"הדברים הקיימים נחלקים לשני סוגים: אלה הנמצאים בשליטתנו ואלה שלא. הדברים שבשליטתנו הם: דעה, דחף, תשוקה, הימנעות, ובקיצור – כל מה שהוא פרי עשייתנו. הדברים שאינם בשליטתנו הם: הגוף, נכסים, מוניטין, משרות ובקיצור – כל מה שאינו פרי עשייתנו.
הדברים שבשליטתנו הם חופשיים מטבעם – אין מה שמעכבם או עומד בדרכם; אך הדברים שאינם בשליטתנו הם חלשים, משועבדים, מעוכבים ותלויים באחרים."
כך נפתח "המדריך", חיבורו של אפיקטטוס הפילוסוף הסטואי מהמאה ה-1 לספירה.
השאלה אם להשקיע אנרגיה ברצון לשנות משהו או בניסיון להשלים איתו, מתחילה בהגדרה אם הדבר הוא בשליטתנו או לא.
למשל, את מזג האוויר אין לי יכולת לשנות ולכן אין טעם להתבאס או לרצות שהגשם יתחלף בשמש חמימה. זה די ברור שמזג האוויר הוא לא בשליטתנו. לעומת זאת, ההחלטה אם לאכול קינוח או לסרב להיכנע לתשוקה למתוק היא לגמרי בשליטתנו.
אבל מה לגבי דברים מורכבים יותר, כמו מקום עבודה שלא טוב לי בו כי הבוס גרוע?
אז נכון שאין לי שליטה על ההתנהגות של הבוס, אבל כן אני יכולה לקום ולעזוב את מקום העבודה. באותו האופן אין לי יכולת לשנות את מזג האוויר אבל אני כן יכולה לנסוע למקום עם מזג אוויר טוב יותר.
כלומר, לפעמים אין לי שליטה על משהו אבל יש לי אפשרות לשנות את הסטטוס שלי בתוך המצב הנתון.
הדברים שאפיקטטוס טוען שאינם בשליטתנו הם לא לגמרי בשליטתנו אבל יש לנו שליטה עליהם במידה כזו או אחרת. אפשר לומר שהם בשליטתנו עד גבול מסוים, או שהם מושפעים מגורמים חיצוניים לנו ולכן אי אפשר לצפות לשליטה מלאה עליהם.
אבל גם כלפי דברים שאין לנו שליטה מלאה עליהם יש לנו אפשרות פעולה – אנחנו יכולים לבחור לשנות את הסטטוס שלנו, שינוי פיזי, חיצוני, מעשי. או שאנחנו יכולים לשנות את עצמנו, את המחשבה שלנו, שינוי פנימי, תפיסתי.
אז אם גם כלפי דברים שלא 100% בשליטתנו יש לנו אפשרות פעולה – איך יודעים מתי כדי לתעל את המאמצים לשינוי הפיזי ומתי לעשות מאמץ לשינוי תפיסתי?
אם אני רוצה למשל להוריד 2 קילו, שזה לא משהו שבא לי בקלות אבל זה כן מאוד מפריע לי, האם כדאי שארכז את כל המאמצים להוריד את אותם שני קילו? או שהמאמץ צריך להיות דווקא מנותב להשלמה עם הגוף ולקבלה שלו?
- נקודה למחשבה: איפה הגדולה - ביכולת ובמאמץ לשנות או ביכולת ובמאמץ להשלים? האם זה תלוי כמה רע לנו בסיטואציה? מתי שינוי הסטטוס הופך להימנעות מקושי ומתי המאמץ להשלמה הופך לפחדנות?