יש לי ווידוי.
אני טל, ואני דחיינית במסווה.
(זה השלב שבו אתם מהנהנים בראש ומכילים ואומרים – תודה ששיתפת, טל)
אני אוהבת לחשוב ולתכנן. הרבה.
יעידו על כך עשרות מחברות הסקיצות שלי, קלמר הטושים הצבעוניים שלי וטבלאות האקסל (הפחות חביבות עליי אבל צריך להתקדם).
אין מבחינתי דבר נפלא כמו לקחת התחלה של רעיון ולהתחיל לפתח אותו בשרבוטים ובמילים עד שהוא מתחיל להתגבש ולהירקם מול העיניים, וכל חתיכות הפאזל מסתדרות להן באופן קסום.
ולפעמים מרוב שתכננתי והכל נראה תפור היטב, וזה כל כך מספק, נדמה לי שרוב העבודה כבר נעשתה.
אה, היא לא…?
לא. היא לא.
מתישהו מגיע השלב שצריך להפסיק לתכנן ולהתחיל להוציא לפועל.
לירון קורה דבר דומה. אבל אצלו במקום תכנון זו צריכת ידע.
הוא אוהב להיחשף לרעיונות חדשים, ללמוד ולהעשיר את עצמו.
הוא אוהב את ההתרגשות שבגילוי שיטה חדשה, או קונספט חדש של איזו אישיות רצינית שהוא שמע בפודקאסט או קרא את הספר שלה.
ולפעמים מרוב צריכת ידע ותחושה של התקדמות והתפתחות, נדמה לו שהוא עשה את שלו להיום.
אה, הוא לא?
נופ.
מתישהו מגיע השלב שצריך להפסיק לצרוך ולהתחיל לעשות.
זה הוידוי שלנו. מה איתך? האם דחיינות היא חלק ממך בצורה דומה או אחרת?
לדחיינות יש כל מיני צורות הסוואה שכאלה. לכל אחד מאיתנו יש את החולשה שלו, וזה בסדר. החוכמה היא להיות מודע אליה ולעבוד על זה.
הנה הכלים המרכזיים שאני אוהבת להשתמש בהם לאורך היום והשבוע כדי להתמודד עם הדחיינות:
– לתכנן את המשימות העיקריות שלי ערב קודם או על הבוקר. (זה בנוסף לתכנון כללי של השבוע / החודש)
– לתת לעצמי יום בשבוע שבו מותר לי לחשוב ולתכנן כמה שבא לי (או לצרוך אם אתם דחיינים של צריכה). אצלי זה יום שבת.
– כדי לא ללכת לאיבוד במשך היום, יש לי פתק על המסך ובו שאלה לעצמי: "מה תהיי שמחה להשלים היום?"
– לדווח לעצמי (או לירון) בסוף היום: מה הדברים שהשלמתי היום? האם זה מה שתכננת להשלים בתחילת היום? הידיעה שאני צריכה לתת דין וחשבון בסוף היום תזרז את העשייה.
האם אתם גם מתמודדים עם דחיינות?
האם אתם דחיינים של תכנון או של צריכה? או אולי מסוג אחר?
מה הכלים שלכם להתמודד עם דחיינות?
איך אתם מתכוונים לנצל את הימים שנותרו מהשבוע להשלמת התכניות שלכם?