7 דקות קריאה

הפוסט הבא מופנה לכותבים שבינכם. בין אם אתם כבר כותבים זמן מה, או שבדיוק פתחתם בלוג וזו ההתנסות הראשונה שלכם בכתיבה לעולם, ואפילו אם אתם כבר בעלי ניסיון. יש כמה עקרונות בכתיבה שיכולים לעשות את כל ההבדל בין כתיבה שאתם חושבים שהיא טובה ובין כתיבה שאנשים אחרים ירצו לקרוא.

בפוסט הזה ריכזתי 3 עקרונות שעוזרים לי לשפר את הכתיבה שלי, אבל לפני שאצלול אליהם יש נקודה מרכזית חשובה שצריך לפצח לפני הכל:

למצוא את נקודת הממשק בין מה שאני רוצה לכתוב למה שהקוראים שלי רוצים לקרוא

“Don't ask yourself what the world needs. Ask yourself what makes you come alive, and go do that, because what the world needs is people who have come alive.” ― Howard Thurman

מכתה א' אני כותבת סיפורים, יומנים אישיים, הגיגים ועוד מיני דברים, רובם למגירה. אבל בשנה האחרונה יצא לי להתנסות בכתיבה אחרת, כתיבה שאנשים עלולים אשכרה לקרוא. וזה שונה לגמרי.

בין אם זה תוכן מכירתי, מיילים ללקוחות, או 2 הבלוגים שאני כותבת – כולם מצריכים חשיבה הרבה יותר מודעת על הקורא. פחות מה אני רוצה לכתוב ויותר – מה הקוראים שלי ירצו ויהנו לקרוא.

אבל כמו בכל דבר בחיים צריך למצוא את האיזון בין השניים, וזה לא פשוט. על הפוסט הראשון שלי לבלוג שאתם קוראים עמלתי 3 ימים מלאים. תכננתי ראשי פרקים, שיכתבתי ושייפתי עד שהיה מוכן להשקה החגיגית.

כמנהגי לאחר השקת פוסט חדש, התרווחתי לי במרפסת עם כוס יין וקראתי אותו כשהוא גמור וכבר נמצא באתר. אבל במקום תחושת הגאווה הנעימה שמלווה את הרגע הזה בדרך-כלל, הרגשתי ריחוק.

הפוסט הזה לא היה אני. הוא נשמע כמו עוד פוסט Self Help פופולארי ומלא הטפה, ובעצם היה בו כל מה שסלדתי ממנו בבלוגים אחרים.

התלבטתי – האם התחושה שלי מוצדקת ואובייקטיבית? או שאולי אני פשוט לא רגילה לכתוב בנושאים הללו וצריכה לתת לזה קצת זמן?

2 דברים מרכזיים הובילו אותי להחלטה שעליי לגנוז אותו כליל:

  1. לא זיהיתי את עצמי מבעד למילים שנראו כאילו נכתבו על ידי מישהו אחר

  2. לא התחשק לי להמשיך לפוסט הבא

ירון עזר לי להבין את שורש הבעיה – כתבתי מה שחשבתי שהקוראים שלי ירצו לקרוא ולא מה שאני רציתי לכתוב.

יצא שמרוב שחיפשתי לתת ערך לקוראים שלי, חשבתי רק מה יעזור להם ומה הם צריכים, ושכחתי את עצמי בכל הסיפור הזה. לכן זה גם לא עבד.

זה כן התחיל לעבוד ברגע שהכתיבה נבעה ממני, מנושא שבא לי לספר עליו, שמדגדג לי לכתוב עליו. וברגע שמצאתי אותו – הצלחתי להגיע יותר בקלות לדברים שעשויים לעניין גם את הקוראים שלי באותו נושא.

הבינגו מבחינתי היה למצוא את נקודת הממשק בין השניים:

נקודת הממשק בין מה שאתם רוצים לכתוב עליו לבין מה שהקוראים שלכם ירצו לקרוא – היא הנושא האידיאלי לכתוב עליו. וזה הדבר הראשון שתרצו להבין – על מה אתם כותבים. איך למצוא אותה?

התחילו בלשאול את עצמכם – על איזה נושא או אירוע יהיה לי כיף לכתוב כרגע? התחילו לכתוב עליו בטבעיות. ואז, כבר במשפטים הראשונים שאלו את עצמכם – לאן זה ילך? מה הכיוון שהכי יעניין את הקוראים שלי? כך המשיכו ודייקו את הנושא עוד ועוד, עד שהוא יתבהר לכם לחלוטין.

אבל שם הדרך רק מתחילה. אחרי שמצאתם את נקודת הממשק והבנתם על מה אתכם כותבים, השלב הבא יהיה לחדד את איך שאתם כותבים. ועל האיך הזה צריך לעבוד כל הזמן.

יש המון עקרונות טובים לכתיבה, בחרתי לרכז כאן את השלושה שלי הכי עוזרים לי להישאר בפוקוס בכל פוסט מחדש:

1. לזקק רעיון מרכזי אחד

לכתיבה שלכם צריך להיות רעיון על שהוא המסר המרכזי שאתם רוצים להעביר לעולם, זה שבגינו בכלל התחלתם לכתוב. הרעיון הזה צריך להשתקף בכל הפרקים או הפוסטים שלכם ולהוות את המצפן שלכם בכל רשומה מחדש. זו הנקודה הכי מרכזית לטעמי. 

אם תחשבו על ספרים טובים שקראתם, לכל אחד מהם יש רעיון מרכזי אחד חזק. לא שניים ולא שלושה, ואתם כקוראים יודעים לנסח אותו במשפט אחד גג שניים. 

אבל לא תמיד אנחנו יודעים בדיוק מה גרם לנו לרצות לכתוב ומהו רעיון העל שלנו.

מה שלי עוזר לחדד את המסר המרכזי שלי זה להתחיל לכתוב את ה-About או הפתיח של הבלוג, שם נהוג לתת הסבר קצר – למה הבלוג הזה הוקם ומה המטרה שלו.

הנה מה שאני כותבת בפתיח של הבלוג הראשון שלי, בלוג עירוני :

היי, אני טל. הכותבת של בלוג עירוני. אני אדריכלית ומתכננת ערים. הסיבה שהקמתי את הבלוג הזה היא כדי להעלות את המודעות שלכם בנוגע למרחב העירוני, נושא שלא מקבל מספיק תשומת לב לצערי כי הוא פשוט לא במודעות של רובנו. האבסורד הוא שיש לו את ההשפעה הכי משמעותית על חיינו. נשמע לכם מופרך? אני יודעת. וזו הסיבה שאני כותבת על הנושא הזה שבוער בי, ששייך מידי לאדריכלים ולמתכנני הערים, אבל שנוגע לכל אחת ואחד מכם במידה זהה בדיוק. אני רוצה להראות לכם איך למרחב הבנוי יש השפעה על חיי היומיום שלכם בצורה יותר גדולה ממה שאתם חושבים, ויותר מכך, איך יש לו השפעה על מידת האושר שלכם. קריאה נעימה!

הדגשתי את המטרה שלי בכתיבת הבלוג, והמטרה הזו צריכה להשתקף בכל אחד מהפוסטים שלי וצריכה לעבור לקוראים שלי במודע או לא במודע לאורך כל הכתיבה.

לכן כשמכר רחוק בא ואמר לי "קראתי את הפוסט שלך על גדרות עירוניים ופתאום קלטתי למה היה לי לא נעים לשבת על ספסל שכונתי לצד חומה.." כשזה קורה, אני יודעת שהצלחתי להעביר את המטרה שלי בפוסט.

2. לפתח סגנון ולהתמיד בו

סגנון הוא במידה רבה מה שאנחנו באים איתו מהבית. התמצית שלו היא אנחנו, היא הסגנון האישי שלנו, האופן שבו אנחנו חושבים במילים. זה החלק שבא לנו הכי טבעי, האופן שבו הכתיבה זורמת בלי הרבה מחשבה. 

כזו הייתה הכתיבה שלי במשך השנים שבהן כתבתי לעצמי ולמגירות. אבל ברגע שנוספים קוראים למשוואה אנחנו חייבים לתת את הדעת על מרכיבי הסגנון שהם מעבר לסגנון הטבעי שלנו. 

המרכיבים האלו יהפכו את הסגנון הטבעי שלכם למודע ואת הכתיבה שלכם מחובבנית למקצועית. 

סגנון טבעי

מחשבות במילים
סגנון מודע

שפה
גוף וזמנים
מבניות ונראות
אורך וענייניות

הספר On Writing Well של William Zinsser מסביר את העקרונות הללו בהרחבה ועם דוגמאות טובות ולא טובות. הספר שלעצמו שווה קריאה לכל מי שכותב, הנה כמה עקרונות שמתבססים עליו:

שפה – שפה היא קריטריון שמשותף גם לסגנון ה"טבעי" שלנו, וגם לסגנון המעשי. היא אוצר המילים והביטויים שאנחנו באים איתם מהבית אך חשוב להיות מודעים למה שהם משדרים.

לאוצר המילים והטון, יש תפקיד חשוב שייקבע כמה אנחנו קרובים או רחוקים מהקוראים, אבל כדאי להיזהר מעודף שליטה כדי לא להתרחק מהסגנון הטבעי. בסוף כשאתם קוראים את התוצר שלכם אתם רוצים לשמוע את עצמכם מבעד למילים הכתובות, ולא מישהו זר. 

גוף וזמנים – שימו לב באיזה גוף אתם משתמשים. 

הבחירה הזו צריכה לשרת את הרעיון המרכזי שלכם בצורה הכי מתאימה. אני למשל מרבה להשתמש בגוף ראשון – "אני" ו"אנחנו" כי אני מתארת חוויות סובייקטיביות וניסיון אישי, ובפנייה בגוף שני – "אתם" כי אני אוהבת לדבר אל הקוראים שלי (כלומר אליכם) ישירות. 

הסעיף הזה הוא דוגמא לכך בדיוק. כשאני לא בטוחה, אני פשוט בודקת כמה אופציות והולכת עם מה שנשמע לי הכי טבעי.

מבניות ונראות – שימו לב אילו פוסטים נעים לכם לקרוא ואילו מעייפים אתכם עוד לפני שבכלל התחלתם לקרוא ונסו להבין למה. 

לרובנו הרבה יותר נעים לקרוא פיסקאות קצרות, מרווחות ביניהן, עם "שוברי מלל" כמו הדגשות, כותרות ומספורים שמגוונים את הקריאה. אני אוהבת לשלב גם ציטוטים, סכמות ותמונות – להפוגה מהמילה הכתובה.

אורך – קריטריון סופר חשוב, שייקבע אם הקוראים שלכם יישארו או ינטשו באמצע.

צריך לחפש את נקודת האמצע בין כתיבה ארוכה ומסורבלת שעשויה להתיש את הקורא לבין כתיבה קצרה מידי שעלולה להיות פשטנית. תשומת הלב לאורך צריכה להיות בכל החזיתות: במשפט, בפיסקה, ובפוסט כולו.

3. דיוק

השלב שבו אתם מדייקים ומלטשים את הכתיבה שלכם הוא השלב שמבדיל בין הסגנון הטבעי לסגנון המודע. דיוק מבחינתי כולל כמה פעולות שנעשות תוך כדי מעבר על הטקסט:

  • שכתוב משפטים מסורבלים
  • קיצור משפטים ארוכים – על ידי תמצות או פיצול ל-2 משפטים
  • ניקיון של חזרתיות ומילים "קישוטיות"
  • איתור טעויות ושגיאות כתיב

איך לעשות את זה זו כבר העדפה אישית, יש כאלה שמעדיפים "לשפוך" הכל לטיוטה ראשונה ואז להתחיל לעבד ולדייק. אני אוהבת לעשות את זה גם תוך כדי הכתיבה ופעם נוספת (אחת לפחות) אחרי שהפוסט גמור. 

למעשה אפשר להמשיך ולדייק את הכתיבה עד אין סוף, כי הרי כל משפט אפשר לכתוב בהמון דרכים. (זו ללא ספק נקודת התורפה שלי, לצערי אני יכולה להיסחף בקלות לימים שלמים של דיוקים ושיפוצים, מה שנקרא  – חוסר פרודוקטיביות.)

הדיוק הוא הפיניש האחרון לקראת הוצאת הכתיבה שלנו לאוויר העולם, וזה זמן טוב לבחון האם עמדנו בקריטריונים 1 ו-2. 

בפועל, עבור כל פיסקה בנפרד אני בודקת את עצמי: 

  1. האם הפיסקה משרתת את הרעיון המרכזי של הפוסט ושל הבלוג כולו
  2. האם הפיסקה עומדת במבחן הסגנון

בשלב האחרון אני מדייקת את הכותרת ואת הפיסקה הראשונה שהן החלק הכי חשוב בפוסט. הן ייקבעו אם ימשיכו לקרוא את התוכן שלכם או לא. ספר מצוין בנושא הזה (על כתיבה פרסומית אמנם, אבל מתאים לדעתי לכל סוג של קופי) הוא How to Write a good advertisement של Victor O. Schwab.

אז כמובן שיש עוד המון כללים מנחים לשיפור הכתיבה, הרי ספרים שלמים נכתבו בנושא, אבל אלו העקרונות שלי הכי קל לזכור וליישם. 

כשהנושא מעניין אתכם ואתם יכולים לכוון אותו כך שיעניין גם את הקוראים שלי, משם רק צריך קצת מודעות, הרבה רצון ללמוד ובעיקר להינות מהכתיבה. את השאר תשאירו כבר לקוראים שלכם. 

כתיבה מהנה!