אני מנסה ליצור לעצמי חיים כמה שיותר נוחים ולא מתפשרים, אני מודה.
זה בא לידי ביטוי בהרגלים ואורח החיים היומיומי שלי כמו: מספיק שעות שינה, ארוחות טובות בזמנים קבועים, הקפדה על אימונים, איזון בין עבודה למנוחה וכן הלאה. זה בא לידי ביטוי גם בדברים יותר "גדולים" כמו בחירת מקום עבודה ומקום מגורים.
אפשר להגיד שאני נמנעת ממצבים פיזיים שלא נוחים לי ושואפת לייצר סביבה ותנאים אידיאליים. השבוע למשל, כשהחורף הגיע ונזכרנו כמה שנינו לא אוהבים אותו. חשבנו לעצמנו שאולי כדאי שלעולם לא נחווה חורף, שבכל פעם שיגיע החורף נדלג למקום שבו מזג האויר חמים ונעים. כי אם החורף מדכא אותנו ואפשר להימנע ממנו אז למה לא?
כשלא טוב לנו, האם נכון להשקיע אנרגיה בהתמודדות או בשינוי המצב?
לי התשובה די ברורה, אבל לפעמים אני תוהה אם החתירה לתנאים אופטימליים הופכת אותנו לרכים ופגיעים מידי. היום כשאני מקפידה על 8 שעות השינה שלי באדיקות, אז אחרי לילה שבו ישנתי רק 6 שעות אני בקושי מתפקדת. אז אולי ההקפדה הזו בעצם פוגעת בי?
What doesn't kill you make you stronger?
את 2 מקומות העבודה שלי עזבתי תוך זמן קצר כי סבלתי פיזית לשבת 9 שעות במשרד מול מחשב. זה לא היה הורג אותי כנראה להמשיך ולסבול בעבודה, אבל האם זה היה הופך אותי לחזקה יותר? האם הייתי צריכה להמשיך ולהתמודד מנטלית?
- נקודה למחשבה: האם יש תחומים שכדאי לתרגל בהם אי נוחות מכוונת כדי להיות עמידים יותר או כדי "להתכונן ליום גשום"?