה אומר, שצריך לזהות את הדברים החיוביים ואת הדברים השליליים לפחות בכל אחד מהאספקטים הבאים.
הנה כמה אספקטים של החיים ונקודות למחשבה שעלו לי בעקבות התבוננות בעצמי, בקרובים לי וגם מהתגובות של אנשים רנדומליים במדיות החברתיות. תרגישו חופשי להוסיף עליהן בתגובה בסוף הפוסט.
להיות לבד – יותר ברכה או יותר מטרד?
כמה נוח לנו לבלות עם עצמנו יותר זמן מהרגיל?
כמה אנחנו יודעים להעסיק את עצמנו בלי מסגרות ובלי לצאת לעבודה?
רובנו כל כך עסוקים כל הזמן במירוץ החיים ובמטלות היומיומיות וגם כשכבר יש לנו קצת זמן פנוי אנחנו דואגים להעסיק את עצמנו בבהייה במסכים למיניהם, בתירוץ שאנחנו "מנקים את הראש".
אבל בתדירות ובכמות הזו, זה כבר לא באמת זמן איכות עם עצמנו, אלא יותר כמו ניתוק שלנו מעצמנו, הסחת דעת. אולי הסחת הדעת כדי להימנע מלהיות לבד?
*עוד על החשיבות של הזמן שלנו לבד בפוסט – זמן לבד, זמן לחשוב
להיות ביחד – נעים לנו או מעיק עלינו?
כפי שמי שלבד נמצא יותר לבד, מי שביחד נמצא יותר ביחד.
וחשיבות התא המשפחתי נגלית לפנינו יותר מתמיד.
כמה באמת נעים לנו לבלות זמן ממושך עם בן/בת הזוג? עם הילדים? עם ההורים?
במצב של שגרה, רוב הזוגות והמשפחות נמצאים יחד רק זמן מועט מהיום ולא נדרשים כלל "לסבול" את חברתם של יתר בני המשפחה.
אבל עכשיו, כשהזמן הזה כופה עלינו את הביחד, בין אם לטובה או לרעה, הדברים מתבלטים.
הקשרים הרעועים – יהיו מורגשים יותר וקשים יותר בגלל האינטנסיביות. הקשרים הטובים – יתחזקו בזכות ועל אף האינטנסיביות.
השייכות לקבוצה גדולה – מהי השייכות שלנו?
בקבוצה גדולה הכוונה ללאום, למדינה ואפילו לדת.
איפה אתם מרגישים שייכים? מוגנים?
בשנה וחצי האחרונות שלנו כ"נוודים", כאנשי העולם הגדול, הכניסו אותי לאשלייה שלאום, מדינה ודת – הם מונחים ששייכים לעולם ישן. שהעולם החדש מעורבב יותר, שגבולות טריטוריאליים אינם נחוצים, ושהעולם צריך להמשיך להתערבב.
עכשיו אני מבינה שלא רק שזה לא בכיוון, אלא שזה לא הגיוני לרצות את זה.
מאז ומעולם האדם חי בקבוצות, בקהילות, בשבטים. האדם צריך את הקבוצה. ו – 8 ביליון אנשים לא יכולים להיות קבוצה אחת.
הכוח הכי משמעותי של הקהילה היא בשמירה אחד על השני, והצורך הזה מתבלט במיוחד בימים כאלה.
הקהילה היהודית בדרום אפריקה למשל, היא חזקה משום שהיא שומרת על החברים בה. כיהודים יש תחושה ש"יש לך גב לא משנה מה", מעצם השורשים היהודים ובין אם אדם הוא דתי או לא.
השורשים הם לא משהו שבוחרים, הם חזקים יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב (או רוצים לחשוב), ובימים כאלה מתגלה גם החשיבות שלהם.
*עוד על התובנה הזו בפוסט –
על כל מה שעמד מאחורי ההחלטה שלנו לחזור לארץ תוך 24 שעות.
מקום המגורים שבחרנו – מכיל או סוגר עלינו?
כמה נעים לנו להישאר תקופה ארוכה בבית שלנו?
אפשר למדוד בית ראוי כבית שאפשר לגור בו שבועיים ויותר בתקופות בידוד ולא להרגיש שאנחנו הולכים להשתגע בין הקירות. לרוב זה דורש דברים בסיסיים כמו אור טבעי, קשר אל החוץ, מרחב נעים ולא עמוס מידי.
החיים המודרניים גרמו לנו להתפשר על אחד הדברים הכי חשובים – המכסה והמקלט הפיזי שלנו.
אנשים גרים במרתפים או בדירות עלובות שלא נעים לחיות בהן, כי הם בנו על כך שלא יצטרכו לבלות בהן שבועיים ברצף. לרוב, אפילו לא יום אחד ברצף – כי אנחנו רוב היום "אמורים" להיות בעבודה או בדרכים.
ועל אף שכל אחד עושה את הפשרות הכלכליות שלו, וברור שזה לא מבחירה, זה זמן לשאול את עצמנו – האם זה באמת משהו ששווה להתפשר עליו?
העיסוק המרכזי שלנו – מתגלה כמעניין או משעמם?
עכשיו כשרובנו עובדים מהבית בתנאים מאתגרים יותר ועם הרבה פיתויים, זה דורש מוטיבציה גדולה מתמיד. מהי המוטיבציה שלכם לעיסוק שלכם? (מעבר לחשש מפיטורין)
זה זמן טוב לשאול את עצמנו בכנות – האם בא לנו לעשות יותר מהעיסוק שלנו או פחות ממנו?
האם אנחנו מחפשים להעשיר את עצמנו בזמן הפנוי בדברים שקשורים לעיסוק המרכזי שלנו או שאנחנו רק מחפשים דברים שירחיקו אותנו ממנו?
הפרנסה שלנו – כמה היא מתערערת?
בין אם אנחנו עצמאיים או שכירים, רובנו תלויים כלכלית במידה גדולה. בין אם זה תלות במעסיק או בלקוחות או בכוחות השוק – אם לא ישלמו לנו הכסף לא ייכנס.
ומכיוון שהפרנסה שלנו היא הבסיס לאיכות חיים (אלא אם פרשתם לגור בחווה בניו זילנד ולגדל את האוכל שלכם בעצמכם, וגם אז), כדאי לדאוג לבטח אותה כמה שאפשר.
כמה הפרנסה שלכם מתערערת בימים אלה?
או במילים אחרות – כמה אתם פגיעים כלכלית?
יש מידות שונות של פגיעות כלכלית.
דמיינו סקאלה שבה קיצון אחד הוא פגיעות במידה גבוהה במצב של "ברבור שחור" ובקיצון השני – במקום להיפגע אתם דווקא מתחזקים. איפשהו על הסקאלה הזו יש גם מצב של חסינות, כלומר – המצב כלל לא משפיע עליכם כלכלית.
עכשיו – איפה אתם על הסקאלה הזו כיום? כמה אתם פגיעים כלכלית?
עוד על הנושא בפוסט:
מה הקשר בין ברבורים שחורים ועבודה בטוחה והאם יש בכלל דבר כזה
“The fragile wants tranquility, the antifragile grows from disorder, and the robust doesn’t care too much.”
— Nassim Nicholas Taleb
הבריאות שלנו – האם אנחנו חזקים מספיק?
הכוונה לבריאות פיזית ובריאות מנטלית. אלו שמגיעים מוכנים יותר מהבחינות האלה לימים של מגיפה, יהיו עמידים יותר, חזקים יותר, ושבריריים פחות.
מי שבמצב של שגרה נוטים לחרדות ודיכאונות, מצב של מגיפה עשוי להיות קטלני עבורם לא פחות מלאלו החלשים מבחינת בריאות פיזית.
ואם בימים של שגרה – אנחנו מקסימום הולכים לרופא או נוטלים תרופה או משכך כאבים – בימים של מגיפה שירותי הבריאות הרבה פחות זמינים לנו כי הם צריכים להתפנות למקרים תכופים יותר.
אז אולי אנחנו צריכים לחזק את עצמנו בימי השגרה, במחשבה על הימים האלה.
אז מה בעצם אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצבנו באספקטים השונים?
אחרי שעשינו חשבון נפש ושאלנו את עצמנו כמה נפגענו או כמה הרווחנו בכל אחד מהאספקטים למעלה, זה משהו שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לשאול את עצמם ולחשוב על כך בהתאם לחיים האישיים.
אבל הנה כמה דברים שאני חשבתי עליהם, והתובנות שלי בחיי האישיים:
לבחור נכון.
בני זוג, מקום מגורים. חברים. תחום עיסוק.
יותר קל לבחור נכון מאשר לנסות לתקן או לנסות להתמודד עם בחירה לא נכונה שלרוב יש לה השפעה על כל יתר האספקטים בחיים, או לשכנע את עצמנו שאנחנו מרוצים, כשזה לא באמת נכון.
באופן אישי, מקומות המגורים הזמניים שבחרנו בשלושה החודשים האחרונים השפיעו על החיים שלנו יותר ממה שחשבנו.
ככל שהדירה הייתה פחות ראויה (יותר מידי או פחות מידי אור, הרבה רעש מבחוץ, וגם פשוט תחושה כללית), כך איכות החיים שלנו ירדה משמעותית.
לעומת זאת, הדירה המוארת, המאווררת והמרווחת שאנחנו מעבירים בה את תקופת הבידוד, היא הגורם הכי משמעותי ביכולת שלנו להעביר את התקופה הזו בלי להשתגע ואפילו בנעימים.
להכיר בשורשים ולשמור עליהם.
להכיר בכוחה של הקהילה, הקבוצה והתא המשפחתי, ולא לזלזל בזה, כי שאנחנו לא יצורים סוליסטיים. ולא טוב היות האדם לבדו.
באופן אישי, קהילה ושורשים הם משהו שהתרחקנו ממנו בשנה וחצי האחרונות, ואני שמחה על ההזדמנות להבחין בזה עכשיו. ככל שבילינו יותר זמן מחוץ לישראל, לשורשים שלנו – כך התרחקנו מהם והם נראו לנו פחות נחוצים. בתקופה האחרונה אני חשה אחרת.
לייצר כמה מקורות הכנסה שאינם תלויים זה בזה.
כדי לנוע כמה שיותר רחוק בסקאלה ממצב של פגיעות כלכלית למצב ההפוך לו.
להבין שיכולת כלכלית היא גורם שמשפיע במידה רבה כמעט על כל אחד מהאספקטים למעלה, לטוב ולרע. היא הגורם שמשפיע על מצב הסטרס שלנו, הבריאות שלנו ואפילו היחסים שלנו.
ולכן לכל הפחות לשאוף להיות במצב שבו כסף הוא לא בעיה לפחות כמה חודשים קדימה.
לפני כשנתיים, כמה ימים אחרי ששנינו התפטרנו מעבודות השכירים שלנו ועברנו לעבוד 100% על העסק האינטרנטי, העסק הפסיק לעבוד. פייסבוק חסמו לנו את החשבון וברגע אחד הכסף הפסיק להיכנס.
זה היה אחד הרגעים הכי מפחידים ומערערים שחווינו בשנים האחרונות. זו אחת התחושות הלא נעימות, ואני יודעת שהרבה אנשים חווים את אותה תחושה בימים אלה, וליבי איתם.
*עוד על הטעויות שעשינו בתחילת הדרך:
5 הטעויות הכי חשובות שעשינו בתחילת העסק האינטרנטי שלנו
באותו רגע הבנו כמה זו טעות לתלות את כל הפרנסה שלנו על גורם אחד שלא ממש אכפת לו מאיתנו גם ככה. היום רוב העשייה שלנו מתרכזת בזריעה של זרעים במקומות אחרים מתוך ההבנה הזו, ויש לנו עוד הרבה מקום לשיפור בתחום הזה.
אז אפשר להסתכל על התקופה הזו כמבאסת, קשה ולרצות שהיא תעבור ואז להמשיך לחיות כאילו לא קרה כלום. שזה מה שרוב האנשים יעשו.
וכן, זה לגיטימי לרצות שהיא תהיה מאחורינו, גם אני הייתי שמחה שהיא תחלוף.
אבל אפשר גם לראות את ההזדמנות שהברבור השחור הזה מביא איתו. את ההזדמנות להסתכל דרך זכוכית המגדלת שהמצב הזה מספק לנו, ולנצל את הזמן כדי לבחון את האספקטים החשובים של חיינו.
להתחיל לזרוע את הזרעים ואפילו לתכנן את השינוי שאנחנו צריכים.
ואז לא רק שנגיע למגיפה הבאה חזקים יותר, אלא גם נרוויח איכות חיים שבשגרה טובה יותר, ונרוויח צמיחה והתחזקות.
——-
שתפו אותנו – מה התובנה הכי משמעותית שלכם מהתקופה הזו?