על כל מה שעמד מאחורי ההחלטה שלנו לחזור לארץ תוך 24 שעות.

את הפוסט הזה אני כותבת לכם מהיום השלישי שלנו בבידוד, בישראל. הוא מפרט את מערכת השיקולים והכלים שעזרו לנו להגיע להחלטה המהירה לחזור לישראל.

בניגוד להתנהלות שלנו בשנה וחצי האחרונות, את ההחלטה הזו לחזור לארץ לקחנו "נגד מה שבא לנו". מהסיבה הזו, זו הייתה אחת ההחלטות היותר קשות שלנו.

אבל מאותה סיבה בדיוק אנחנו גם גאים בהחלטה ושמחים עליה. הפעם זה לא מצב רגיל, הפעם להחלטה יש השפעות גדולות יותר.

זה יום שישי בבוקר. אנחנו מחכים לארוחת הבוקר שהזמנו בבית הקפה על שפת הלגונה, בחוף המערבי של דרום אפריקה, באמצע המיני חופשה שלנו.

מחר שבת – יום ההולדת של ירון שתכננו לחגוג בחופשה, ובראשון הטיסה שלנו לליסבון.

אבל אנחנו לא רגועים.

איך אפשר להיות רגועים כשמגיפה עולמית משתוללת והעולם כולו בחוסר וודאות?

אנחנו מתקשים לקבל החלטה מה לעשות הלאה. יש יותר מידי סימני שאלה.

ומה אם הביטוח יפסיק לכסות אותנו? הרי אין סעיף "מגיפות כלל עולמיות" בביטוח.

ומה אם יהיה סגר בין מדינות ונהיה כלואים באירופה בלי יכולת לחזור הביתה?

ומה יקרה ברגע שהמגיפה תגיע לאפריקה? והיא תגיע.

אבל האם ישראל זה בהכרח המקום הכי בטוח להיות בו?

הטיסה עוד יומיים. צריך לקבל החלטה מהירה.

יש שתי אופציות:

אופציה #1 – לקחת החלטה לפי "מה שמרגיש נכון", מה שמתחשק לנו ומה ש"בא לנו בטוב" – לפי זה אנחנו ממשיכים בשלנו. אם לא אירופה, אסיה. אם לא אסיה, נשארים בד.אפריקה.

זו האפשרות הקלה. תמיד יותר קל ללכת לפי תחושה.

אופציה #2 – לקחת החלטה לפי "מה שנכון", באופן רציונאלי עם מינימום של מעורבות רגשית בדבר. זו האפשרות הקשה יותר מפני שאנחנו משוחדים ויש לנו רצון ברור לא לחזור לארץ בשלב הזה.

בחרנו באפשרות הקשה. החלטנו לחזור לארץ.

ההחלטה לחזור נלקחה אמנם מהר, אבל לאחר שקלול ארוך יחסית של גורמים וניהול סיכונים שבסופו הגענו להחלטה עם הכי פחות סיכון והכי הרבה וודאות.

כמו שנסים טאלב אומר על ניהול סיכונים:

אל תסתכלו על הסיכוי שמשהו ישתבש, תסתכלו על גודל המכה כאשר הוא אכן ישתבש. ואז תחליטו האם שווה לכם לקחת את הסיכון.

3 דברים עזרו לנו לקבל את ההחלטה:

1. תרשים ופריסת האפשרויות באופן "יבש"

אחרי בוקר מאוד מבלבל של דיון בעל פה בינינו על האפשרויות, נכנסו לאוטו השכור, שלפנו מחברת ועשינו תרשים גס של האפשרויות.

תרשים הוא כלי עזר מצוין לקבלת החלטה רציונאלית.
במקרה הזה, פריסת האפשרויות על נייר עזרה לנו להבין איפה הוודאות גדולה יותר.

או, אולי יותר נכון לומר – איפה יש הכי פחות חוסר וודאות.
זה השרבוט המקורי:

2. הוגים ומשפיעים שאנחנו סומכים עליהם ועל דעתם

בטיסה חזרה לישראל שמעתי פודקסט (טים פאריס) שהמתארח בו טבע את הביטוי – "מטא רציונאלי" (Meta-rationality). הכוונה היא לדעת לאילו מקורות ללכת בקבלה של החלטה רציונאלית.

כלומר, במקום להקשיב לאנשים רנדומאליים בקבוצות פייסבוק, או אפילו לבעלי השפעה, אנחנו צריכים לבחור את המקורות שלנו. את האנשים שאנחנו סומכים על דעתם בכל תחומי החיים.

אם לא נעשה את זה, אנחנו עשויים לאמץ את דעתם של אלו ששמענו הכי הרבה פעמים והם נדבקו לנו במוח (גם אם לא במודע) או שיש להם יכולות שכנוע טובות יותר. וזה לא כדאי.

המשפיעים העיקריים שהקשבנו להם ב-24 שעות האלו הם נסים טאלב ופיטר אטיה.

דר' פטר אטייה (Peter Attia) – שלא מתיימר להבין במגיפה אבל מציג נתונים מעניינים בהקשר.

למשל – גרף שמתאר את קטלניות המגיפות הקודמות ביחס לקצב ההתפשטות שלהן ואיפה ככל הנראה נמצאת הקורונה ביחס לזה. (אפשר למצוא את זה באינסטגרם סטורי שלו ב- peterattiamd)

נסים טאלב (Nassim Nicholas Taleb) – פרופסור לניהול סיכונים והכותב של 2 מתוך הספרים שאנחנו הכי מעריכים: The Black Swan, ו- Antifragile, אגב ספרים סופר רלוונטיים בימים אלה, וחומר טוב לקרוא בבידוד 🙂

הנה אחד הציוצים הפופולאריים של נסים (@nntaleb) בימים האחרונים שישבו לנו חזק בראש:

3. חברים ספציפיים שבחרנו לשמוע את דעתם ושייעצו לנו בהתאם למצבנו

בניגוד לדעות ההוגים ואנשי המקצוע מהסעיף הקודם, לחברים שלנו יש יתרון בהכרות עם הסיטואציה הספציפית שלנו, וגם בנכונות לעזור לנו כחברים שאכפת להם.

יצרנו קשר עם מספר חברים מצומצם וחוות הדעת הייתה חד-משמעית: תחזרו הביתה.

חלק מהטיעונים ששכנעו אותנו – התמודדות העבר של מדינת ישראל עם איומים קיומיים, גיבויים למערכת הרפואה כמו צה"ל ופיקוד העורף, קרבה לחברים ומשפחה שיכולים לסייע לנו ושאנחנו נוכל במידת הצורך לסייע להם.

וגם, את ההתנהלות המחמירה בישראל ביחס למקומות אחרים בעולם – הפעם אנחנו רואים באור חיובי. עודף זהירות עדיפה על חוסר זהירות במקרה הזה (ראו ציוץ למעלה).

ברגע שדעת החברים עלתה בקנה אחד עם דעת אנשי המקצוע וההוגים מהסעיף הקודם, וגם תאמה לניתוח ה"יבש" שעשינו בסעיף 1, כבר לא היה מקום להחלטה אחרת.

חוזרים לישראל.

———

תוך פחות מ-24 שעות מהרגע בו עלתה השאלה היינו ברכב בדרכנו לשדה התעופה בקייפטאון. סוגרים מנהלות אחרונות מהנסיעה.

ויתרנו על הלילה הנוסף שתוכנן, ויתרנו על הטיסה ועל הדירה בליסבון, וסגרנו את הטיסה הקרובה. אם כבר פאניקה, עדיף מוקדם.

כעת, מהבידוד בדירת האיירביאנבי התל אביבית (ששכרנו בפחות מחצי המחיר המקורי לאור מצב השוק), לא יכולנו להיות יותר שמחים עם ההחלטה.

תודה לחברים והמשפחות שהוכיחו שזה הצעד שהיה הכי נכון לעשות.

אני מקווה שהפוסט הזה יגיע לאנשים שנמצאים על הגדר ומתלבטים האם לחזור לישראל, ויעזור להם לקחת החלטה מהירה. הנה עוד כמה שיקולים:

*חברים קרובים, "נוודים דיגיטליים" תקועים באירופה, לבד ובחוסר וודאות. כפופים למדיניות של מדינה זרה.

*נראה שכל מדינה מתכנסת בעצמה כרגע. בתי החולים בקושי מתמודדים עם האזרחים החולים שלהם, אז למה שירצו לטפל בזרים?

*גם אם הביטוח מכסה משהו (מבדיקה שעשינו רוב חברות הביטוח מתנערות), בסופו של דבר אתם עדיין תלויים במערכות הרפואיות של המקום בו אתם נמצאים. ואתם בסוף סדר העדיפויות…

*חבר דרום אפריקאי, דיווח שבדרום אפריקה הכריזו תוך פחות מ-48 שעות על סגירת מקומות ציבוריים, והפאניקה כבר מתחילה להשתולל שם. (ובצדק – מדינה שלא יודעת לספק חשמל ומים לתושביה, אני לא רוצה לבדוק איך יתמודדו עם מגיפה קטלנית).