כ-7 דקות קריאה

האם אתם יכולים להגיד שהעבודה שלכם מקנה לכם ביטחון? אם התשובה שלכם היא לא, כדאי שתקראו את זה. ואם התשובה שלכם היא כן – אז ממש כדאי שתקראו.

הפוסט הזה ידבר על עבודה, על ביטחון ועל ברבורים שחורים. הוא הראשון בסדרת פוסטים שבהם אנסה לנפץ את אשליית הביטחון שב'עבודה הבטוחה', ולטעון למה אני חושבת שהיא למעשה רחוקה מלהבטיח משהו. ויותר מזה, למה האשליה שבביטחון היא כל-כך מסוכנת.

אשליית הביטחון

אנחנו חיים בעידן של שינויים בקצב מהיר כמעט בכל תחומי החיים. המומחים הגדולים ביותר טוענים שאין לדעת מה יהיה פה עוד 50 שנה ויש כאלה שטוענים שגם בעוד 10 שנים הכל יכול להשתנות.

אבל משום מה רובנו עדיין חושבים שאנחנו יכולים להבטיח את עתידנו באמצעות כל מיני פעולות שיקנו לנו ביטחון כמו לקנות דירה או לשים כסף בפנסיה כל חודש. רובנו גם עדיין משתמשים במונח 'עבודה בטוחה'. 

כשחברות היי טק וסטארט אפ נפתחות ונסגרות כמו חבצלות מים ואנשים טובים ומוכשרים, מוצאים את עצמם ביום בהיר אחד בלי יכולת לשלם את שכר הדירה הבא, האם זה ביטחון?

בעצם, מזה בכלל ביטחון? 

בשנה א' ללימודים המנחה שלי חינכה אותנו כך שלפני שאנחנו מדברים על מונח כלשהו, האחריות המינימלית היא ללכת לבדוק את הפירוש שלו במילון. ומכיוון שאת ההרגל הזה לקחתי איתי הלאה לחיים, אז לפני שאתחיל לדבר על ביטחון, הלכתי לבדוק את ההגדרה הרלוונטית:

להיות במצב של ביטחון =

  1. להיות חופשיים מסכנות ואיומים
  2. להיות במצב של וודאות

הנה דוגמא למקרה קלאסי של אשליית ביטחון של זוג צעיר בישראל:

אילן ונורית הם זוג צעיר בני 30 שבונה את החיים שלו. הם נישאו לפני שנתיים וכעת מצפים לילד הראשון שלהם. אילן עובד בחברת הייטק גדולה ומרוויח משכורת יפה, ונורית עובדת כמתמחה במשרד אדריכלים, ומרוויחה מעט מעל המינימום. לפני חצי שנה הם קנו דירה עם כספי החתונה שלהם + קצת כסף שגייסו מההורים ולקחו משכנתה שתכננו להחזיר כל חודש מהמשכורת של נורית. 

בוקר אחד, אילן מקבל הודעת פיטורין. החברה בקשיים ונאלצת לפטר 80 אחוז מהעובדים. אילן ונורית נכנסים לסטרס – נורית תצא בקרוב לחופשת לידה, איך ישלמו את המשכנתה, את הוצאות המחיה שלהם ויכלכלו את הילד החדש?

אשליית הביטחון של אילן ונורית התנפצה להם בפנים ביום בהיר אחד. אז נכון, אילן עוד צעיר ואולי יצליח למצוא עבודה חדשה במהרה בהנחה שהכישורים שלו מתאימים גם בחברות אחרות. אבל מה אם הסיטואציה תחזור עליה בעוד 8 שנים כשלזוג יהיו כבר 2 ילדים, ונורית תתקשה להשיג לקוחות פרטיים? בגיל 38 בעולם ההיי טק כבר לא ששים לגייס אותך.

עכשיו, עם יד על הלב – כמה אתם רחוקים מהסיטואציה הזו? האם אתם בדרך לשם? האם יש לכם תכנית חלופית לתרחיש שכזה, שקורה כל הזמן? כמה אתם בונים על ההורים שלכם שבמקרה הגרוע יוכלו לעזור לכם להרים את הראש מעל המים?

הגיע הזמן שנתעורר מאשליית הביטחון ונתחיל לחשוב קצת על היום שאחרי…

ראיתם פעם ברבור שחור?

לפני שנתיים קראתי את הספר המצוין (חיפשתי מילה יותר מרשימה בעברית שלא תישמע מלוקקת ולא מצאתי) של נסים טאלב Black Swan ומאותו הרגע המחשבה שלי על עולם המקצוע השתנתה לעד. 

2 הנקודות הכי חשובות שלקחתי מהספר (יש הרבה חשובות אבל תקראו בעצמכם) הן אלו:

  1. האבחנה בין מקצוע סקיילבילי (Scalable) למקצוע ליניארי
  2. האשליה הגדולה שבעבודה ה'בטוחה'

הספר נקרא ברבור שחור כי בעבר היו בטוחים שכל הברבורים לבנים, עד שיום אחד התגלה שבאוסטרליה חיים להם גם ברבורים שחורים. ברבור שחור הפך למונח שמתאר מצבים או תופעות בלתי צפויות, שבניגוד לקיומו של ברבור בצבע שחור, יש להן השלכות גדולות על החיים.  

דוגמאות לברבורים שחורים מפורסמים: נפילת הבורסה ב-2008, ה-11 בספטמבר, האסון הרדיואקטיבי ביפן, מלחמות, רצח ראשי ממשלה, אסונות טבע, וכן הלאה.

אבל ברבור שחור הוא לא רק אסון ברמה עולמית או מדינית, הוא גם כל אירוע אישי בלתי צפוי בחיים שלנו שטורף את הקלפים; מוות של קרוב משפחה, בגידה של בן או בת זוג, תאונה שגורמת נכות לכל החיים, וכן – גם הודעה על פיטורין או נפילת קרנות הפנסיה.

המשותף לאירועים הללו, חמורים פחות או חמורים יותר, הוא שאין לנו שליטה עליהם (קראו את הציטוט של אפיקטטוס). אבל מבין האירועים הללו, יש כאלה שניתן להגיע אליהם מוכנים יותר מאחרים. או לפחות – למזער נזקים. למשל: 

לא לבנות על קרנות הפנסיה כמקור המחיה שלכם לעת זקנה, אלא לדאוג לפנסיה באופן עצמאי. או לא לתלות את כל עולמכם, הכנסותיכם והחיים החברתיים שלכם בבן או בת הזוג. אלא להיות מסוגלים להסתדר לבד בעולם.

אם קרן הפנסיה שלכם תתמוטט בדיוק כשתגיעו לגיל פרישה (תחזית שהרבה אנשים מדברים עליה) – האם יהיה לכם ממה להתקיים? אם בן או בת הזוג שלכם יעזבו אתכם מחר – האם תהיו מסוגלים להסתדר לבד?

זה אמנם לא נעים לחשוב על מצבים כמו תאונות, גירושין וכד', אבל אין ברירה. אלו החיים, ויודעים מה?
 Shit Happens.

הסטטיסטיקה אומרת שרוב האנשים עד גיל 40 יחוו תאונה או פגיעה פיזית כלשהי שתשבית אותם למינימום 3 חודשים. האם אתם מוכנים לסיטואציה כזו?

אירועים שכאלה הם לא נעימים גם ככה, אבל אם נגיע אליהם יותר מוכנים ונספוג פחות נזקים, ניפגע פחות.

דרך טובה לעשות זאת היא לחשוב על מה שנקרא –

the worst case scenario

מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי בתחום X? בהנחה שהוא יקרה מתישהו, אילו פעולות אני יכולה לעשות כדי למזער נזקים?

עכשיו נסתכל על הרעיון הזה בהקשר של העבודה או מקור ההכנסה שלנו.

עבודה בטוחה - יש בכלל דבר כזה?

כדי להתכונן להופעת ברבור שחור בתחום התעסוקה אנחנו צריכים להסתכל על מקור ההכנסה שלנו, ולשאול את עצמנו – מה יכול לגרום לנו לאבד אותו? כמובן שזה תלוי בתחום שלכם ובסוג ההכנסה. אבל זה יכול לקרות בכל מיני דרכים.

הנה כמה תרחישים אפשריים:

  • החברה שבה אתם עובדים נסגרה/ נמכרה/ פשטה רגל 
  • איבדתם את כושר העבודה שלכם
  • המקצוע שלמדתם ועסקתם בו עד כה הופך ללא-רלוונטי יותר
  • רובוטים מתחילים להחליף את מה שאתם עושים למחייתכם
  • יש לכם עסק עצמאי שתלוי במתווך חיצוני (חברת פרסום, יצרן, ספק, משקיעים וכן הלאה), והמתווך יצא מהמשוואה
  • יש לכם שותפים בעסק שהחליטו לתקוע לכם סכין בגב

האם אתם מכירים מישהו שקרה לו אחד מהתרחישים האלה? מה גורם לכם לחשוב שזה לא יכול לקרות גם לכם?

התרחישים האלו הם כמובן לא המצאות שלי. כשחשבתי על כל אחד מהם חשבתי על אנשים אמיתיים שאני מכירה. כולם מוכשרים, חכמים ואינטליגנטיים. לכולם הייתה תכנית שאפתנית לגבי המקצוע או ההכנסה שלהם, אבל אז הגיע לו ברבור שחור והם נתפסו לא מוכנים.

 everyone has a plan until they get punched in the mouth

Mike Tyson –

עם התרחיש החמישי נפגשנו לאחרונה מקרוב. אבל לפני שאספר לכם עליו, הרשו לי להביא בפניכם את המשל הבא, גם הוא של Nassim Taleb. וסליחה מראש לצמחונים שבניכם:

משל תרנגול ההודו המדושן

תרנגול ההודו מואכל על-ידי הקצב בכל יום במשך 1000 ימים.
ככל שהימים עוברים, תרנגול ההודו משמין ונהיה מבסוט יותר.

התרנגול נעשה יותר ויותר בטוח שהבעלים שלו אוהב אותו ודואג לו, ולכן מפנק אותו בכל יום עם שלוש ארוחות נהדרות!

ואילו ביום ה-1001, מגיע ערב חג ההודיה והשוחט מוציא לפועל את התכנית שתכנן עבור התרנגול במשך שלוש השנים האחרונות. תרנגול ההודו מוגש לכבוד ארוחת החג.

זהו לא יום טוב להיות אותו תרנגול הודו.

כפי שאתם יודעים לירון ולי יש עסק עצמאי שבגדול מתרכז כרגע במכירות באינטרנט. ערוץ הפרסום המרכזי שלנו הוא פייסבוק. יש גם קצת הכנסות מערוצים נוספים אבל פייסבוק מביא לנו מעל 80 אחוזים מהלקוחות.

כלומר פייסבוק הוא המתווך החיצוני שלנו, ההכנסות שלנו תלויות בו. ברגע שפייסבוק מחליטים להפסיק לשתף איתנו פעולה – הם גוזרים את דין ההכנסות שלנו. 

בחודשים האחרונים העסק פרח לו יפה והיינו מרוצים מההכנסות שהביא לנו. הרגשנו שאנחנו 'על הגל'. אבל אז הגיח לו ברבור שחור וצחק עלינו בקול צווחני. 

הטעות שלנו הייתה שלא פיזרנו סיכונים ובכך נתנו לפייסבוק שליטה מלאה על הפרנסה שלנו. 

מה שהקל על העניין הוא שהיינו במודעות מלאה לסיטואציה, וידענו שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. היינו מוכנים מנטלית לאפשרות הזו – וזה ריכך את המכה. 

להבין בבעלות מי נמצאים היסודות הכלכליים שלכם

אז אמנם מודעות לאפשרות שברבור שחור יופיע – מקלה את ההתמודדות כשמשהו לא נעים מופיע וטורף את הקלפים. אבל איך מראש מונעים את ההשלכות של המכה? 

בין אם אנחנו עצמאיים שבונים על פייסבוק או שכירים שבונים על המשכורת החודשית מהחברה, אנחנו למעשה מבססים את עצמנו על גבי בסיס שאינו שלנו. ולא רק זה, ככל שהבסיס נראה רחב וחזק יותר, דוגמת גוף ענק כמו פייסבוק או חברה גדולה בשוק, כך אנחנו מרשים לעצמנו להעמיס עליו יותר.

זה קצת כמו לבנות מגדל על גבי יסודות שאינם שלנו. אנחנו מעמיסים עוד ועוד קומות על גבי היסודות אבל שוכחים שהיסודות הם בבעלות זרה. הבעלים הזרים יכולים לקום יום אחד ולהחליט לפרק את היסודות.

כשאין לכם שליטה על יסודות הבניין שלכם, אתם חשופים לצרות. מכירים את המשחק 'מפולת'? משחק הלבנים שבו מי שמוציא את הלבנה החשובה ומפיל את המגדל מפסיד? רק שבחיים האמיתיים, מי שמפסיד הוא זה שהקומות שלו קרסו. ואתם לא רוצים להיות שם.

אז כמה אתם מודעים לקיומם של ברבורים שחורים? לכמה מתוך התרחישים שהזכרתי אתם חשופים? בבעלות מי נמצאים 80 אחוזים מהיסודות הכלכליים שלכם? 

אני מקווה שהפוסט הזה הצליח לעורר בכם קצת מחשבה על הנושאים האלה, ואם כבר הכרתם את הרעיון של ברבור שחור זו הזדמנות לחשוב אם אתם מתכוננים אליו מספיק.

המטרה שלי בפוסט הזה היא להציף את הרעיון של ברבור שחור ולהביא אותו למודעות. מודעות היא תמיד השלב הראשון לקראת התמודדות או גיבוש תכנית פעולה.

הפוסט הזה, שפורסם לראשונה בפברואר 2019, היא אחד הפוסטים הפחות אהובים בבלוג. ככל הנראה התוכן לחץ במקומות שלא נעים לנו לחשוב עליהם ביומיום. 

בדיוק שנה לאחר מכן, פברואר 2020, והעולם נתקל בברבור שחור מהסוג שהוא לא ראה כבר כמה עשורים – מגיפת הקורונה.

ועכשיו, כשאין לאנשים ברירה אלא להתמודד עם הברבור הלא רחמני הזה, אני רוצה לקוות שהדברים יחלחלו קצת יותר. ועם זאת, במקום להיכנס לחזון שחור זה לא מאוחר להתחזק ולעשות את השינויים המתבקשים.

עוד על הנושא בפוסט >> 
למה תקופה המגיפה היא דווקא הזדמנות לצמיחה והתחזקות