“Instead of writing down what you’re going to do, write down at the end of the day what you did do that day.” – The Slight Edge
תכנון יתר הוא אחת מנקודות התורפה שלי. כמתכננת במקצוע ובנשמה אני מאמינה גדולה בשלב התכנון וגם מאוד אוהבת את זה. אבל מתי תכנון כבר הופך לדחיינות?
תכנון הוא כלי עזר חשוב, הוא עבודת הכנה לפני ביצוע משימה ומטרתו להגדיר ולדייק אותה כדי שהביצוע יהיה קל וברור יותר. אבל התכנון הוא לא ישות בפני עצמו, הוא נועד לשרת את המשימה שבאה בעקבותיו ואת זה צריך לזכור. חשוב לשים לב מתי התכנון נעשה ארוך יתר על המידה, כי אז הוא כבר הופך לדחיינות.
הנטייה להישאב לתכנון יתר יחד עם פרפקציוניזם הוא מתכון די בטוח לדחיינות. עד לא מזמן נהגתי לתכנן די בפירוט את הפוסטים שאני עומדת לכתוב, נושא, ראשי פרקים, ציטוטים, מקורות, אנקדוטות, הכל. בפועל, ברוב הפעמים שהתחלתי לכתוב הדברים תפסו פתאום כיוון אחר, טוב יותר, ואז יצא ש – 80 אחוז מעבודת התכנון שלי הלכה לפח. זו בעצם תופעה שקורת בחיים כל הזמן – תכניות משתנות.
אז מה עושים? קודם כל מודעים לכך שתכנון ארוך מידי כנראה מעכב אותנו. כמה דברים שלי עוזרים להילחם בתכנון יתר שעשוי להפוך בקלות לדחיינות:
- להקציב לתכנון זמן קצר בהרבה ממה שנראה לי. בכתיבת פוסט למשל, לא יותר מ-5 דקות.
- להתחיל את המשימה ורק אז לתכנן – דיוק המשימה תוך כדי תנועה מונע הרבה עבודת תכנון מיותרת.
- ואם כבר תפסתי את עצמי שוקעת בתכנון – לשים את הדברים בצד, לצאת מהמשימה ולחזור אליה ממוקדת עשייה.
אה, ועוד משפט קצר שכתוב לי בכל מקום ועוזר לי להתאפס לפני ותוך כדי:
“Done is the new prefect.”