התוכן הבא נשלח למנויי הניוזלטר שלנו*
השבועיים האחרונים שלנו היו מטורפים. יצאנו לגמרי מאיזון.
עם הפיק של התחרות בודיבילדינג של ירון
החגיגות הקולינריות המוגזמות (בדקנו את האקלרים בכל בולנז'רי אפשרי בסביבת מונפלייה)
עם מעבר בין 2 מדינות, 3 ערים ו-5 דירות + פריצה לאחת הדירות בעודנו ישנים
ואינספור סידורים ואירגונים שהתלוו לכל זה
אפשר להגיד שקצת התעייפנו.
ובין כל הטירוף הזה, בקושי הספקתי לחגוג גם הישג אישי משלי,
הישג שלך עשוי להישמע כמו דבר קטן אבל עבורי הוא הישג משמעותי מאוד.
השגתי מטרה שחתרתי אליה במשך השנתיים האחרונות.
מטרה שעבדתי עליה בעקביות במשך כל אימון בחדר כושר (3-4 פעמים בשבוע),
ושהיו רגעים שחשבתי שכבר לעולם לא אגיע אליה.
אבל הגעתי,
ביום בהיר אחד ובלי הכנה מוקדמת.
ובכלל לא ראיתי את זה בא –
עליית מתח אחת. זה כל הסיפור.
אבל סיפור של שנתיים של עבודה קשה בחדר כושר, של תכניות אימון שונות, של מאמנים אישיים.
המאמן שלי בקייפטאון העביד אותי הכי קשה שאי פעם עבדתי בחד"כ,
הוא דחף אותי לקצה וגרם לי לחשוב שעוד רגע אגיע לשם.
הוא מאוד רצה להביא אותי למטרה שלי.
אבל כשהרגשתי שהמחיר של החיפזון והדחיפה עלול לעלות לי בפציעה, אמרתי לו –
"ג'יימס, הכל בסדר, גם אם לא אגיע לזה עכשיו כשאתה מאמן אותי, אגיע לזה בהמשך עם הכלים שנתת לי.
במובן מסוים המטרה שלי היא רק אמצעי, היא מכווינה אותי להתאמן ולהתחזק וזו המטרה האמיתית".
מאז עברו להם עוד 7 חודשים של עבודה עצמאית בחדרי כושר שונים בעולם, מלווה בטיפים ממאמנים שונים.
ובסוף זה קרה.
ימים ספורים לפני התחרות של ירון, שהייתה הדד ליין החדש שלי
(אחרי הדד ליין של סוף 2019, והדד ליין של העזיבה של קייפטאון ואולי עוד כמה בדרך שכבר שכחתי).
זה קרה כשהגעתי לאימון שגרתי בחדר כושר בדרום צרפת,
אחרי שבועיים של מנוחה החלטתי להציב את המצלמה בסלפי ולנסות לעלות למתח בלי גומיות ועזרים,
לראות איפה אני נתקעת ועל איזו נקודה צריך לעבוד.
ממש לא ציפיתי להשלים עליית מתח, ובקלילות יחסית שהפתיעה אותי, פתאום מצאתי את עצמי למעלה.
יצא נחמד שצילמתי את הפעם הראשונה, ואפשר לראות על הפנים שלי את הבלבול ממה שהרגע קרה –
למה את מייחסת את זה? ירון שאל אותי בערב כשחגגנו את ההישג.
טוב, כמובן שאי אפשר לקבוע איזה תרגיל או איזו קבוצת שרירים או איזה סוג אימון הביאו אותי להישג,
אבל דבר אחד כן אפשר לומר בוודאות שהביא אותי להשלמת המטרה שלי אחרי שנתיים –
עקביות.
הופעתי למשימה באופן עקבי, כל שבוע, כל אימון.
יכולתי לוותר מזמן, ואז לעולם לא הייתי משיגה את המטרה שלי, אבל לא ויתרתי. המשכתי.
וזה המסר שלי אליך,
עליית המתח שלי היא רק סיפור נחמד, ומרגש בעיקר בשבילי ובעיקר באותו הרגע.
אבל המשמעות שלה היא הרבה יותר גדולה מהדבר עצמו –
היא הוכחה לכך שהעקביות משתלמת, שאסור להקל בה ראש,
שכל דבר שאנחנו רוצים נמצא בהישג ידנו,
השאלה היחידה היא כמה אנחנו מוכנים לעבוד בשביל זה.
וכמה אנחנו מוכנים להיות עקביים.
אז מה המטרות שלך בתחומי החיים השונים טל?
(בבריאות, בזוגיות, בקריירה, בפרנסה, בלייפסטייל..)
כמה זמן הן כבר בגדר מטרות? האם זכרת להציב להן יעד מספרי? דד-ליין?
עם הסיפור שלי, אני רוצה להזכיר לך שהעקביות משתלמת
גם אם זה לא תמיד נראה לך ככה לאורך הדרך, גם אם נדמה לך שזה עוד רחוק מידי.
זה יכול לקרות כל יום. זה יכול לקרות היום,
או מחר, או בעוד חודש.
להשיג את המטרות שלנו זה חלק מהפילוסופיה שלנו, פרידום קפטיינס –
אנחנו הקפטנים של החיים שלנו, יש לנו שליטה מלאה על הסיפון,
וככאלה אנחנו גם יכולים וצריכים לחתור אל המטרות שלנו.
חשוב גם לזכור שעקביות היא הכרחית, אבל היא לא המרכיב היחיד להשגת מטרות.
על הפורמולה המלאה שלנו להשגת מטרות כתבנו עוד בבלוג בפוסט
איך נוודא שאנחנו מתקדמים אל המטרות שלנו בשלושה שלבים
ויש גם דוגמאות מהמטרות האישיות שלנו בפוסט
מטרות של שנים בפחות מחודשיים? מסתבר שזה אפשרי
מאחלת לך המשך מסע רצוף בהגשמת מטרות, וכמובן הנאה מהדרך אליהן
טל
לא רוצים לקבל מאיתנו מיילים יותר? אין בעיה, רק לחצו כאן: Unsubscribe