אי פעם ניסיתם לחשוב מה המטרה שבהצבת מטרה?
בכל מקום אומרים לנו שאנחנו צריכים שיהיו לנו מטרות מוגדרות, מאתגרות מספיק אבל ישימות, גדולות אבל ממוקדות. כל אחד ברמתו, בין אם זה אומר להצליח לעשות עליית מתח אחת תוך חצי שנה או להשיג חגורה שחורה בג'ודו. כשמציבים מטרה מדויקת אפשר לגזור את הפעולות שאנחנו צריכים לעשות אל עבר המטרה הזו.
אז עובדים קשה, בונים תכנית, מציבים דד-ליין וחותרים להשגת המטרה. אבל מה קורה ברגע שהשגנו את המטרה שלנו? אז יש את השיא והאופוריה שנמשכים בין כמה דקות ליום-יומיים, ומה אז? מציבים עוד מטרה? ומה בעצם המטרה בכל המטרות הללו?
תחשבו על תחומים שבהם קשה יותר להציב מטרות, כמו למשל שיעורי פילאטיס. מצד אחד קשה לי לחשוב על מטרה להציב לעצמי לשיעור פילאטיס אבל מצד שני בעצם ההתמדה בשיעורים פתאום אני מגלה שהבנתי את עניין הנשימה, שהצלחתי לחוש שרירים פנימיים מסוימים, שהגעתי לרמות ריכוז גבוהות בגוף. אז למה הייתי צריכה להציב מטרה מלכתחילה?
ביוגה למשל, אפשר להגדיר מטרות יותר ספציפיות, כמו להצליח עמידת ראש למשל או כל תנוחה קשה אחרת. אבל ביוגה יש הרבה יותר רבדים מאשר להצליח לעשות תנוחה כלשהי. האם בעצם העבודה לקראת המטרה שלנו לא נפספס את אותם רבדים? האם ייתכן שהריכוז במטרה מונע מאיתנו להיפתח למטרה נעלה יותר שקיימת בעצם התרגול ולא תמיד ניתן להצביע עליה?
קחו עוד כמה נקודות למחשבה בנושא:
- האם להציב מטרה מוגדרת (כמו לעשות עליית מתח אחת) אפקטיבית יותר בתחומים מסוימים מאשר באחרים (בפילאטיס למשל)?
- האם מטרות הן תנאי הכרחי להתקדמות?
- למה יש ערך גדול יותר – להשגת מטרה או להתמדה? ייתכן שהשגת המטרה תפגע בהתמדה?
- האם מטרה חייבת להיות מדידה?