[{"content":" \u0026ldquo;אתה הרי תופס את המחשבות ודרכי הפעולה שלך בעבר כשטותיות, מביכות או לא מטיבות, אז למה אתה חושב שיש הגיון במה שאתה עושה עכשיו?\u0026rdquo;\nפראפרזה לרעיון של טראנס מק\u0026rsquo;קנה, פילוסוף ופסיכונאוט.\nלא מזמן, עזרתי במיונים לתכנית מנהיגות כלשהי.\nבמסגרת המיונים ראיינתי מספר מועמדים, כולם מאוד מרשימים, כשהמטרה הייתה לבדוק את התאמתם לתכנית.\nאחרי שניסיתי בכל ראיון כמה שאלות שונות, בסופו של דבר השאלות המהותיות ביותר ששאלתי (לתפיסתי) היו:\nמה החברים או המשפחה שלך עושים שאתה ממש לא מסכים איתו? איזה פרדיגמות שינית בחצי השנה האחרונה? חלק מהמועמדים ביקשו שאספק דוגמאות כדי להבהיר את השאלה השניה, ועכשיו לקראת סוף 2021, החלטתי שיהיה נכון לכתוב ולפרט על הפרדיגמות או העקרונות שהנחו אותי, ושבדיעבד אני לא בטוח שהטיבו איתי.\nכשאני חושב על זה, זה לא שאין אמת בעקרונות האלה, כמו שפשוט האופן שבו אני פירשתי אותם לא בהכרח היה האופן הכי מטיב. סבלתי ממה שנקרא הטיית האישוש.\nהטיית האישוש (באנגלית: Confirmation bias) –\nהיא הנטייה לחפש, לפרש, להעדיף, ולזכור מידע באופן שמאשר אמונות או השערות, תוך מתן תשומת לב פחותה במידה בלתי-פרופורציונלית למידע שתומך באפשרויות חלופיות.\nזהו סוג של הטיה קוגניטיבית ושגיאה שיטתית בחשיבה אינדוקטיבית. אנשים נוטים להציג הטיה זו כאשר הם אוספים או זוכרים מידע באופן סלקטיבי, או כאשר הם מפרשים את המידע בצורה מגמתית.\nההשפעה חזקה יותר בנושאים טעונים רגשית וכאשר מדובר באמונות שמושרשות עמוק. אנשים גם נוטים לפרש ראיות דו-משמעיות כאילו הן תומכות רק בעמדה שלהם.\n– מתוך ויקיפדיה\nטוב, מספיק עם ההקדמה, להלן 6 הפרדיגמות:\n1. גרגיר חול אחד לא יכול לעזור לגרגיר חול אחר גם קונספט של טראנס מק\u0026rsquo;קנה.\nטראנס אמר שכולנו קטנים כמו גרגירי חול וזה הזוי לחשוב שגרגר חול אחד יכול לעזור לרעהו.\nאיך פירשתי את זה לא נכון?\nלקחתי את המשפט הזה למקום קצת קיצוני, החלטתי שאני לא צריך עזרה או ייעוץ חיצוני כי כל התשובות נמצאות אצלי.\nזה כמובן זחוח ואפילו די פרדוקסלי, כי הרי יש לי הרבה מאוד מורים שכן קידמו אותי ולימדו אותי, אז אני לא ממש יודע למה פירשתי את המשפט ככה.\nמה גם שטרנס מק\u0026rsquo;קנה הוא חסיד גדול של סמים פסיכדליים, ואחת האג\u0026rsquo;נדות שלו היא שפטריות פסילוסיבין יכולות להוות לנו (לגרגירי החול) מורים. אני לא חולק עליו בהיבט של הכוח של הפטריות, אני פשוט אומר שיש לו אג\u0026rsquo;נדה כמו לכולם, והאופן שבו אני פירשתי את האמירה שלו היא ככל הנראה לא כוונת המשורר.\nאגב, זה בניגוד מוחלט לאמירה פילוסופית של אלן ווטס שאומר \u0026lsquo;שאדם לא יכול לנגוס את הפה של עצמו\u0026rsquo; שזאת גם אמירה שמאוד אהבתי. מהאמירה הזאת גזרתי את התפיסה ההפוכה כי יש לנו נקודות \u0026lsquo;עיוורון רבות\u0026rsquo; ואנחנו חייבים עזרה חיצונית.\nאז על אף שהתחברתי לשתי האמירות, אני לא ממש בטוח שזיקקתי אותן לכדי משהו מטיב.\n2. מה שהביא אותך לפה לא יקח אותך לשם אני לא זוכר איפה שמעתי את האמירה הזאת, אבל זאת קלישאה מפורסמת, מאלה שאפשר להגיד תמיד.\nאיך פירשתי את זה לא נכון?\n**משום מה, די הזנחתי הרבה דברים בסיסיים שעבדו כי חשבתי שהם \u0026lsquo;כבר לא לשלב\u0026rsquo;.\n**בין אם זה מדיטציה, כתיבת יומן, פתיחת מיילים רק בשלב מאוחר של היום וכו\u0026rsquo;.\nבפועל וזה מה שאני חותר לעשות, זה דווקא כן להקפיד לעשות את הדברים הבסיסיים.\n**\nכלומר, במקום לעשות אופטימיזציה באמצעות אלימנציה לדברים הבסיסיים, להשתפר בעזרת הוספת עומק לאותם אלמנטים.**\nקצת כמו שבניווטים בצבא לימדו אותנו שאם אנחנו מתחילים להתברבר תמיד צריך לנסות למקום האחרון שבו \u0026lsquo;היינו מאופסים\u0026rsquo;.\nאני חושב שבחיים יש מקום לשלילה ולסירוב, ויש בהחלט מקום לצמצום, אבל יש דברים בסיסיים שעובדים שכדאי תמיד להקפיד עליהם.\n3. על \u0026lsquo;Virtue Signaling\u0026rsquo; מהרגע ששמעתי את המונח הזה, שבעצם אומר שאנשים מאותתים ערכים מסויימים באופן אינטרסנטי ומתוכנן, התחלתי לראות הרבה סממנים של חולשה ופגיעות באופן ציני.\nלמשל כשמשווק מסוים כותב סיפור \u0026lsquo;קורע לב\u0026rsquo; על איך עד לפני 3 שנים הוא היה מחוסר כל והיום הוא נהנה לתת ולחלוק את הידע שלו, זה די עורר בי חלחלה.\nאו לחלופין שמישהו מפרסם את תרומה או התנדבות כלשהי שעשה.\n**הרגשתי שיותר מידי אנשים מנסים לשדר אותות כוזבים ומצאתי את עצמי מתעצבן מפוסטים רבים.\n**\n(חשוב לציין שחוסר החמלה הזה הוא רק בהקשר עסקי, והוא בא לידי ביטוי בעיקר בפוסטים בפייסבוק של קואצ\u0026rsquo;רים, מאמנים ו\u0026rsquo;גורואים\u0026rsquo; למיניהם.)\nכשאני חושב על זה לעומק, אני עדיין מעריך שאנשים משתמשים בפגיעות באופן לא הוגן, אבל אני פשוט חושב שאין לי טעם לשפוט אותם. מה שנקרא \u0026ldquo;תישאר במסלול שלך ואל תסתכל מה האחרים עושים\u0026rdquo;.\nבאותו הקשר, וזה מתחבר לשתי הנקודות האחרונות, אחרי צפייה בסרט Kumara שבו בחור הודי צעיר מתחפש לגורו ומקים לעצמו מעגל של מעריצים ומוליך אותם שולל, התחלתי לסלוד מ\u0026rsquo;גורואיזם\u0026rsquo;, בעיקר בהקשרים רוחניים, וזה הרחיק אותי באופן כללי מהעולם הרוחני.\nכך למשל, לפני הצפייה בסרט הקפדתי לעשות טאי צ\u0026rsquo;י, מדיטציה, חשבתי הרבה על עולם הרוח, ופתאום אחריו עשיתי תיקון תותחנים לעולם התפיסה המדעית.\nלא מזמן קראתי ספר שנקרא Bad Science, שמדבר על כל הבעיות בעולם המדע של היום, ודווקא לקחתי מהספר הזה את הערך הרב שיש באפקט הפלסיבו והיכולת המדהימה של המוח שלנו לשפר את מצבנו. (וגם את כל הפערים שיש בעולם המדע).\nזה לא שאני מתכוון לסלוד מהתפיסה המדעית, כנראה שלא, אבל אני כן חושב שיש הרבה יותר מקום פשוט לעשות דברים שמרגישים לי נכון, גם אם אין להם ביסוס מדעי, ואולי לחזור לעשות דברים שמיהרתי למתג כ\u0026rsquo;זה סתם בלוף\u0026rsquo;.\n*עוד על פרדיגמות, גורואיזם וטריילר לסרט שהזכרתי אפשר למצוא בפוסט הזה.\n4. Follow Your Passion מי שעוקב אחרינו זמן מה יודע שאנחנו מאמינים גדולים בפאשן אקונומי (כלכלת תשוקה) ושמוטב שנעשה דברים שמעניינים אותנו.\nיש את המשפט של קונפוציוס שאומר –\n\u0026ldquo;לכל אדם יש שני חיים, אלו השניים מתחילים כאשר הוא מבין שיש לו רק אחד\u0026rdquo; אין ספק שזה משפט מאוד יפה ואני די בטוח שעדיין לא הפנמתי אותו. כלומר, אני לא בטוח שכבר התחלתי את החלק השני של החיים שלי, אני בכלל לא יודע איך יודעים.\nאיך זה אצלך?\nבכל אופן, בהקשר של Follow your passion, ללכת אחר התשוקה שלך, טל ואני תמיד תהינו כמה צריך לצאת מאזור הנוחות לשם היציאה מאזור הנוחות.\nלמען האמת, אני חושב שבזמן האחרון קצת התרככתי, נהניתי, התענגתי, ופירשתי את ה-Follow Your Passion באופן כזה שאומר ש\u0026rsquo;לא צריך לבלוע שום צפרדעים\u0026rsquo;, אלא רק לרדוף את התענוג והנעימות (אני כמובן מקצין במידה מסוימת).\nאני חושב שיש מקום \u0026ldquo;לבלוע צפרדעים\u0026rdquo; (לעשות דברים שלא מעוניינים לעשות) ואני חושב שבאופן כללי צריך למתג מחדש את המכשול והקושי, אלה הדברים שדווקא יוצרים את הכיף.\nכלומר, חשוב לא להתבלבל, Follow Your Passion לא אומר להתנוון או להתענג, אלא דווקא כן לחפש משמעות, עשייה ואתגר.\n5. אנשים לא רוצה שימכרו להם את המשפט שמעתי מדן קנדי, אחד המשווקים המפורסמים בעולם.\nאיך פירשתי אותו לא נכון?\nבעוד שאני מסכים, שאנשים לא רוצים ש\u0026rsquo;ידחפו להם מוצרים\u0026rsquo;, אני לא חושב שיש בעיה עם להציע ללקוחות פוטנציאליים שירותים או מוצרים.\nדן קנדי מדבר על תיאוריה שנקראת \u0026ldquo;שיווק מגנטי\u0026rdquo;, שלהבנתי אמרה שצריך לייצר תכנים שימגנטו את הלקוחות והם כבר יגיעו אלייך במצוקה וידרשו שתפתור להם את הבעיות (בתשלום כמובן).\nיש כאן הגיון אין ספק. אבל זה ספקטרום שצריך להיזהר להיות בנקודות הקיצון שלו: לא לדחוף מוצרים באגרסיביות ומהקיצון השני לא להיות אדישים למכירות וייצור הכנסה.\nאנחנו במקרה הזה, היינו מאוד אדישים למכירות. כמובן שזה גם קשור לעובדה שההכנסה העיקרית שלנו היא ממסחר אלקטרוני, אבל מצד שני היו לנו הרבה הזדמנויות עסקיות במסגרת המותגים האישיים שלנו שלא מינפנו.\n6. Impatient with Actions, Patient with Results גם במקרה הזה אני לא זוכר איפה שמעתי את הקלישאה הזאת, אבל אני חושב שרק החלק השני שלה חלחל לי לתוך המוח.\nהקלישאה אומרת שצריך להיות סבלניים מבחינת התוצאות אבל להיות נחפזים בעשייה בטווח הקצר.\nאני בעיקר שמתי דגש על הסבלנות בטווח הארוך, שזה טוב ובריא, אבל זה רק חצי מהמשפט.\nלא שאני חושב שצריך לנהוג בחיפזון, אבל אני כן מאמין שצריך לחפש סיגנלים מהירים וכל הזמן לעשות תיקונים קטנים לאורך הדרך ולא לצאת מנקודת הנחה שאם רק נחכה מספיק בסבלנות, בסוף הכל יתכנס.\nאז אלו הן 6 פרדיגמות או עקרונות שלקראת סוף 2021 אני מבין שכנראה טעיתי לגבי האופן שבו פירשתי ויישמתי אותן.\nהמשפט שפתחתי איתו את הפוסט הזה, של טראנס מק\u0026rsquo;קנה, יושב לי חזק בראש מאז ששמעתי אותו, וגורם לי להרהר על כמה דברים מהותיים;\nמצד אחד, זה משפט שקצת קשה לעכל אותו, להכיר בזה שאני עושה בנקודת זמן הנוכחית דברים שהם \u0026ldquo;לא מוצלחים\u0026rdquo;.\nמצד שני, ב-2018 נהגתי באופן מסוים כי באותה נקודת זמן חשבתי שכך עליי לנהוג, ועכשיו אני צוחק על ההתנהלות שלי. אז סביר להניח שב-2024 אסתכל על ירון של 2021 בפליאה או ביקורתיות, לא?\nמצד שלישי, אני מאמין שאנחנו עושים את הטוב ביותר שלנו בכל רגע נתון, ואולי בכלל עצם העובדה שאנחנו מסתכלים אחורה בתמיהה, זלזול או מבוכה, מעידה על כברת הדרך שעברנו?\nאני בוחר לסיים בסרטון הזה של אלן ווטס שמעלה שאלות פילוסופיות על החיים בהקשר של מה המטרה ולאן כל זה הולך.\nזה מבחינתי סיכום נעלה לפוסט.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/i-guess-i-was-wrong/","summary":"\u003cblockquote\u003e\n\u003cp\u003e\u0026ldquo;אתה הרי תופס את המחשבות ודרכי הפעולה שלך בעבר כשטותיות, מביכות או לא מטיבות, אז למה אתה חושב שיש הגיון במה שאתה עושה עכשיו?\u0026rdquo;\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eפראפרזה לרעיון של טראנס מק\u0026rsquo;קנה, פילוסוף ופסיכונאוט.\u003c/p\u003e\n\u003c/blockquote\u003e\n\u003cp\u003eלא מזמן, עזרתי במיונים לתכנית מנהיגות כלשהי.\u003cbr\u003e\nבמסגרת המיונים ראיינתי מספר מועמדים, כולם מאוד מרשימים, כשהמטרה הייתה לבדוק את התאמתם לתכנית.\u003c/p\u003e","title":"6 דברים חשובים שהבנתי שכנראה טעיתי לגביהם בעסק (ובכלל)"},{"content":"את הפוסט הזה חיכיתי לכתוב, אבל האמת היא שחששתי.\nחששתי להצהיר על ההחלטה הגדולה שהתבשלה לה במשך כמה חודשים בליבנו, אצל כל אחד מאיתנו בנפרד. החלטה שכמו עוד החלטות גדולות בחיינו, קיננה וחיכתה לרגע המתאים,\nהמתינה בסבלנות בזמן שאנחנו מנסים כמעט בכל דרך אפשרית להישאר בתאילנד, המתינה שנבדוק איך זה לגור בדרום פורטוגל, ואז ברגע אחד, בערב אחד, היא התפרצה והכריזה – אתם יודעים.\nאתם יודעים מה אתם צריכים לעשות, אתם יודעים מה נכון לכם כרגע, אתם יודעים מה הצעד הבא.\nהצעד הזה, עבורנו, היה להחליט להשתקע במקום אחד.\nלהחליט לבחור את המקום האחד הזה שלא יהיה מושלם, אך יענה על הצרכים החשובים ביותר שלנו כרגע, וגם ירגיש נכון מבפנים, בלב.\nכך החלטנו שאנחנו חוזרים, באמצע החורף, למקום שגילינו לפני שנתיים ממש במקרה,\nלאחת הערים האהובות עלינו בעולם – טביליסי.\nועכשיו, אחרי חודשיים של התאקלמות, בירוקרטיות, ומציאת בית, ההחלטה הזו הפכה למוחשית ואני סופסוף יכולה לשתף בכל תהליך ההחלטה, השיקולים והתחושות שנלוות לשינוי הגדול בחיינו.\nאז מה הביא אותנו להשתקע במקום אחד אחרי 4 שנים מאז שהפכנו למשפחה בתחילת 2022, המסע שלנו השתנה בהרבה מובנים.\nבין היתר אנחנו כבר לא קלילים במעברים שלנו ממקום למקום, יש לנו יותר ציוד, הסטנדרטים שלנו למקום מגורים השתנו, ואנחנו כבר לא מעוניינים בארעיות והספונטניות שאפיינו את המסע שלנו כזוג.\nאנחנו רוצים להעמיק קשרים, לדעת איפה נהיה בעוד כמה חודשים קדימה כדי לתכנן חופשות וביקורים של המשפחה, ולייצר שיגרה יומית מסודרת לאלונה ולנו.\nבנוסף, הגענו למקום אישי שבו אנחנו מעוניינים להתפתח מקצועית בקצב גבוה יותר, והרגשנו שהוודאות והנוחות שבהתיישבות במקום אחד היא קריטית לעניין הזה.\nאז למה לא בחרנו לחזור לישראל בעצם?\nGo Where You\u0026rsquo;re Treated Best\nהוא משפט שנתקלנו בו לאורך הדרך, והוא נתבע על ידי מי שעומד מאחורי המותג Nomad Capitalist.\nמי שתבע את הסלוגן הזה התכוון בעיקר לעניין המיסים השונים בכל מדינה, אבל אנחנו לקחנו אותו לכל תחומי החיים – בכל תקופה אנחנו מתמקמים במקום שהכי מטיב איתנו כרגע. העיקרון הזה הפך לעיקרון מנחה עבורנו במסע מאז תחילת 2019, ולחלק מתפיסת העולם שלנו בפרידום קפטיינס.\nהעניין הוא, שכל עוד העולם מתנהל בצורה של מדינות עם גבולות לאומיים, אשרות כניסה, מטבעות שונים ועוד – הדברים הם דינאמיים. ומקום שמטיב איתנו היום, לא בהכרח יטיב איתנו בעוד שנתיים או חמש. וכמו שכולנו ראינו בשנים האחרונות, העולם לא צפוי, והחוקים משתנים לעיתים די תכופות.\nבמובן מסוים, הדינאמיות של העולם הזה, כמו שהוא היום, דוחפת אותנו, או אולי עדיף לומר מעודדת אותנו לאורח החיים הזה, שבו אנחנו, כמו העולם עצמו – דינאמיים, ועלינו להיות מסוגלים להגיב לשינויים.\nבתקופה הנוכחית של חיינו, ועם הרצון שלנו להשתקע במקום אחד, גיאורגיה של שנת 2023 היא אחד המקומות שהכי מטיבים איתנו בעולם. שואלים למה? עוד רגע אסביר.\nחשבנו שאנחנו הולכים להשתקע בפורטוגל, אבל בפנים התבשלה דווקא החלטה אחרת\nמכל המקומות בעולם. על הבחירה להשתקע דווקא בטביליסי אחת הבעיות שנקלענו אליה בנדודים היא ההישאבות למעין מערבולת של חיפוש אחר המקום המושלם.\nהרי ראינו וגרנו בכל כך הרבה מקומות במהלך ארבע שנים,\nאז איך מקבלים החלטה כשכל העולם (כמעט) הוא אופציה? כאחת שנוטה להתבלבל מרוב עודף אפשרויות, העניין הזה הפך אפילו קשה יותר.\nלירון ולי יש לא מעט דיונים על האם אפשר להפריד רציונאל מרגש, ובעוד שאני לא יודעת מה התשובה, אני כן יודעת שהדרך שלי לקבל החלטה מתאימה עבורי בכל תחום בחיים, היא שילוב של השניים:\nלעשות מעין רשימת יתרונות חסרונות, ואז – לתת ללב, לרגש, לאינטואיציה, איך שלא תרצו לקרוא לזה, להכריע,\nאו בדיוק להיפך – לחוש מה הדבר הנכון עבורי, ואז – לגבות את זה במערכת שיקולים \u0026ldquo;רציונאליים\u0026rdquo; (זה קורה לי הרבה בקבלת החלטות כאמא).\nוכך או כך, אנחנו מנסים להזכיר זה לזו ולהיפך, שההחלטה צריכה להגיע מתוך אהבה ולא מתוך פחד.\nאת ההחלטה לחזור להשתקע בטביליסי קיבלתי בדרך הראשונה. כלומר כל השיקולים ה\u0026quot;טכניים\u0026quot; גובו באינטואיציה והתחושות שלנו כלפי המקום, שכבר הספקנו להכיר שנתיים קודם לכן.\nהשיקולים ה\u0026quot;טכניים\u0026quot; היו מספר קריטריונים מינימליים אך קריטיים עבורנו, שלא היינו מוכנים להתפשר עליהם. (אגב מזג האוויר לא הצליח להתברג ברשימה, וכך מצאנו את עצמנו מגיעים לחורף המזרח אירופאי, ואפילו נהנים ממנו. אם תישארו עד סוף הפוסט תבינו למה).\nאז הנה לפניכם השיקולים המרכזיים שכן עברו את הסינון, ומה שהופך את טביליסי לאחד המקומות האטרקטיביים לגור בהם לטווח ארוך כיום:\nעיר עירונית ושוקקת מוקפת טבע והרים. פארק ואקה\nעיר בקנה מידה מושלם\nכילדים שגדלו בפרברים, לאורך חיינו הבוגרים חיפשנו דווקא את העירוניות. את ההיצע והמגוון שאין במקומות קטנים.\nואז, קצת לפני שהפכנו להורים הרגשנו שאנחנו צריכים לחזור לשלווה ולשקט שאפיינו את המקומות שבהם גדלנו. רציתי לגדל את התינוקת שלי בסביבה של טבע, חוף וצרצרים בלילה.\nבפועל, אחרי שנה של מגורים במקום בדיוק כזה, בלגונה בפוקט, ועוד חודשיים של מגורים בעיירת חוף קטנה בדרום פורטוגל, הרגשנו שעמום. הרגשנו שאנחנו חגים במעגלים באותה סביבה די חד-גונית, עם אותם אנשים, אותו מזג אוויר, ובלי הרבה עניין.\nהתגעגענו למבחר הקפוצ\u0026rsquo;ינו האיכותי, למכוני הכושר הרבים, ולאנשים.\nבנוסף, כמו מה שמאפיין המון מקומות קטנים ושקטים, להיכנס לרכב היה עניין בלתי נמנע אם רצינו לשבת בבית קפה נחמד, ללכת לסופר, לחדר כושר ובעצם כמעט לכל יציאה שלא כללה הליכה לחוף. והתברר גם שאין הרבה דברים שאנחנו לא אוהבים כמו להיכנס לרכב עם אלונה.\nאז אמנם לא תכננו לגור בעיר כמשפחה, אבל בפועל המגוון והעניין חסרו לנו.\nרצינו את השפע של העיר אבל לא את האינטנסיביות של עיר גדולה מידי, כזו שמרגישים בה קטנים.\nטביליסי מבחינתנו היא עיר שמספקת בדיוק את זה. מוקפת בהרים ירוקים שאפשר לראות מכל נקודה בעיר, עם בניה לא גבוהה מידי, פארקים מושקעים וגדולים, והמון המון מסחר – הדבר הכי קריטי לעיר לטובה.\nבנוסף, מבחינה מקצועית ואישית רצינו יותר אינטראקציות עם אנשים. כעצמאיים שעובדים מהבית ומבתי קפה, חשוב לנו להקיף את עצמנו בסביבה מפרה ומעוררת.\nאז בתיאוריה חשבנו שמתאים לנו משהו אחד, בפועל הבנו שבתקופה זו בחיינו – עיר היא צורת המגורים המתאימה לנו, ואת המקומות הקטנים והפסטורליים נשאיר לחופשות וריענון מהאינטנסיביות של העיר.\nכמה שהתגעגעתי למגוון בתי קפה חמודים ברדיוס הליכה מהבית [החיסרון - עכשיו כשנכנסים לבית קפה אלונה כבר יודעת לבקש \u0026ldquo;קו\u0026rdquo; (קרואסון)]\nהקרבה למשפחות בישראל כקריטריון מרכזי\nמאז שאלונה הפכה אותנו להורים, סדרי העדיפויות שלנו השתנו מאוד. הבנו כמה חשוב לנו, לה ולהורים שלנו, הקשר ההדוק עם הנכדה שלהם. זה משהו מאוד חזק שמעולם לא הרגשתי לפני כן, אבל הרצון שהם יהיו נוכחים בחייה בלי תקופות ניתוק ארוכות מידי, גרם לי להבין שתאילנד לא מתאימה לנו בשלב זה של חיינו. אז התקרבנו.\nהתקרבנו ועברנו לפורטוגל, וההורים שלי אפילו הספיקו להגיע לבקר אותנו שם, אבל האמת היא שגם פורטוגל לא בדיוק קרובה לישראל, לא במרחק הפיזי ולא בהפרשי השעות.\nכמה נחמד יהיה אם נוכל לקפוץ לביקורים בארץ בכל זמן שנחוש קצת געגוע לארוחת שישי, וכמה נחמד אם האימהות שלנו יוכלו לעלות לבד על טיסה בלי לפחד ולהגיע אלינו לכמה ימים של זמן איכות וחיבוקים. חשבנו.\nלהגיע לטביליסי זה כמו לנסוע לצפון. רק בתחבורה ציבורית נגישה יותר.\nבמרחק של שעתיים וחצי טיסה ישירה מתל אביב, עם טיסות שיוצאות כל יום, להיות על הקו לישראל זה ממש פשוט, נוח וזול.\nאז גם לקריטריון הקרבה למשפחות טביליסי התאימה לנו בדיוק.\nיתר הקריטריונים הם עניינים פחות סובייקטיביים, ומה שהופכים את העיר הזו לאחד היעדים האטרקטיביים להשתקעות ארוכת טווח למי שחפצים במעבר שלא כולל בירוקרטיות מתישות, ויזות עבודה או דרכון זר.\nאחרי יותר מידי זמן - חוזרת לעבוד בבתי קפה\nחדר הכושר שלנו שצופה לפארק, במרחק הליכה סופסוף\nכבר הזכרתי את איכות הקפה בעיר? טביליסי עיר הקפוצ\u0026rsquo;ינו\nנוחות להשתקעות כזרים לטווח ארוך – ויזות, מיסים, חינוך ועלויות\nבאורח החיים הזה שלנו, כ\u0026quot;נוודים דיגיטליים\u0026quot;, אחד האתגרים הוא לנווט בין הבירוקרטיות השונות של כל מדינה והחוקים שלה, בעיקר מבחינת אשרות שהייה ומיסים. כתיירים לטווחים קצרים זה לא ממש מורגש, אבל ברגע שרוצים להישאר זמן ממושך יותר במקום עניין הוויזות הופך להיות מאתגר.\nגיאורגיה למעשה היא אחת המדינות המטיבות בהיבטים של מיסים ואשרות שהייה, והיא מטיבה גם בהיבטים נוספים שחשובים לטווח הארוך כמו עלויות מחייה, השקעות מבחוץ, וחינוך.\nהנה הפירוט המלא:\nאשרת שהייה מהפשוטות והארוכות בעולם אולי הבירוקרטיה הראשונה שכדאי לבדוק כשמחליטים להשתקע במקום אחד כעצמאים, ואחת הסיבות שגרמו לנו לוותר על השתקעות בתאילנד ובדרום מזרח אסיה באופן כללי.\nבגיאורגיה מקבלים ויזת תייר לשנה שלמה כבר בכניסה למדינה, בלי שום אותיות קטנות, בלי קומבינות ובלי להוציא כסף.\nבמשך מעל שנה נאלצנו להתעסק עם אשרות שהייה שונות ומשונות במזרח, שכללו הליכות חוזרות ונשנות למשרדי ההגירה, הוצאות כלכליות די גדולות בתשלום לסוכנים שונים, ואף יציאה וכניסה מהמדינה.\nכל אלו לוו בחשש התמידי שלא יאריכו לנו את הוויזה או שחלילה לא יכניסו אותנו במעבר הגבול, והחלטנו שהספיק לנו.\nההחלטה שלנו על יציבות והשתקעות במקום אחד כוללת שקט בהיבטים הבירוקרטיים, ואשרת שהייה היא ההיבט הבסיסי לכך. ההיבט השני החשוב הוא עניין המיסוי, או תושבות המס במדינה.\nלשלם אחוז מס נמוך, ולשמור אצלנו הרבה מאוד כסף הסעיף הזה וודאי יגרום לחלקכם להתחיל לברר על מעבר לגיאורגיה, אז אני מתנצלת מראש בפני הקרובים שלכם (סתם צוחקת אני לא באה לעודד הגירה או משהו).\nאחד היתרונות הבולטים של מגורים לטווח ארוך בגיאורגיה הוא אחוז המס הנמוך.\nעם אפשרות לשלם אחוז מס אחד בלבד כפרילנסרים (קראתם נכון – 1% מההכנסות החודשיות), גיאורגיה היא אחד המקומות האטרקטיביים ביותר לתושבות מס.\n(אם אתם שכירים/ בעלי חברה אחוז המס הוא גבוה יותר).\nבנוסף, התהליך והדרישות של המדינה עבור תושבות מס הן יחסית פשוטות, וקיימים גופים מקצועיים שמלווים בתהליך.\nמבחינתנו הקריטריון הזה היה פלוס רציני בבחירה שלנו להשתקע בגיאורגיה לטווח הארוך.\nעלויות מחייה נמוכות יחסית גיאורגיה ידועה כמדינה זולה, בייחוד כי עד לפני המלחמה באוקראינה המטבע המקומי היה מאוד חלש. המוני רוסים ואוקראינים שהיגרו לגיאורגיה בשנה וחצי האחרונות גרמו לעליית מחירים ולהתחזקות המטבע הגיאורגי, הלארי.\nכמי שביקרו במדינה לפני השינויים האלו, אנחנו בהחלט יכולים לחוש בהבדל, וההבדל לא קטן: מחירי השכירות הכפילו את עצמם, והעלות הכללית של צרכי מחיה עלתה.\n(ממסקנות חיפושי הדירה שלנו אז והיום: לפני שנתיים דירת שלושה חדרי שינה משופצת לטווח ארוך, בשכונה הכי יקרה בטביליסי עלתה בין 800-1,000 דולר לחודש, וכיום המחיר מתחיל ב-2,000 דולר לחודש).\nאגב, אותו הדבר קרה גם בפוקט כמה חודשים לפני שעזבנו – כמעט בלתי אפשרי היה למצוא בית לשכירות לטווח ארוך, והמחירים הכפילו ושילשו את עצמם בטווח זמן קצר.\nאף על פי כן, למי שהכנסותיהם בשקל או בדולר, עדיין גיאורגיה היא מדינה זולה באופן יחסי, עם איכות וסטנדרט שדומה יותר למערב מאשר למזרח.\nחינוך פרטי ואיכותי במחירים נגישים אחת השאלות שאנחנו נשאלים די הרבה היא מה יהיה עם חינוך ומסגרות לאלונה. משום מה לאנשים נדמה שחינוך במדינות לא מערביות הוא חינוך כושל, כשלמעשה בדרך כלל ההיפך הוא הנכון, מפני שבמדינות כאלה רוב הזרים שולחים לחינוך פרטי.\nבטביליסי יש מגוון אופציות לחינוך פרטי, החל מגילאי הגן – גנים בינלאומיים דוברי אנגלית, בית הספר הבריטי, בית הספר הצרפתי, האמריקאי.. והעלויות של חינוך פרטי הן מאוד נמוכות ביחס למקומות אחרים בעולם.\n(לשם השוואה מחיר הבריטיש סקול (פירמה עם סטנדרט מאוד גבוה בכל העולם) בתאילנד עולה כ-13,000 דולר לשנה, ובגיאורגיה כ-5,000 דולר לשנת לימודים).\nאז אמנם כרגע אנחנו בוחרים עדיין לא לשלוח את ביתנו למסגרת, אבל אם וכאשר יש פה מגוון אופציות מצוינות כך שמבחינתנו זו עוד נקודת זכות ויתרון לטביליסי.\nימים ראשונים של חורף בעיר שהוכיחה לנו שחורף זה דווקא לא כ\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/settling-in-tbilisi/","summary":"\u003cp\u003eאת הפוסט הזה חיכיתי לכתוב, אבל האמת היא שחששתי.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eחששתי להצהיר על ההחלטה הגדולה שהתבשלה לה במשך כמה חודשים בליבנו, אצל כל אחד מאיתנו בנפרד. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהחלטה שכמו עוד החלטות גדולות בחיינו, קיננה וחיכתה לרגע המתאים,\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהמתינה בסבלנות בזמן שאנחנו מנסים כמעט בכל דרך אפשרית להישאר בתאילנד, המתינה שנבדוק איך זה לגור בדרום פורטוגל, \u003c/p\u003e","title":"אחרי 4 שנות נדודים אנחנו משתקעים! הכל על ההחלטה הגדולה והבחירה לחזור לגור בגיאורגיה"},{"content":"_**\u0026ldquo;ברוכים הבאים לרכבת ההרים של ההורות!\u0026rdquo;\n**_ברכה אותי בחורה נחמדה שעזרה לי עם טיפים ללידה בתאילנד, ושרק לאחרונה פגשתי פנים מול פנים.\nרכבת ההרים של ההורות… כמה פעמים חשבתי על המונח הזה שלה.\nאני באמת מרגישה קצת ברכבת הרים מאז שהפכנו להורים, או אולי יותר מדויק בריצת מרתון אינסופי שאני לא יכולה לעצור בו. זה כאילו שאני בריצה מתמדת, לפעמים מהירה יותר ולפעמים פחות, אבל מאז הלידה הדופק השתנה ולא חזר מאז לדופק של הליכה מתונה, של שוטטות כזאת.\nשום דבר לא יכל להכין אותנו לסטטוס החדש הזה. אנחנו נהנים מהסטטוס ומרגישים ברי מזל שיש לנו את התינוקת המתוקה שלנו, ועם זאת, המסע שלנו השתנה לחלוטין. למעשה, הוא בכלל לא דומה לאיך שדמיינו שהוא יהיה, לפני הפכנו להורים.\nלפני ואחרי - הכל השתנה. מבפנים ומבחוץ\nאיך חשבתי שחיי ההורות שלנו ייראו, ואיך הם נראים בפועל (רמז: לא דומה) _חכו חכו שיהיו לכם ילדים..\n_כמה פעמים שמענו את המשפט הזה בשלוש שנות המסע שלנו בעולם.\nפרידום קפטיינס זה טוב ויפה, אבל הקפטן האמיתי הולך להיות הצאצא הקטן שלכם, והחופש… טוב, אתם כבר תראו.\n**אצלנו זה יהיה אחרת.**אמרתי לירון באותה הליכה בעיירת הדייגים הקטנה בדרום צרפת. זה היה בדיוק לפני שנתיים, רגע לפני התחרות של ירון, ואחרי שעוד זוג חברים שלנו מהארץ דאג לעדכן אותנו כמה קשה להיות הורים.\nאין מה לדאוג. אמרתי בביטחון. הרי אנחנו גם ככה חיים באורח חיים לא קונבנציונאלי, אז למה שההורות שלנו תיראה כמו שכולם מתארים? הרי שנינו עובדים יחד, מהבית, עצמאיים, קובעים לעצמנו את הזמן. אז מה כבר יכול להיות כל כך קשה? אנחנו נגדל אותה בבית יחד, נטפל בה שנינו במידה שווה, נמשיך לחיות בדיוק כמו שאנחנו רוצים, ואיפה שאנחנו רוצים, והכל בנחת.\nנחת.\nאומרים שילדים הם נחת, הם באמת. אבל בשבעה החודשים הראשונים שלי כאמא, לא עשיתי שום דבר בנחת. לא אכלתי בנחת, לא שתיתי קפה בנחת, לא התקלחתי בנחת. לא התאמנתי בנחת.\nמיותר לציין שגם לא כתבתי או עבדתי בנחת, או בכלל.\nאצלנו זה יהיה אחרת.. חשבתי.\nואז הפכנו להורים, והבנתי על מה כולם מדברים.\nמהרגע שאלונה נולדה, עלינו על רכבת ההרים של ההורות. ועד שלא עלית על רכבת הרים, לא ממש אפשר לתאר איך זה מרגיש, לא? מהר, מפתיע, מפחיד, מלא באדרנלין, בשטף של רגשות, בעליות ומורדות. אבל כל אלו, לא מצליחים לתאר **איך זה באמת מרגיש.\n**\nלהיות אמא, זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי. בוודאות.\nיותר מהלידה (שבאותו הרגע בוודאות הייתה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי), בטח שיותר מההריון, וגם מכל אתגר פיזי ומנטלי אחר שעברתי בחיי. (פתאום קצת שכחתי שהיו כאלה בכלל..)\nהאמת היא, שחשבתי שההורות שלנו תהיה אחרת. שהאימהות שלי תהיה אחרת. לא חשבתי שאהיה אמא במשרה מלאה. חשבתי שמעצם אורח החיים שלנו, כזוג שעובד יחד, על עסק עצמאי משותף, גם הגידול של אלונה יהיה משותף. שווה בשווה. ברגוע כזה, בבית, בטבע, בנחת. כבר הזכרתי את המונח נחת?\nבפועל, הכל שונה.\nבשמונה החודשים האחרונים, הייתי אמא טוטאלית לחלוטין. הנחתי כל מה שעשיתי עד הלידה בצד, ופשוט הייתי אמא של אלונה. ירון השתלט על העסק (שגם תפס כיוונים חדשים), והתחיל לצאת מהבית לעבודה בזמן שאני מבלה את רוב הזמן בבית עם אלונה. טוב נו, בבית וקצת בחוף.\nאת המסע שלנו בעולם הקפאנו, וטוב שכך. מסע ההורות שלנו היה מספיק מסעיר, מטלטל ומרגש, כך שאת הרקע לחיינו – המקום הגיאוגרפי, הבית, רצינו להשאיר יציב.\nהפעם הראשונה של אלונה בחוף. היא אמנם ישנה כל הזמן, אבל עבור אמא שלה זה היה רגע מרגש מאוד\nסדר עדיפויות שהשתנה במסע שלנו - בית, חפצים, נוחות ומעברים ב-2022 לראשונה מזה 4 שנים, השתקענו במקום אחד, בבית אחד, במשך שנה שלמה.\nלראשונה מאז 2018, הרשנו לעצמנו להתמקם, לרכוש קצת פיצ\u0026rsquo;יפקעס כמו עציצים, כיסויים לכריות, אביזרים לאמבטיה, ואפילו דברים יותר גדולים כמו שטיחים, כסאות ומכונת קפה.\nכמי שבילתה את רוב שעות היום בבית, עם תינוקת רכה, היה חשוב לי להרגיש הכי בבית שאפשר. הרי הבית הוא כבר לא דירה זמנית של חודש או חודשיים, הבית הוא המקום המוגן, המבצר שלנו, הקן שלנו. ובחום והלחות של פוקט, בילינו בו שעות רבות מהיום.\nהפעם הראשונה שיצאנו מהבית לכמה לילות, הייתה לחופשה בקאו לאק, עיירת חוף קטנה צפונית לפוקט עם ריזורטים מפנקים. כמי שהייתה בכמה חופשות בחייה, קשה לי לקרוא לזה חופשה, אז נקרא לזה אתגר היציאה הראשונה מהבית. (טוב גם היה נחמד לבלות קצת עם חברים).\nאחרי שלושה לילות ללא שינה בחדר במלון 5 כוכבים הראשון שבו ירון מצא את עצמו ישן על הרצפה, פלוס נסיעה של שעה וארבעים דקות עם תינוקת צורחת (גם אחרי 5 עצירות בדרך), השמחה לחזור הביתה הייתה כמו של חייל בטירונות יחידה שסגר 28, לפחות.\nאולי אנחנו הורים כבדים, אבל מאז, כדי לצאת מהנוחות הביתית שלנו, צריכה להיות סיבה ממש, אבל ממש טובה.\nהחופשה המשפחתית הראשונה שלנו בקאו לאק. שמחנו לחזור לנוחות של הבית שלנו\nהורות וחופש - יש דבר כזה? קרועים בין ערכי החופש של הנוודות לצורך ביציבות וודאות אתמול בערב התחלתי להרגיש את הכיווץ בבטן. הפעם זה לא צירים. זה הפחד שבחוסר הוודאות, כאמא.\nבעוד פחות מחודש הויזה שלנו בתאילנד נגמרת, וקצת לאחר מכן, גם החוזה של הבית שלנו בלגונה, ואין לנו תכנית. אנחנו לא יודעים איפה נגור בחודש הבא, באיזו מדינה, באיזו יבשת, באיזה בית, באיזו עונה.\nהאמת היא, שכל אלו הגיעו בהפתעה. תכננו להישאר בתאילנד לפחות עד סוף החורף באירופה, ונתפסנו לא מוכנים.\nזו אשמתנו. אמרתי לירון.\nלמה לא חשבנו קצת יותר קדימה? למה לא סגרנו את החוזה ליותר זמן? למה לא עשינו ויזה ארוכת טווח כבר לפני כמה חודשים?\nלא רצינו להתחייב. הוא הזכיר לי.\nזה נכון. לא התחייבנו ולא במקרה. רצינו לשמור על האופציה לדלג מתאילנד ברגע שהיא כבר לא תתאים לנו.\nGo where you are treated the best.\nזו הייתה המנטרה שלנו במשך ארבע השנים האחרונות, והקורונה בעולם בשנתיים מתוכן, רק חיזקה את פילוסופיית החיים הזו, הוכיחה לנו שזו צורת החיים הכי נכונה לנו. הכל דינמי, ולכן גם אנחנו רוצים לשמור על דינמיות. ובשביל לשמור על דינמיות, צריך גמישות. ולגמישות, יש מחיר. גם מחיר כלכלי, כי תמיד יותר יקר לשכור רכב או בית או לעשות ויזה לטווחים קצרים. את המחיר הכלכלי היינו מוכנים לשלם. אבל יש לה גם מחיר נוסף – מחיר של חוסר וודאות. ברגע אחד, יכול להסתבר לנו שבעלי הבית שלנו כבר השכירו אותו מיד עם תום החוזה שלנו, ועוד לפני שהספקנו להחליט אם להאריך, והרכב יכול להילקח על ידי הסוכנות להשכרת רכבים בחודש הבא. וכי בהחלטה ממשלתית של הרגע, הויזה הדו-חודשית הנוכחית שלנו כבר לא רלוונטית. רצינו לשמור על הכל גמיש ודינמי וקל לשינוי. אבל לגמישות והקלות יש מחיר. האם זה מחיר שאנחנו רוצים להמשיך לשלם?\nאני גם לא יודעת איך נארוז את כל הבית הזה שמילאנו בשנה האחרונה בפריטים שכרגע נראים חשובים מאוד. אמרתי לירון.\nכמו מה למשל?\nלמשל, מה עם כסא הנדנדה שלי? הכסא שניצב ליד החלון הגדול בחדר השינה שעליו אני מניקה ומרדימה את אלונה בכל בוקר, צהריים וערב. איך אארוז אותו?\nומה עם כל המלתחה של אלונה שהסבתות דאגו לצייד אותה עד גיל שנתיים לפחות? ורוב הבגדים בכלל קצרים, לקיץ. ומה אם נעבור עכשיו למדינה קרה?\nויש גם את הצעצועים והספרים, והעריסה היפה שלה שנקנתה רק לפני מספר חודשים ועומדת חדשה לצד המיטה, ממתינה ליום שבו אלונה תרצה לישון בה.\nא_נחנו לא צריכים כלום, בתכלס._ הוא משיב.\nזה מעצבן אותי, אבל כנראה שהוא צודק.\nבחודש שעבר ביקרנו את המשפחות בישראל, נסענו לשלושה שבועות והגענו בסך הכל עם שתי מזוודות לא מלאות (שהתמלאו בהרבה יותר מידי בגדים לאלונה, כבר ציינתי?). הנסיעה הזו, הוכיחה לנו שאנחנו יכולים לטוס למרחקים, ואנחנו לא צריכים הרבה. גם לא עכשיו כשאנחנו משפחה. אלונה צריכה אותנו, ההורים שלה, ואנחנו צריכים את המנשא שלה וכמה בגדים. את כל היתר אפשר להשיג בכל מקום אחר.\nכל זה נכון, ועדיין. פתאום עם כל החפצים שאגרנו במשך שנה, דברים קטנים כאלה שמוסיפים לנוחות היומיומית ולתחושת ביתיות, אני מרגישה קצת כבדה בשביל לדלג בקלילות. ומרגישה שגם הקלילות כבר קצת מכבידה עליי.\nאז מה נעשה? האם אנחנו מוכנים לוותר על הגמישות והקלילות לשם היציבות והוודאות?\nלגונה, פוקט | ירון רצה לגור לים אגם, אני רציתי ליד ים. בסוף התפשרנו על אגם לצד ים.\nאז איך ולאן ממשיכים מכאן? כשביקרנו בישראל, מלבד התובנה שאנחנו לא צריכים הרבה חפצים כדי להתמקם ולהרגיש בבית (למרות שפריטים ורהיטים מסוימים בהחלט כן גרמו לי להרגיש יותר בבית בשנה האחרונה), הייתה לנו עוד תובנה חשובה. למעשה, התובנה החשובה ביותר שהייתה לנו בביקור הזה.\nעכשיו כשיש לנו ילדה, יש גם להורים שלנו נכדה. ולילדה שלנו יש סבים וסבתות.\nלראות את אלונה עם הסבים והסבתות שלה, ריגש אותי הרבה יותר ממה שחשבתי. ציפיתי למפגש הזה, עכשיו כשאלונה מבינה, זוכרת ונקשרת לדמויות משמעותיות בחייה, אבל לא ציפיתי שהוא ישנה לי ככה את הפרספקטיבה על המסע שלנו.\nהאם אני רוצה לקחת את זה ממנה? מהם? מאיתנו? ואיך הקשר הזה יכול, אם בכלל להשתלב במסע שלנו? באורח החיים הנוודי? או שאולי הגיע הזמן להסתכל על הדברים בדיוק הפוך – איך המסע שלנו יכול להשתלב בדברים אחרים, שהפכו חשובים יותר? אבל איך מתעדפים ומחליטים מה חשוב יותר ועל מה אפשר להתפשר? מזג אויר? עלות מחיה? רמת חיים? קרבה להורים? לטבע? כשהכל חשוב, איך מתעדפים?\nירון הזכיר לי משפט שבדיוק שמע בראיון עם Mike Tyson (אחד המתאגרפים הגדולים בכל הזמנים), כשענה לשאלה מה הביא אותו לאן שהגיע.\nהייתה לי היכולת לוותר על מה שחשוב, לטובת מה שחשוב יותר\nואני הזכרתי לשנינו את המשפט שהביא אותנו לתאילנד מלכתחילה. שעזר לנו להחליט איפה להתמקם לקראת הלידה, בתקופה שבה העולם היה מקום אחד גדול של חוסר וודאות.\nאסור לנו להחליט מתוך פחד, אנחנו צריכים לקבל החלטה מתוך האהבה.\nכך או אחרת, ובכל מקום שלא נמצא את עצמנו, אנחנו יחד, משפחה. הזכרנו לעצמנו.\nאסור לנו לשכוח, כי המסע שלנו בעולם הוא רק הרקע. שהבית החשוב באמת, הוא זה שהולך איתנו לכל מקום במסע הזה. והבית הזה הוא אלונה, וירון ואני, והלב של כל אחד מאיתנו. זה העוגן האמיתי.\nהחוף הביתי שלנו בשנה האחרונה. המסע הפיזי בעולם הוא הרקע. המסע האמיתי הוא זה שאנחנו עוברים יחד, וזה שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו\nהמשמעות של בית משתנה עבורנו לאורך המסע. אבל מה שבטוח הבית שלא משתנה הוא זה שהולך איתנו לכל מקום בעולם. וזה העוגן שלנו\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/living-in-phuket-as-parents/","summary":"\u003cp\u003e_**\u0026ldquo;ברוכים הבאים לרכבת ההרים של ההורות!\u0026rdquo;\u003cbr\u003e\n**_ברכה אותי בחורה נחמדה שעזרה לי עם טיפים ללידה בתאילנד, ושרק לאחרונה פגשתי פנים מול פנים.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eרכבת ההרים של ההורות… כמה פעמים חשבתי על המונח הזה שלה.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאני באמת מרגישה קצת ברכבת הרים מאז שהפכנו להורים, או אולי יותר מדויק בריצת מרתון אינסופי שאני לא יכולה לעצור בו. \u003c/p\u003e","title":"מסע ההורות שלנו בתאילנד. לגור שנה בפוקט כהורים נוודים דיגיטליים"},{"content":"חשבת להתחיל פודקאסט משלך?\nזה רעיון מצוין. פודקאסט היא אחת המדיות הכי אפקטיביות לגבש קהל נאמן, ובשנים האחרונות הופכת למדיה הפופולארית בקרב ישראלים לצריכת תוכן.\nאז החדשות הטובות הן שיש פה הזדמנות – יש ביקוש לפודקאסטים בעברית ואין (עדיין) הצפה של פודקאסטים כמו בעולם הבלוגים.\nנכון ל-2021 יש בעולם…\nיותר מ-600 מיליון בלוגים יותר מ-31 מיליון ערוצי יוטיוב פחות מ-1 מיליון פודקאסטים החדשות הפחות טובות הן שרוב הפודקאסטים שנפתחים לא מצליחים להתמיד ונסגרים אחרי מספר פרקים בודדים בלבד.\nאז איך בכל זאת אפשר להתחיל פודקאסט שגם יצליח לאורך זמן?\nפנינו ל-14 פודקאסטרים מצליחים, מגישי הפודקאסטים המובילים בישראל, ושאלנו אותם –\nמה הטיפ מספר 1 שלכם למי שרוצה להתחיל פודקאסט ב-2021? הנה הטיפים המנצחים שלהם:\nרן לוי, \u0026lsquo;עושים היסטוריה\u0026rsquo; עולם הפודקאסטים הישראלי נמצא היום בפריחה חסרת תקדים, ובכל חודש נולדים עשרות פודקאסטים חדשים. כתוצאה מכך, קשה מאוד לפודקאסט חדש להתבלט מעל ל\u0026rsquo;רעש\u0026rsquo; הכללי ולמשוך תשומת לב ומאזינים חדשים.\nהעצה החשובה ביותר שהייתי נותן למי שרוצה להתחיל פודקאסט חדש, היא להשקיע מחשבה, מאמץ ותכנון מוקדם בתחום השיווק. אסור להניח שרק מכיוון שהעלתי לאוויר תוכנית חדשה – מישהו באמת יאזין לה, טובה ככל שתהיה.\nשאל\\י את עצמך: מי הקהל המיועד שלי, מה מעניין אותו והיכן הוא נמצא ברשת? מיהם מובילי דעת הקהל בתחום הרלוונטי? איזה אתר אינטרנט אני צריך, ובאילו רשתות חברתיות כדאי לי ליצור נוכחות משמעותית?\nאלו שאלות קלאסיות של עולם השיווק הדיגיטלי, והן חשובות גם בתחום הפודקאסטים. בהצלחה 🙂\nלהשקיע מחשבה, מאמץ ותכנון מוקדם בתחום השיווק. אסור להניח שרק מכיוון שהעלתי לאוויר תוכנית חדשה - מישהו באמת יאזין לה, טובה ככל שתהיה.\nרן לוי\nליאור פרנקל, פופקורן ליצור תוכן מעניין זה קשה. אבל הרבה יותר קשה, בשנת 2021, זה להפיץ תוכן מעניין.\nאנשים חושבים – ״מה הבעיה? אני אפתח פודקאסט, אפרסם את זה בפייסבוק, ואלפי המאזינים יגיעו\u0026quot;. או ״אני אפרסם את הלינק בקבוצת הפודקאסטים הגדולה״ או ״הוא יהיה כל כך טוב שאנשים ישלחו אותו אחד לשניה״.\nמצטער לבאס, אבל בשנת 2021 לכל כיוון שלא תזרקו אבן תפגעו במישהו שפתח פודקאסט.\nאין מחסור בתוכן טוב, והתחרות גדלה עד כדי התפוצצות. לכן, שווה לוודא שלפחות את אותו זמן שאתם מקדישים למחשבות ״על מה יהיה הפודקאסט שלנו?״ ו״איך יקראו לו?״ ו״מה יהיה האורך שלו?״ שווה לכם להקדיש ל״איך הוא יגיע למישהו?״ ו״איך נפיץ אותו לקהל הרלוונטי?״.\nאין לכם ברירה, אלא להתחיל לחשוב כמו אנשי שיווק. אחרת, יהיו לכם עשרה מאזינים בשנה הראשונה, ותו לא.\nועם כל זאת, אני כמובן מעודד אתכם לעשות את זה – והנה היתרון התחרותי שאתם יכולים להשיג לעצמכם: על כל 100 איש שחושבים להתחיל פודקאסט, רק אחד יצליח להתחיל, להתמיד, ולעבור את הפרק העשירי.\nאז תוודאו שאתם לא נשברים. ואם רק תתמידו + תשקיעו מחשבה עמוקה באיך להפיץ את הפודקאסט שלכם – הסיכוי שלכם להצליח יגדל משמעותית.\nבהצלחה.\nאם רק תתמידו + תשקיעו מחשבה עמוקה באיך להפיץ את הפודקאסט שלכם - הסיכוי שלכם להצליח יגדל משמעותית.\nליאור פרנקל\nנבות וולק, [30 דקות או פחות](http://נבות וולק, 30 דקות או פחות/) תבינו מי קהל המטרה שלכם, מה מעניין אותם מה אתם מביאים ולמה זה שונה.\nהכי חשוב זה לעשות הרבה פרקים רק ככה משתפרים ולומדים לייצר תוכן ברמה יותר גבוה.\nאל תיבהלו – בהתחלה האזנה עולה אחרי זה היא יורדת ואז היא עולה שוב לאט לאט. לבנות קהל לוקח זמן.\nתשמרו על פרקים קצרים… גם במחיר של לחתוך את האורח. פרקים קצרים יוצרים תוכן יותר טוב.\nמומלץ להסתכל על הטוויט הזה.\nהכי חשוב זה לעשות הרבה פרקים רק ככה משתפרים ולומדים לייצר תוכן ברמה יותר גבוה.\nרועי ריבק\nרועי ריבק, לבן על שחור כשהתחלתי לעשות את הפודקאסט שלי ״לבן על שחור״ יותר חשבתי על לתת ערך ולא הייתה לי תוכנית כלכלית סביב העיניין.\nאחרי תקופה וכמה עשרות פרקים אני מצד אחד מאוד ממליץ על הפלטפורמה, אבל מצד שני, חושב שמי שחושב האם כדאי להתחיל, צריך להבין למה הוא רוצה לעשות את זה ולהכין תוכנית.\nאותה תוכנית תיהיה מצפן לתוכן, לשיתופי פעולה, וכמו כן להנעה לפעולה למוצר/שירות או מודעות למותג שאותו נרצה לקדם.\nמהצד הטכני, כיום יש את כל הציוד הנדרש בכדי להפיק פודקאסט ברמה (אפילו באמצעות הסמארטפון) ככה שאני לא חושב שצריך להיות חסם על סמך רקע טכני.\nמי שחושב האם כדאי להתחיל, צריך להבין למה הוא רוצה לעשות את זה ולהכין תוכנית.\nרועי ריבק\nהדר ביסמוט, שותפה בפודקאסט \u0026lsquo;ביסמוט ויפרח – הפודקאסט שייתן לך אומץ\u0026rsquo; ביחד עם כנרת יפרח הקשבה היא אחד הדברים הכי משמעותיים שאת צריכה שיהיה לך כמראיינת.\nשימי לב שאת נותנת למרואיינ/ת זמן להגיב, לחשוב על התשובה, ואל תמלאי את חלל השתיקות.\nמהמקומות הכי שקטים צומחת כנות וסיפורים מקסימים.\nהדר ביסמוט\nנתלי רוגל – פודקאסט חיות בדיגיטל, ופודקאסט כישלון מפואר הכי חשוב בעיני אחרי שבחרנו נושא עליו אנחנו רוצים לדבר, לייצר רשימה של אורחים שבא לי לארח ומעניינים אותי ובעיקר לחשוב על מה אנשים היו רוצים לשמוע.\nלנסות לחשוב מהצד של המאזין הפוטנציאלי שלי - איזה ערך אני נותנת לו ..?\nנתלי רוגל\nראם שרמן – גיקונומי להתמיד. גידול מעריכי נדיר מאוד בכל הנוגע לבניית קהל ולא משנה איזה תוכן מייצרים.\nהדרך הטובה ביותר להתמיד היא זו שבה מנסים להשתפר מפרק לפרק בהתאם לפידבק שמקבלים.\nחשוב לזהות מבין ההודעות שתקבלו את אלו שבהן יש פידבק משמעותי ולא הצעות לפורמט אחר. בסוף זו התכנית שלכם.\nהדרך הטובה ביותר להתמיד היא זו שבה מנסים להשתפר מפרק לפרק בהתאם לפידבק שמקבלים\nראם שרמן\nאורן יוסיפוביץ, הפודיום הייתי אומר ׳פשוט תתחילו׳ אבל אז זה יהיה קצר מדי. אז נרחיב:\nקודם כל, שזה יהיה משהו שכיף לכם לעשות, נושא-על שכיף לכם לעסוק בו. מרגישים את זה. ירגישו את זה.\nואז פשוט תחשבו מה יעניין, מי הקהל אליו אתם מכוונים, איזו סיבה תהיה למאזינים לחכות לפרק הבא.\nוניתן עוד עצה: אל תנסו לעשות כמו משהו טוב שכבר קיים. לא תצליחו לשחזר את זה. נסו לעשות משהו אחר.\nאל תנסו לעשות כמו משהו טוב שכבר קיים. לא תצליחו לשחזר את זה. נסו לעשות משהו אחר.\nאורן יוסיפוביץ\nשי סלינס, מנועי הכסף הטיפ המנצח שלי למי שרוצה להתחיל פודקאסט – היא התמדה.\nלא לוותר גם אם הרייטינג לא משהו או שלא מסתדר להקליט פרק.\nלהתמיד ויהיו תוצאות.\nלא לוותר גם אם הרייטינג לא משהו.\nשי סלינס\nטל זולטי, TALK OFF SHAME להיות ברור עם הנושא של הפודקאסט, ולדאוג שזה נושא שבאמת יעניין אתכם להתעסק בו באופן קבוע.\nאל תחשבו מה המאזינים רוצים לשמוע, אלא מה אתם רוצים להשמיע וככה גם תמצאו קהל אותנטי שמתחבר אליכם ולתכנים שלכם וגם תשמרו על עצמכם מעוניינים לאורך זמן.\nמציעה גם לארח אורחים שונים כדי להגדיל חשיפה וגם להוציא מכם דברים שונים ואינטראקציות שונות.\nלהיות עקביים עם זמן העלאת הפרקים ואורך הפרקים, ולהיות סבלניים, לדברים לוקח זמן לתפוס.\nלבקש מהמאזינים שיעזרו לכם בחשיפה, בשיתוף, הרשמה או דירוג, אני גם משתפת אותם בפינה בסוף הפרק ועושה מהם חלק בלתי נפרד מהתוכן..\nללמוד את העניין של הסאונד והעריכה ולהשקיע בזה ובציוד איכותי, כי גם אם התוכן מעולה, אם זה אתגר להקשיב, תאבדו מאזינים.\nאל תחשבו מה המאזינים רוצים לשמוע, אלא מה אתם רוצים להשמיע וככה גם תמצאו קהל אותנטי שמתחבר אליכם ולתכנים שלכם\nטל זולטי\nטל מוסקוביץ\u0026rsquo;, סקילס – מיומנויות העולם החדש וכיצד ללמוד אותן כל כך הרבה פודקאסטרים מתחילים לחשוב על להתחיל פודקסט מהזווית הלא נכונה. חברים, עזבו אתכם ציוד, עזבו אתכם מיקרופון כזה או אחר, שבו לתכנן על מה אתם רוצים לדבר. כל הציוד, האחסון, הrss והשופוני זה עוד החלק הקל.\nאני לא עשיתי את זה בפודקאסט הראשון שלי. הוא היה מאוד לא מדוייק בשפה שלו, בתוכן, בקהל היעד, ובתחילת הקורונה החלטתי להפסיקו. כאן דיברתי על כל הטעויות שעשיתי ועל עוד טיפים למתחילים. כדאי לכם!\nאז איך התחלתי את הפודקאסט השני שלי? מקובץ וורד. כתבתי חזון, מטרה, קהל יעד, ניתחתי את השפה ואת הנושא לעומק, קראתי עשרות מחקרים וגיבשתי נושאים ללפחות 10 פרקים. מדהים איך שהכל יצא מדויק!\nככל שנחשוב על המסר והמסגרת לפני הכל, כך נוכל לדייק אותו יותר ויותר.\nעזבו אתכם ציוד, עזבו אתכם מיקרופון כזה או אחר, שבו לתכנן על מה אתם רוצים לדבר.\nטל מוסקוביץ\u0026rsquo;\nאז אחרי שקיבלת את הטיפים המנצחים הישר מהפודקאסטרים המובילים בישראל, מה הצעד הבא שלך כדי להתחיל פודקאסט משלך?\nהנה סיכום קצר של הטיפים המרכזיים שחזרו על עצמם:\nלהכין תכנית – למה אני רוצה להתחיל פודקאסט? מי הקהל שלי? מה יעניין גם אותי וגם את הקהל? להשקיע בשיווק – לא לשכוח לתכנן ולהשקיע גם בהפצה של הפודקאסט. להיות עקביים – להתמיד ולנסות להשתפר מפרק לפרק. לא להתרגש מהחלק הטכני – אפשר להתחיל בציוד פשוט. להתאזר בסבלנות – לדברים לוקח זמן לתפוס. איזה טיפ הכי עזר לך מהכתבה? כתב/י לנו בתגובות שבסוף הפוסט את הטיפ שהכי דיבר אליך.\nחוץ מהטיפים לאיך להתחיל פודקאסט, תפסנו לראיון קצת יותר מעמיק שלושה פודקאסטרים מצליחים שיעזרו לכם בצעד נוסף לקראת פודקאסט משלכם.\nדנית בן דוד, מלווה עסקים, חברות וארגונים בהפקת פודקאסט וחיזוק המותג שלהם. היוצרת של \u0026ldquo;פודקאסט על עקבים\u0026rdquo; ו-\u0026ldquo;מאחורי המיקרופון\u0026rdquo;.\nאיתן עזריה, מאמן מנטלי ויוצר הפודקאסט הביולוגיה של הווינרים.\nושלומי חסטר – יוצר ומגיש הפודקאסט מיינדסט.\nדנית, איתן ושלומי סיפרו לנו על הלמידה האישית מהפודקאסטים שלהם, מהעסק העצמאי שהפודקאסט תומך בו, ואיך להתחיל פודקאסט עם המיינדסט הנכון.\nדנית בן דוד, פודקאסט על עקבים ו-מאחורי המיקרופון דנית, את עושה כל כך הרבה – יש לך 2 פודקאסטים, את מלווה עסקים בהפקת פודקאסט משלהם, בעלת בלוג מתכונים פעיל ובנוסף את גם אמא! (שכחתי משהו?) איך את מספיקה לעשות את הכל? האם יש לך עובדים שעוזרים לך? אין עובדים, אני ובעלי עובדים יחד המון שנים ולכל אחד תחומי אחריות שונים.\nאיך אני מספיקה? אני מתעדפת משימות כרונית. בכל בוקר אני מכינה לי דף עם המשימות הכי דחופות להיום והמשימות הפחות דחופות ודואגת לסיים לפחות את הדחופות ביותר בכל יום.\nברור שיש משימות שנדחות, אלו המשימות שהן פחות דחופות כמו רצון לשפר את נראות האתר או לשנות באנר / תמונה ספציפיים. אלו משימות שכשאני נמצאת במוד של חוסר חשק לעשות כל דבר אחר אני ניגשת אליהן כי הן עוזרות לי לנקות את הראש.\nמה הרקע שלך לפני הקמת העסק? בעברי הרחוק (מעל 10 שנים) עבדתי בתחום הבנקאות באחד הבנקים הגדולים בארץ. עזבתי לטובת הקמת עסק אינטרנטי עם בעלי (שגם עזב מקום עבודה מסודר).\nרכשתי המון קורסים דיגיטליים בתחומים מגוונים הרלוונטיים לתחומי העיסוק שלי, אבל את הידע צברתי לאורך השנים בעיקר מניסוי, טעיה, הסקת מסקנות ותיקון.\nלפודקאסטים נחשפתי לפני כ-7 שנים. התחלתי כמאזינה, ב-3 השנים האחרונות פודקאסטרית בעצמי, בשנתיים האחרונות מלווה עסקים בהקמה, תחזוק והפצת הפודקאסט שלהם ומעבירה סדנאות פודקאסט בארגונים.\nמה היו הצעדים הראשון שעשית בהקמת העסק שלך? במבט לאחור, מה היית עושה אחרת? עשיתי את השינוי בהדרגתיות, עזבתי את מקום העבודה שלי עם רשת ביטחון כלכלית ולא כצעד נועז ביום בהיר אחד. המון תכנון ובניית היסודות תוך כדי (בסופשי שבוע, בחופשות ובכל הזדמנות שהיתה לי).\nההתקדמות היתה תמיד בהדרגה ובצורה מחושבת.\nאני מודה שלא הייתי עושה שום דבר אחרת.\nעשיתי את השינוי בהדרגתיות, עזבתי את מקום העבודה שלי עם רשת ביטחון כלכלית ולא כצעד נועז ביום בהיר אחד. המון תכנון ובניית היסודות תוך כדי.\nדנית בן-דוד\nספרי על רגע משמעותי בהתפתחות העסק שלך בשנה האחרונה. זה יכול להיות רגע של הארה או רגע של משבר שממנו צמחת. הרגע המשמעותי אני חושבת היה כשהבנתי שאני חייבת לחשוף את עצמי ולהיות נוכחת באונליין כחלק בלתי נפרד מתהליך השיווק כדי שאנשים יוכלו להתחבר אלי.\nהתחלתי לעשות וידיאוים, לייבים שבועיים בפייסבוק. הפודקאסט \u0026ldquo;מאחורי המיקרופון\u0026rdquo; מוקלט גם בוידאו. בפודקאסט על עקבים התחלתי לחשוף יותר מעצמי, להביע את הדעות שלי ולתת את הטיפים שלי בסיטואציות שונות.\nוזה עובד, כי הרבה מהעסקים שמגיעים אלי אומרים שלי שהם מרגישים שהם כבר מכירים אותי מהרשת או שהם מאזינים לפודקאסטים שלי והם רוצים ללמוד דווקא ממני.\nמה העצה הכי טובה שלך למי שרוצה להתחיל עסק משלהם וקצת חוששים או לא יודעים איך להתחיל? לעשות זאת בהדרגתיות, לוודא שיש לכם רשת ביטחון כלכלית (חיסכון, משכורת של בן / בת הזוג…)\nלהתחיל לבנות תוכנית מסודרת ואת התשתיות של העסק כבר תוך כדי, להקיף את עצמכם באנשים שיתנו לכם מוטיבציה וידחפו אתכם קדימה, לקחת ייעוץ בתחומים שאתם פחות מבינים בהם כדי לזרז תהליכים.\nכל הזמן לחקור, ללמוד ולהתפתח. להיות בעשיה מתמדת.\nאיתן עזריה, הביולוגיה של הווינרים איתן: לאור הזכייה המכובדת של פודקאסט הביולוגיה של הווינרים במקום ה-#2 בפודקאסט הלייפסטייל הטוב ביותר של 2020 – ניתחתי עם עצמי את הסיבות, מה עבד לי השנה, מה פחות, מה לשמר וממה להתרחק, והנה הם כאן לפניכם. בין אם אתם שוקלים להתחיל פודקאסט או כל מיזם אחר ב-2021.\n10 עקרונות הצלחה לפודקאסט (או כל מיזם) מצליח 1. פודקאסט זה עבודה לכל דבר\nאם אתם רוצים לעשות פודקאסט או כל מיזם אחר כי זה נראה לכם טרנד מגניב – אתם לא בכיוון. ההחלטה הראשונה כשרוצים להקים פודקאסט היא לא ״מה בא לי״, אלא ״למה בא לי?״.\n2. Find Your Why: ״למה בא לכם?״\n׳למה׳ היא השאלה החשובה מכולן בתחילת הדרך. פודקאסט הוא כלי – ולא המטרה. ואם אין לכם מסר שאתם מוכנים למות למענו, לריב עליו, ״להטיף״ עוד ועוד ממנו גם כשמעירים אתכם באמצע הלילה – אז עוצמת הדרייב שלכם עדיין לא מספיק חזקה והקושי הראשון עלול להזיז אתכם בקלות. Find Your Why\n3. כח רצון הוא לא באמת כזה כח\nאם אתם צריכים כח רצון כדי להתמיד במשהו – לא עניתם כראוי על סעיף 2. אני מאמין שהתמדה היא לא עניין של כח רצון – אלא של יצירת אובססיה וחיבור כל כך עמוק לחזון הנשמתי שלכם שגורם לכם להכנס למצב תודעתי שבו ״אין מצב שאתם לא עושים כל שבוע פרק״. עשייה לעבר המטרה היא חלק מהזהות שלכם. ושם? מי צריך כח רצון. בפשטות: חפשו מוטיבציה פנימית טבעית.\n4. זה לא הכמות אלא האיכות (שלכם ושל המאזינים שלכם)\nאני יודע בודאות שיש פודקאסטים ישראלים עם יותר האזנות מהביולוגיה של הווינרים (הביולוגיה רק בתחילת דרכו, שנה וחצי באויר), ובכל זאת הוא זכה במקום השני לצד פודקאסט בן 4 וחצי שנים ״חושבים טוב״ של חברתי יהודית כץ, והפודקאסט של פאולה וליאון. ואני מאמין כי שזה בזכות המאזינים המדהימים שהתחברו למהות והערכים של כל פרק. אז אל תיבהלו מכמות קטנה של האזנות בתחילת הדרך, תדאגו שהאיכות ביצוע שלכם תהיה ברמה גבוהה. המאזינים הנכונים יגיעו.\n5. דין מאזין 1 כדין 1000\nאם אתם עושים משהו שאתם מאמינים בו, זה משנה אם יש לכם מאזין אחד או אלף? אני מאמין שלא. כי אם אתם כאן כדי להישאר אז האפקט המצטבר של 1 ועוד 1, ועוד 2, ועוד 40, ועוד 167, ועוד 1048, ופתאום בלי לשים לב אתם מתעוררים עם קהילת מאזינים מדהימה.\n6. גם חינם צריך למכור\nזאת תובנה שקשה להרבה לעכל, אבל היא החשובה מכולן ואני אשים אותה על השולחן. התחרות היום היא לא על כסף, אלא כל תשומת הלב של אנשים בעולם של הסחות דעת. עלינו להבין שכל פרק דורש אריזה, שיווק ויחס כאילו שאתם מוכרים משהו עם שווי כספי. ומכאן: תשקיעו בסאונד, תשקיעו מחשבה בשם הפרק, בהסבר שלו, בתועלות שהפרק יעניק לחייהם של אנשים. תשומת הלב של מאזינים היא המטבע היקר מכל.\n7. עקביות היא ערך עליון\nאחרי חצי שנה שהפודקאסט שלי עלה עם בפרק אחד לשבועיים, קיבלתי החלטה, להקליט פרק בשבוע, וזאת הייתה ״נקודת המפנה״. זה הקפיץ האזנות, והגדיל מעורבות. והיום הידיעה שיש מאזינים שמחכים על חמישי לפרק שומרת עלי מחוייב אפילו יותר.\n8. הקול שלכם הוא יותר ממספיק\nבניתוח האזנות זיהיתי שיש לא מעט פרקים פרטיים שיצרתי ללא אורח – ש״תפסו״ לא פחות מפרקים עם אורחים. אני אוהב את השילוב בין פרקים פרטיים לפרקים עם אנשים מעוררי השראה, אבל ככלל אצבע, אל תחששו מפודקאסט נטול אורחים. הקול שלכם מספיק!\n9. פוטנציאל הוא שום דבר – בלי המימוש שלו\nזה עיקרון שתקף לכל מיזם, חלום או מטרה. לפעמים אנחנו מסתפקים בידיעה ש״יש לנו את זה בפנים״, אל תסתפקו, אוצר באדמה הוא לא באמת אוצר, אלא אוצר חסר השפעה. וכל גם הקול שלכם, הוא ראוי, ועליו להישמע!\n10. פודקאסט לא עושים לבד\nאי אפשר לעשות דברים גדולים לבד, בטבע שלי הייתי רגיל להיות זאב בודד, וזה מעולה עד לגבול מסויים, ובשנה האחרונה זכיתי לעבוד עם אנשים מדהימים שבלעדיהם ההשפעה לא הייתה יוצאת כמו שזה קרה, קחו עזרה, תשכרו אנשים, תלמדו מהטובים ביותר – וכך תקראו את הדרך לפודקאסט המציל שלכם.\nשלומי חסטר – יוצר ומגיש הפודקאסט מיינדסט שלומי, מה הרקע שלך? מה עשית לפני התחלת הפודקאסט מיינדסט? תמיד אהבתי את החיבור שבין פסיכולוגיה, למידה, ותהליכי שינוי של בני אדם. זה גם מה שמחבר בין מה שלמדתי, מה שאני עוסק בו היום והפודקאסט.\nמבחינת התיאור היבש, יש לי תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני בסוציולוגיה של ארגונים ואני עובד כמנהל ידע והדרכה בחברת הייטק – זה גם מה שעשיתי לפני וגם מה שאני עושה היום.\nואיך הפודקאסט השפיע על העשייה הזו? הפודקאסט העצים אותי משמעותית ובהתאם גם את העשייה שלי. בין אם באופן ישיר כמו ההובלה שלי בתהליכי פיתוח עובדים ומנהלים או באופן עקיף בהשפעה של זה על הפרספקטיבה שלי ויכולת הניהול שלי.\nבנוסף, קודמתי בתפקיד ושודרגתי בתנאים שלי מספר פעמים מאז שהקמתי את הפודקאסט – זה כמובן לא קשור ישירות אבל בעיני יש קשר הדוק בין השניים.\nאיך אתה מספיק לעשות את הכל? אני לא. אני מתעדף את מה שחשוב לי ברמה האישית ואת מה שדורש טיפול דחוף – כל היתר נדחה או לא שאני לא עושה.\nבאופן כללי אני משתדל לשמור על הזמן שלי ואני כמעט ולא נמצא ברשתות חברתיות או מול הטלוויזיה. בנוסף, אני משתפר בלומר לא למה שלא מתאים לי או למה שאני לא באמת רוצה לעשות וזה חוסך לי זמן.\nבאופן כללי לחשוב על זמן זה מעניין. אני חושב שרוב האנשים לא קנאים לזמן שלהם ומעריכים אותו כמשאב פחות נדיר מכסף. הרי זה ברור לכולם שבשונה מכסף, שניתן תמיד להפסיד או להרוויח אותו, את הזמן לעולם לא ניתן להשיב.\nבנוסף, בשונה מכסף שבו יש עשירים ועניים, בזמן לכולנו יש רק 24 שעות בכל יממה – לכולנו יש בדיוק את אותה כמות של זמן – אבל מה אנחנו עושים עם הזמן הזה?!\nבואי ונחשוב על זה יחד לרגע, יש 168 שעות בשבוע – נוריד 49 על שעות שינה (נניח שאדם ממוצע ישן 7 שעות בלילה) ונוריד עוד 45 שעות על עבודה – נשארנו עם 74 שעות (!!!).\nהשאלה האמיתית היא מה אנשים עושים עם הזמן הזה? יש כאלו שיוצרים משהו עם הזמן הזה, בין אם מפתחים את עצמם או משקיעים בעיסוק או תחביב. ויש כאלה שנמצאים ברשתות חברתיות ומול הטלוויזיה ברוב הזמן הפנוי שלהם. וכמו שציינתי בהתחלה זה עניין של בחירה וסדר עדיפויות.\nשלומי חסטר\nמהם שלושת הדברים הכי חשובים שהפודקאסט נתן לך מבחינת התתפתחות האישית שלך? שאלה נפלאה טל, בעיני הפודקאסט הוא מיקרוקוסמוס לחיים עצמם כי דרך החוויה של עשיית הפודקאסט למדתי ויישמתי את הדברים הבאים:\n1 – הצלחה היא ריצת מרתון:\nבדרך כלל כשלקחתי על עצמי פרויקטים בעבר הייתי רואה את זה לפרק זמן מסוים, לרוב קצר, ולא בתור פרויקט ארוך טווח שהתוצאה הסופית שלו אפילו לא ברורה.\nהפודקאסט היה פרויקט מסוג אחר שלימד אותי מהי ריצה למרחקים ארוכים.\nאני לא התחלתי את הפודקאסט בתור מומחה בתחום או כמישהו עם מלא עוקבים בסושיאל ובניתי את אותו ממש מ-0 מאזינים. מה שלמדתי זה שעקביות, התמדה, שיפור תמידי והמון סבלנות הם המרכיבים האמיתיים לכל מה שמצליח בהמשך.\nזה אמנם נשמע ברור מאליו ואפילו קלישאה אבל רק אחרי שחוויתי את הקלישאה הזו בעצמי הבנתי עד כמה כל התחלה היא יחסית שקטה ולא זוהרת אך למי שמוכן לרוץ לטווח ארוך מצפה הפתעה בהמשך.\n2 – \u0026ldquo;אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים\u0026rdquo;:\nכשהקמתי את הפודקאסט עלו בי הרבה חששות וספקות \u0026ldquo;מה אם לא יאהבו\u0026rdquo;, \u0026ldquo;מי אני בכלל ולמה שיקשיבו לי\u0026rdquo;, \u0026ldquo;איזה אורחים בכלל יסכימו להתארח אצלי ויבואו עד אלי במיוחד בשבילי?!\u0026rdquo; וכו\u0026rsquo;.\nהיום אני כבר יודע לזהות את הקולות האלה בתור סימן שאני לקראת משהו מלהיב ואני רגע לפני הגילוי. אבל אז באמת חששתי מזה.\nלשמחתי מה שגיליתי זה בדיוק מה שד\u0026quot;ר סוס מדבר עליו באחד הספרים – \u0026ldquo;אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים\u0026rdquo; – וזה ממש ככה – ברגע שיוצאים לדרך מגלים כמה מקומות, ובמקרה שלי חוויות ואנשים, נפלאים יש בדרך.\nהגילוי הזה והכיף שבלחצות את מחסום החשש והאמונה הוא פרייסלס.\n3 – העמקה:\nהפודקאסט איפשר לי לחצות את הקווים שבין צרכן של תכנים להתפתחות אישית ליצרן של תכנים כאלה.\nאני חובב מושבע של ספרי שמע של התפתחות אישית ואני מניח ששמעתי למעלה מ-150 כאלו. יחד עם זאת זה סיפור אחר לגמרי לא רק לצרוך את התוכן אלא ליצור אותו, להיות חלק ממנו, לשאול את מה שלא יכולתי לשאול את הספר, לשתף את המאזינים בזווית שלי יש על הנושא.\nהפודקאסט למעשה עזר לי להעמיק את תהליך ההתפתחות האישית שלי בזמן שאני עושה את זה עם אורח ומאזינים.\nאני לא התחלתי את הפודקאסט בתור מומחה בתחום או כמישהו עם מלא עוקבים בסושיאל ובניתי את אותו ממש מ-0 מאזינים. מה שלמדתי זה שעקביות, התמדה, שיפור תמידי והמון סבלנות הם המרכיבים האמיתיים לכל מה שמצליח בהמשך.\nשלומי חסטר\nאיזו עצה היית נותן למי שחולמים להתחיל פודקאסט משלהם אבל חוששים שאין להם מה לתת או ללמד? לא הייתי נותן עצה אלא הייתי שואל אותם שאלות:\nלמה אתם חולמים לעשות פודקאסט? האם זה רק רצון לעשות פודקאסט? האם זה הרצון לשתף את העולם בנושא שבו יש לכם תשוקה עזה לגביו? למה החשש? האם אתם חוששים שחסרה לכם יכולת מסוימת? האם אתם חוששים מהתוצאה ושאולי לא הרבה יאזינו? אני חושב שאחרי שהם היו עונים לי בכנות על השאלות האלה הם כבר היו יודעים בעצמם מה לעשות.\nאיזה מסר הכי חשוב לך להעביר לעולם בתקופה הזו? כל אחד והמסר שמתאים לו כעת – חלק צריכים \u0026ldquo;בעיטה\u0026rdquo; כדי להתעורר על עצמם וחלק צריכים יותר חמלה וסבלנות. זו תקופה שיכולה להיות קשה ואנשים חייבים לנהל את המצב התודעתי שלהם כל הזמן בצורה שמטיבה איתם.\nבסופו של דבר יש משהו שנכון לכולנו – אנחנו לא נחזור למה שהיה בעבר ומה שעתיד להיות לא ידוע. למעשה, אנחנו נמצאים בשום מקום כרגע. מה שהופך את זה לזמן הכי טוב ליצור עתיד חדש, זהות חדשה, פוטנציאל חדש לחיים.\nאסור לחכות שתיגמר התקופה או ש\u0026quot;נחזור לשגרה\u0026quot; צריך להמשיך וליצור מחדש כל הזמן ובמיוחד עכשיו.\nאם קראת עד כאן, נשמח לשמוע ממך בתגובות – איזה מהטיפים בכתבה הכי עזר לך?\nוכמובן שאפשר גם לשתף בפלטפורמה המועדפת עליך…\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/starting-a-podcast/","summary":"\u003cp\u003eחשבת להתחיל פודקאסט משלך?\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eזה רעיון מצוין. פודקאסט היא אחת המדיות הכי אפקטיביות לגבש קהל נאמן, ובשנים האחרונות הופכת למדיה הפופולארית בקרב ישראלים לצריכת תוכן.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאז החדשות הטובות הן שיש פה הזדמנות – יש ביקוש לפודקאסטים בעברית ואין (עדיין) הצפה של פודקאסטים כמו בעולם הבלוגים.\u003c/p\u003e","title":"איך להתחיל פודקאסט ב-2021: 14 פודקאסטים מובילים בישראל חולקים את הטיפ המנצח שלהם"},{"content":"אחרי שקיבלתי המון שאלות בנושא, בפוסט הזה אדבר על דרכים שונות שבהן אני משתמשת בכתיבה ככלי בלתי נפרד בהתפתחות האישית שלי. זה בלי קשר לכתיבת הבלוג והניוזלטר.\nבאמצעות הכלי הפשוט והנגיש הזה, מצאתי את הכיוון שלי בחיים, הגשמתי חלומות שהיו במגירה במשך שנים ואימצתי אורח חיים שליו יותר.\nכך גם אתם תוכלו להשתמש בכתיבה ככלי שישרת אתכם בחיים. ואין צורך ביכולות כתיבה מיוחדות.\nאיך בכלל מתחילים, מה כותבים, איפה כותבים ראשית כל, כדי להפיק את היתרונות מהכתיבה, צריך לסגל הרגלי כתיבה. כלומר לכתוב על בסיס יומיומי. אם אין לך הרגל כזה אני ממליצה לך להתחיל בקטן.\nרבע שעה של כתיבת יומן בערב לפני השינה, או על הבוקר עם הקפה, לפי מה שהכי מתאים לך.\nצריך לזכור שהרגל טוב הוא הרגל שאפשר להתמיד בו, ולכן לא מומלץ להתחיל \u0026ldquo;בכל הכוח\u0026rdquo;, עם התחייבות גדולה מידי, כי זה מתכון לנטישת ההרגל.\nנכון להיום, אני משתמשת בשני הרגלי כתיבה שונים – כתיבת יומן אישי וכתיבת \u0026ldquo;דפי בוקר\u0026rdquo;. למי שחדש בענייני הכתיבה, אני ממליצה לבחור ולהתחיל מאחד מהם.\nיומן אישי – היומן האישי שלי הוא מחברת גדולה שבה אני כותבת כל יום מה שמתחשק לי, אין חוקים. בדרך כלל זה יהיה תיעוד קצר של היום שהיה, המחשבות והרגשות שלי על מה שהיה.\nהיומן האישי הוא המקום שלי לכתוב גם רעיונות שצצים תוך כדי היומן, או רגע לפני השינה, תובנות ספציפיות או כלליות על החיים, רצונות ושאלות לעצמי.\nבקיצור, היומן הוא מקום להכל ואין בו חוקים. החוק היחיד הוא הכנות מול היומן. דפי בוקר – דפי בוקר הם קונספט שלקחתי מהקורס של ג\u0026rsquo;וליה קמרון – דרך האמן.\nמדובר בכתיבת שלושה עמודים דבר ראשון על הבוקר (או במקרה שלי, דבר שני אחרי המדיטציה).\nהרעיון הוא לכתוב בחופשיות ובזרימה בלי לחשוב בכלל. סוג של \u0026ldquo;פריקת התת-מודע\u0026rdquo; על הנייר או המקלדת. מה שיוצא יוצא.\nהיומן ודפי הבוקר הפכו לחלק בלתי נפרד מהרוטינה שלי ויום בלעדיהם מרגיש לא שלם. זה היופי בהרגל שעושה לנו טוב.\nמעבר להנאה עצמה שבכתיבה, הנה 5 דברים שאפשר להרוויח ממנה:\n1. פריקה של התת-מודע, הקלה ושחרור עוד לפני שאימצתי הרגלים קבועים של כתיבה ככלי, הכתיבה הייתה הדרך שלי להתמודד עם כל מיני דברים בחיים. עם חששות, פחדים, דברים שמעיקים עליי ואפילו אבל.\nהכתיבה היא התרפיה הכי זמינה ונגישה שיש. אני רואה בה כטיפול לכל דבר. הנייר (או המסמך האלקטרוני) הוא הפסיכולוג שלי, והוא תמיד שם. רק שבניגוד למטפל, הוא לא מעלה את המחירים של הטיפול והוא לא יוצא לחופשות ואין סכנה שהוא יפרוש יום אחד וישאיר אותי ללא מטפל.\nהכתיבה ביומן אישי או בדפי הבוקר היא מעין \u0026ldquo;פריקת מוח\u0026rdquo;, כתיבה לא מחושבת, חופשית. אף אחד לא עומד לראות את מה שכתבת לעולם. גם לא בן הזוג. והידיעה הזו מאפשרת לך להיפתח ולכתוב על הכל.\nוכמו שההקלה מגיעה לעיתים קרובות מעצם הפריקה והשיתוף במילים עם אדם אחד, כך עבורי היא גם מגיעה מעצם הפריקה על הנייר. *חשוב לי להסתייג ולהבהיר שאני לא מציעה את הכתיבה כתחליף לטיפול על ידי מומחה במידת הצורך.\n2. איתור דפוסים חוזרים וקריאה לפעולה השימוש שאני אישית הכי אוהבת בכתיבה ככלי, זה איתור דפוסים חוזרים. תוך כדי הכתיבה המשוחררת, הלא מתאמצת והחופשית, עולים דברים מבפנים.\nהדברים שעולים מבפנים בתהליך הכתיבה החופשית הם לרוב דברים מודחקים, רצונות או חששות חבויים שאולי לא העזנו להגיד בקול רם, אפילו בפני עצמנו.\nהם מצאו את הדרך אל הנייר מתוך מעמקי התת-מודע שלנו והם רוצים שנבחין בהם. הבעיה היא שכשדברים נשארים בראש שלנו ולא מקבלים תיעוד מוחשי, קשה לנו להבחין בהם.\nלעומת זאת, כאשר בכתיבה שלכם עולה משאלה כלשהי, או משהו שמציק, או דפוס שאתם מתלוננים עליו שוב ושוב, יש לזה תיעוד אחורה. פתאום אנחנו מתחילים לשים לב שאנחנו כותבים את אותו דבר כבר במשך כמה שבועות, או חודשים, או שנים. אנחנו קולטים את זה מעצם הכתיבה או בזמן שחזרנו אחורה לדברים שכבר כתבתנו בעבר.\nואז אנחנו מבינים שזה לא במקרה. שהחזרה שוב ושוב על אותו הדבר, היא בעצם קריאה לפעולה. לעשייה או לשינוי.\nבדרך הזו הבחנתי, ב-2016, בחלום המודחק שלי לפתוח בלוג. חלום שהיה שם מאז 2009. אבל מכיוון שרק ב-2016 התחלתי לכתוב יומן על בסיס קבוע, רק אז גם התחלתי להבחין בחלום הזה. ומשם הדרך הייתה קצרה להוציא אותו לפועל.\nבדרך הזו הבחנתי בעוד המון דברים שניסיתי להדחיק, כמו השני קילו שתמיד רציתי לרדת ושעד שלא ירדתי לא נעלמו מן היומן. לא משנה כמה ניסיתי להדחיק את הרצון הזה ולהגיד לעצמי – את נראית מספיק טוב, עד שלא פעלתי בנושא, המשכתי לכתוב על כך.\nכוחו של היומן הוא בכך שהוא חושף בפניך הכל, מתוכך. קורא לך לעשות את מה שעמוק בפנים ברור לך שעליך לעשות.\n3. הבחנה ובחינה של רעיונות חדשים רעיונות הם דבר חמקמק. אם לא תופסים אותם ובוחנים אותם לעומק, הם הרבה פעמים נעלמים. עוברים הלאה. רעיונות יכולים לצוץ בכל רגע ביום. בהליכה בפארק, במקלחת, אפילו בשיחת עבודה משעממת כשהראש נודד למחוזות אחרים.\nכשצץ לי רעיון ברגע שכזה, אני ממהרת לכתוב את הרעיון בכמה מילים בודדות במקום זמין (בפנקס או בטלפון).\nאחר כך, אם מתחשק לי לבחון רעיון חדש מסוים, אעשה זאת באמצעות הכתיבה ביומן או בדפי הבוקר. שם אוכל להעמיק ברעיון בנחת, ולפתח אותו אפילו יותר.\nרעיונות יכולים לצוץ גם תוך כדי הכתיבה השוטפת מבלי ששמת לב לכך. למשל תוך כדי שכתבת על אירועי היום שהיה והמחשבות שלך על מה שהיה בעסק או בעבודה… ואופס! צץ לו רעיון חדש.\nדרך נוספת להבחין ברעיונות היא באמצעות מעבר על דפי הבוקר פעם במספר שבועות. בעת מעבר על דפי הבוקר שלי, אני מבחינה ברעיון או במספר רעיונות שעלו ומתחשק לי לבדוק אותם כעת.\nבשלב הבא, אחרי שהתבשל אצלי מעט בכתיבה, הרעיון יהיה בשל לצאת החוצה במילים לאדם קרוב. (עוד על השלב הזה בפוסט לזרוק רעיון נועז לאוויר)\n4. רפלקשן ובקרה על התקדמות ברגע שמאמצים את הרגל הכתיבה על בסיס קבוע ומייצרים רצף, נוצר לנו מעין תיעוד של ההתקדמות שלנו. זה מאפשר לנו לראות באילו אספקטים בחיים אנחנו מתקדמים קדימה, ובאילו אנחנו אולי תקועים במקום.\nאיך עושים בקרה על ההתקדמות? פשוט חוזרים אחורה בזמן. ביומן.\nבאחד הפודקאסטים ששמעתי השנה, המרואיין סיפר שבכל יום כשהוא ניגש לכתוב יומן, הוא קורא את אותו התאריך ביומן משנה שעברה, ביומן מלפני 5 שנים ובזה מלפני 10 שנים. כך הוא רואה איפה הוא היה ומה הוא חשב באותו זמן.\nאז רובנו לא כתבנו יומן על בסיס יומיומי ב-10 השנים האחרונות, ואולי גם לא בשנתיים האחרונות, אבל גם חצי שנה, וגם ארבעה חודשים זה המון זמן.\nאני אישית אוהבת לחזור שנה אחת אחורה מידי פעם, לראות מה השתנה, איפה התקדמתי ואיפה לא. פעם בשנה, בסוף השנה, אני אוהבת לעבור על היומן כולו, לסמן את האירועים הכי משמעותיים עבורי בכל חודש, ולראות איך אני יכולה לייצר עוד מהם בשנה הקרובה.\n5. תיעוד, העצמת חוויות והעשרת העבר שלך לא מזמן פתחתי יומן ישן מתקופת הצבא, שנשמר יפה בבית הוריי. בחיים לא יכולתי לחזור לאותם רגעים משמעותיים בתקופה הזו אם לא היומן. הזיכרון פשוט לא מספיק כדי לתפוס את כל הפרטים.\nהתיעוד של הימים והאירועים בחייך, גם הקטנים ביותר, זו בעיניי אחת המתנות והמזכרות היפות ביותר של החיים. שום דבר אחר לא משתווה לזה, גם לא תמונה או וידיאו.\n(אגב, בעידן הדיגיטלי שלנו, מרוב הצפה בתמונות וסרטונים בסמארטפון, אני מאמינה שמה שישרוד לאורך זמן אלו דווקא הדברים הקשיחים, כמו יומנים ואלבומי תמונות.)\nהעבר שלנו בנוי מזכרונות. אני מאמינה שככל שנעשיר את הזכרונות האלו, כך החיים שלנו ייראו עשירים יותר.\nחוויות משמעותיות, גדולות ככל שיהיו, תמיד מאבדות משהו בזיכרון עם הזמן. קשה לשחזר את התחושות מהזיכרון.\nאבל לחזור ולקרוא חוויה משמעותית שכתבת עליה בפירוט לפני מספר שנים, או אפילו לפני מספר חודשים, זה כמו לחוות את החוויה מחדש. לחזור שוב לאותו הרגע בדיוק, לחוש את אותן התחושות. זו תחושה מאוד חזקה בעיניי.\nהרבה פעמים אני מדמיינת איך זה יהיה לקרוא את היומנים שלי אם אגיע לגיל 80. או האם אתן לילדים שלי לקרוא בהם כשיהיו מבוגרים.\nאז אם עוד לא אימצת את הרגל הכתיבה ככלי, אני ממליצה לך בחום להתחיל עוד היום. אבל להתחיל עם התחייבות קטנה – להבטיח לעצמך לכתוב כל יום במשך 4 השבועות הקרובים.\nבהתחלה זה עשוי להרגיש לך מאולץ ומסורבל. אבל גם אם נדמה לך שאין לך על מה לכתוב, הסוד הוא פשוט להמשיך. גם אם זה אומר לכתוב \u0026ldquo;אין לי על מה לכתוב\u0026rdquo; במשך עמוד שלם.\nההרגל הזה הוא המשימה הראשונה שהמשתתפים בתכנית שלנו מקבלים. כמעט כולם מוצאים אותו קשה בהתחלה, ותוך 4 שבועות כבר לא יכולים בלעדיו.\nספרו לי בתגובה אם עשיתי לכם חשק להתחיל להשתמש בכתיבה ככלי ומתי אתם מתכוונים להתחיל 🙂\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/writing-as-a-tool/","summary":"\u003cp\u003eאחרי שקיבלתי המון שאלות בנושא, בפוסט הזה אדבר על דרכים שונות שבהן אני משתמשת בכתיבה ככלי בלתי נפרד בהתפתחות האישית שלי. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eזה בלי קשר לכתיבת הבלוג והניוזלטר.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eבאמצעות הכלי הפשוט והנגיש הזה, מצאתי את הכיוון שלי בחיים, הגשמתי חלומות שהיו במגירה במשך שנים ואימצתי אורח חיים שליו יותר.\u003c/p\u003e","title":"איך להשתמש בכתיבה ככלי להשגת מטרות, הגשמת חלומות וריפוי עצמי"},{"content":"בפוסט הבא ירון יספר מדוע החליט לגשת לתחרות פיתוח גוף, אילו דילמות עלו במהלך ההכנה, ואת התובנות במבט לאחור. התובנות האלו שזורות בסיפור האישי שלנו על התחרות, אך רלוונטיות לכל תחום בחיים. והמטרה שלנו היא שתוכלו לקחת מהן למסע האישי שלכם.\nאחרי שתיעדנו וחשפנו את השבוע האחרון לפני התחרות באינסטגרם ובפייסבוק סטורי, שאלתם אותנו הרבה שאלות מעולות, ואנחנו מקווים שהפוסט הבא יענה על כולן.\nאז קבלו לראשונה בבלוג, פוסט שנכתב כולו על ידי ירון.\nמילה מהכותב לפני שאני מתחיל, בנימה אישית, אני רוצה להודות קודם כל לטל על התמיכה, ההכלה וההקרבה שהיא עשתה בשביל שנגיע לקו הסיום.\nלעיתים בני זוג מודים לבת זוג בפומבי, מנהג שאני לא כל-כך מתחבר אליו באופן עקרוני, אבל הנה אני עושה אותו כאן. אני מודה שבד\u0026quot;כ שאני רואה את האמירה \u0026ldquo;בלעדיה זה לא היה קורה\u0026rdquo; זה נראה לי כמו קלישאה שאני מיד מטיל בה ספק.\nעכשיו, ממקום בוגר ולא שיפוטי, אני מניח שהטלת הספק היא לא במקום ואני בטוח שבלי טל כל זה לא היה קורה.\nצוות. כל פרויקט גדול שאחד מאיתנו לוקח על עצמו הוא גם פרויקט של השני(ה)\nמה הביא אותי לגשת לתחרות בודיבילדינג (פיתוח גוף) בנובמבר 2019, בעודי גולל באינסטגרם בדירתנו בהו צ\u0026rsquo;י מין סיטי, נתקלתי בפוסט של בודיבילדר ישראלי שסיפר על הזכייה שלו בתחרות בודיבילדינג.\nהוא העלה תמונה מרשימה מאוד מיום התחרות ובפוסט עוקב הוא סיפר מה כללה ההכנה לתחרות.\nמיד אמרתי לעצמי \u0026ldquo;וואו זה נשמע סיוט…\u0026rdquo;\nאבל כמה שניות אחרי חשבתי \u0026ldquo;וואו, איזה משמעת עצמית מטורפת בטח יש לו\u0026rdquo;.\nכשהראיתי לטל את התמונה היא לא התרשמה במיוחד, ומצאתי את עצמי מתחיל להסביר לה כמה שהתהליך שהוא עבר קשה ככל הנראה.\nאמרתי לה שבודיבילדינג, להבדיל מסוגי ספורט אחרים זה ספורט של 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, כי בבודיבילדינג צריך להקפיד על התזונה באופן קיצוני.\nכמובן שהאמירה הזו לא מדוייקת, כל סוגי הספורט הם 24/7. יתרה מכך, כמעט כל דבר שעושים בחיים, אם רוצים לעשות אותו טוב הוא 24/7. אבל בכל אופן, העובדה שצריך לשלוט ביצר הבסיסי של האכילה משכה אותי והפחידה אותי במקביל.\nעברו כמה חודשים, עברנו לקייפטאון ולא דיברנו בכלל על בודיבילדינג או תחרות. בקייפטאון שכרנו מאמנים אישיים, אני שכרתי מאמן ישראלי וטל מאמן מקומי.\nבפנים כנראה כבר ידעתי שאני רוצה ללכת על זה, הרי כל החיים אני מתאמן בחדר כושר וחולם להיראות טוב יותר. האתגר הזה היה תפור עליי מהרבה בחינות, אבל לא העזתי להודות בזה, גם לא בפני עצמי.\nולאחר כמה חודשים, תחת שרביטו של המאמן הישראלי, נפל לי האסימון שאני לא הולך בכיוון המטרה האמיתית שלי אלא מתאמן לפי התכנית שהמאמן רצה להעביר.\nכדאי שתדע לאן אתה הולך, כי המורה ילמד אותך מה שהוא ירצה ללמד ולא בהכרח מה שאתה רוצה ללמוד העיקרון הזה תקף לכל תחום בחיים וצריך להיות מודעים אליה ולשים לב כשלוקחים מורה.\nבמקרה שלי, לא הייתי בטוח מה אני בכלל רוצה מהמורה, לא הגדרתי מטרה ברורה, ולכן גם לא התעקשתי על הליכה בכיוון המטרה שלי.\nוזאת נקודה חשובה. כאשר בוחרים מורה, כדאי לדעת מה אנחנו רוצים ללמוד ממנו ואז לבחור את המורה שרוצה ללמד את מה שאנחנו רוצים ללמוד. ברגע שנפל לי האסימון שאני רוצה להראות טוב יותר וגם הצלחתי להודות בכך, החלטתי לעזוב את המאמן הישראלי ולחפש מאמן חדש.\nהחלטתי לא להגביל את עצמי למאמן ישראלי, ואחרי שעשיתי מספר שיחות עם מאמנים מכל רחבי הגלובוס: צרפת, שבדיה, דנמרק, איטליה, ארה\u0026quot;ב ומקסיקו, בחרתי בסוף במאמן אמריקאי. הניסיון שלו והעובדה שהוא הכין עשרות אנשים כמוני, ללא ניסיון קודם שבתה אותי. וכאן בא לידי עיקרון הספציפיות – לבחור מאמן או מורה עם תוצאות מוכחות לאנשים כמה שיותר דומים לך.\nבשלב הזה עדיין לא יצאתי בהצהרות, לא אמרתי לאף אחד שאני מתכוון להתחרות. קצת פחדתי להתחייב לתהליך. תוך התייעצות עם כמה חברים-מאמנים ניסיתי להבין \u0026ldquo;כמה משמעת עצמית הדבר הזה דורש?\u0026rdquo;, \u0026ldquo;האם זה באמת כל-כך קשה כמו שמציגים את זה?\u0026rdquo;.\nהחלטתי יחד עם טל והמאמן שנתחיל בתהליך, עדיין לא נתחייב לכלום, ונראה איך הדברים מתקדמים.\nהערך של מאמן טוב בהיבט המנטלי למאמן טוב יש ערך גדול מאוד מכמה היבטים:\nההחלטה לקחת דמות חיצונית עם ידע מקצועי רב, חסכה לי הרבה לבטים וקצרה את עקומת הלמידה העצמאית. בנוסף, נהנתי מהמיינדסט של המוציא לפועל. כשאני עובד אני בדרך-כלל זה שמתכנן ושוקל ומחשב, כל העומס המנטלי הוא עליי. פתאום להגיע לאימונים ולא לחשוב אלא נטו להוציא לפועל ולעבוד לפי מרשם, היה מאוד משחרר ומקל.\nמעבר לכך, מתוקף הניסיון שלו, דארן המאמן ידע תמיד להגיד לי למה לצפות וכך יכולתי להתכונן מנטלית. לדוגמא , כמה שבועות לפני התחרות כאשר הוא הוריד לי משמעותית את כמות הקלוריות היומית, הוא אמר לי לצפות לעייפות, תשישות, כאבי שרירים וצורך עז בשנצים. ובאמת כל אלה היו שם.\nערך חשוב נוסף של המאמן הוא האקוונטביליטי, אחריות הדיווח. כל אימון וכל גרם שאכלתי דווח לדארין, ולכן לא יכולתי לעגל פינות.\nזה אומר שגם אם הייתי מאוד עייף הייתי הולך להתאמן כי זה מה שהיה צריך לעשות. היה לי בראש משפט שקראתי באוטוביוגרפיה של ג\u0026rsquo;ורג\u0026rsquo; סנט פייר (לוחם UFC): \u0026ldquo;האימונים היחידים שמשנים הם האימונים שאתה עושה למרות שאין לך כוח ללכת. ללכת לאימונים שיש לך כוח אליהם, את זה כולם מצליחים לעשות\u0026rdquo;.\nהמאמן גם תומך רגשית במקומות שקשה. הייתה תקופה שלא ירדתי במשקל למרות שציפיתי לרדת. הייתי בטוח שאני עושה הכל נכון אבל המשקל לא זז. התייעצתי עם דארין והוא הזכיר לי שבחיים, כמו בדיאטה, ההתקדמות היא לא לינארית. צריך להאמין בצדקת הדרך, לדעת שאנחנו עושים את הדברים כמו שצריך ולהאמין שהתוצאות מעבר לפינה.\nכאן הגיעה לידי ביטוי החשיבות של המעקב. ככל שעוקבים אחרי הדברים בצורה יותר יסודית יש יותר נתונים שמאפשרים לקבל פרספקטיבה.\nאז הייתה תקופה שאמנם לא ירדתי במשקל, אבל בגלל שעקבתי אחרי המשקלים שהרמתי בכל אימון, ראיתי שבהישגים שלי באימונים יש שיפור משמעותי. הדרגתיות וסבלנות – ההמפתח להתמדה ועקביות מכירים את זה שאתם נרשמים לחדר כושר או מתחילים דיאטה בהתלהבות? אתם פותחים חזק, עושים את האקסטרה (קונים נעליים חדשות, הולכים לחדר כושר בשש בבוקר ובערב לספינינג). בדרך-כלל זה מסתיים במקרה הטוב בפרישה, ובמקרה הרע בפציעה או טראומה ועלייה במשקל. כמובן ששורש הבעיה הוא בדרך-כלל חוסר ידע, אבל ברמה הפשוטה ביותר חשוב לא להגזים, לשמור על קצב התקדמות שהוא נעים ונוח ולזכור שהמטרה היא להתמיד.\nיש לי משפט שהגיתי ואני מזכיר אותו לעצמי כשאני מתלבט אם לעשות עוד סט: \u0026ldquo;האימון של מחר יותר חשוב מהאימון של היום\u0026rdquo;.\nכלומר עדיף לשמור על רעב לאימון הבא וטעם של עוד מאשר להסתכן בפציעה או הפסקה ארוכה.\nהיו כמה פעמים לאורך ההכנה שניסיתי לדחוף חזק מדי באימונים, מעבר למה שהוכתב על ידי המאמן וזה כמעט תמיד הוביל לתשישות וכאבי מפרקים.\nההתמדה בתהליך לא הייתה מושלמת, היו מעידות בדרך. כמו הערב שבו אכלתי כמה ניוקי שטל השאירה על השיש.\nהניוקי אמנם היו טעימים ברמות, אבל הלכתי לישון עם תחושת אכזבה עצמית עמוקה. זאת הייתה תזכורת כואבת אך טובה לעובדה שכניעה ליצר ולהיות לא נאמן לעצמך זה דבר לא נעים.\nאבל כשדיווחתי על כך לדארין, הוא הזכיר לי לא להלקות את עצמי.\nהתחרות היא לטווח ארוך ולא הגיוני שלא יהיו מעידות בדרך. החוכמה היא לא להיכנס לסחרור אלא לחזור מהר ככל הניתן לדרך הישר. לתעדף כדי להגיע למטרה – קודם כל האבנים הגדולות לקראת התחרות, כשההכנה נהייתה תובענית יותר, הבנתי שאני צריך לשים את האימונים והתזונה במקום הראשון.\nדאגנו לכך שמיד אחרי שאני מתעורר, אני שותה קפה, מסדר לעצמי את האוכל לכל היום, ויוצא להתאמן. עשינו הכל כדי שלא יהיה מצב שבו אני נכנס לעשייה, עבודה וסידורים והאימונים נדחים לשעות הערב או מתמסמסים.\nבתקופת ההכנה, כחודשיים לפני התחרות, יצא שנחשפתי להרבה קונספטים מעניינים בשיווק שטל ואני רצינו לנסות בעסק. התחלתי לשים לב שבאימונים, במקום להיות ממוקד באימון, בכיווץ של השרירים, הפלגתי למחשבות על העסק.\nהתלבטתי מה לעשות ואז החלטתי לעשות אלימינציה לכל הפודקאסטים והתכנים שצרכתי.\nבזמן האימון עברתי להתמקד בתכנים שקשורים לאימון. למעשה, בכל אימון שמעתי את אותו התוכן של ארנולד שוורצנגר.\nבתור מי שרגיל לצרוך כמה פודקאסטים ביום ולקרוא כמה ספרים בשבוע, האלימינציה של המידע עשתה לי טוב.\nזה גרם לי לשנות גישה באופן כללי ולצרוך מחדש רק תכנים שממש השפיעו עליי וגם עמדו במבחן הזמן. כמו המשפט של ברוס לי –\nI fear not the man who has practiced 10,000 kicks once, but I fear the man who has practiced one kick 10,000 times.\nעל החשיבות של הוויז\u0026rsquo;ן, ולאיזו מטרה בכלל לשאוף בקטע של ארנולד שוורצנגר, הוא דיבר על כמה קונספטים מעניינים. הראשון הוא שיהיה ויז\u0026rsquo;ן גדול. ארנולד סיפר שהוא דמיין את עצמו עומד על במה, מוכתר כאלוף העולם בבודיבילדינג. החלטתי לנסות להשתשעשע עם הרעיון הזה של הויז\u0026rsquo;ואליזיישן. ניסיתי לדמיין את עצמי זוכה בתחרות. זה היה קשה. קשה מאוד אפילו.\nהרגשתי שלדמיין את עצמי זוכה דורש תעוזה, זה הרגיש מוזר.\n\u0026ldquo;למה קשה לך להעיז? זה אצלך בראש, אף אחד לא צריך לדעת על זה..\u0026rdquo; אמרתי לעצמי. זה דרש הרבה עבודה עצמית פנימית.\nהשאלה האם בכלל לכוון לזכייה העסיקה אותי רבות.\nמצד אחד, הדבר הנכון הוא לא להשוות את עצמי לאחרים, לזכור שהתחרות היא ביני לבין עצמי ואם אזכה או לא זה כבר לא תלוי בי. מצד שני, היה לי קשה לייצר לעצמי מוטיבציה פנימית מבלי לחשוב על זכייה בתחרות.\nאחרי שהתלבטתי ארוכות החלטתי לשאול את המאמן שלי. \u0026ldquo;מה אני צריך לעשות כדי לזכות במקום הראשון? לשם אנחנו מכוונים נכון?\u0026quot; להפתעתי דארין אמר שאנחנו לא מכוונים למקום הראשון כי זאת תחרות ראשונה ואנחנו לא יכולים לדעת כמה מנוסים יהיו המתחרים האחרים. הכי חשוב שנלמד.\nלמרות שידעתי שהוא צודק, באינסטינקט שלי התאכזבתי מהתשובה שלו. חשבתי לעצמי שאני רוצה מישהו שימשוך אותו לקצה.\nלאחר תקופה ארוכה של התחבטות נוספת בנושא, התייעצתי עם דוד שלי והוא נתן לי את הפתרון שהרגיש לי כאידאילי: \u0026ldquo;…לא רק שאתה תעשה הכל כדי לזכות, אתה גם מכוון לזכות בעיטור העוז, להיות המתחרה הכי טוב שדרך על הבמה הזאת\u0026rdquo;.\nזה הסתדר לי בראש. אי אפשר לכוון למשהו שהוא לא הטוב ביותר, אבל גם צריך לזכור שלא הכל תלוי בנו. לפחות ידעתי שאם אעשה כל שביכולתי כדי לנצח, לא יהיו לי חרטות.\nבשלב הזה, הגישה שלי נהייתה גישה של \u0026ldquo;לא להשאיר אבן לא הפוכה\u0026rdquo;.\nהחלטתי לשכור עוד מאמנת שתלמד אותי פוזינג – איך להציג את הגוף על הבמה, וגם תיתן לי חוות דעת שנייה.\nבודיבילדרים מקצועיים בזמן הפוזינג. כל מתחרה עומד באופן שהכי מחמיא לו\nלעבוד קשה כשאף אחד לא רואה, זו התחרות האמיתית בבודיבילדינג, כמו בחיים, העבודה הקשה נעשית מאחורי הקלעים. כמו שסטאראפ לא עושה אקזיט בין לילה אלא עובר כברת שמתחילה לרוב מהמוסך בבית של ההורים, כך גם כל סיפור הצלחה צומח לאורך זמן. דרך התמדה בפעילויות \u0026ldquo;אפורות\u0026rdquo;.\nאצלי זה כלל בין היתר ריצת בוקר במרץ בקור של כפר ורדים, אימון לבד בחדר כושר עלוב של בית מלון ועוד..\nבבוקר התחרות, היינו בהתרגשות טובה. לא היה שום לחץ.\nהעבודה הקשה נעשתה במשך שמונה חודשים לפני התחרות. כעת כל שנותר היה לעלות על הבמה וליהנות. חשבתי שזאת קלישאה כשהמאמנים שלי אמרו לי \u0026ldquo;לך תהנה\u0026rdquo; כשלמעשה אהיה בלחץ אטומי על הבמה. אבל באופן מפתיע זה בכלל לא קרה, באמת הלכתי ונהניתי.\nאני חושב שזה נבע מהעובדה שבמהלך כל ההכנה, ישב לי בראש אחד המשפטים הפילוסופיים האהובים עליי של אפיקטטוס. המשפט אומר – התחרות האולימפית היא עכשיו.\nהפיסקה שלו כ\u0026quot;כ טובה, שאני מצרף אותה כאן במלואה:\nעד מתי תדחה את המחשבה שאתה ראוי לדברים הטובים ולא תחרוג במאומה ממצוות ההגיון? \u0026hellip; לאיזה מורה אתה עוד מחכה, שעד בואו אתד דוחה את שיפור עצמך? כבר אינך נער, אלא גבר בוגר. אם עכשיו תזניח זאת, אם לא תהיה נחוש, אלא תערום תמיד דחייה אחת על גבי רעותה, אם תקבע יום ועוד יום שרק אחריו תתחיל לייחד תשומת לב לעצמך- לא תתקדם בכלל, ואף כלל לא תבחין בכך. אלא תמשיך בחייך עד יום מותך כאדם חסר השכלה. לכן כבר עכשיו דרוש מעצמך לחיות כאדם בוגר, כמי שמתקדם בלימודו, וכל מה שנראה לך טוב ביותר- יהיה לך לחוק שאין להפר. אם תעמוד בדרכך משימה קשה או נעימה, אם יקרה בדרכך דבר מה בעל שם טוב או בעל שם רע- זכור כי הרגע המכריע הוא עכשיו, כי התחרות האולימפית מתרחשת ברגע זה וכי אי אפשר עוד לדחותה. זכור כי די בתבוסה אחת, בכניעה רגעית כדי להרוס את ההתקדמות או להחיות אותה.\nאפיקטטוס\nלהתמקד בחוזקות שלך, ולא לזלזל בעולמות שאנחנו לא מכירים בסופו של דבר בבודיבילדינג, כמו בחיים, כל האימונים וההקפדה על התזונה לא שווים כלום אם לא יודעים להציג את העבודה.\nדרך אימוני הפוזינג למדתי שכל ניואנס קטן, סיבוב של כף היד פנימה, הרמה של הכתף ואפילו על מה אתה חושב שאתה מכווץ שריר מסוים, עושה את ההבדל. כל החוכמה בפוזינג היא להראות את החוזקות שלך ולהסתיר את החולשות שלך.\nלדוגמא: מתחרה אחד ישים יד על המותן לצד הגוף כדי להראות את שריר האלכסונים שלו ומתחרה אחר יניח את היד גבוהה יותר על מותן בכלל לייצר אשלייה של מותן צרה יותר על חשבון חשיפת האלכסונים.\nלעין לא מקצועית נראה שמדובר בכמה אנשים עם שרירים מנופחים שעומדים על הבמה, אבל ברגע שמדברים עם מקצוען (כמו מאמנת הפוזינג שלי) מבינים שמדובר בעולם שלם.\nזה הזכיר לי ציטוט ששמעתי ועורר אצלי את יצר הסקרנות:\n\u0026ldquo;אם נושא לא נראה לך מעניין זה סימן שלא חקרת אותו מספיק\u0026rdquo;. כל דבר יכול להיות מעניין, רק צריך לחקור אותו.\nבודיבילדינג הוא עולם שלם שנגלה לנו. הרבה יותר מסתם ניפוח שרירים מוגזם. תחרות WNBF בצרפת\nתזכורת לכך שקיצוניות היא דבר יחסי בלבד לקראת התחרות, התחילו להתעורר קשיים מהותיים יותר.\nאמנם אני הייתי בתחושת היי, וחוויתי התרגשות מטורפת ושמחה, ובגדול נהנתי מכל רגע, אבל גם הייתי מאוד תשוש.\nכל הליכה לסופר הייתה קשה, השינה שלי הייתה לא סדירה ועוד.\nחברים, קרובים ומשפחה התחילו להביע דאגה: \u0026ldquo;זה לא קיצוני מדי?\u0026rdquo;, \u0026ldquo;אתה בטוח שזה בריא?\u0026rdquo;, זה ממש נשמע לי מוגזם\u0026rdquo;.\nחשוב לזכור שקיצוניות היא דבר יחסי בלבד.\nהיום, נראה לי קיצוני לא לדעת מה אני מכניס לגוף שלי, לא לנהל מעקב אחרי המשקל שלי או כמות הקלוריות שאני צורך. כמו שלא אתדלק את הרכב שלי בבנזין במקום סולר, כך חשוב לי להקפיד על הדלק שבו אנחנו מזין את הגוף שלי.\nהרי מה שאני עושה לא נראה קיצוני לבודיבילדרים אחרים, זה הכל עניין של במי אתה מקיף את עצמך. כמובן שאני לא אומר את זה ממקום של תלונה על הדאגה והאכפתיות של הקרובים והמשפחה, אבל כן חשוב לי להזכיר שדבר שנראה לא סטנדרטי בחוג מסוים עשוי להיות סטנדרטי בחוג אחר.\nזו גם תזכורת לעצמי לא לקטלג מישהו אחר כקיצוני, אלא לזכור שהוא פשוט בוחר בדרך אחרת ויש סיכוי טוב שאני נראה לו קיצוני בדיוק כמו שאני חושב שהוא קיצוני.\nעוד על הנושא הזה כתבנו בדקה למחשבה בפוסט מי קובע מהו הקיצון?\nלהבין מה תלוי בנו, מה לא תלוי בנו, ולדעת שעשינו כל מה שביכולתנו התחרות התקרבה, והמועד המקורי – אמצע אוקטובר בישראל, היה בסימן שאלה גדול.\nחששתי שהתחרות תדחה או תבוטל והתלבטנו מה לעשות במקרה כזה. אם התחרות בישראל תתבטל, המשמעות היא שכל העבודה הקשה של 8 החודשים האחרונים לא תוכל לבוא לידי ביטוי ברגע התחרות. ואז עלה לנו רעיון – לחשוב על תכנית גיבוי מחוץ לקופסא. הרי אנחנו גם ככה מסתובבים לנו בעולם, אז למה להגביל את עצמנו לתחרות בישראל?\nחיפשנו איפה מתקיימות תחרויות באותה תקופה, ומצאנו תחרות ליומיים אחרי התאריך, בצרפת. כן, תכננו להגיע להתחרות בישראל, אבל כשדברים שאינם תלויים בנו משתנים זה הזמן לחשוב יצירתי.\nוכך עשינו. הגענו לתחרות בעיירת דייגים קטנה בדרום צרפת, ודאגנו לכל הסידורים הלוגיסטיים מראש. כך, במקום להיות קורבן של הנסיבות (ואכן בסוף התחרות בישראל נדחתה), לקחנו את הנסיבות לידיים.\nלקראת התחרות עלתה דילמה נוספת: האם אני מתאמן חזק מספיק? הרי תמיד אפשר לעשות עוד אימון ועוד חזרה. השאלה הזאת הציקה לי הרבה. במיוחד אחרי שהתייעצתי על כך עם המאמן שלי והוא ענה לי שאם אני שואל אותו, אז כנראה שהייתי צריך לתת יותר.\nמנגד, בהתייעצות עם מאמנת הפוזינג, היא אמרה לי שהתחושה הזאת של הלבטים לפני התחרות תמיד מופיעה, ושהדרך הכי טובה ומטיבה היא להאמין שעשינו כל מה שיכולנו לעשות. התחברתי.\nכשיש שינוי בתכניות שלא תלוי בנו. עיירת הדייגים בדרום צרפת זה זמן טוב לחשוב מחוץ לקופסא\nתובנות מהבמה – האיש בארנה, שיעור צניעות, ונקודת המבט של האחר ביום התחרות, כשעליתי על הבמה, זכרתי את הדגש של קימי מאמנת הפוזינג – תמיד תזכור את נקודת המבט של השופטים. עליך להיכנס לנעליו של האדם שמנגד, מה נקודת המבט שלו? איך הוא תופס אותך?\nהשופטים של התחרות יושבים על כיסאות נמוכים מתחת לבמה ולכן תמיד צריך להתכופף קדימה כדי שיוכלו לראות את שרירי הכתפיים והטרפז ולייצר אשלייה שאתה גדול יותר מכפי שאתה. בנוסף, יש לדאוג שהתאורה תנחת עליך בזווית כזאת שתדגיש את הגימורים בשרירים שלך.\nהבחינה נעשית כאשר כל המתמודדים עומדים בשורה. השופטים בחנו את כולנו בזריזות וראיתי שהם מתמקדים במתחרים אחרים.\nמהר מאוד הבנתי שיש מתחרים מנוסים וטובים יותר בתחרות, זה היה שיעור בצניעות.\nאני לא יודע למה חשבתי לעצמי שאחרי שמונה חודשים אבוא ואזכה בתחרות, מצד שני אני לא מצטער לרגע על הרצון לנצח. אני לא חושב שהיה אפשר לעשות את זה אחרת.\nכשירדנו מהבמה החלפתי כמה מילים עם רוי, מתחרה הולנדי שבדיעבד זכה בתחרות. הוא סיפר לי שהוא עשה שתי חזרות גנרליות לשבוע שלפני התחרות, רק כדי לראות איך הגוף שלו מגיב לכמויות השונות של הסודיום, הפחמימות, הפוטסיום והנוזלים שהוא מכניס לגוף שלו. כל ניואנס משנה כבר אמרתי?\nהבנתי שיש לאן לשאוף ושעד שלא נמצאים על הבמה לא יודעים כלום. ובכל מקרה, אני מרגיש שעצם העלייה לבמה הזו היא הישג בפני עצמו.\nותיאודור רוזוולט מסביר את זה יותר טוב –\nאלו התובנות המרכזיות שעלו במהלך המסע הזה, של שמונה חודשים שנקרא הכנה לתחרות בודיבילדינג. ורק אחרי, אי אפשר שלא לשאול את השאלה –\nמה הלאה? האם אני מתכוון לעשות להמשיך עם הבודיבילדינג? הרבה קרובים שואלים אותי אם אני אעשה עוד תחרות. והתשובה היא שאני לא יודע. אני כן יודע שנהניתי מהתחרות הזאת.\nהמשמעת העצמית, ההקרבה, תחושת המשמעות והסיפוק, היו מהחזקות שהיו לי בשנים האחרונות.\nלשמחתי, אני לא צריך להתחייב לכלום. טל ואני נמשיך לעשות את מה שאנחנו חושבים שיהיה הכי כיף והכי מטיב עבורנו בנקודת הזמן הנוכחית.\nאם נחליט להתחרות נתחרה, ואם נחליט שלא אז לא 🙂\nמוזמנים לשאול אותי כל שאלה בתגובות לפוסט הזה, ולחלוק את המחשבות שלכם בנושאים שעלו.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/bodybuilding-journey/","summary":"\u003cp\u003eבפוסט הבא ירון יספר מדוע החליט לגשת לתחרות פיתוח גוף, אילו דילמות עלו במהלך ההכנה, ואת התובנות במבט לאחור. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהתובנות האלו שזורות בסיפור האישי שלנו על התחרות, אך רלוונטיות לכל תחום בחיים. והמטרה שלנו היא שתוכלו לקחת מהן למסע האישי שלכם.\u003c/p\u003e","title":"העקרונות החשובים של החיים דרך מסע ההכנה לתחרות פיתוח גוף של ירון"},{"content":"את הפוסט הזה אני כותבת לכם מהיום השלישי שלנו בבידוד, בישראל. הוא מפרט את מערכת השיקולים והכלים שעזרו לנו להגיע להחלטה המהירה לחזור לישראל.\nבניגוד להתנהלות שלנו בשנה וחצי האחרונות, את ההחלטה הזו לחזור לארץ לקחנו \u0026ldquo;נגד מה שבא לנו\u0026rdquo;. מהסיבה הזו, זו הייתה אחת ההחלטות היותר קשות שלנו.\nאבל מאותה סיבה בדיוק אנחנו גם גאים בהחלטה ושמחים עליה. הפעם זה לא מצב רגיל, הפעם להחלטה יש השפעות גדולות יותר.\nזה יום שישי בבוקר. אנחנו מחכים לארוחת הבוקר שהזמנו בבית הקפה על שפת הלגונה, בחוף המערבי של דרום אפריקה, באמצע המיני חופשה שלנו.\nמחר שבת – יום ההולדת של ירון שתכננו לחגוג בחופשה, ובראשון הטיסה שלנו לליסבון.\nאבל אנחנו לא רגועים.\nאיך אפשר להיות רגועים כשמגיפה עולמית משתוללת והעולם כולו בחוסר וודאות?\nאנחנו מתקשים לקבל החלטה מה לעשות הלאה. יש יותר מידי סימני שאלה.\nומה אם הביטוח יפסיק לכסות אותנו? הרי אין סעיף \u0026ldquo;מגיפות כלל עולמיות\u0026rdquo; בביטוח.\nומה אם יהיה סגר בין מדינות ונהיה כלואים באירופה בלי יכולת לחזור הביתה?\nומה יקרה ברגע שהמגיפה תגיע לאפריקה? והיא תגיע.\nאבל האם ישראל זה בהכרח המקום הכי בטוח להיות בו?\nהטיסה עוד יומיים. צריך לקבל החלטה מהירה.\nיש שתי אופציות:\nאופציה #1 – לקחת החלטה לפי \u0026ldquo;מה שמרגיש נכון\u0026rdquo;, מה שמתחשק לנו ומה ש\u0026quot;בא לנו בטוב\u0026quot; – לפי זה אנחנו ממשיכים בשלנו. אם לא אירופה, אסיה. אם לא אסיה, נשארים בד.אפריקה.\nזו האפשרות הקלה. תמיד יותר קל ללכת לפי תחושה.\nאופציה #2 – לקחת החלטה לפי \u0026ldquo;מה שנכון\u0026rdquo;, באופן רציונאלי עם מינימום של מעורבות רגשית בדבר. זו האפשרות הקשה יותר מפני שאנחנו משוחדים ויש לנו רצון ברור לא לחזור לארץ בשלב הזה.\n**בחרנו באפשרות הקשה. החלטנו לחזור לארץ. **\nההחלטה לחזור נלקחה אמנם מהר, אבל לאחר שקלול ארוך יחסית של גורמים וניהול סיכונים שבסופו הגענו להחלטה עם הכי פחות סיכון והכי הרבה וודאות.\nכמו שנסים טאלב אומר על ניהול סיכונים:\nאל תסתכלו על הסיכוי שמשהו ישתבש, תסתכלו על גודל המכה כאשר הוא אכן ישתבש. ואז תחליטו האם שווה לכם לקחת את הסיכון.\n3 דברים עזרו לנו לקבל את ההחלטה:\n1. תרשים ופריסת האפשרויות באופן \u0026ldquo;יבש\u0026rdquo; אחרי בוקר מאוד מבלבל של דיון בעל פה בינינו על האפשרויות, נכנסו לאוטו השכור, שלפנו מחברת ועשינו תרשים גס של האפשרויות.\nתרשים הוא כלי עזר מצוין לקבלת החלטה רציונאלית. במקרה הזה, פריסת האפשרויות על נייר עזרה לנו להבין איפה הוודאות גדולה יותר.\nאו, אולי יותר נכון לומר – איפה יש הכי פחות חוסר וודאות. זה השרבוט המקורי:\nהסקיצה שעשינו לפריסת האפשרויות, כאשר השיקולים המרכזיים היו ביטוח נסיעות ו\u0026quot;המצב הכי גרוע\u0026quot; (Worst-case scenario)\n2. הוגים ומשפיעים שאנחנו סומכים עליהם ועל דעתם\nבטיסה חזרה לישראל שמעתי פודקסט (טים פאריס) שהמתארח בו טבע את הביטוי – \u0026ldquo;מטא רציונאלי\u0026rdquo; (Meta-rationality). הכוונה היא לדעת לאילו מקורות ללכת בקבלה של החלטה רציונאלית.\nכלומר, במקום להקשיב לאנשים רנדומאליים בקבוצות פייסבוק, או אפילו לבעלי השפעה, אנחנו צריכים לבחור את המקורות שלנו. את האנשים שאנחנו סומכים על דעתם בכל תחומי החיים.\nאם לא נעשה את זה, אנחנו עשויים לאמץ את דעתם של אלו ששמענו הכי הרבה פעמים והם נדבקו לנו במוח (גם אם לא במודע) או שיש להם יכולות שכנוע טובות יותר. וזה לא כדאי.\nהמשפיעים העיקריים שהקשבנו להם ב-24 שעות האלו הם נסים טאלב ופיטר אטיה.\nדר\u0026rsquo; פטר אטייה (Peter Attia) – שלא מתיימר להבין במגיפה אבל מציג נתונים מעניינים בהקשר.\nלמשל – גרף שמתאר את קטלניות המגיפות הקודמות ביחס לקצב ההתפשטות שלהן ואיפה ככל הנראה נמצאת הקורונה ביחס לזה. (אפשר למצוא את זה באינסטגרם סטורי שלו ב- peterattiamd)\nנסים טאלב (Nassim Nicholas Taleb) – פרופסור לניהול סיכונים והכותב של 2 מתוך הספרים שאנחנו הכי מעריכים: The Black Swan, ו- Antifragile, אגב ספרים סופר רלוונטיים בימים אלה, וחומר טוב לקרוא בבידוד 🙂\nהנה אחד הציוצים הפופולאריים של נסים (@nntaleb) בימים האחרונים שישבו לנו חזק בראש:\nאם כבר פאניקה - עדיף מוקדם מאשר מאוחר. נסים טאלב\n3. חברים ספציפיים שבחרנו לשמוע את דעתם ושייעצו לנו בהתאם למצבנו\nבניגוד לדעות ההוגים ואנשי המקצוע מהסעיף הקודם, לחברים שלנו יש יתרון בהכרות עם הסיטואציה הספציפית שלנו, וגם בנכונות לעזור לנו כחברים שאכפת להם.\nיצרנו קשר עם מספר חברים מצומצם וחוות הדעת הייתה חד-משמעית: תחזרו הביתה.\nחלק מהטיעונים ששכנעו אותנו – התמודדות העבר של מדינת ישראל עם איומים קיומיים, גיבויים למערכת הרפואה כמו צה\u0026quot;ל ופיקוד העורף, קרבה לחברים ומשפחה שיכולים לסייע לנו ושאנחנו נוכל במידת הצורך לסייע להם.\nוגם, את ההתנהלות המחמירה בישראל ביחס למקומות אחרים בעולם – הפעם אנחנו רואים באור חיובי. עודף זהירות עדיפה על חוסר זהירות במקרה הזה (ראו ציוץ למעלה).\nברגע שדעת החברים עלתה בקנה אחד עם דעת אנשי המקצוע וההוגים מהסעיף הקודם, וגם תאמה לניתוח ה\u0026quot;יבש\u0026quot; שעשינו בסעיף 1, כבר לא היה מקום להחלטה אחרת.\nחוזרים לישראל.\n———\nתוך פחות מ-24 שעות מהרגע בו עלתה השאלה היינו ברכב בדרכנו לשדה התעופה בקייפטאון. סוגרים מנהלות אחרונות מהנסיעה.\nויתרנו על הלילה הנוסף שתוכנן, ויתרנו על הטיסה ועל הדירה בליסבון, וסגרנו את הטיסה הקרובה. אם כבר פאניקה, עדיף מוקדם.\nכעת, מהבידוד בדירת האיירביאנבי התל אביבית (ששכרנו בפחות מחצי המחיר המקורי לאור מצב השוק), לא יכולנו להיות יותר שמחים עם ההחלטה.\nתודה לחברים והמשפחות שהוכיחו שזה הצעד שהיה הכי נכון לעשות.\nאני מקווה שהפוסט הזה יגיע לאנשים שנמצאים על הגדר ומתלבטים האם לחזור לישראל, ויעזור להם לקחת החלטה מהירה. הנה עוד כמה שיקולים:\n*חברים קרובים, \u0026ldquo;נוודים דיגיטליים\u0026rdquo; תקועים באירופה, לבד ובחוסר וודאות. כפופים למדיניות של מדינה זרה.\n*נראה שכל מדינה מתכנסת בעצמה כרגע. בתי החולים בקושי מתמודדים עם האזרחים החולים שלהם, אז למה שירצו לטפל בזרים?\n*גם אם הביטוח מכסה משהו (מבדיקה שעשינו רוב חברות הביטוח מתנערות), בסופו של דבר אתם עדיין תלויים במערכות הרפואיות של המקום בו אתם נמצאים. ואתם בסוף סדר העדיפויות…\n*חבר דרום אפריקאי, דיווח שבדרום אפריקה הכריזו תוך פחות מ-48 שעות על סגירת מקומות ציבוריים, והפאניקה כבר מתחילה להשתולל שם. (ובצדק – מדינה שלא יודעת לספק חשמל ומים לתושביה, אני לא רוצה לבדוק איך יתמודדו עם מגיפה קטלנית).\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/change-in-plans-back-home/","summary":"\u003cp\u003eאת הפוסט הזה אני כותבת לכם מהיום השלישי שלנו בבידוד, בישראל. הוא מפרט את \u003cstrong\u003eמערכת השיקולים והכלים שעזרו לנו להגיע להחלטה המהירה לחזור לישראל\u003c/strong\u003e.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eבניגוד להתנהלות שלנו בשנה וחצי האחרונות, את ההחלטה הזו לחזור לארץ לקחנו \u0026ldquo;נגד מה שבא לנו\u0026rdquo;. מהסיבה הזו, זו הייתה אחת ההחלטות היותר קשות שלנו.\u003c/p\u003e","title":"על כל מה שעמד מאחורי ההחלטה שלנו לחזור לארץ תוך 24 שעות"},{"content":"לא מזמן כתבתי לכם למה אני לא חושבת שזה רעיון טוב להתחיל היום עסק משיטה גנרית כמו דרופשיפינג או שיווק שותפים. והצעתי אלטרנטיבה טובה יותר – לבנות עסק סביב תחומי העניין שלך, ולהתפרנס מהתשוקה שלך.\nכשפרסמתי את הפוסט לראשונה, בקבוצה האהובה עליי בפייסבוק, הרבה אנשים התחברו, אבל כמה גם העלו שאלה חשובה – האם בכלל כדאי להפוך את הדברים שאנחנו אוהבים לעסק?\nהאם זה לא ייפגע בדברים שאנחנו אוהבים ויוציא מהם את הטעם?\nהרי עסק זה תובעני ולא תמיד הכל ורוד וכיף, ויש גם עבודה שחורה. אז לא עדיף כבר להפריד?\nהפוסט הבא ינסה לענות על השאלות האלה, וינסה לשכנע אותך – למה כן כדאי לך להתפרנס מהתשוקה שלך, ואיך להתפרנס מהתשוקה שלך גם בהכרח ישפר את איכות החיים שלך.\nFind a job you enjoy doing, and you will never have to work a day in your life\nMark Twain\nתשוקה. התסכול המקצועי הראשון שלי נסב סביב המילה החזקה והמחייבת הזו – תשוקה.\nהייתי בת 22, ואחרי שנתיים של מגורים בפאריז בסגנון \u0026ldquo;חגיגה נודדת\u0026rdquo;(המינגווי), החלטתי שאני מוכנה להתחיל את דרכי המקצועית. רציתי ללכת ללמוד באוניברסיטה.\nעמדתי בפני החלטה שכל המבוגרים מסביבי טענו שהיא אחת המשמעותיות בחיים והרגשתי שאני בבעיה גדולה. רציתי ללמוד, אבל לא ידעתי מה. מעולם לא היה לי חלום להיות משהו מסוים. לא חלמתי להיות רופאה או פסנתרנית או אדריכלית או כל דבר כזה. היו הרבה דברים שאהבתי לעשות; לכתוב, לרקוד, לצייר, להופיע, לארגן מסיבות פיג\u0026rsquo;מות. אבל לא היה לי חלום להיות משהו אחד.\nובגלל שלא היה לי חלום או תשוקה ברורה, הייתי בדילמה שייסרה אותי:\nהאם ללכת ללמוד משהו ש\u0026quot;יבטיח את העתיד שלי\u0026quot; ושנתפס כמקצוע \u0026ldquo;משתלם\u0026rdquo; ו\u0026quot;שימושי\u0026quot;. או משהו שאני יותר נמשכת אליו, ושנתפס יותר כ\u0026quot;תחביב\u0026quot;.\nחיפשתי אנשים עם תשובה לשאלה הזו.\nאבל לא קיבלתי אותה.\nוכך הלכתי ללמוד משהו שחשבתי שהוא \u0026ldquo;באמצע\u0026rdquo;, בין אמנות לפרקטיקה, בין הומני לריאלי. בחרתי באדריכלות.\nאבל הבחירה ללמוד אדריכלות הביאה איתה אפילו תסכול גדול יותר.\nהלכתי ללמוד מקצוע שרוב חבריי ללימודים חלמו עליו כמה שנים טובות, ניסו להתקבל למספר בתי ספר, עשו מכינות והתכוננו היטב לבחינת הקבלה.\nאני לעומת זאת, נחתתי מפאריז היישר למבחן הקבלה ולא היה לי מאוד איכפת אם אתקבל או לא (מקסימום אלך ללמוד כלכלה – הבחירה השניה שלי, אמרתי). אדריכלות לא הייתה ה\u0026quot;תשוקה\u0026quot; או ה\u0026quot;חלום\u0026quot; שלי. ובמשך השנתיים הראשונות של התואר שילמתי על כך בהמון מחשבות שניות ומייסרות.\nIf you just work on stuff that you like and you’re passionate about, you don’t have to have a master plan with how things will play out\nMark Zuckerberg\nמזה המרדף הזה אחרי תשוקה? האם הוא מטיב איתנו?\nבסיפור הזה מפאריז נזכרתי אחרי שכבר כתבתי את הפוסט – _למה כדאי לך להתפרנס מהתשוקה שלך_אבל משהו הפריע לי. צפייה בהרצאה של אליזבת גילברט (לאכול להתפלל לאהוב) הפילה לי את האסימון.\nזו המילה הזו. תשוקה.\nאותה מילה שייסרה אותי בעבר, וכנראה מייסרת עוד הרבה אנשים צעירים באותה צומת של בחירת הכיוון הראשון שלהם. המילה תשוקה היא פשוט גדולה מידי ומחייבת מידי. והיא יכולה לעשות הרבה נזק למי שמרגיש (כמוני בגיל 22) שפשוט אין לו תשוקה ושזה לא בסדר שאין לו אחת.\nאז למה דווקא בה בחרתי להשתמש? כי כשאני מנסה להעביר רעיון, אני משתדלת להשתמש במילים כמה שיותר חזקות. ועם כל העושר של השפה שלנו, חסרה לי מילה. צמד המילים \u0026ldquo;תחומי עניין\u0026rdquo; יוצר משהו קצת חלבי מידי, ואת המילה \u0026ldquo;תחביב\u0026rdquo; אני בכלל לא אוהבת. היא תמיד מזכירה לי ציור בצבעי עיפרון (למרות שאני מאוד אוהבת לצייר בהם).\nלכן, אם המילה תשוקה גורמת לכם להרגיש קצת אי נוחות או רגשות אשמה, בבקשה החליפו אותה במילים תחומי עניין, או תחומים שמסקרנים אתכם. מאיפה נולדה הסלידה לערבב בין תשוקה לפרנסה? עוד לא התחלתי את המחקר האקדמי שלי בנושא, אני מודה. אבל נדמה לי שהמחשבה שאי אפשר להתפרנס מהתשוקה שלך התפתחה בעבר, כאשר לרוב האנשים פשוט לא הייתה את הפריבילגיה להתפרנס ממשהו שהם אוהבים. כך נולדו להם גם ביטויי לשון כמו \u0026ldquo;לא לקחת את העבודה הביתה\u0026rdquo; או \u0026ldquo;לא מדברים על עבודה בסופשבוע\u0026rdquo;.\nאמירות כאלה הן לא אמירות ששייכות לאנשים שעובדים במה שהם הכי נהנים לעשות גם ככה.\nאבל היום המצב הוא אחר. היום יש לנו את האפשרות להתפרנס מהתשוקה שלנו.\nוזה לא הכל,\nאנחנו חיים בעידן שלא רק מאפשר לנו להתפרנס מהתשוקה שלנו, אלא גם מתגמל יותר את אלו שעושים מה שהם אוהבים.\nרק תחשבו על אלו שנחשבים בעיניכם כ\u0026quot;מצליחים\u0026quot;, וש\u0026quot;עושים משהו גדול\u0026quot;. האם הם נמנעו מלהביא את התשוקה שלהם לידי ביטוי?\nהעולם המערבי, היום יותר מתמיד מחבק את האינדיבידואל, את הייחודי והאותנטי. והייחודי והאותנטי מגיע רק בדרך אחת – מתוך תשוקה.\nלהתפרנס מהתשוקה שלך – ההשקעה הכי משתלמת בואו נחשוב על זה רגע – כמה שעות בשבוע רובנו מקדישים למה שנהוג לקרוא \u0026ldquo;עבודה\u0026rdquo;?\nרוב האנשים עובדים היום נטו כ-45 שעות בשבוע, שהן כ- 40% מזמן הערות שלנו. בברוטו, כולל נסיעות ושעות נוספות, זה כבר מתקרב יותר ל-50% מזמן הערות שלנו.\nאלו כ- 50 אחוזים מהזמן שלנו, אבל הרבה יותר מ- 50 אחוזים מהאנרגיה שלנו. רובנו שמים בעבודה את השעות הכי טובות שלנו ואת השנים הכי טובות שלנו. אז אם אנחנו לא עוסקים במה שהכי מעניין אותנו והכי עושה לנו את זה במשך יותר מ-50 אחוזים מהחיים שלנו, ולאור העובדה שיש לנו חיים אחד, צ\u0026rsquo;אנס אחד על הכדור הזה.. האם אנחנו עושים בחירה נכונה?\nלעומת זאת, איך החיים שלנו יכולים להיראות כשאותם +50 אחוזים מהזמן והאנרגיה שלנו מנותבים להגשמת התשוקות והחלומות שלנו? כלומר, איך ייראו החיים שלנו אם רוב הזמן נעשה מה שאנחנו באמת רוצים לעשות?\nהאם זו אינה דרך מספקת יותר לחיות? האם זה לא ניצול ראוי יותר של החיים החד-פעמיים שניתנו לנו?\nצעירים שכירים מבלים יותר מ-50 אחוז מזמן הערות שלהם בעבודה ורק 15 אחוז מהזמן מקדישים לפנאי\nלמה מבחינתי לערבב בין תשוקה לעסק זה \u0026ldquo;הניצחון הגדול\u0026rdquo; לפני כמה חודשים נתקלתי במשפט שמאוד אהבתי של Naval Ravikant. המשפט הולך ככה:\nFind 3 Hobbies in life\n_One to makes you wealthy\n_****One to make you Healthy and\nOne to make you Happy\nהמשפט הזה היא דרך יפה בעיניי לומר – תחתרו לעשות דברים שאתם נהנים מהם בכל תחומי החיים, ותהיו מסודרים.\nכאנחנו \u0026ldquo;עובדים\u0026rdquo; בתשוקה שלנו או בתחומים שמעניינים אותנו ושאנחנו נהנים מהם, זה בעצם כבר לא עבודה ולא תחביב, אלא יותר מזה.\nזה כבר לא משהו שאנחנו עושים רק בשעה מסוימת ביום, או רק ממקום מסוים או רק בסופשבוע. זה הופך להיות משהו שאנחנו חיים אותו. שלא נרצה \u0026ldquo;להשאיר אותו במשרד\u0026rdquo;, ושכן נרצה לדבר עליו בסופי השבוע.\nואז כבר לא מדובר רק בכסף, או בסטטוס או טייטל. וזה גם לא רק משהו שאנחנו עושים \u0026ldquo;בשביל הפאן\u0026rdquo; וזה לא ניקוי ראש או העשרה.\nזה כבר הופך לחלק מהזהות שלנו.\nולכן מבחינתי זה \u0026ldquo;הניצחון הגדול\u0026rdquo;.\nזה השילוב האידיאלי שמאפשר לנו סיפוק, משמעות, ופרנסה.\nבחזרה לפאריז, למעמד בחירת המקצוע הכמעט שרירותית בגיל 22. בזמנו, היה מקובל סביבי להסתכל על היצע המקצועות בחוץ ולהתאים את עצמך לאותו היצע. כך אני ורוב חבריי עשינו בכל אופן.\nאבל אם היו לי את הכלים והשאלות שאני יודעת היום, כנראה שהייתי עושה בחירות קצת אחרות.\nהיום זו העצה שהייתי נותנת לאותה ילדה בת 22 שמחפשת את התשובה לשאלה איזה כיוון לקחת בחיים:\nבמקום להסתכל מה ההיצע בחוץ, תסתכלי קודם כל פנימה ותשאלי את עצמך בלי להתבייש – מה את אוהבת? מה מעניין ומסקרן אותך? מה מרגש אותך? לא מתוך ההיצע שם בחוץ, אלא מתוכך, מבפנים.\nזו העצה שהייתי נותנת לעצמי לפני 10 שנים, זו העצה שאני נותנת היום לאחיות הצעירות שלי, וככה אני גם מכווינה את הלקוחות המתחילים שלי, בתכנית לבניית עסק משלהם.\nThe first move toward mastery is always inward— learning who you really are and reconnecting with that innate force. Knowing it with clarity, you will find your way to the proper career path and everything else will fall into place. It is never too late to start this process\nRobert Greene\nמצאו את מה שאתם אוהבים לעשות, ולא תצטרכו לעבוד יום נוסף בחייכם זה ציטוט מוכר שפעם ראיתי בו נאיבי, אבל היום אני יודעת שהוא אופטימי וריאלי. למצוא איך להתפרנס מהתשוקה שלך זה משהו שכדאי לשאוף אליו ושאפשר להגיע אליו. ובכלל, הרבה יותר נעים להסתכל ככה על החיים לא?\nאסיים עם עוד שלושה חידודים חשובים:\nלכל אחד יש לפחות תחום עניין אחד שיש בו פוטנציאל להפוך לעסק. עם זאת, לא את כל תחומי העניין שלנו אני חושבת שצריך להפוך לעסק. את חלקם כדאי להשאיר כתחביב. לא כל תחביב ראוי להפוך לעסק. יש קריטריונים ודרכים להבין האם ואיך בדיוק עושים את זה. הפוסט הזה הוא אחד מטרילוגיה של פוסטים שכתבתי בנושא – איך להתפרנס מהתשוקה שלך. אם עוד לא קראת את הפוסטים המשלימים, אלו הקישורים אליהם:\nאיך למצוא רעיון לעסק מצליח וגם לעקוף את התחרות (נוסחת ה-75%)\nלמה לא כדאי לך להתחיל עסק גנרי כמו דרופשיפינג או שיווק שותפים, ומה האלטרנטיבה\nכתבו לי בתגובה – האם יש עוד נושאים שהייתם רוצים לשמוע עליהם בנושא עסק מהתשוקה שלך, או פרנסה אונליין?\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/why-you-should-follow-your-passion/","summary":"\u003cp\u003eלא מזמן כתבתי לכם \u003ca href=\"/should-i-purchase-an-online-course/\"\u003eלמה אני לא חושבת שזה רעיון טוב להתחיל היום עסק משיטה גנרית כמו דרופשיפינג או שיווק שותפים\u003c/a\u003e. והצעתי אלטרנטיבה טובה יותר – לבנות עסק סביב תחומי העניין שלך, ולהתפרנס מהתשוקה שלך.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eכשפרסמתי את הפוסט לראשונה, בקבוצה האהובה עליי בפייסבוק, הרבה אנשים התחברו, אבל כמה גם העלו שאלה חשובה – \u003c/p\u003e","title":"למה להתפרנס מהתשוקה שלך יעשה את החיים שלך טובים יותר"},{"content":"**\u0026ldquo;אבל ראיתי שיש את זה כבר..\u0026rdquo;\n**\n99% מהאנשים שאנחנו מלווים בהקמת עסק אונליין נרתעים מהתחרות. הם שואלים את עצמם – איך אצליח לייצר עסק מצליח סביב יוגה או אופנה או הורות, כשיש בחוץ כל כך הרבה מהם?\nוהחדשות הרעות שלי עבורן הן – אתם צודקים. התחרות היא אכן פקטור רציני במציאת רעיון לעסק שלך.\nאבל יש לי גם חדשות טובות: יש דרך גם לעסוק בתחום שמעניין אותך (גם אם זה יוגה) עם פחות תחרות והרבה יותר סיכויי הצלחה.\nהפוסט הזה עוסק בנוסחה שתעזור לך למצוא רעיון לעסק שגם יהיה בנוי סביב התשוקה או תחומי העניין שלך וגם יהיה לו פוטנציאל הצלחה משמעותי. מדובר בנוסחת ה-75% שמיד אראה.\nכשהתחלתי את דרכי בעולם האדריכלות, אחד הדברים שתסכלו אותי היה לראות את כל \u0026ldquo;אדריכלי העל\u0026rdquo; המוכשרים שמהם למדנו כמו רם קולהאס, פרנק גרי או זהה חדיד. אלו אנשים שאדריכלות הייתה כל עולמם והם עבדו כל כך קשה כל חייהם כדי להגיע לאן שהגיעו. לא פעם שאלתי את עצמי במהלך התואר –\nהאם זה מה שאני רוצה לעצמי? ואם אני לא רוצה להקדיש את כל חיי לדבר אחד בלבד (ואני לא), ויש עוד דברים שחשובים לי בחיים חוץ מאדריכלות (ויש), אז\n_\nהאם זה אומר אצטרך להסתפק בקריירה בינונית?_ באמונה שלי חבל להשקיע את כל החיים בתחום אחד. החיים קצרים, מעניינים ויקרים מידי. אבל רוברט היינלין אומר זה יותר טוב – \u0026quot;…Specialization is for insects. “\nאז איך בכל זאת אפשר לייצר קריירה מצליחה ולא בינונית מבלי להשתעבד לתחום אחד? באמצעות נוסחת ה-75% שחילקתי לשלושה שלבים:\nליצור לעצמך תחום מומחיות חדש על-ידי שילוב בין שני כישורים להפוך למאסטר בתחום החדש שיצרת להוסיף את המרכיב המנצח: אחד משלושת \u0026ldquo;כוחות העל\u0026rdquo; שלב #1 בנוסחת ה-75 אחוז: ליצור לעצמך תחום מומחיות חדש על-ידי שילוב בין שני כישורים The future belongs to those who learn more skills and combine them in creative ways\nRobert Greene\nלהיות בטופ בתחום מסוים, זה קשה כשהתחרות גדולה. אבל מה אם במקום \u0026ldquo;להילחם\u0026rdquo; על הפסגה פשוט ניצור לעצמנו תחום עם פחות תחרות?\nאם נצליח ליצור לעצמנו תחום עם פחות תחרות נוכל להגיע לטופ בהרבה יותר קלות.\nואיך יוצרים תחום כזה? פשוט מחברים בין הכישורים שכבר יש לנו או בין תחומי העניין שלנו ויוצרים משהו חדש.\nסקוט אדאמס היה כלכלן שעבד בבנק, עד שעשה תפנית והפך לצייר קומיקס שהונו מוערך בכ-75 מיליון דולר. למקרה שתהיתם, את המיליונים הוא עשה דווקא מהקומיקס ולא מהעבודה בבנק. הקומיקס המפורסם שלו DILBERT הוא הומור סאטירי מהעולם המשרדי של עבודות ה\u0026quot;צווארון הלבן\u0026quot; – אותו עולם אליו השתייך לפני שהפך למאייר מיליונר.\nאדאמס למעשה לקח את התחום שלמד והתמקצע בו – כלכלה, יחד עם תחום שעניין אותו אבל לא היה חלק מהקריירה שלו – איור, וחיבר ביניהם בצורה יצירתית למשהו חדש ומוצלח.\nזה הסגנון של רצועות הקומיקס \u0026ldquo;דילברט\u0026rdquo; - הקומיקס שעשה את סקוט אדאמס מיליונר\nוזו העצה של סקוט אדאמס למציאת רעיון לעסק – נסו לחבר בין כישורים שבדרך כלל לא מחברים ביניהם אלו יכולים להיות כישורים שכבר יש לכם, או כישורים שמעניינים אתכם ואתם צריכים עוד להתמקצע בהם. ההתמקצעות תגיע תוך כדי עשייה.\nלהגיע למומחיות בתחום חדש שיצרת באמצעות שילוב 2 תחומים, יהיה יותר קל מאשר להגיע למומחיות בתחום אחד. הנה דוגמא:\nלהגיע למומחיות באדריכלות ולהיות בעשירון העליון בתחום זה קשה עד בלתי אפשרי. יש הרבה תחרות והרבה אדריכלים מוכשרים שסוללים את דרכם בעבודה קשה בתחום כבר שנים.\nגם כדי להגיע לטופ בתחום השיווק אצטרך להתמודד מול תחרות כמעט חסרת סיכוי – כל תותחי השיווק שנמצאים כבר עשרות שנים בתחום עם ניסיון.\nלעומת זאת, אם אקח את שני הכישורים האלה שלי ואשלב ביניהם – אוכל ליצור תחום מומחיות עם הרבה פחות תחרות. והנה רעיון לעסק: שיווק לאדריכלים.\nהסיכוי שלי להגיע לעשירון העליון בתחום השיווק לאדריכלים הרבה יותר גבוה מאשר להגיע לעשירון העליון באדריכלות, או לעשירון העליון בשיווק. נחמד לא?\nהנה עוד דוגמא לעסק שנולד משילוב בין שני תחומים, הפעם מעולם הנוודות הדיגיטלית: אחרי שנים שהייתה מדריכת יוגה בסטודיו בקנדה, ג\u0026rsquo;וליאנה ובעלה יצאו למסע נוודות מסביב לעולם. אבל במקום להפסיק עם שיעורי היוגה, הם החליטו לשלב בין שני התחומים – הנוודות והיוגה.\nמשני התחומים הם טבעו מקצוע חדש – \u0026ldquo;נוודים יוגים דיגיטליים\u0026rdquo; (טוב באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב – Digital Yogic Nomads).\nאיך העסק שלהם עובד? ג\u0026rsquo;וליאנה מעבירה את השיעורים ממקומות אקזוטיים בעולם ובעלה עורך אותם בקפידה. ועם למעלה ממיליון וחצי מנויים לערוץ היוטיוב שלהם, אתם בטח יכולים לדמיין איך הם מצליחים להתפרנס בדרכים. (קורסים וסדנאות בתשלום, ספרים, מוצרים, שיווק שותפים, ספונסרים..)\nCapitalism rewards things that are both rare and valuable. You make yourself rare by combining two or more “pretty goods” until no one else has your mix\nScott Adams\nשלב #2 בנוסחת ה-75 אחוז: להפוך למאסטר בתחום החדש שיצרת **אזהרה! החלק הזה בפוסט מכיל קצת מספרים**\nלפי רוברט גרין, כדי להיות מאסטר בתחום כלשהו תצטרכו להשקיע מינימום 10,000 שעות התמחות באותו תחום. עשרת אלפים שעות הן 5 שנים שבהם תצטרכו להשקיע 5.5 שעות ביום במשך 365 ימים בשנה.\nהכוונה בלהיות \u0026ldquo;מאסטר\u0026rdquo; בתחום כלשהו, היא להיות ב-90% או ב-10 האחוזים העליונים (תלוי מאיפה אתם בוחרים להסתכל).\nמגרף ביצועים כנגזרת של מאמץ הלמידה אפשר להבין שכדי לטפס ל-90 אחוז ביצוע המאמץ עולה באופן לא ליניארי. כך שכדי להיות ב-75 אחוזי ביצוע – המאמץ הדרוש הוא 50 יחידות, אבל כדי להגיע ל-90 אחוזי ביצוע המאמץ הדרוש הוא כבר כ-150 יחידות. פי שלוש.\nהמאמץ שנדרש להגיע לטופ 10% הוא בערך פי שלוש מהמאמץ שנדרש כדי להגיע לטופ 25%\nאז אם אני רוצה להגיע לטופ בתחום כלשהו, אצטרך להיות בעשירון העליון, ב-90 אחוז של אותו תחום, והמאמץ גדול. אבל כשאני יוצרת לעצמי תחום מומחיות חדש משני תחומים, אני ממש לא צריכה להיות בעשירון העליון בכל אחד מהם.\nבחיבור שלו על עצות קריירה, סקוט אדאמס אומר את הדבר הבא: (בתרגום חופשי שלי)\nאם אתם רוצים לעשות משהו גדול בחיים שלכם, יש לכם שתי דרכים להגיע לשם: 1. להיות הכי טובים בתחום ספציפי אחד.\n2. להיות טובים מאוד (25%) בשני תחומים או יותר.\nהאסטרטגיה הראשונה היא קשה כל כך עד שהיא כמעט בלתי אפשרית, מעט מאוד אנשים ישחקו אי פעם ב-NBA או יוציאו אלבום פלטינום.\nהדרך השנייה לעומת זאת, היא הרבה יותר ישימה וקלה. כמעט לכולם יש לפחות שני תחומים שבהם הם יכולים להיות בטופ 25%, עם קצת מאמץ.\nמה שאדאמס אומר זה שמספיק שאהיה ב-75-80 אחוז בכל אחד מהתחומים או הכישורים שאני מחברת ביניהם, כדי לעשות משהו משמעותי.\nוהרי הטיפוס ל-75 אחוז הוא הרבה יותר פשוט ובר-השגה מאשר הטיפוס ל-90 אחוז. (בערך פי 3 לפי הגרף שראינו למעלה).\nאז אם נחבר את התיאוריה של סקוט אדאמס לכמות השעות שנדרשת כדי להגיע לרמת \u0026ldquo;מאסטר\u0026rdquo; לפי רוברט גרין, נגיע לגרף הבא:\nכדי להגיע ל-80 אחוז תצטרעו להשקיע רק חמישית מכמות השעות שדרושות להגיע ל-90 אחוז\nכדי להגיע ל- 80% בתחום כלשהו תצטרכו להשקיע כ- 2,000 שעות. שזה אומר שבמקום להשקיע 5 שעות ביום במשך 5 שנים, תצטרכו להשקיע רק שנה אחת. אז כמה שעות ומאמץ אתם מעדיפים להשקיע? באופן אישי, אני לא מוכנה להקדיש את כל חיי עד טיפת האנרגיה האחרונה שלי כדי להגיע לעשירון העליון. זה פשוט לא שווה לי. החיים קצרים, מהירים ויקרים מידי כדי שאשקיע אותם בדבר אחד בלבד.\n(עוד על הנושא הזה תמצאו באחד הפוסטים הנקראים שלנו – 5 תפיסות שכדאי להשתחרר מהן כדי לא לפספס את החיים)\nשלב #3 בנוסחת ה-75 אחוז: להוסיף את המרכיב המנצח: אחד מ-3 \u0026ldquo;כוחות העל\u0026rdquo; המרכיב האחרון בנוסחה להרכבת התחום האידיאלי לעסק שלך הוא זה שייעשה את ההבדל בין רעיון ממש טוב, לביצוע מעולה, והוא זה שיטיס אותך קדימה להיות מאסטר בתחומך.\nהמרכיב המנצח הזה הוא אחד משלושת \u0026ldquo;כוחות העל\u0026rdquo;, או ה\u0026quot;סופרפאוורס\u0026quot;: כתיבה, דיבור מול קהל ויכולת משא ומתן. אם לשילוב המוצלח בין 2 הכישורים שלך תתווסף יכולת כתיבה מעולה, או יכולת דיבור מול קהל (או מצלמה באונליין), או יכולת לנהל משא ומתן – אין דבר שיוכל לעצור אותך מלהפוך למאסטר בתחומך.\nולמה דווקא אלו \u0026ldquo;כוחות העל\u0026rdquo;? פשוט תחשבו על כל האנשים שנמצאים בטופ בתחומם – לכולם יש יכולת מדהימה לפחות באחד מהם.\nהחדשות הטובות הן שאפשר ללמוד ולהתמקצע בכל אחד מכוחות העל האלו.\nאז באיזה משלושת \u0026ldquo;כוחות-העל\u0026rdquo; כדאי לכם לבחור לעסק שלכם? שלושת כוחות העל מתאימים לכל עסק אונליין היום. אני ממליצה להתחיל בזה שבא לכם הכי בקלות ושהכי נוח לכם איתו בתור התחלה. בהמשך, רצוי לצאת מאזור הנוחות ולרכוש את יתר כוחות העל.\nטים פאריס התפרסם בזכות הספר שלו – \u0026ldquo;4 שעות עבודה בשבוע\u0026rdquo;. כלומר כוח העל הראשון שעשה בו שימוש היה הכתיבה. היום לעומת זאת, הוא נודע בעיקר בזכות הפודקאסט המצליח שלו – The Tim Ferriss Show עם יותר מ-400,000,000 הורדות(!!)\nאבל אפילו טים פאריס לא נולד עם יכולת לדבר מול מצלמה, להיפך. הוא מספר שמה שגרם לו להתחיל לראיין אנשים לפודקאסט, היה הרצון לשפר את יכולות הדיבור שלו.\nאז איך להשתמש בנוסחה כדי למצוא רעיון לעסק מצליח משלכם? כדי למצוא רעיון לעסק שמעניין אתכם ושיש בו פחות תחרות (ולכן סיכויי הצלחה גדולים יותר), נסו את 3 השלבים של הנוסחה:\n1. לשלב בין שני כישורים תחומי עניין שלכם כדי ליצור משהו חדש. 2. להשקיע בהתמחות של 75%-80% בכל אחד מהתחומים ששילבתם ביניהם – כך תוכלו ליצור את המאסטר שלכם בתחום החדש שיצרתם.\n3. להוסיף לתחום החדש שלכם יכולות תקשורת מעולות: כתיבה, דיבור מול קהל, יכולת משא ומתן. התחילו בזו שבאה לכם הכי בקלות.\nאז מהם הכישורים שלך או אלו שמעניינים אותך ועליך עוד להתמקצע בהם, שנראה לך רעיון טוב לשלב ביניהם? האם להגיע ל-80 אחוז בכל אחד מהם נראה לך ריאלי?\nאיזה \u0026ldquo;כוח על\u0026rdquo; הכי בר-השגה עבורך כרגע? מה בא לך באופן יחסית טבעי?\nספרו לי בתגובה לפוסט!\nואם אהבת את התוכן של הפוסט הזה, אני מזמינה אותך להירשם לאונליין ניוזלטר שלנו, שם אנחנו חולקים עוד תכנים שקשורים להקמה וניהול עסק אונליין, התפתחות אישית ונוודות דיגיטלית.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/find-a-business-idea/","summary":"\u003cp\u003e\u003cem\u003e**\u0026ldquo;אבל ראיתי שיש את זה כבר..\u0026rdquo;\u003cbr\u003e\n**\u003c/em\u003e\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003e99% מהאנשים שאנחנו מלווים בהקמת עסק אונליין נרתעים מהתחרות. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהם שואלים את עצמם – \u003cstrong\u003e\u003cem\u003eאיך אצליח לייצר עסק מצליח סביב יוגה או אופנה או הורות,  כשיש בחוץ כל כך הרבה מהם?\u003c/em\u003e\u003c/strong\u003e\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eוהחדשות הרעות שלי עבורן הן – אתם צודקים. התחרות היא אכן פקטור רציני במציאת רעיון לעסק שלך.\u003c/p\u003e","title":"איך למצוא רעיון לעסק מצליח ולעקוף את התחרות (נוסחת ה-75%)"},{"content":"את הפוסט הזה חיכיתי לכתוב. אחרי שאת שנת 2020 סיימנו עם הלשון בחוץ, עייפים מדילוגים בין מדינות שפתחו וסגרו את שעריהן בקצב של דלתות מטרו, כל מה שרציתי זו תקופה של נחת.\nרק חיכיתי כבר להגיע למקום שבו אוכל לפרוק את הדברים שלי לארון, לתלות את הגלויות בפינת העבודה שלי, ולצייד את המטבח במצרכים שאני אוהבת בלי לחשוב על הקיפול הבא. רציתי בית.\nואז, על רקע הקורונה שלא פסחה על שום מקום בעולם, הגענו לגיאורגיה. מקום שלא רק שממש לא היה בתכניות שלנו, אלא נראה לנו כמו המקום האחרון שנרצה להתגורר בו. כי מי רוצה להתגורר במקום עני ונחשל כל כך?\nאבל פעם נוספת הופתענו מהכיוונים הלא צפויים שתופס המסע שלנו, וכך יצא שלא רק שעברנו לגור בטביליסי, אלא שבפעם הראשונה במסע הנוודות הדיגיטלית שלנו, גרנו במקום אחד חצי שנה ברצף.\nאיך זה הרגיש להתחייב למקום אחד? איך זה מרגיש עכשיו בפרספקטיבה של זמן? וכמה זמן עוד אנחנו עתידים להישאר כאן? עוד רגע אדבר על זה, אבל קודם כל אולי יצא לך לשאול את עצמך – למה בחרנו לגור דווקא בטביליסי, גיאורגיה?\nבשביל זה אני צריכה להתחיל מהרקע לנסיעה, מהמצב שבו היינו שרויים רגע לפני שהחלטנו על היעד הזה, שהיה רחוק מלהיות בתכנון.\nהאם שלווה ונחת = עצירה במקום אחד? האם עצירה במקום אחד מעידה על שלווה ונחת?\nאשליית החופש שנופצה, והרצון להמשיך במסע בכל מחיר כמו כל היעדים שהגענו אליהם מאז שפרצה מגיפת הקורונה בחיינו, לגור בטביליסי כמעט ולא הייתה בחירה, אלא יותר כמו ברירת מחדל.\nב-3 החודשים שלפני נתקענו בישראל בביקור שתוכנן לארוך שבועיים בלבד. החיסונים, הסגרים, וסגירת השמים, אילצו אותנו לחכות בחוסר אונים להכרזה על פתיחת שדה התעופה והיעדים הראשונים שנוכל לטוס אליהם.\nאשליית החופש שלנו נופצה. העולם השתנה.\nההבנה שנחתה עליי כי השליטה שלנו במקום הפיזי שלנו מוגבלת משחשבתי,\nשכעת החופש הפיזי שלי נתון להחלטות מקבלי ההחלטות, הייתה קשה.\nבאותה תקופה התגוררנו במלון דירות במרינה בהרצליה. גרנו ליד הים, בבניין יפה, למדתי גלישת סאפ, והשגרה שלנו הייתה די נחמדה סך הכל. ועדיין, בשלב מסוים הרגשנו שדי. אנחנו חייבים את הכנפיים שלנו בחזרה.\nוכך, בהזדמנות הראשונה שהייתה לנו יצאנו מישראל. עם כרטיס טיסה לקייב ו\u0026quot;דרכון ירוק\u0026quot;, היעד היחיד שהיה רלוונטי היה גיאורגיה.\nמה יש בגיאורגיה? מלבד זוג חברים שלנו, נוודים דיגיטליים מקנדה שתכננו להגיע לשם ואנחנו חשבנו שמשהו קצת מוזר איתם, אין לנו מושג.\nשמענו שזה מקום קצת שבור, עני, לא מתקדם, אבל משום מה, או אולי דווקא בגלל זה, נחשב כיעד אטרקטיבי עבור נוודים דיגיטליים.\nהעיקר שנקבל את החופש שלנו חזרה.\nלא עיר שבורה ומסכנה, אלא יעד אטרקטיבי למגורים שילך ויתפתח בשנים הקרובות להערכתנו\nהעיר שהפכה מברירת מחדל להפתעה של המסע שלנו לטביליסי הגענו בתחילת מרץ, כשהשלג עוד בקושי נמס, ורוב העצים עוד היו ערומים לגמרי, וקור זה לא בדיוק הקטע שלנו. ולמרות זאת, תוך שעות ספורות בלבד, בעיר שהיו לנו עליה הרבה יותר מידי דעות מוקדמות, הרגשנו נפלא. טביליסי לא הייתה דומה בכלום למה שדמיינו לפני שהגענו לכאן. במקום יעד שבור ועני מצאנו עיר תוססת, נעימה, עם סצנה של מסעדות, פארקים, בתי קפה ורחובות יפים. עם דירות אירביאנבי מעוצבות וחדרי כושר עם ציוד חדש ואווירה של חיים ברחובות גם עם מגבלות הקורונה.\nתוך שבועות בודדים התאקלמנו לגמרי. מצאנו לנו דירה יפה ונוחה באזור טוב בעיר, הכרנו זוג חברים נוסף, נרשמנו לחדר כושר, מצאנו את בתי הקפה החביבים עלינו. הרגשנו בבית.\nההתפשרות הזמנית הפכה לשגרה. והאמת היא שכבר לא הרגישה בכלל כמו התפשרות אלא כבחירה במקום שהפך להפתעה של המסע שלנו.\nאבל אז, אחרי חודשיים וקצת, כמו בשנתיים וחצי האחרונות, הגיע הזמן לתכנן הלאה. הרגשנו שאנחנו מתחילים למצות, והתחיל לדגדג לנו להמשיך ליעד הבא..\nשדרות מטופחות ואירופאיות כמעט כמו במערב אירופה | רחוב שבשבזה, טביליסי\nהקושי להתחייב למקום – האם זה עניין של החלטה? תגידי, מה אם נישאר פה עד סוף הקיץ יחד עם ג\u0026rsquo;ולי ופראנק?\nירון הציע בוקר אחד בהליכה עם הקפה. משום מה בסופי השבוע לא היה מותר לשבת, ולכן השבתות שלנו תמיד כללו הליכה ושיחה וקפה.\nעד סוף הקיץ?? כלומר להתחייב לדירה עד אז? הקפוצ\u0026rsquo;ינו פתאום לא ירד טוב בגרון. וזה היה הקפה הכי טוב בעיר.\nכן. גם ככה העולם עדיין די סגור, ואנחנו מבסוטים פה, ויש לנו שני זוגות חברים טובים שאנחנו פוגשים כל שבוע, ואנחנו אוהבים את הדירה. וחוץ מזה שרצינו לבלות במקום תקופה קצת יותר ארוכה, זוכרת?\nבאמת רציתי תקופה קצת יותר ארוכה של נחת מבלי להתרוצץ. אבל פתאום המחשבה על להתחייב מראש למקום אחד נראתה לי מפחידה.\nומה אם יימאס לי בקרוב מהחיים העירוניים?\nומה אם הקיץ פה יהיה חם מידי?\nומה אם תאילנד תפתח את הגבולות סופסוף?\nאחרי שנתיים וחצי של נוודות דיגיטלית, המחשבה על מגורים באותו מקום למשך חצי שנה הפכה להיות לי קשה. וגם ההבנה הזו הפחידה אותי.\nייתכן והתמכרתי לחופש?\nפתאום להחליט להישאר חצי שנה במקום אחד, הרגיש כמו לקשור את הכנפיים | אגם ליסי, טביליסי.\nאהבה לחופש או פחד ממחויבות? למה לנוודים דיגיטליים קשה להפסיק לנוע בשנתיים וחצי האחרונות התרגלנו להיות כל כך ניידים ובלתי תלויים. שמרנו על הגמישות שלנו בקנאות והקפדנו לא להתחייב לדירה ליותר מחודש-חודשיים קדימה. רצינו לשמור לעצמנו את האפשרות להחליט לנדוד בהחלטה של הרגע, לפי המצב באותו המקום, או לפי מזג האוויר, או סתם לפי תחושת הבטן. כמו ציפורים. יש אנשים שמרגיע אותם לדעת שהם במקום אחד לתקופה ארוכה, זו סוג של יציבות. אותי מרגיעה הידיעה שבכל רגע אוכל לקום ולנדוד.\nודווקא אחרי שחיפשתי את הרגיעה מהנדודים, ובדיוק כשהתחלנו לטעום מהיתרונות שבהשתקעות, כשהקשרים שלנו בטביליסי התחילו להתבסס, כשמצאנו את המקומות הקבועים שלנו, את הרוטינה, את הדירה הנוחה.. דווקא אז, עלה בי הפחד מלהתחייב למקום.\nבפנים, ולאור הנסיבות, ידעתי שלהתחייב יהיה המעשה הנכון. בסדר. נשארים לגור בטביליסי לחצי שנה.\nאבל רגע אחרי שסגרנו את החוזה עם בעלת הדירה שטפה אותי תחושת מועקה.\nהאם עשיתי את המעשה הנכון? על זה אדע לענות רק בעוד מספר חודשים. איפשהו הייתי סקרנית לראות אם המועקה תלך ותתגבר או שמא זה רק מחסום קטן שאני צריכה לעבור. לא היה לי מושג.\nרוצים את האפשרות לנדוד בהחלטה של הרגע, למקום נעים יותר. כמו ציפורים.\nהדברים שלמדנו בדיעבד – מה שחשוב במקום, ואיך למצוא איזון וגיוון עכשיו, אחרי כמעט חצי שנה בטביליסי, אני יכולה להגיד שאני שמחה על ההחלטה להישאר. ההחלטה להישאר ביססה קשרים חשובים שפיתחנו כאן, עזרה לנו להתפקס על העשייה שלנו בעסק, והורידה מאיתנו את עול העיסוק ב\u0026quot;מה הלאה\u0026quot;.\nאני שמחה שנשארנו לגור בטביליסי, ואני שמחה שראיתי איך זה מרגיש להתחייב מראש – הפחד שעלה לפני כלל לא ייצג את איך שהרגשתי בפועל. כן, היו רגעים שהחום של הקיץ גרם לי להיבהל מההתחייבות, אבל הגשם שהגיע אחריו שטף ואיזן את הכל. והיו שבועות שהיינו חייבים להתאוורר מהעיר, אז פשוט יצאנו החוצה לכמה לילות בטבע המדהים של גיאורגיה, שנמצא במרחק שעה וחצי מהעיר. וידענו שאנחנו אחראים לעשות לעצמנו את השהות הכי נעימה שאפשר, וששום מקום לא יהיה מושלם.\nועם כל זאת – אחרי כמעט חצי שנה, שנינו מוכנים להמשיך הלאה מגיאורגיה.\nכי אם יש משהו שלמדנו במסע שלנו, ובייחוד אחרי שגרנו בקייפטאון, אליה חלמנו להגיע בשנים שלפני, זה שהדברים שנראים בהתחלה כמינוריים ולא משמעותיים בחסרונם, הולכים ומתעצמים.\nואם יש עוד עניין גדול שלמדנו במסע שלנו, הוא שאנחנו צריכים איזון בין חיים עירוניים תוססים ומלאי אפשרויות ושפע, לחיים כפריים יותר, מוקפים בטבע בשלווה ובמרחבים. ולמדנו גם, שכדי להעריך מקום אחד לאורך זמן, אנחנו חייבים להתנתק ממנו לתקופה. אחרת החושים מתחילים להתכהות, והשגרה מתחילה להיות מונוטונית.\nהצירוף של שלוש התובנות הללו, הביא אותנו לגבש מודל אחר של אורח חיים בתנועה, שאליו אנחנו שואפים בשנים הקרובות.\nלמצוא את האיזון בין עירוניות לטבע, ולהתנתק ממקום לפני שהחושים מתכהים\nהטבע והנופים של גיאורגיה במרחק של שעה מהעיר\nמגורים בעיר יכולים להיות אינטנסיביים, למדנו לאזן אותם עם חופשות בטבע אנחנו צריכים חופשות בטבע לעיתים קרובות\nמודל אחר שגיבשנו לנוודות דיגיטלית You have to take seriously the notion that understanding the universe is your responsibility, because the only understanding of the universe that will be useful to you is your own understanding\nTerence McKenna\nהציטוט הזה של טרנס מקאנה, לא יוצא לי מהראש כבר כמה חודשים.\nהדרך היחידה שתועיל לך להבין את העולם היא ההבנה שלך את העולם. וזה איך שאני בוחרת להתייחס למשפט הזה:\nעלינו לחוות ולהתנסות ולגבש לעצמנו את השקפת וסגנון החיים שמתאים לנו מתוך החוויה הסובייקטיבית שלנו, מתוך היכרות עמוקה עם מה שנכון לנו. וההכרות הזו צריכה להגיע מתוך התנסות ולא מתוך ההכרות שלנו עם מה שהחברה סביבנו לימדה אותנו שנכון.\nכי הרי אין נכון ולא נכון, אין צריך ולא צריך, יש מה שמקובל ונפוץ, וזה לא בהכרח מה שמתאים לנו, לכם, לך. אולי זה בהכרח לא.\nהמודל שגיבשנו לעצמנו, ירון ואני, להמשך המסע שלנו בעולם, מתוך ההתנסות שלנו עם מה שמתאים לנו, הוא אלטרנציה שנתית בין 2-3 מקומות מרכזיים בעולם. מקומות שיהיו משלימים זה לזה, מבחינת מרחק, מזג אויר, טבע מול עירוניות וכו'.\nזה מודל שמאפשר לנו לפתח שיגרה וקשרים במקומות האהובים עלינו, אבל גם לשמור על הגיוון ולהעריך אותם מחדש.\nולמה 2-3 מקומות ולא יותר? מפני שהצרכים שלנו השתנו. כי כבר לא דחוף לנו לראות המון מקומות חדשים מצד אחד, אבל כי המסע בעולם עדיין מספק לנו את מה שכרגע חשוב לנו בחיים. ואם תהית מה יכולה להיות הסיבה להמשך המסע בעולם אם לא כדי לראות מקומות חדשים, אז יש לפחות 10 כאלה, ועליהן כתבתי בפוסט האחרון –\n10 סיבות למה אנחנו בוחרים להמשיך באורח החיים של נוודות דיגיטלית [ואף אחת מהן היא לא הרצון לטייל]\nאחד מבתי הקפה החביבים עלינו בעיר שעומדת לצבור תאוצה בקרב נוודים דיגיטליים. Cafe Lui\nאז לאן אנחנו ממשיכים מגיאורגיה?\nעדכון מסודר יגיע בהמשך 🙂 בינתיים, אם בא לך להצטרף אלינו לפרידום קפטיינס, ולקבל עדכונים מהעולם, אנחנו מזמינים אותך לעקוב אחרי המסע שלנו באינסטגרם או להירשם לניוזלטר השבועי.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/living-in-tbilisi/","summary":"\u003cp\u003eאת הפוסט הזה חיכיתי לכתוב. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאחרי שאת \u003ca href=\"https://il.freedomcaptains.com/lisbon/\"\u003eשנת 2020 סיימנו עם הלשון בחוץ\u003c/a\u003e, עייפים מדילוגים בין מדינות שפתחו וסגרו את שעריהן בקצב של דלתות מטרו, כל מה שרציתי זו תקופה של נחת.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eרק חיכיתי כבר להגיע למקום שבו אוכל לפרוק את הדברים שלי לארון, לתלות את הגלויות בפינת העבודה שלי, ולצייד את המטבח במצרכים שאני אוהבת בלי לחשוב על הקיפול הבא. רציתי בית.\u003c/p\u003e","title":"לגור בטביליסי חצי שנה, ומודל אחר של נוודות דיגיטלית"},{"content":"בפוסט הבא אנסה להסביר לך למה אני חושבת שזה לא רעיון טוב למהר להתחיל עסק משיטה גנרית כמו דרופשיפינג או שיווק שותפים.\nאדבר גם על מהו כן רעיון טוב ומהי הדרך האידיאלית להתחיל עסק אינטרנטי היום. לדרך הזו אני מכוונת את הלקוחות שלי ומעודדת את האחיות הקטנות.\nשנתחיל?\nלמה להקים עסק בשיטה גנרית יכול לעלות לכם ביוקר בפוסטים קודמים הראיתי את הדרכים המרכזיות להתפרנס היום דרך האינטרנט. חלק מהדרכים האלו הן דרכים גנריות דרופשיפינג ושיווק שותפים.\nאלו שיטות שקוסמות להרבה אנשים, כי על פניו זה נראה כמו \u0026ldquo;כסף קל\u0026rdquo; (אין דבר כזה) או לפחות קיצור דרך. אבל זו מחשבה שגויה שעשויה לעלות לכם ביוקר.\nאז לפני שאתם רצים לרכוש קורס יקר בדרופשיפינג או בשיווק שותפים, והרי לא חסרים כאלו שמנסים למכור לכם אחד, כדאי שתבינו במה זה כרוך.\nלפני כמה שנים ירון ואני נכנסנו לעולם ה\u0026quot;כסף באינטרנט\u0026quot; דרך איקומרס, דרופשיפינג.\nממש לא חיפשנו להגשים את עצמנו דרך התחום הזה, אלא רק רצינו השלמת הכנסה. ירון היה אומר לי \u0026ldquo;תני לי רק עוד 3,000 שקל בחודש ואני מבסוט\u0026rdquo;.\nאבל קיבלנו הרבה יותר מהשלמת הכנסה.\nקיבלנו הזדמנות (שאני אסירת תודה עליה) להיחשף לאופציה להתפרנס דרך האינטרנט ועל ידי זה לחיות את החיים שאנחנו חולמים עליהם (אולי יותר נכון להגיד – שלא חלמנו עליהם).\nההכנסות מהדרופשיפינג היו הדרייב שלנו להמשיך ולפתח את העסק. ראינו כי טוב ורק רצינו עוד ועוד.\nאבל בשלב מסוים הרגשתי שבויה בידי העסק שלנו. לא יכולתי להפסיק לעבוד עליו כי זו הרי הפרנסה שלי שמאפשרת לי לחיות את החיים שאני רוצה. אבל לא הייתה לי שום תשוקה לעיסוק הזה.\n\u0026ldquo;אין מה לעשות, זה הלחם והחמאה שלנו\u0026rdquo; ירון אמר לי.\nאבל זה לא הספיק לי. למרות שלחם וחמאה זה מעדן מבחינתי.\nמיום ליום הרגשתי פחות ופחות מוטיבציה להמשיך לעבוד על העסק. הרגשתי ריקנות. למעשה, הרגשתי שוב כמו שכירה, רק שהפעם לא יכולתי לקום ולעזוב.\nהייתי חייבת להעביר את העבודה על העסק למינימום ולמצוא את התשוקה האמיתית שלי.\nאיך בוחרים איזה עסק להקים מבין כל האפשרויות והשיטות לכסף באינטרנט?\nלאחרונה אנחנו חשופים יותר מתמיד למשווקים שמבטיחים ללמד אותנו את השיטה שלהם ל\u0026quot;כסף מהאינטרנט\u0026quot;. אבל גם אם הצלחנו לסנן את אלו שמנסים למכור לנו אשליות כמו \u0026ldquo;הכנסה פאסיבית\u0026rdquo; או \u0026ldquo;פרישה מוקדמת\u0026rdquo; וכל מיני סיסמאות שאומרות בצורה כזו או אחרת: \u0026ldquo;יש לי את הנוסחה לעשות אותך עשיר/ה\u0026rdquo;, עדיין יש יותר מידי אפשרויות.\nזה מדהים, עולם האפשרויות להתפרנס היום דרך האונליין הוא כל כך מגוון וזה ממש משמח כי זה מוכיח שאפשר לעשות את זה כמעט מכל תחום.\nאז מצד אחד יש המון אופציות וזה משמח, אבל באופן אישי, כשנותנים לי כל כך הרבה אפשרויות אני נוטה להתבלבל.\nכשיש מבחר גדול מידי בתפריט במסעדה והכל נראה לי סופר שווה, אני פתאום מאבדת את זה, לא יודעת כבר מה מתחשק לי. ואז מה אני עושה? בוחרת מנה אקראית (או מבקשת מירון לבחור עבורי.. עלוב הא?).\nומה קורה כשהמנה מגיעה? לרוב אני קצת מתבאסת, חושבת אולי יכולתי להזמין מנה אחרת, יותר לטעמי.\nלעומת זאת, כשאני מגיעה למסעדה ולפני שאני מציצה בתפריט אני מקשיבה לעצמי ומזהה מה בא לי בגדול – בצק כלשהו? סלט? תבשיל? אז פתאום האופציות מצטמצמות, והבחירה הרבה יותר קלה.\nאז מה אני באה להגיד במשל המסעדות שלי?\nיש המון אפשרויות היום באונליין, אפילו יותר מידי.\nלבחור מבין כל האופציות שאנחנו רואים שאנשים אחרים מתפרנסים מהן – זה עשוי להיות ממש אקראי, לא מדויק לנו, והכי גרוע – לא יחזיק מעמד לאורך זמן. ובניגוד למנה במסעדה, החוויה הלא-מתאימה יכולה לגרום לכם לוותר על עולם האונליין, וחבל.\nאז מה כדאי לעשות במקום זאת?\nלהבין קודם כל מה אתם רוצים, ומה מעניין אתכם. בלי קשר לאפשרויות שיש או אין בפרסומות שאתם נתקלים בהן ביוטיוב ובפייסבוק.\nבעידן שלנו יש לכם את הפריבילגיה לעשות את זה. במקצועות ה\u0026quot;עולם הישן\u0026quot; נאלצנו לבחור בין תחומים מאוד גדולים: אדריכלות, עריכת דין, ראיית חשבון וכו\u0026rsquo;, ואז לנסות למצוא את עצמנו באוקיינוסים הענקיים האלה.\nכשברוב המקרים זו בכלל לא הנטייה או התשוקה הטבעית שלנו. (לכמה אנשים יש תשוקה לעריכת דין בעצם?)\nאבל במקצועות ה\u0026quot;עולם החדש\u0026quot; ובאונליין במיוחד – היופי הוא שאפשר לבנות עסק סביב התחומים שמעניינים אותנו. עסק שמתבסס על הנטייה הטבעית והתשוקה האישית שלנו.\nרגע, אבל לא עדיף לקחת משהו שכבר קיים ועובד לאחרים? לאנשים שמתייעצים איתנו במציאת הכיוון לעסק שלהם, יש נטייה לרצות לקבל ישר את הנוסחה, את הוראות הבניה והטקטיקה.\n\u0026ldquo;אז איך עושים פרסום ממומן לשיווק שותפים?\u0026rdquo; ,\u0026ldquo;איזה קורס כדאי לקנות?\u0026rdquo;, \u0026ldquo;איך מוצאים מוצר?\u0026rdquo; אלו שאלות שחוזרות על עצמן.\nואני אומרת – עזבו כרגע את הטקטיקה, זה לא בעיה.\nתנו לי להבהיר משהו:\nכולם יכולים ללמוד איך עושים דרופשיפינג או שיווק שותפים.\nהבעיה היא שרוב האנשים לא מסוגלים להתמיד ולבסס עסק סביב משהו שלא מעניין אותם, ולכן לרוב האנשים יהיה גם קשה מאוד להתמיד ולהצליח. לעסק שנבנה סביב תחום העניין שלך יש סיכויי המשכיות וצמיחה הרבה יותר גדולים מאשר לעסק אקראי שהמניע היחיד שלו הוא לעשות כסף.\nהאלטרנטיבה – להתפרנס מהתשוקה שלך. במשך שנים דחקתי הצידה והשארתי את התשוקה הכי גדולה שלי כתחביב.\nמעולם לא אמרתי לעצמי שאני לא יכולה להתפרנס מכתיבה, כי כתיבה אפילו לא הייתה במודעות שלי כאופציה.\nהאופציה להתפרנס ממה שאני באמת אוהבת הייתה מונחת לי מתחת לאף במשך שנים, אבל לא ראיתי אותה.\nכשרק הקמנו את העסק שלנו, לא היה מי שיכווין אותנו. כל מה שראינו הייתה הבחירה בין המקצועות שרכשנו באוניברסיטה לבין שיטה מסתורית ששמענו שאפשר להתפרנס ממנה שנקראת דרופשיפינג.\nלא היו לנו את הידע בשיווק דיגיטלי שיש לנו היום, את המקורות והמנטורים. בסך הכל שמענו על חבר של חבר שעושה ככה כסף ורצינו גם.\nלצערי, החברה עדיין לא מלמדת אותנו להקשיב לתשוקה האמיתית שלנו, זו שמלווה אותנו מילדות, זו שאחרים יעידו שאנחנו חזקים בתחומה. נדמה לי שזה יקרה עם הזמן, אבל זה עוד לא שם.\nבמקרה הטוב שואלים אותנו מה מעניין אותנו ואת זה מנסים להכניס לאחד המקצועות והתחומים ה\u0026quot;קלאסיים\u0026quot; שקיימים בשוק. (אדריכלות, ראיית חשבון, עריכת דין וכו\u0026rsquo;).\nהאינטרנט מאפשר לנו להפסיק את המיון הזה של אנשים כל כך שונים לאותן קטגוריות ותחומים, לתת לכל אחד את הביטוי האישי שלו או שלה ואפילו להקים סביב זה עסק.\n*כתבתי על זה מדריך דיגיטלי מפורט שמראה צעד צעד איך להפוך את היתרון שלך לעסק אינטרנטי מצליח.\nאגב, זה גם בדיוק מה שאני מעודדת את האחיות הקטנות שלי לעשות – קודם כל למצוא את מה שמעניין אותן לעשות ולעסוק בו, ורק אז לחשוב איך אפשר גם להפוך את זה לפרנסה.\nאחותי בדיוק השתחררה מצה\u0026quot;ל, ובמקום לייעץ לה להתחיל דרופשיפינג על אף שאני יודעת שאפשר להתפרנס מזה יפה מאוד, או חלילה ללכת לבזבז את זמנה בהיי-טק, אני מעודדת אותה ללכת אחרי התשוקה שלה. לא הייתי רוצה שהיא תבזבז את הזמן שלה בניסיון לעשות כסף ממשהו שלא מעניין אותה. במקום זאת, אני מייעצת לה לקחת את האפייה שהיא כל כך אוהבת מתחביב למשהו שגם יכניס לה כסף, ואם איקומרס יהיה חלק מהעניין – אז מעולה.\nעכשיו אתם אולי חושבים לעצמכם – יופי, נשמע אוטופי לגמרי. אבל איך עושים את זה? איך מתחילים להקים עסק סביב התשוקה שלי? השלב הראשון הוא למצוא את אותה תשוקה או את אותו דבר שמושך אותנו.\nהשלב הראשון והקריטי הוא לזהות מהי בכלל אותה תשוקה או אותו תחום שמסקרן אותנו להעמיק בו.\nאגב, אני משתמשת לאורך הפוסט במילה תשוקה אבל מודעת לכך שהמילה הזו מאוד חזקה ועשויה להרתיע, לכן חשוב לי להדגיש שגם תחום עניין ותחום שמסקרן אתכם נכללים מבחינתי תחת המילה הזו. אחת השיטות שאני אוהבת להשתמש בהן כדי למצוא את אותה תשוקה או אותו כיוון שמושך אותנו, היא שאילת שאלות.\nהנה דוגמא לכמה שאלות שאתם יכולים לשאול את עצמכם כדי למצוא את הכיוון שמעניין אתכם:\nעל מה אני מוצאת את עצמי מדברת עם החברים והמשפחה שלי רוב הזמן? מה אהבתי לעשות במשך רוב הילדות? מה אני זוכרת את עצמי עושה לאורך שנים? איך דמיינתי את עצמי בהקיץ בעתיד הרחוק? על מה אני מקבלת מחמאות מהסביבה? איזה סוג של תוכן אני צורכת להנאתי? על מה הייתי רוצה שישלמו לי? (בלי לחשוב האם זה אפשרי או לא). *לעוד שאלות בסגנון הזה שיעזרו לכם למצוא את הכיוון לתשוקה או לתחום העניין שלכם אתם מוזמנים להוריד את הספרון החינמי שלנו:\n13 שאלות שיעזרו לך לנווט את החיים שלך לאן שבאמת רצית להגיע\nומה אם יש כמה דברים שונים שמעניינים אתכם? עוד יותר טוב. אגב, אם יש כמה תחומים שמעניינים אתכם והם נראים לא קשורים במבט ראשון, אפשר לנסות לשלב ביניהם – זו הדרך הכי טובה ליצור נישה חדשה ומעניינת. כתבתי על זה פוסט שלם: איך למצוא רעיון לעסק מצליח וגם לעקוף את התחרות (נוסחת ה-75%)\nאחרי שמצאתם את מה שמעניין אתכם, תרצו להבין איך גם מתפרנסים מזה נכון?\nקשה להסביר את כל ה\u0026quot;תורה\u0026quot; בפוסט אחד, אבל הנה 3 מפתחות:\nרוב הסיכויים שמה שמעניין אתכם מעניין עוד אנשים. רוב הסיכויים שמישהו כבר פיצח איך עושים כסף בתחום. אם תבינו מה אנשים מחפשים ומה אתם יכולים לתת להם בתחום הזה, תוכלו גם לעשות מזה כסף. אבל שוב, רק אחרי שתמצאו את הדבר שמעניין אתכם, כדאי להתחיל להתעניין איך עושים מזה כסף. אל תתחילו מהשאלה השגויה שרוב האנשים שואלים את עצמם – איפה יש כסף?\nושוב, כמעט מכל תחום היום אפשר לבנות עסק אונליין. ההוכחות נמצאות ברשת, רק צריך לפקוח עיניים. (ואולי אפילו ראיתם כבר מישהו שעושה בדיוק מה שרציתם לעשות כבר מזמן?).\n—————–\nאז אסכם בכך שאני לא ממליצה להתחיל עסק שלא קשור אליכם רק כי אתם רואים מישהו אחר מצליח בתחומו. או מנושא גנרי כמו שיווק שותפים רק כי \u0026ldquo;שמעתם שעושים שם כסף\u0026rdquo;.\nחפשו את מה שמושך אתכם – וסביב זה תבנו את העסק שלכם. גם אם הפרנסה בסוף תהיה באמצעות דרופשיפינג או שיווק שותפים.\nאם קראתם עד כאן, אני מתארת לעצמי שמעניין אתכם להתחיל עסק אינטרנטי, או שכבר התחלתם אחד אבל הוא לא בדיוק מתרומם או שאתם לא סגורים על הכיוון שלו.\nשתפו אותנו בתגובה לפוסט הזה – מה האתגר הכי גדול שלכם בהתחלת עסק אונליין? ","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/should-i-purchase-an-online-course/","summary":"\u003cp\u003eבפוסט הבא אנסה להסביר לך למה אני חושבת שזה לא רעיון טוב למהר להתחיל עסק משיטה גנרית כמו דרופשיפינג או שיווק שותפים.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאדבר גם על מהו כן רעיון טוב ומהי הדרך האידיאלית להתחיל עסק אינטרנטי היום. לדרך הזו אני מכוונת את הלקוחות שלי ומעודדת את האחיות הקטנות.\u003c/p\u003e","title":"למה לא כדאי לך להתחיל עסק גנרי כמו דרופשיפינג או שיווק שותפים, ומה האלטרנטיבה"},{"content":"אחרי הוובינר שבו הראיתי את האפשרויות שלכם להתחיל עסק אינטרנטי בלי ניסיון או ידע מוקדם, הרבה מכם פנו אליי ושאלו את השאלה המתבקשת – אז מאיפה בעצם את ממליצה לי להתחיל?\nזו שאלה טובה, וכמו על כל שאלה טובה אין תשובה אחת חד משמעית שמתאימה לכולם (סורי).\nכל אחד מכם נמצא בשלב אחר בחיים, בסטטוס אחר, עם מניעים שונים ועם נקודת פתיחה שונות. וזה לא יהיה אחראי מצידי (אם כי כן יותר קל) להמליץ על נוסחה אחת לכולם.\nאז אם אין תשובה אחת, מה בכל זאת יש? פרמטרים.\nבאמצעות הפרמטרים המתאימים תוכלו להבין מאיזה עסק אינטרנטי הכי כדאי לכם להתחיל. או אם תרצו – מאיזו דלת להיכנס לעולם המופלא של האונליין.\nאלו הפרמטרים המרכזיים שאני ממליצה לקחת בחשבון כשניגשים לבחור:\nהזמן שבדרך-כלל לוקח עד למוניתיזציה (הכנסה משמעותית) גודל השקעה כלכלית ראשונית תוחלת החיים של העסק התחרות בתחום את הפרמטרים האלה צריך לשקול בהתאם לסטטוס ולמניע שלכם.\nהאם יש לכם הכנסה נוכחית? כמה אתם ב\u0026quot;לחץ של כסף\u0026quot;? מה המניע שלכם? למה אתם רוצים להתחיל עסק אונליין? מהי נקודת הפתיחה שלכם? אולי יש לכם כבר אתר/בלוג? עוקבים ברשתות החברתיות? מוצר שלכם או של מישהו קרוב אליכם? בוידיאו הזה אני הולכת לדבר על היתרונות והחסרונות של כל אחד מהתחומים: ברנד אישי, מסחר אלקטרוני, שיווק שותפים ושירותי פרילאנס, בכל אחד מהפרמטרים שלמעלה.\nואני מקווה שתוך כדי הצפייה אצליח לגרום לכם להבין מהי הדרך המתאימה לכם כרגע להתחיל בה.\nתזכרו שלא משנה מאיפה אתם מתחילים, אם תלמדו את הבסיס להכל – מרקטינג, תוכלו בהמשך להתפרנס ולעסוק בכל אחד מהתחומים.\nלא בטוחים מה האופציות שלכם בכלל? אולי כדאי שתתחילו מהפוסט כל הדרכים לעשות כסף באינטרנט – עושים סדר בבלאגן\nואם עוד לא צפיתם בוובינר שלי שסוקר לעומק את האפשרויות בעולם האונליין למתחילים, אתם מוזמנים להירשם לצפייה בקישור הזה (הצפייה בחינם!): איך להתחיל לעשות כסף באינטרנט בלי ידע מוקדם\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/which-online-business-to-choose/","summary":"\u003cp\u003eאחרי \u003ca href=\"/webinar-v1/\"\u003eהוובינר\u003c/a\u003e שבו הראיתי את האפשרויות שלכם להתחיל עסק אינטרנטי בלי ניסיון או ידע מוקדם, הרבה מכם פנו אליי ושאלו את השאלה המתבקשת – אז מאיפה בעצם את ממליצה לי להתחיל?\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eזו שאלה טובה, וכמו על כל שאלה טובה אין תשובה אחת חד משמעית שמתאימה לכולם (סורי).\u003c/p\u003e","title":"אז מאיזה עסק אונליין אני ממליצה לכם להתחיל?"},{"content":"רובנו מתמודדים עכשיו עם קשיים, חששות ואתגרים מכל מיני סוגים. חלקנו מסתכלים על ההזדמנויות (בעיקר השקעות למיניהן), וכמעט כולם מייחלים שכל זה כבר יהיה מאחורינו. ואני מציעה דווקא להסתכל על התקופה הזו כהזדמנות. הזדמנות שקורת פעם בכמה שנים, שמאפשרת לנו להסתכל על מצבנו מקרוב, בכנות ובאומץ, ומשם לצמוח ולהשתפר, לשפר. גם כדי שהפעם הבאה תהיה קלה יותר, אבל בעיקר כדי לשדרג את חיי היומיום שלנו.\nהמגיפה העולמית הזו, היא אולי מצב קיצון ו**ברבור שחור*.** אבל דווקא בגלל זה, בעיניי זו ההזדמנות הכי טובה ללמוד. מפני שכל הדברים הטובים והרעים בחברה, בעולם ובחיים האישיים שלנו, בולטים יותר מתמיד. ברבור שחור (לפי ההגדרה של נסים טאלב) –\nאירוע משמעותי שמתאפיין ב-3 דברים:\n1. אף אחד לא חזה אותו. 2. יש לו השלכות עצומות.\n3. הטבע האנושי הוא לנסות אחרי האירוע להסביר למה זה כן היה צפוי שזה יקרה.\nדוגמאות לברבורים שחורים: המשבר הכלכלי ב-2008, אסון התאומים, מלחמת יום כיפור, ומגיפת הקורונה הנוכחית.\n*עוד על ברבורים שחורים כתבתי בפוסט: מה הקשר בין ברבורים שחורים ועבודה בטוחה והאם יש בכלל דבר כזה\nהסיטואציה המיוחדת הזו שמה לנו סוג של זכוכית מגדלת מול העיניים.\nהיא עושה \u0026ldquo;זום אין\u0026rdquo; לכל החוזקות והחולשות של החברה האנושית שאנחנו חיים בה – למשל כמה העולם תלוי זה בזה בהיבטים של כלכלה ואספקה, וכמה לאומיות וגבולות מדיניים עדיין רלוונטיים גם ב-2020. היא גם שמה לנו זכוכית מגדלת ל****חיי היום יום שלנו – ליחסים שלנו, לעבודה שבחרנו, ואפילו למקום המגורים שבחרנו. והיא גם שמה לנו מראה מגדילה מול העיניים לעצמנו – לבריאות שלנו, הפיזית והנפשית, וליחסים שלנו עם עצמנו. אז איך זה יכול לעזור לנו לשפר ולהשתפר? איך במקום להיפגע אנחנו יכולים לראות את המצב דווקא כהזדמנות להתחזקות? “It’s not what happens to you, but how you react to it that matters.”\n— Epictetus\nקודם כל, אני מציעה שנסתכל על המצב המוגדל באומץ, ובלי לנסות ליפות את הדברים.\nעבור כל אחד מהאספקטים של חיינו, נשאל את עצמנו 2 שאלות שיעזרו לנו להסיק מסקנות ולהכין תכנית פעולה במידת הצורך:\n1. כמה אנחנו מרוויחים מהמצב הזה?\nלמשל: כמה טוב לנו לבלות יותר זמן עם בני הזוג והמשפחה?\n**2. כמה אנחנו נפגעים מהמצב הזה?\n**למשל: כמה הפרנסה שלנו תלויה ופגיעה? בהתאם לתשובות על השאלות האלו, נוכל לתכנן איך משנים או משפרים את המצב שלנו היום, כדי להפוך את החיים שלנו לטובים יותר.\nוזה אומר, שצריך לזהות את הדברים החיוביים ואת הדברים השליליים לפחות בכל אחד מהאספקטים הבאים. הנה כמה אספקטים של החיים ונקודות למחשבה שעלו לי בעקבות התבוננות בעצמי, בקרובים לי וגם מהתגובות של אנשים רנדומליים במדיות החברתיות. תרגישו חופשי להוסיף עליהן בתגובה בסוף הפוסט.\nלהיות לבד – יותר ברכה או יותר מטרד? כמה נוח לנו לבלות עם עצמנו יותר זמן מהרגיל?\nכמה אנחנו יודעים להעסיק את עצמנו בלי מסגרות ובלי לצאת לעבודה?\nרובנו כל כך עסוקים כל הזמן במירוץ החיים ובמטלות היומיומיות וגם כשכבר יש לנו קצת זמן פנוי אנחנו דואגים להעסיק את עצמנו בבהייה במסכים למיניהם, בתירוץ שאנחנו \u0026ldquo;מנקים את הראש\u0026rdquo;.\nאבל בתדירות ובכמות הזו, זה כבר לא באמת זמן איכות עם עצמנו, אלא יותר כמו ניתוק שלנו מעצמנו, הסחת דעת. אולי הסחת הדעת כדי להימנע מלהיות לבד?\n*עוד על החשיבות של הזמן שלנו לבד בפוסט – זמן לבד, זמן לחשוב\nלהיות ביחד – נעים לנו או מעיק עלינו? כפי שמי שלבד נמצא יותר לבד, מי שביחד נמצא יותר ביחד. וחשיבות התא המשפחתי נגלית לפנינו יותר מתמיד.\nכמה באמת נעים לנו לבלות זמן ממושך עם בן/בת הזוג? עם הילדים? עם ההורים?\nבמצב של שגרה, רוב הזוגות והמשפחות נמצאים יחד רק זמן מועט מהיום ולא נדרשים כלל \u0026ldquo;לסבול\u0026rdquo; את חברתם של יתר בני המשפחה.\nאבל עכשיו, כשהזמן הזה כופה עלינו את הביחד, בין אם לטובה או לרעה, הדברים מתבלטים.\nהקשרים הרעועים – יהיו מורגשים יותר וקשים יותר בגלל האינטנסיביות. הקשרים הטובים – יתחזקו בזכות ועל אף האינטנסיביות.\nהשייכות לקבוצה גדולה – מהי השייכות שלנו? בקבוצה גדולה הכוונה ללאום, למדינה ואפילו לדת.\nאיפה אתם מרגישים שייכים? מוגנים? בשנה וחצי האחרונות שלנו כ\u0026quot;נוודים\u0026quot;, כאנשי העולם הגדול, הכניסו אותי לאשלייה שלאום, מדינה ודת – הם מונחים ששייכים לעולם ישן. שהעולם החדש מעורבב יותר, שגבולות טריטוריאליים אינם נחוצים, ושהעולם צריך להמשיך להתערבב. עכשיו אני מבינה שלא רק שזה לא בכיוון, אלא שזה לא הגיוני לרצות את זה.\nמאז ומעולם האדם חי בקבוצות, בקהילות, בשבטים. האדם צריך את הקבוצה. ו – 8 ביליון אנשים לא יכולים להיות קבוצה אחת.\nהכוח הכי משמעותי של הקהילה היא בשמירה אחד על השני, והצורך הזה מתבלט במיוחד בימים כאלה.\nהקהילה היהודית בדרום אפריקה למשל, היא חזקה משום שהיא שומרת על החברים בה. כיהודים יש תחושה ש\u0026quot;יש לך גב לא משנה מה\u0026quot;, מעצם השורשים היהודים ובין אם אדם הוא דתי או לא.\nהשורשים הם לא משהו שבוחרים, הם חזקים יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב (או רוצים לחשוב), ובימים כאלה מתגלה גם החשיבות שלהם.\n*עוד על התובנה הזו בפוסט – על כל מה שעמד מאחורי ההחלטה שלנו לחזור לארץ תוך 24 שעות.\nמקום המגורים שבחרנו – מכיל או סוגר עלינו? **כמה נעים לנו להישאר תקופה ארוכה בבית שלנו?\n**\nאפשר למדוד בית ראוי כבית שאפשר לגור בו שבועיים ויותר בתקופות בידוד ולא להרגיש שאנחנו הולכים להשתגע בין הקירות. לרוב זה דורש דברים בסיסיים כמו אור טבעי, קשר אל החוץ, מרחב נעים ולא עמוס מידי. החיים המודרניים גרמו לנו להתפשר על אחד הדברים הכי חשובים – המכסה והמקלט הפיזי שלנו.\nאנשים גרים במרתפים או בדירות עלובות שלא נעים לחיות בהן, כי הם בנו על כך שלא יצטרכו לבלות בהן שבועיים ברצף. לרוב, אפילו לא יום אחד ברצף – כי אנחנו רוב היום \u0026ldquo;אמורים\u0026rdquo; להיות בעבודה או בדרכים.\nועל אף שכל אחד עושה את הפשרות הכלכליות שלו, וברור שזה לא מבחירה, זה זמן לשאול את עצמנו – האם זה באמת משהו ששווה להתפשר עליו?\nהעיסוק המרכזי שלנו – מתגלה כמעניין או משעמם? עכשיו כשרובנו עובדים מהבית בתנאים מאתגרים יותר ועם הרבה פיתויים, זה דורש מוטיבציה גדולה מתמיד. מהי המוטיבציה שלכם לעיסוק שלכם? (מעבר לחשש מפיטורין)\nזה זמן טוב לשאול את עצמנו בכנות – האם בא לנו לעשות יותר מהעיסוק שלנו או פחות ממנו?\nהאם אנחנו מחפשים להעשיר את עצמנו בזמן הפנוי בדברים שקשורים לעיסוק המרכזי שלנו או שאנחנו רק מחפשים דברים שירחיקו אותנו ממנו?\nהפרנסה שלנו – כמה היא מתערערת? בין אם אנחנו עצמאיים או שכירים, רובנו תלויים כלכלית במידה גדולה. בין אם זה תלות במעסיק או בלקוחות או בכוחות השוק – אם לא ישלמו לנו הכסף לא ייכנס.\nומכיוון שהפרנסה שלנו היא הבסיס לאיכות חיים (אלא אם פרשתם לגור בחווה בניו זילנד ולגדל את האוכל שלכם בעצמכם, וגם אז), כדאי לדאוג לבטח אותה כמה שאפשר.\nכמה הפרנסה שלכם מתערערת בימים אלה?\nאו במילים אחרות – כמה אתם פגיעים כלכלית?\nיש מידות שונות של פגיעות כלכלית.\nדמיינו סקאלה שבה קיצון אחד הוא פגיעות במידה גבוהה במצב של \u0026ldquo;ברבור שחור\u0026rdquo; ובקיצון השני – במקום להיפגע אתם דווקא מתחזקים. איפשהו על הסקאלה הזו יש גם מצב של חסינות, כלומר – המצב כלל לא משפיע עליכם כלכלית. עכשיו – איפה אתם על הסקאלה הזו כיום? כמה אתם פגיעים כלכלית?\nעוד על הנושא בפוסט:\nמה הקשר בין ברבורים שחורים ועבודה בטוחה והאם יש בכלל דבר כזה\nבמצב של \u0026ldquo;ברבור שחור\u0026rdquo; - איפה אתם על הסקאלה הזו?\n“The fragile wants tranquility, the antifragile grows from disorder, and the robust doesn’t care too much.”\n— Nassim Nicholas Taleb\nהבריאות שלנו – האם אנחנו חזקים מספיק? הכוונה לבריאות פיזית ובריאות מנטלית. אלו שמגיעים מוכנים יותר מהבחינות האלה לימים של מגיפה, יהיו עמידים יותר, חזקים יותר, ושבריריים פחות. מי שבמצב של שגרה נוטים לחרדות ודיכאונות, מצב של מגיפה עשוי להיות קטלני עבורם לא פחות מלאלו החלשים מבחינת בריאות פיזית. ואם בימים של שגרה – אנחנו מקסימום הולכים לרופא או נוטלים תרופה או משכך כאבים – בימים של מגיפה שירותי הבריאות הרבה פחות זמינים לנו כי הם צריכים להתפנות למקרים תכופים יותר. אז אולי אנחנו צריכים לחזק את עצמנו בימי השגרה, במחשבה על הימים האלה. אז מה בעצם אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצבנו באספקטים השונים? אחרי שעשינו חשבון נפש ושאלנו את עצמנו כמה נפגענו או כמה הרווחנו בכל אחד מהאספקטים למעלה, זה משהו שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לשאול את עצמם ולחשוב על כך בהתאם לחיים האישיים.\nאבל הנה כמה דברים שאני חשבתי עליהם, והתובנות שלי בחיי האישיים:\nלבחור נכון. בני זוג, מקום מגורים. חברים. תחום עיסוק. יותר קל לבחור נכון מאשר לנסות לתקן או לנסות להתמודד עם בחירה לא נכונה שלרוב יש לה השפעה על כל יתר האספקטים בחיים, או לשכנע את עצמנו שאנחנו מרוצים, כשזה לא באמת נכון.\nבאופן אישי, מקומות המגורים הזמניים שבחרנו בשלושה החודשים האחרונים השפיעו על החיים שלנו יותר ממה שחשבנו.\nככל שהדירה הייתה פחות ראויה (יותר מידי או פחות מידי אור, הרבה רעש מבחוץ, וגם פשוט תחושה כללית), כך איכות החיים שלנו ירדה משמעותית.\nלעומת זאת, הדירה המוארת, המאווררת והמרווחת שאנחנו מעבירים בה את תקופת הבידוד, היא הגורם הכי משמעותי ביכולת שלנו להעביר את התקופה הזו בלי להשתגע ואפילו בנעימים.\nלהכיר בשורשים ולשמור עליהם. להכיר בכוחה של הקהילה, הקבוצה והתא המשפחתי, ולא לזלזל בזה, כי שאנחנו לא יצורים סוליסטיים. ולא טוב היות האדם לבדו.\nבאופן אישי, קהילה ושורשים הם משהו שהתרחקנו ממנו בשנה וחצי האחרונות, ואני שמחה על ההזדמנות להבחין בזה עכשיו. ככל שבילינו יותר זמן מחוץ לישראל, לשורשים שלנו – כך התרחקנו מהם והם נראו לנו פחות נחוצים. בתקופה האחרונה אני חשה אחרת.\nלייצר כמה מקורות הכנסה שאינם תלויים זה בזה. כדי לנוע כמה שיותר רחוק בסקאלה ממצב של פגיעות כלכלית למצב ההפוך לו. להבין שיכולת כלכלית היא גורם שמשפיע במידה רבה כמעט על כל אחד מהאספקטים למעלה, לטוב ולרע. היא הגורם שמשפיע על מצב הסטרס שלנו, הבריאות שלנו ואפילו היחסים שלנו.\nולכן לכל הפחות לשאוף להיות במצב שבו כסף הוא לא בעיה לפחות כמה חודשים קדימה. לפני כשנתיים, כמה ימים אחרי ששנינו התפטרנו מעבודות השכירים שלנו ועברנו לעבוד 100% על העסק האינטרנטי, העסק הפסיק לעבוד. פייסבוק חסמו לנו את החשבון וברגע אחד הכסף הפסיק להיכנס.\nזה היה אחד הרגעים הכי מפחידים ומערערים שחווינו בשנים האחרונות. זו אחת התחושות הלא נעימות, ואני יודעת שהרבה אנשים חווים את אותה תחושה בימים אלה, וליבי איתם.\n*עוד על הטעויות שעשינו בתחילת הדרך:\n5 הטעויות הכי חשובות שעשינו בתחילת העסק האינטרנטי שלנו\nבאותו רגע הבנו כמה זו טעות לתלות את כל הפרנסה שלנו על גורם אחד שלא ממש אכפת לו מאיתנו גם ככה. היום רוב העשייה שלנו מתרכזת בזריעה של זרעים במקומות אחרים מתוך ההבנה הזו, ויש לנו עוד הרבה מקום לשיפור בתחום הזה.\nאז אפשר להסתכל על התקופה הזו כמבאסת, קשה ולרצות שהיא תעבור ואז להמשיך לחיות כאילו לא קרה כלום. שזה מה שרוב האנשים יעשו.\nוכן, זה לגיטימי לרצות שהיא תהיה מאחורינו, גם אני הייתי שמחה שהיא תחלוף.\nאבל אפשר גם לראות את ההזדמנות שה\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-to-gain-from-disorder/","summary":"\u003cp\u003eרובנו מתמודדים עכשיו עם קשיים, חששות ואתגרים מכל מיני סוגים. חלקנו מסתכלים על ההזדמנויות (בעיקר השקעות למיניהן), וכמעט כולם מייחלים שכל זה כבר יהיה מאחורינו. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003e\u003cstrong\u003eואני מציעה דווקא להסתכל על התקופה הזו כהזדמנות\u003c/strong\u003e. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהזדמנות שקורת פעם בכמה שנים, שמאפשרת לנו להסתכל על מצבנו מקרוב, בכנות ובאומץ, ומשם \u003cstrong\u003eלצמוח ולהשתפר, לשפר\u003c/strong\u003e. \u003c/p\u003e","title":"למה תקופה המגיפה היא דווקא הזדמנות לצמיחה והתחזקות"},{"content":"כ-5 דק\u0026rsquo; קריאה\nנובמבר 2016, תאילנד.\nאנחנו לקראת סוף הטיול הגדול שלנו של אחרי התארים. טיול של 4 חודשים שכולם מסביב אמרו שיהיה כנראה הטיול הגדול האחרון שלנו.\n_אחר כך כבר מגיעות מחויבויות. עבודה, ילדים, משכנתה…\n_אמרו לנו, ואנחנו הקשבנו.\nוכך, במקום לקפוץ על הצעות העבודה הראשונות שלנו בשוק העבודה, החלטנו לצאת לאותו טיול ארוך בדרום מזרח אסיה. ומזל שכך. לא כי זה אכן היה הטיול האחרון, אלא בדיוק להיפך.\nכי שם, בין חופי תאילנד הפסטורליים, הבנו שזה לא חייב להיות הטיול האחרון שלנו אם לא נרצה בכך. הבנו שהחיים נועדו לחיות אותם, ושאין רק דרך אחת. שם, לפני בדיוק 5 שנים, באותם חופים שבהם אנחנו נמצאים היום, נחשפנו לראשונה לקונספט שהשפיע על כל מהלך חיינו מאז. הקונספט שיש ביכולתנו לעצב לעצמנו את החיים שאנחנו רוצים לחיות.\nשם הבנו שאנחנו רוצים להיות הקפטנים של החיים שלנו.\nופה, במובן מסוים, התחיל פרידום קפטיינס.\nנובמבר 2016, פוקט, תאילנד. כאן לראשונה נזרע הרעיון שהשפיע על כל מהלך חיינו\nמנוודות לקינון, מהרפתקנות ליציבות נובמבר 2021, תאילנד.\n5 שנים קדימה, חזרנו לתאילנד, למקום שבו הכל התחיל. רק הפעם, בסטטוס אחר לגמרי.\nאחרי שנתיים של טעימה מאורח החיים הקונבנציונאלי ועוד שלוש שנים של נוודות דיגיטלית, חזרנו לאחד היעדים האהובים עלינו בעולם.\nהפעם, הגענו כדי להישאר.\nבחרנו לחזור למקום שהלב אמר לנו שהוא הכי טוב בשבילנו כרגע, למרות שהדרך לא הייתה קלה, והתזמון, על רקע מגיפה עולמית, לא היה פשוט.\nהפעם אנחנו כבר לא תרמילאים שמדלגים בין חוף לחוף, גם לא נוודים דיגיטליים ששומרים על הגמישות שלהם בקנאות ומחפשים את ההרפתקה הבאה. הפעם אנחנו כאן כדי להשתקע, להקים בית, לעגון.\nהרצון לגמישות מתחלף בחיפוש אחר יציבות, הכמיהה להרפתקה וגיוון, מתחלפים בצורך בוודאות. זה כנראה מה שקוראים לו – קינון.\nבחזרה לתאילנד. נובמבר 2021, פוקט Bang Tao Beach\nלהקים משפחה באורח חיים של נוודות דיגיטלית \u0026ldquo;עד שיהיו לנו ילדים…\u0026rdquo;\nזה מה שאמרנו אחד לשני במשך שנתיים וחצי מהיום ההוא שעזבנו את הדירה שלנו ביפו ויצאנו להרפתקה של נוודות דיגיטלית עם כרטיס בכיוון אחד.\nזה גם מה שענינו לכל מי שהקפיד לשאול מידי כמה חודשים – נו, כבר יש תאריך לחזרה?\n**_אתה זוכר שזה מה שאמרנו לעצמנו במשך תקופה כל כך ארוכה?\n_**הזכרתי לירון באותה שבת גשומה בדירה שלנו בטביליסי, תוך כדי שאנחנו שוקלים את האפשרויות שלנו לחודשים הבאים.\nהוא צחק, כי הוא לא זכר. כי פתאום האמירה הזו נראתה לשנינו כל כך רחוקה..\nכעת, בחודש החמישי להריון, אני יושבת בסלון הדירה שלנו בטביליסי, זו שאנחנו צריכים לפנות בעוד עשרה ימים בדיוק, וטרם החלטנו לאן פנינו מועדות. אבל אנחנו לא מודאגים. אנחנו מורגלים להחליט ברגע האחרון, למרות שהפעם המצב שונה. הפעם, הייתי בטוחה שארצה הרבה יותר וודאות מראש. הבטן ההולכת ותופחת מזכירה לי שיש כאן מישהו או מישהי נוספת לקחת בחשבון. האם אנחנו עושים את הבחירה הנכונה? ואולי הגיע הזמן לחזור הביתה?\nאבל מהו הבית?\nאבל אז, התנועות החדשות שבבטני מזכירות לי – שבית זה בסך הכל כמה קירות ומספר חפצים דוממים. שהבית האמיתי הולך איתי לכל מקום בעולם.\nאותות החיים הקטנות מזכירות לי, שלא משנה לאן נלך, העיקר שאנחנו יחד, משפחה. שאין סיבה לפחד.\nשההחלטה הנכונה תגיע לא מתוך הפחד, אלא מתוך אהבה.\nאחרי 3 שנים של נוודות - מהו הבית אם לא מה שהולך איתנו לכל מקום?\nעל הבחירה להקים בית דווקא בתאילנד את ההחלטה איפה אנחנו רוצים להרחיב את המשפחה שלנו, נאלצנו לקבל ברקע של תקופה מבלבלת מאוד, בעולם משוגע, בחוסר וודאות קיצונית שמעולם לא חווינו לפני כן. זה לא היה פשוט להחליט.\nההחלטה הקלה הייתה לחזור לישראל, למוכר. קרוב למשפחות האהובות שלנו ולחברים היקרים. בשלב מסוים זה מה שהחלטנו לעשות.\nובעוד שההחלטה הקלה בדרך כלל גורמת גם לתחושה של הקלה, אפילו רק כי לקחנו כבר סופסוף החלטה כלשהי, היא לא תמיד ההחלטה הנכונה עבורנו.\nוכך, רגע אחרי שכבר החלטנו לחזור לישראל, משהו בפנים לא הרגיש שלם. המצפן הפנימי של כל אחד מאיתנו, אותת לנו חזק מספיק ואנחנו לא יכולנו להתעלם.\nהראש אמר לחזור למערב, לישראל, הלב רצה לחזור למזרח, לתאילנד. ובחרנו להקשיב ללב.\nזו בהחלט לא הייתה הדרך הקלה, כי ההחלטה להגיע לתאילנד בתקופה שבה העולם כבר לא מאפשר לנו להפליג בקלות בין טריטוריות, הביאה איתה תקופה מאתגרת של נוודות במלוא מובן המילה.\nאחרי מסע ארוך של נוודות. נחיתה רכה בתאילנד ועל הדרך חופשה מפנקת לקראת הפרק החדש בחיינו\nהנוודות כבר לא מתאימה יותר, מחפשים משהו אחר התיישבתי בייאוש על ספסל העץ היחיד שנמצא באזור הלגונה ופרצתי בבכי.\nההליכה בחום ובלחות ואז בגשם הפתאומי שתפס אותנו, החיפושים המייאשים אחר בית חדש, האכילה המאוסה בחוץ, והיתושים שתיבלו את כל אלו בעקיצות מטרידות, גרמו לי לקריסה.\nמספיק, אני צריכה את המקום שלי. התלוננתי.\nאני לא בטוחה כלפי מי בדיוק התלוננתי, הרי הבחירה לעבור את המסע הזה בחודש שביעי הייתה לגמרי שלי, שלנו. אבל מה שבטוח שבשלב הזה זה, הנוודות כבר לא התאימה.\nאחרי שבמשך חודשיים דילגנו בין 7 דירות שונות, 3 יבשות ולא פרקנו את המזוודות אפילו פעם אחת, היינו צריכים כבר בית.\nלהיות נוודים דיגיטליים בחודש שביעי זה כבר לא פשוט, ולא מאוד מהנה.\nהאקרופוליס המרשים באתונה שהחזיר אותי לשנה הראשונה של לימודי האדריכלות שלי\nבין גיאורגיה לתאילנד עצרנו לסופלקי באתונה כדי להגיע מגיאורגיה לתאילנד, במסגרת אחד הפרויקטים של פתיחת תאילנד לתיירות מחדש, נאלצנו לדלג למדינה נוספת, ויוון הייתה אופציה מתאימה.\nההזדמנות לבקר גם באתונה על הדרך הייתה נחמדה ומרעננת. זו הייתה הפסקה של תרבות, מערביות, אוכל מצוין, וגם הזדמנות לראות את אמא שלי, שקפצה אלינו לשבוע באופן ספונטני.\nשמחתי על ההזדמנות לבקר במקום חדש, רגע לפני ההשתקעות. אבל הביקור בעיר הגדולה, חידד לנו את מה שאנחנו מחפשים בשלב הזה – את הקרבה לטבע, את השלווה, ואת רעש הצרצרים בלילה.\nאתונה קרבה אותנו צעד נוסף, ולא רק במובן הפיזי, אל המקום שאליו היינו צריכים להגיע.\nמנסים לשמור על ההרגלים בזמן שאנחנו מדלגים בין 7 דירות ובתי מלון בחודשיים\nהאם זה סופו של פרק הנוודות הדיגיטלית בחיינו? אתה עצוב שסיימנו עם הנוודות?\nשאלתי את ירון באחד הבקרים, בזמן שאנחנו יושבים בין העציצים החדשים בסלון המרווח שלנו ושותים קפה ממכונת האספרסו שבדיוק רכשנו.\nאפילו לא קצת. זה בדיוק מה שאני מעוניין בו בשלב זה.\n_**וכמה זמן אתה מדמיין שנישאר כאן?\n**_רציתי לשמוע מה הוא חושב על כל עניין ההתמקמות.\nבמהלך שלוש השנים האחרונות הקפדנו כל כך לשמור על הגמישות שלנו, שכעת בקושי הצלחתי לדמיין את עצמי גרה במקום אחד יותר מחצי שנה. תהיתי למה זה. האם זה כי לא הרשיתי לעצמי לחשוב מעבר ללידה? או כי אני לא רגילה לחשוב על התחייבות למקום לתקופה ארוכה יותר?\n_**כשאני חושב על זה, אני לא רואה סיבה שלא נהיה פה בשנה הקרובה לפחות.\n**_הופתעתי מהקלילות שבה הוא אמר את זה. וגם קצת הוקל לי.\nולא חשוב לך לשמור על הגמישות שלנו? מה אם פתאום נרצה לעבור?\n_**אני עדיין אוהב את הגמישות, אבל עכשיו כשאנחנו מתרחבים היציבות והוודאות חשובות לי יותר.\n**_שמחתי על התשובה שלו.\nשמחנו שנינו שהתאפשר לנו לחיות את תקופת הנוודות.\nושמחנו שעיצבנו את חיינו באופן גמיש כזה, שבעת הצורך, מאפשר לנו להניח לגמישות ולפתח יציבות.\n5 השנים האחרונות לימדו אותי שהחיים דינמיים יותר ממה שנדמה לי.\nהצרכים שלנו משתנים בהתאם לתקופות בחיים, לסדרי העדיפויות שלנו, למקום הפנימי שבו אנחנו נמצאים.\nשאין צורת חיים אחת שאני מעוניינת להתחייב אליה, שאין דרך אחת שטובה לנו, אלא שיש את מה שמתאים וטוב לנו כרגע, בסטטוס הנוכחי, בנקודת הזמן הנוכחית.\nשאני רוצה להיות מסוגלת לקבל את ההחלטות לא על סמך העבר, ומה שהיה אלא מתוך מחשבה על נקודת הזמן הנוכחית, ועם מבט אל האופק.\nשהגמישות במרחב חשובה לי, אבל לפעמים היציבות והוודאות חשובים יותר.\nושמה שחשוב יותר מכל אלו היא הגמישות המחשבתית. בפרידום קפטיינס קראנו לזה חופש מחשבתי.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/back-to-thailand/","summary":"\u003cp\u003eכ-5 דק\u0026rsquo; קריאה\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003e \u003cem\u003e\u003cstrong\u003eנובמבר 2016, תאילנד.\u003c/strong\u003e\u003c/em\u003e\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאנחנו לקראת סוף הטיול הגדול שלנו של אחרי התארים. טיול של 4 חודשים שכולם מסביב אמרו שיהיה כנראה הטיול הגדול האחרון שלנו.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003e_אחר כך כבר מגיעות מחויבויות. עבודה, ילדים, משכנתה…\u003cbr\u003e\n_אמרו לנו, ואנחנו הקשבנו.\u003c/p\u003e","title":"האם זה הסוף לנוודות? על המסע חזרה לתאילנד והשינוי הגדול בחיינו"},{"content":"לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זו רק זווית אחרת של התבוננות על החיים, ואז הכל מסתדר. התובנה הכי גדולה שלי בחיים הגיעה בעקבות ניסוח קצת שונה של שאלה מהותית. שאלה שגרמה לי להבין מה עושה לי טוב. שאלה שהביאה אותי להתפטר ממשרת החלומות שלי ולבחור בסגנון חיים קצת אחר. זהו הסיפור המלא על התסכול המתמשך שחוויתי בקונפליקט בין קריירה לאורח חיים.\nאו אם תרצו:\nאיך דווקא ברגע שמצאתי את משרת החלומות שלי – החלטתי להתפטר ובחרתי בחופש 7 דקות קריאה\nלהאזנה לפוסט המלא: עכשיו הייתי כבר ממש מיואשת. \u0026ldquo;אם פה לא טוב לי, במשרת החלומות שלי, איפה כן? מה דפוק בי?\u0026rdquo;\nהאם זה מה שמדברים עליו כשמאשימים את דור ה -Y המפונק בחוסר יכולת להתמיד במשהו? בלעשות קצת ויתורים? בלעבוד קשה?\nאבל כנראה שלחיים היו תכניות אחרות עבורי. והם לא כללו את מסלול הקריירה מקובל.\n————–\nהבוקר הילדים חזרו לבתי הספר בקייפטאון.\nנגמר להם החופש הגדול של כריסטמס והשנה החדשה. בדרך לקפה של הבוקר, במעלה הרחוב השקט שלנו בסי פוינט, ראיתי את הילדים עם התלבושות האחידות בחצר בית הספר. קבוצות קבוצות של תלמידים, כשעל פניהם התרגשות של התחלה חדשה.\nניסיתי להיזכר בתחושה הזו, של הפסקות בבית הספר. זה אמנם היה כבר לפני כמעט 13 שנה, אבל אני יכולה להיזכר בתחושה המדויקת שקשה לתאר במילים. בתחושה הזו של התחלה חדשה במסגרת. זה תמיד היה אותו דפוס אצלי – בבית הספר, בצבא, בלימודים באוניברסיטה ובעבודה כשכירה.\nשלושה החודשים הראשונים תמיד מלהיבים למדי. פוגשים אנשים חדשים, מכירים תחום חדש לגמרי, ועקומת הלמידה היא מטורפת. כל יום לומדים משהו!\nאני זוכרת איך התלהבתי משיעור הרישום הראשון בלימודי האדריכלות.\nמהחברות החדשות בקורס המדריכות בצבא.\nמהמשרה הראשונה שלי באדריכלות. כל יום חזרתי בהתלהבות וסיפרתי לירון מה למדתי על מעקות ועל מדרגות ומרפסות והוא גייס את כולו כדי לשדר לי שזה מעניין אותו.\nאבל אז, אחרי אותה תקופת התרגשות של התחלה, מגיעה תמיד אותה תחושה. אותה תחושה שעלתה בי היום כשעברתי ליד התלמידים ביומם הראשון ללימודים. אותה תחושה שכל יום ראשון אני מנסה להיזכר בה בכוונה, כדי להעריך את החופש שלי. התחושה שאני חייבת להופיע באותו מקום, באותה שעה.\nיום יום. התחושה שמישהו אחר מחליט לי על הזמן ועל המרחב. מחליט מתי אגיע בבוקר ומתי אוכל לחזור הביתה.\nמתי עליי לשהות בחדר סגור ומתי אני רשאית לצאת לאור הטבעי, לשמש.. התחושה שמישהו קוצב לי את הזמן לארוחת הצהריים, מקציב לי ימים ספורים בשנה לחופשה, וקובע מתי עליי לחזור ממנה. התחושה הזו מאפיינת את כל המסגרות שהייתי בהן אי פעם – תחושה שמישהו כופה עליי זמן ומקום שלא בחרתי בו. והתחושה הזו מעוררת בי תמיד מועקה בחזה, והרגשה של חוסר אונים קשה.\n———\nלאורך השנים, הרגשתי שמשהו קצת לא בסדר בי. מהצד נראה שכולם מסביבי מתאקלמים במסגרות, מצחקקים עם הקולגות, מסורים למסגרת, מתכננים את הזמן המועט שניתן להם מחוץ למסגרת, שמחים עם מה שיש.\nעד שב-2016, בטיול לדרום מזרח אסיה של אחרי התואר באדריכלות, קראתי את הספר 4 שעות עבודה בשבוע (****The 4-Hour Workweek), של טים פאריס. הרגשתי שזה פגע בול להשקפה שלי, וזו הייתה הרגשה נפלאה. הרגשתי שנחשפתי למשהו מהפכני שיפתור את בעיית הפחד ממסגרות שלי. חשבתי שפיצחתי את הנוסחה.\nהתכנית הייתה לחזור לארץ, להתקבל למשרד אדריכלים ותוך זמן קצר לרדת למשרה חלקית. עוד לפני שנכנסתי ל\u0026quot;שוק העבודה\u0026quot; חשבתי שאין שום סיבה לעבוד 9 שעות ביום.\nאבל התכנית שלי לא עבדה כמו שרציתי. המשרד לא רצה שאוריד בהיקף השעות, גם לא במחיר של ירידה בשכר. שום דבר לא עזר. גם לא הסברים רפואיים.\nוכך מצאתי את עצמי מתפטרת מהמשרה הראשונה שלי אחרי 9 חודשים בלבד.\nאבל לא ויתרתי על הרעיון למשרה חלקית.\nהחלטתי שבמשרה הבאה שלי מראש אעמוד על היקף שעות מצומצם. התחלתי ממש \u0026ldquo;לעבוד בזה\u0026rdquo;.\nפיתחתי שיטה שבה לכל ראיון שאני מגיעה, אני מצליחה לשכנע את המעסיקים לקבל אותי למשרה חלקית, בתנאים שלי. ואכן התקבלתי לכל המשרדים שרציתי. *כך התקבלתי לעשרות מקומות עבודה במשרה חלקית\nאבל שום משרה לא הלהיבה אותי. המחשבה על לשבת במשרד ולשרטט באוטוקד רוב היום, כיבתה אותי. הייתי מגיעה לראיון ורואה את יתר העובדים שיושבים עם עיניים כבויות וגב שפוף מול המחשב ורק רציתי לברוח. השיא היה כשהתחלתי לעבוד במשרד מסוים וכבר למחרת הודעתי להם שזו הייתה טעות, שאני לא מגיעה יותר… פאדיחה.\nכל תהליך החיפוש הזה מאז ההתפטרות הראשונה, ארך 8 חודשים. וכלל עשרות ראיונות במשרדים.\nהרגשתי אבודה, חשבתי שלא אמצא שום משרה שמרגשת אותי בתחום. בזמן הזה התחלתי לכתוב בלוג על עירוניות וזה כל מה שרציתי לעשות כל היום – לכתוב על ערים. פתאום הבנתי שזה בעצם מה שמעניין אותי בתחום הרחב שנקרא אדריכלות. החלטתי לחפש משרה בתכנון ערים על אף שזה עלה לי במחיר של לוותר על ההתמחות באדריכלות. ומצאתי.\nמצאתי את משרת החלומות שלי. זה היה בדיוק מה שרציתי לעשות – לחשוב, לכתוב ולתכנן איך הערים שלנו בארץ יכולות להיות טובות יותר. משרה שממש איפשרה לי להשפיע. בלי שרטוטים באוטוקד, בלי עבודה אפורה. ובנוסף לכל זה – במשרה חלקית ובמשכורת גבוהה יותר מכל מה שהוצע לי במשרדי האדריכלים.\nבחודשים הראשונים הייתי בעננים. לא היה לי אכפת לבלות מעל שעה ביום בנסיעה בין יפו לצפון תל אביב. לא היה לי אכפת שמה שירון ואני עושים מהצד, במכירות באינטרנט, מכניס לנו הרבה יותר מהמשכורת שלי. הכסף לא היה שיקול. מבחינתי הייתי בדיוק במקום הנכון. עושה את מה שהכי מעניין אותי, והכי מספק אותי.\nאבל אז זה שוב הגיע. אותה תחושה מוכרת מהעבר. תחושת המועקה שלקחו לי את החופש. פתאום שמתי לב שמנהלת המשרד מביטה בשעון בכל פעם שאני מגיעה בבוקר, ובכל פעם שאני יוצאת וחוזרת מהפסקת הצהריים. שמצפים שאשאר שעות נוספות. שמחליטים עליי, על הזמן והמרחב שלי.\nהכאבים ביד חזרו, תחושת המחנק חזרה להציף.\nעכשיו הייתי כבר ממש מיואשת. לאט לאט דעכתי במשרד. העבודה עצמה כבר לא ריגשה אותי, הגעתי בבוקר ורק חיכיתי לשעה שלוש שאוכל לחזור הביתה, לכתוב ולעבוד על העסק המשותף של ירון ושלי. כך זה נמשך עוד חודש, חודש שבו מיום ליום שנאתי את ההליכה למשרד. **כבר התחלתי לתכנן את היציאה.\n**\nהמזל הוא, ששנה וחצי קודם לכן ירון ואני התחלנו להכניס כסף באמצעות האינטרנט, ממכירות. ובאותה תקופה שפלה במשרד, העסק הכניס לנו הרבה יותר מהמשכורת שלי, כך שהחרב הכלכלית לא הייתה לי על הצוואר. המכירות באינטרנט לא עניינו אותי באותה תקופה, עירוניות כן. אבל העבודה דרך האינטרנט יכלה לשחרר אותי מהמסגרת שכל כך שנאתי. לתת לי את החופש שייחלתי לו.\nבחרתי בחופש.\nתוך 4 חודשים עזבתי את משרת החלומות שלי בתכנון ערים. חזרתי לכתוב ולעבוד על עסק המכירות המשותף.\nכתבתי על עירוניות, והתחלתי לכתוב גם על חופש. על חיים חופשיים.\nכתיבה היא קודם כל תרפיה עבורי.\nעבדתי יחד עם ירון על עסק המכירות. רק שהפעם, בניגוד לחיפוש אחר \u0026ldquo;משרת החלומות\u0026rdquo;, עבדתי כדי להשיג את החופש הפיזי שלי, ולא כדי לחפש את הסיפוק בעבודה. ואכן לא כל העבודה הייתה מרגשת ומספקת. חלקה הייתה טכנית למדי. ולא הכל היה ורוד בחופש הזה.\nאפילו שבבוקר יכולתי לעשות הליכה ליד הים, לישון צהריים, ולעבוד איפה שבא לי, הרגשתי חוסר במשהו.\nלקח זמן עד שגיליתי עניין בכל עולם העצמאות הזה, שאנשים אוהבים לקרוא לו \u0026ldquo;יזמות\u0026rdquo;, ושלפעמים נראה כל כך זוהר ומושך מבחוץ.\nאבל לפחות הייתי חופשייה. ואז הייתה לי הארה לגבי עצמי – זה לא מה שאני עושה. זה האיך. איך אני חיה כלומר, אם אני צריכה לבחור בין לעשות את מה שהכי מעניין, מספק ומרגש אותי לבין אורח החיים והאופן שבו אני חיה, אני בוחרת קודם כל באורח החיים. את השאר כבר אמצא אחר כך.\nהאפשרות לעבוד דרך האינטרנט ולייצר לעצמי את הכנסה, מאפשרת לי את אורח החיים הזה.\nבתוך התחום הזה של \u0026ldquo;עבודה דרך האינטרנט\u0026rdquo; אני מחפשת ומוצאת את מה שהכי מלהיב ומספק אותי. מי בכלל חשב שאהנה לבנות \u0026ldquo;פאנלים\u0026rdquo; (Funnels ולא פאנלים של בניין :))\nאני מחפשת ומוצאת איך להפוך את הכתיבה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ולא רק כתחביב. אני מחפשת ומוצאת איך לחיות באורח החיים שאני בוחרת וגם לעשות את מה שאני אוהבת ואפילו לקבל על זה כסף.\nכן, אני אני לא מוכנה להתפשר, אני רוצה את הכל. כי חיים פעם אחת, וכדאי שזה יהיה מדהים, לא?\nהבחירה הזו קודם ב-\u0026ldquo;איך\u0026rdquo; ורק אז ב\u0026quot;מה\u0026quot;, גרמה לי ללכת בדרך אחרת מהמקובל.\nזו דרך של חיפוש, התנסות וטעיה. לעיתים קרובות זה חיפוש על דרך השלילה. זו כנראה הדרך הארוכה יותר יותר, הפופולארית פחות, אבל זו הדרך שלי.\nוזה עובד.\nכבר שנה וחצי שלא היה יום אחד שהייתי במקום שאני לא רוצה להיות בו.\nאין לי יותר את תחושת המועקה הזו, כי אני מרגישה חופשיה.\nומה לגבי הקריירה באדריכלות אתם שואלים?\nעדיין קשה לי להגיד בוודאות שלא אעסוק בזה בעתיד. בעיקר בגלל העלות השקועה. אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות –\nה \u0026ldquo;מה\u0026rdquo; שאני עושה יכול להשתנות, וזה בסדר.\nעבורי מה שקובע, הוא קודם כל ה-איך. הפוסט הזה מוקדש לחבר יקר שהלך לעולמו בטרם עת. היה לנו קשר מיוחד, על אף שהיה בגיל של אבא שלי. לפני שנסעתי לגור בפאריז אחרי הצבא, הוא קנה לי את הספר \u0026ldquo;ההרצאה האחרונה\u0026rdquo;, ובהקדשה שכתב לי, היה הציטוט הזה של רוברט פרוסט.\nTwo roads diverged in a wood and I – I took the one less traveled by, and that has made all the difference.\n– Robert Frost\nתודה ג\u0026rsquo;ונס, שעודדת אותי לבחור בדרך האחרת.\n\u0026ldquo;כבר הרבה זמן שאני רוצה לעשות שינוי…\u0026rdquo;\nאולי כבר חשבת בעבר על הרעיון לחשב מסלול מחדש, אבל משהו עצר בעדך. אולי נדמה לך שזה כבר מאוחר מידי כי כבר השקעת שנים במשהו אחר? או שעודף האפשרויות רק מבלבל אותך? אולי זה הפחד להתחיל עוד משהו ולגלות שזה לא זה? ואולי פשוט לא היה מי שיכווין אותך וייתן לך את הביטחון ואפילו האומץ להתחיל להגשים את החלומות שלך.\nבדיוק בשביל זה הקמנו את התכנית – **חישוב מסלול**כדי למצוא ביחד איתך **את הכיוון שלך, את מה שבאמת מעניין אותך לעשות.**כדי לעזור לך לגבש תכנית ולהתחיל לנווט בעצמך לאן שחלמת להגיע.\nאם מעניין אותך לשמוע עוד אפשר לקרוא על התכנית בהרחבה כאן\nפוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: 5 תפיסות שכדאי להשתחרר מהן כדי לא לפספס את החיים\nלמה החלטנו להפוך לנוודים דיגיטליים ואיך הוצאנו את זה לפועל\nלזרוק רעיון נועז לאוויר\nכל הדרכים לעשות כסף באינטרנט – עושים סדר בבלאגן\n19 דברים שלמדתי ב-2019 השנה הראשונה למסע הנוודות הדיגיטלית שלנו\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/the-question-that-make-all-the-difference/","summary":"\u003cp\u003eלפעמים כל מה שאנחנו צריכים זו רק זווית אחרת של התבוננות על החיים, ואז הכל מסתדר. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהתובנה הכי גדולה שלי בחיים הגיעה בעקבות \u003cstrong\u003eניסוח קצת שונה של שאלה מהותית\u003c/strong\u003e. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eשאלה שגרמה לי להבין מה עושה לי טוב. שאלה שהביאה אותי להתפטר ממשרת החלומות שלי ולבחור בסגנון חיים קצת אחר. \u003c/p\u003e","title":"שאלה אחת שגרמה לי לצאת מהמירוץ ולבחור באורח חיים שונה מהמקובל"},{"content":" האם יכול להיות דבר רדוד יותר מאשר אמונתם של אלה המתפארים בידיעת הבאות? הם טורחים ומשקיעים מאמץ רב כדי שיוכלו לחיות טוב יותר: הם מתכוננים לחיים במחיר החיים עצמם! את יעדיהם הם מציבים הרחק בעתיד, אלא שדחייה כזאת דינה בזבוז נחרץ של החיים: היא מושכת מידיהם כל יום בראשיתו, היא חוטפת מהם את ההווה בהבטחת עתידות. המכשול הגדול ביותר העומד בפני החיים הוא הציפייה: היא תלויה ביום המחר ומאבדת את היום הזה. מה שמופקד ביד הגורל אתה מנסה לקבוע, מה שבידך שלך אתה שומט. לאיזו תכלית תכוון? למה תשאף? כל הדברים העתידיים לבוא נתונים באי ודאות: חייה את חייך לאלתר.\n– לוקיוס אנאיוס סנקה. על קוצר החיים\nמטרות ויעדים הם דבר מבורך. הם גורמים לנו לקום בבוקר, מניעים את האנרגיה ודוחפים אותנו קדימה. אבל באותה המידה שהם מזון החיים, הם גם יכולים להרוס חיים אם לא עושים בהם שימוש נכון. מה זה שימוש לא נכון? סנקה היטיב להגדיר את זה כהצבת יעדים הרחק בעתיד, כזו שבאה על חשבון ההווה. כזו שמכניסה אותנו לאשליה הפרדוקסלית שהעתיד, שאינו בשליטתנו, חשוב מן ההווה שבידינו. הנה 5 רמזים שיכולים להצביע על כך שאתם עושים שימוש לא נכון במטרות שלכם. אם אתם רואים את עצמכם באחת מהן או יותר, אולי כדאי לכם לחשוב אם זה באמת מה שאתם רוצים עבור החיים שלכם.\n#1 מסתכלים על מבוגרים בפנסיה ומקנאים נדמה לכם שאנשים מבוגרים בפנסיה נהנים מהחיים יותר מכם? אם זה המצב אז אולי כדאי לעשות חושבים. אנשים בפנסיה ככל הנראה באמת נהנים מהחיים, כי הם לא כבולים לשום עבודה, הם חופשיים ועושים מה שטוב להם, ממלאים את יומנם בחוגים, בהעשרות, במפגשים חברתיים, בנסיעות לחו\u0026quot;ל. יש להם זמן לנוח צהריים, לאכול בריא, להתאמן, לפתח תחביבים. אבל רגע, למה כל הטוב הזה שמור רק לאנשים בפנסיה? האם אנחנו לא רשאים להינות מהחיים גם בגיל 30?\nההורים והחברים של ירון ושלי אומרים לנו לפעמים שאנחנו \u0026ldquo;חיים כמו פנסיונרים\u0026rdquo;, או שאנחנו חיים \u0026ldquo;מהסוף להתחלה\u0026rdquo;. אתם מבינים את האבסורד? החברה מצפה שרק בערוב חיינו נתחיל להינות מהחיים, להגשים חלומות, \u0026ldquo;לחיות טוב\u0026rdquo;. אבל האם מישהו ערב לכך שבגיל 60 נוכל להינות מהחיים בבריאות טובה? מישהו מבטיח לנו שבכלל נגיע לגיל 60? ירון ואני החלטנו לפני שנתיים שאנחנו לא לוקחים את הסיכון, שאנחנו חיים כל יום ולא דוחים כלום לפנסיה. החיים קורים עכשיו, וכדאי לחיות אותם במלואם. כי אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר. #2 עובדים קשה מידי כי \u0026ldquo;עכשיו זה הזמן\u0026rdquo; \u0026ldquo;אהנה מהחיים עכשיו קצת פחות אבל אוכל לפרוש מוקדם בראש שקט\u0026rdquo; כמו שהקונצנזוס הוא להתחיל לחיות טוב בפנסיה, כך גם ההסכמה היא שבין גיל 30-40 צריך לעבוד קשה, כי עכשיו זה הזמן בעודנו מלאי אנרגיה, כוח ומוטיבציה. אם אתם בין גיל 24-40 סביר להניח שזה ה- State Of Mind שלכם כרגע. אני בהחלט מסכימה עם הגישה שזה זמן טוב לעבוד ולהתבסס כשאנחנו צעירים אנרגטיים ובתקווה בריאים. אבל! יש לעבוד קשה עם תמורה הולמת, ויש לעבוד קשה – בעיקר על עצמנו. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אותה עבודה קשה היא לשבת מול מחשב 9-12 שעות ביום תמורת 15 אלף ש\u0026quot;ח בחודש? זו שאלה קשה להתמודד איתה, אני יודעת. אבל כדי לעשות שינוי תפיסתי צריך להתמודד עם שאלות לא פשוטות. התחילו בלשאול את עצמכם: האם העבודה הקשה שלי עכשיו באמת מבטיחה את עתידי? האם היא מקדמת אותי לעבר חלום מוגדר? האם היא מכניסה לי מספיק כסף לחשבון הבנק? אם התשובות שלכם לשאלות הללו היא כן, אז לפחות יש תמורה לעבודה הקשה שלכם, אבל עכשיו תצטרכו להתמודד עם השאלה הבאה:\nהאם אתם מזניחים את עצמכם או תחומים אחרים בחייכם ומרכזים את כל הזמן והאנרגיות שלכם בעבודה? אם פה התשובה היא כן, אז אתם ככל הנראה שייכים למה שאני מכנה שיטת העבודה בטור. אנשים שעובדים בתור נוהגים להתרכז בתחום אחד בחיים ולהגיע למיצוי שלו לפני שיעברו לתחום הבא. בחברה שלנו זה לרוב קורה בתחום הקריירה: \u0026ldquo;אעבוד קשה עד שאתבסס מספיק ואז אתפנה להקים משפחה, לפתח את התחביב הגדול שלי, להוציא לפועל נסיעה שתמיד חלמתי עליה וכן הלאה\u0026rdquo;.\nואני חושבת, שדווקא התקופה בחיים שבה אנחנו כל-כך אנרגטיים צריכה להיות מוקדשת להתפתחות שלנו, להגשמת חלומות, לנסיעות, להרפתקאות ולהתנסויות שלא נוכל לעשות אחר-כך, מהסיבות שציינתי בסעיף הקודם – אף אחד לא מבטיח לנו שכשכבר נחליט לעשות את כל אלה הגוף והמוח שלנו יעמדו לרשותנו.\n#3 שמים את התחביבים וההתפתחות האישית בסוף \u0026ldquo;הלוואי והיה לי זמן לקרוא ספרים\u0026rdquo; או \u0026ldquo;אני מתה לחזור לרקוד אבל לא מוצאת זמן..\u0026rdquo; לאחרונה אני שומעת חברים שלנו שאומרים שהם עוד שניה מגיעים לנקודה בעבודה שבה יתפנה להם זמן לחזור להתאמן או להתחיל לקרוא ספרים או לקחת קורס העשרה. אבל למה בעצם לא לפנות עכשיו זמן לדברים שאתם יודעים שנכון לכם לעשות? ברוב הפעמים האמירות הללו הן דחיינות. סדר עדיפויות הוא לא דבר שמשתנה מעצמו, צריך להחיל אותו. ונחשו מה? העבודה לא נגמרת לעולם.\nאם לא תפנו כבר היום מקום לדברים שחשוב לכם לעשות, הם לא יגיעו בעצמם בעתיד, לא בעוד חודש וגם לא בעוד שנה.\nאחד הדברים הכואבים בעיניי הוא שהחברה הרגילה אותנו לחשוב שהשקעה בעצמנו ובתחביבים שלנו היא מותרות. מי ש\u0026quot;מבלה\u0026quot; יותר מדי זמן בפיתוח אישי עשוי להיתפס כעצלן, נהנתן ומפונק.\nשנים חלמתי להתחיל לכתוב בלוג. פינטזתי על זה כל כך הרבה פעמים, ואיכשהו תמיד לא מצאתי את הזמן הנכון – הייתי עסוקה מידי עם הלימודים, אחר-כך עם העבודה ובכל פעם שכבר שקלתי להתחיל, הצער על כך שלא התחלתי כבר לפני 5 שנים, עיכב אותי עוד. ואז, שבוע אחרי שהתפטרתי מהמשרה הראשונה שלי כאדריכלית שכירה התחלתי לכתוב, ותוך 3 חודשים הרמתי את הבלוג הראשון שלי שפתח בפניי עולם חדש נפלא.\nכשאנחנו דוחים את התחביבים שלנו, אנחנו למעשה מגבילים את ההתפתחות האישית שלנו בכל התחומים. מה שמכונה \u0026lsquo;תחביב\u0026rsquo; יכול להפוך להרבה יותר מהמילה הלא מחייבת הזו, שאני מאוד לא אוהבת. והנה עוד קונבנציה שהורגלנו בה – את התחביבים שלך תשמרי לשעות הפנאי. מזה בכלל המונח הזה שעות הפנאי? זה נשמע כמו שעות מאוד מיותרות ביום, אז לא פלא שאנחנו דוחים את התחביבים שלנו לפנסיה. כדאי להבין שהשקעה בתחביב היא השקעה באפיקים נוספים בחיים, ויש לה יכולת לא רק להעשיר את העולם הרוחני שלכם, אלא גם את העולם המקצועי שלכם. איך? על ידי רכישת מיומנויות חדשות ופיתוח אפיקים לא צפויים שעשויים לגרום לכם לשנות כיוון בקריירה או אפילו להשתלב עם התחום המקצועי שלכם וליצור יחד נישה ייחודית. יש המון פסיכולוגים מצוינים, אבל פסיכולוג שמפתח את הכישרון המוזיקלי שלו יכול לפרוץ קדימה מעצם זה שייצר נישה ייחודית שמשלבת בין פסיכולוגיה למוזיקה. אז אם הסיבה שאתם נמנעים מלפתח את התחביב שלכם היא כי אתם עסוקים במרדף המקצועי-קרייריסטי, תחשבו שהתחביב הזה יכול להעיף לכם את הקריירה למקומות לא צפויים שיכולים להתברר כהרבה יותר טובים ועם פוטנציאל מיצוי והצלחה הרבה יותר גדול.\nהרעיון הזה מועבר בצורה מעולה בספר The Concise Mastery של Robert Greene.\n#4 לוקחים החלטות בשם העלות השקועה \u0026ldquo;כבר השקעתי בתואר הזה 4 שנים אז כדאי שכבר אשלים את הסטאז\u0026rsquo;\u0026hellip;\u0026rdquo; הנטייה של רובנו היא להגיד לעצמנו משפטים בסגנון כבר הגעתי עד הלום, כבר השקעתי, אז עכשיו לזרוק את הכל לפח יהיה חבל. אנחנו עושים את זה בחיים בדברים גדולים כמו החלטות של שנים וגם בקטנות. בטח רובכם תוכלו להזדהות עם התרחיש הבא: אתם מחכים הרבה זמן לאוטובוס וכבר עומדים לאחר. שוקלים אולי לקחת מונית, אבל אומרים לעצמכם שהאוטובוס בטח עוד שנייה יגיע, וכבר חיכיתם את כל הזמן הזה אז עכשיו לקחת מונית יהיה חבל…\nלתופעה הזו יש שם – היא נקראת עלות שקועה והיא הטיה (וגם הטעיה) קוגניטיבית כי היא מונעת מאיתנו להתנתק ממה שהיה עד עכשיו ולבחור את הדבר הנכון לנו בנקודת הזמן הנוכחית. בדיוק כמו סטודנט למשפטים או לחשבונאות שכבר למד 3 או 4 שנים ויודע שהמקצוע הזה הוא לא מה שהוא באמת רוצה לעשות, אבל ההשקעה של העבר גורמת לו לחשוב שיהיה חבל לא לסיים את הסטאז\u0026rsquo;.\nאני לא באה להגיד שאנחנו צריכים לעשות רק את מה שנוח לנו באותו הרגע בלי חשיבה קדימה, אבל אנחנו כן צריכים להיות מודעים למקום שממנו נובעות הבחירות שלנו. ולא כדאי שעלות שקועה תהיה אחת מהן אחרת אנחנו עלולים להתעורר מאוחר מידי, לוותר על הזדמנויות ולמצוא את עצמנו בכיוון אחר לגמרי ממה שתכננו.\nאני סיימתי תואר של 5 שנים באדריכלות, וכדי להיות אדריכלית בעלת רישיון נדרשתי להשלים 3 שנים נוספות של התמחות בתנאים דרקוניים, במשכורות שהן בדיחה ובעבודה אפרורית למדי. אחרי תקופה של 10 חודשים במשרד אדריכלים עשיתי חושבים מחדש, והחלטתי שלהעביר ככה עוד שנתיים וחודשיים יהיה פשוט בזבוז משווע של שנים טובות מחיי, שנים שבהן אני יכולה לפרוח בכל מיני כיוונים.\nהרגשתי שיש לי לתת לעולם הרבה יותר מ-9 שעות ביום של שרטוט באוטוקד, שגם לא השאירו לי זמן או כוח לפתח משהו בשעות שאחרי העבודה. להשלים את הסטאז\u0026rsquo; הזה היה נראה לי כמו הקרבה עצומה של השנים הבאות, אבל בכל זאת ניקרה בי המחשבה שאם כבר למדתי קשה 5 שנים והשלמתי כבר כמעט שליש מההתמחות אז אולי כדאי לי להתאמץ עוד קצת, לוותר עוד קצת, להמתין עם הדחף שלי להגשמה עוד קצת כדי לקבל את הרישיון הזה, שאני בעצם לא יודעת מה אעשה איתו בהמשך.. כמובן שקיבלתי החלטה שלהשלים את ההתמחות יהיה בדיוק הדבר הלא נכון עבורי לעשות. (והחלטתי שגם לעבוד במשרה מלאה אני לא מוכנה יותר. על איך אפשר אחרת קראו כאן.)\n#5 דוחים חלומות לאחר-כך \u0026ldquo;יש לי חלום לעשות טיול מסביב לעולם! יום אחד אני עוד אעשה את זה..\u0026rdquo; מה עוצר אתכם מלהגשים חלום כל-כך ישים כמו טיול מסביב לעולם או לעבור לחיות בחו\u0026quot;ל במשך שנה? האם זו העבודה? אולי הילד שבדרך? המשכנתה שאתם צריכים להחזיר? בן או בת הזוג שבדיוק התחילו ללמוד?\nאני חושבת שאף אחד מאלה לא באמת מעכבים אותנו מלהגשים את החלומות או הדברים שאנחנו מאוד רוצים לעשות. הדבר היחיד שכן מגביל אותנו הוא התודעה שלנו, המחשבה שלנו שכבולה בתכתיבים חברתיים, במידע שגוי שעובר בעל-פה על איך צריך לחיות את החיים. הפחד שזה לא הזמן הנכון, שזה משהו שצריך להרוויח או \u0026lsquo;לקרוע\u0026rsquo; את עצמנו מספיק קשה בשביל שתהיה לנו לגיטימציה להשלים אותו. למי אתם באמת מפחדים לתת דין וחשבון? לסביבה או לעצמכם?\nהסביבה היא החלק הכי פשוט בעיניי. הרבה יותר קשה להודות בפני עצמנו איך אנחנו רוצים לחיות את החיים שלנו. זה דורש שינוי מחשבתי הדרגתי אך ממוקד. זה דורש לשנות את התפיסה הרווחת למה שצריך לעשות ומתי צריך לעשות שדבקה ברובנו, זה דורש לשחרר את רגשות האשמה כלפי עצמנו. וזה דורש הקשבה עמוקה פנימה.\nבוקר אחד לפני כחצי שנה פגשתי את אורי גלר. שנייה אחרי שהוא כופף לי כפית, הוא התעניין מה אני ובן זוגי עושים בחיים. עניתי שבן זוגי עובד בהיי טק ואני אדריכלית, שיש לנו גם עסק עצמאי ואנחנו חולמים לגור ולעבוד באמצעותו בחו\u0026quot;ל תקופה. ואז הוא אמר לי משפט יפה:\n\u0026ldquo;If you can be there with your mind, you can be there with your body.\u0026rdquo;\n4 חודשים אחר כך כבר היה לנו כרטיס טיסה למזרח בכיוון אחד. אחרי שנתיים של התבשלות עם השאלות – איך אנחנו רוצים שהחיים שלנו ייראו? איך אנחנו רוצים לעצב את החיים שלנו, ומה הדברים שחשובים לנו, אנחנו משוחררים (כמעט) מאותן מוסכמות חברתיות על מה \u0026lsquo;צריך\u0026rsquo; לעשות ומתי ונוסעים לתקופה בלתי מוגבלת. הסרנו עלינו כבלים פיזיים מיותרים ויוצאנו להרפתקה שחלמנו עליה בשנה האחרונה. הצלחנו לדמיין את עצמנו שם, והצלחנו להוציא את זה לפועל. (עוד על איך עשינו את זה ברשומה למה החלטנו להפוך לנוודים דיגיטליים ואיך הוצאנו את זה לפועל)\nאם ראיתם את עצמכם באחת או יותר מהאמירות הללו, אולי כדאי לכם לעשות חושבים מחדש. זה לא פשוט, כל הדפוסים הללו הם החינוך הרווח בסביבה שבה אנחנו חיים: תקריבו עכשיו ותרוויחו אח\u0026quot;כ. ואני אומרת – יש דרך אחרת. אל תקריבו את החיים שלכם עכשיו כדי שבעוד 20 שנה תוכלו לנוח. בכלל, אל תחפשו לנוח מהחיים, תחפשו לחיות את החיים. אני באמת מאמינה שאפשר לעבוד חכם עכשיו, להציב מטרות ויעדים לטווחים קצרים, כאלה שאפשר לדמיין אותם קורים, לא לוותר על ההתפתחות האישית ולהינות מהחיים שקורים עכשיו. אז בואו ננסה לשנות את דפוסי החשיבה הללו ולהפוך אותם:\nבמקום לחכות לפנסיה – לחיות עכשיו. אין לנו ערבון לכך שנגיע לפנסיה בבריאות טובה והרי חיים רק פעם אחת.\nבמקום לשים גז על הקריירה ולהקפיא מצב בגזרות אחרות – לעבוד יעיל עכשיו וגם לפתח תחומים חשובים אחרים. אל תנהלו את חייכם בטור.\nבמקום להסתכל על תחביב כעל מותרות – הסתכלו עליו כעל השקעה והזדמנות. לפיתוח מיומנויות נוספות יש יכולת להעשיר לא רק את העולם הרוחני שלכם, אלא גם את העולם המקצועי שלכם.\nאל תקדשו החלטות שלקחתם בעבר וכבר אינן רלוונטיות לנקודת הזמן הנוכחית. התבוננו עמוק פנימה ותשאלו את עצמכם מה מניע אתכם. אם זו העלות השקועה – כדי לחשב מסלול מחדש.\nהוציאו לפועל את החלומות שלכם כי לשם כך אנחנו חיים. \u0026ldquo;If you can be there with your mind, you can be there with your body.\u0026rdquo;\n[\n](/posts/i-guess-i-was-wrong/)\n6 דברים חשובים שהבנתי שכנראה טעיתי לגביהם בעסק (ובכלל) ","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-to-not-miss-your-life/","summary":"\u003cblockquote\u003e\n\u003cp\u003eהאם יכול להיות דבר רדוד יותר מאשר אמונתם של אלה המתפארים בידיעת הבאות? הם טורחים ומשקיעים מאמץ רב כדי שיוכלו לחיות טוב יותר: הם מתכוננים לחיים במחיר החיים עצמם! את יעדיהם הם מציבים הרחק בעתיד, אלא שדחייה כזאת דינה בזבוז נחרץ של החיים: היא מושכת מידיהם כל יום בראשיתו, היא חוטפת מהם את ההווה בהבטחת עתידות. המכשול הגדול ביותר העומד בפני החיים הוא הציפייה: היא תלויה ביום המחר ומאבדת את היום הזה. מה שמופקד ביד הגורל אתה מנסה לקבוע, מה שבידך שלך אתה שומט. לאיזו תכלית תכוון? למה תשאף? כל הדברים העתידיים לבוא נתונים באי ודאות: חייה את חייך לאלתר.\u003c/p\u003e","title":"5 תפיסות שכדאי להשתחרר מהן כדי לחיות את החיים במלואם ולא לפספס את החיים"},{"content":"בשנת 2019 ממשנו את החופש והעצמאות שלנו. אחרי שבשנים שלפניה ביססנו עסק אינטרנטי שאיפשר לנו להתפטר ממשרות השכירים שלנו ולהתפרנס 100 אחוז דרך האינטרנט, ב-2019 לקחנו את זה צעד אחד קדימה. ב- 1 לינואר ארזנו יחד את הלפטופים שלנו, נפטרנו מחפצים מיותרים והפלגנו להרפתקה למסע מסביב לעולם. יש כאלה שאוהבים לקרוא לזה \u0026ldquo;נוודות דיגיטלית\u0026rdquo;, אני מעדיפה לקרוא לזה פשוט – מסע.\nבמהלך השנה הזו, נשאלנו לא מעט – אז מה אתם בעצם עושים כל היום? איך יש לכם כסף לכל זה?\nהמסע הזה לא היה טיול תרמילאים, גם לא מסע חיפוש עצמי. פשוט עברנו לחיות את חיינו – עבדנו, למדנו, התפתחנו וטיילנו, ברקע קצת אחר – במקומות שונות בעולם. השתקענו איפה שהיה לנו טוב, ובין השתקעות אחת לאחרת זכינו לטייל במקומות שלא היינו מגיעים אליהם אחרת. גרנו בתאילנד, וייטנאם, ודרום אפריקה, וטיילנו ביפן, טאיוואן ומערב אירופה. מה שאפשר לנו את המסע החופשי הזה בעולם הוא העסק האינטרנט שירון ואני מנהלים מאז תחילת 2017. עסק שאנחנו יכולים לנהל מכל מקום בעולם, כאשר התנאי היחיד הוא Wifi.\nכשרק הרמנו את העסק, כל המטרה שלו הייתה השלמת הכנסה למשכורות השכירים שלנו, אבל עד מהרה העסק גדל והתכניות השתנו. ברגע שהבנו שעסק אינטרנטי יכול להקנות לנו את החופש לעצב את חיינו כמו שאנחנו רוצים – בחרנו בחופש. ויתרנו על קריירה במקצועות שרכשנו באוניברסיטה, ואפשר לומר שמאדריכלית ומהנדס – הפכנו לאנשי מרקטינג, שפועלים בעולם המקוון.\n….\nאומרים שהדברים שאנחנו לומדים מהדרך, מתגלים לנו רק בדיעבד. ועכשיו ממבט לאחור על שנת 2019 אני יכולה להגיד שאני מסכימה עם זה. שנת המסע הזו לימדה אותי דברים חשובים על העולם, על העסק ועל החיים. אלו הדברים העיקריים שלמדתי על החיים ועל העסק בשנת 2019. שנת המסע הראשונה של ירון ושלי: 1. על החשיבות של המסע לפני שיצאנו למסע, וגם מידי פעם במהלכו, תהינו – למה אנחנו עושים את זה? מה החשיבות של המסע בעולם? ידענו שהתשובה היא החוויה. אבל חוויה היא מילה קצת ערטילאית. לאחרונה הבנתי שמה שהמסע נותן לנו, מתגלה רק אחרי שיוצאים אליו.\n2. שהמשאב הכי יקר הוא הזמן בשנה האחרונה הרגשתי שחוויתי כל יום במלואו. שהייתי האחראית היחידה לזמן שלי. תמיד ידעתי שזמן זה המשאב הכי חשוב, אבל אף פעם לא ממש הפנמתי את זה. עכשיו אין דרך חזרה, לעולם לא אתן לחיי לעבור לידי. 3. שעיקרון הריבית באמת עובד עיקרון Slight Edge אומר שהפעולות היומיומיות שנראות לפעמים לא משמעותיות, או \u0026ldquo;לא מזיזות את המחט\u0026rdquo;, נצברות, כמו ריבית. עם הזמן העקביות משתלמת. כך נוכחתי לגלות עם הבלוג הזה שאתם קוראים, שרק לפני שנה עלה לאוויר והיום הוא כבר מונה מעל 60 פוסטים.\n4. שלעשות משהו שאנחנו לא נהנים ממנו לא מחזיק מעמד שבמקום לנתב את המאמץ לשכנוע עצמי שזה בסדר, כשבפנים יודעים שזה לא, עדיף להשקיע את הכוחות במציאה של מה כן.\nכמו שלא הצלחתי לשכנע את עצמי שטוב לי להיות שכירה במשרד אדריכלים, כך גם לא הצלחתי לעבוד על עצמי שאני נהנית מדברים מסוימים בעסק שלנו. זה הכריח אותי לחפש מה כן מעניין אותי במה שאנחנו עושים.\nאחת המטרות שלי ל-2020 היא לעשות יותר ממה שמלהיב ומעניין אותי, ו\u0026quot;להוציא החוצה\u0026quot; את הדברים הטכניים שמישהו אחר יכול לעשות במקומי.\n5. שלמצוא את מה שנועדנו לעשות זה לא מיתוס שהייעוד הזה מורכב ממה שאני אוהבת לעשות, מהנטייה הטבעית שלי, וממה שאחרים יגידו שאני טובה בו. שהייעוד הזה קיים אצלנו עמוק בפנים, אבל לרוב מדוכא על ידי ציפיות החברה. אני לא חושבת שנועדתי להיות אדריכלית, והשנה הצלחתי להודות בכך. זה לא פשוט לי אחרי שהשקעתי במקצוע 5 שנות לימוד אינטנסיביות ועוד שנה וחצי של עבודה. אני כן חושבת שנועדתי לחשוב, לנתח, לכתוב וליצור.\n6. שאני רוצה להיות חלק פעיל בעידן האינטרנט אנחנו חיים בעידן הכי מאפשר מאי פעם. לא לנצל את האינטרנט בעיקר בהיבט העסק זה לפספס הזדמנויות לצמיחה סקיילבילית. אני מאמינה שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים פינה באינטרנט, בצורה כלשהי. חלק בלתי נפרד מעולם האינטרנט זה לדעת אונליין מרקטינג.\n7. שאונליין מרקטינג בעצם מרתק אותי לפני שנה התחום הזה היה מבחינתי אמצעי פרנסה בלבד. הייתי חלק מזה כי היה צריך. היום ירון ואני צוחקים על זה שהייתי עוד אחת מה- VA\u0026rsquo;s שלו. רק אחרי שהתחלתי לקרוא, ללמוד ולחקור בעצמי, גיליתי עולם שלם שהוא הרבה מעבר למה שחשבתי. עולם של אנשים, של פסיכולוגיה, של טכנולוגיה. זה כמו לשים משקפיים ולראות את השכבות שמעבר לפני השטח.\n8. שמה שחשוב זה הברנד האישי שעם כל מה שאנחנו עושים באונליין, האיקומרס, אתרי השירותים וכל מיזם אחר, מה שנשאר בסוף זה הברנד האישי. הדברים האחרים הם זמניים, ברי חלוף. הברנד האישי הוא לתמיד וצריך להשקיע בו כל הזמן.\n9. שחשיבה ביקורתית היא כנראה המיומנות הכי חשובה לא לאכול כל מה שדוחפים לנו בתיאבון. לפתח חשיבה עצמאית, לחשוב על אספקטים אחרים, לבדוק הוכחות ולשאול שאלות הם חלק מהחשיבה הביקורתית. בלי חשיבה ביקורתית, אנחנו טרף קל לכל טרנד חולף, לכל שיטה \u0026ldquo;ניו אייגי\u0026rsquo;ת\u0026rdquo;, לכל גורו שרוצה להתעשר על גבינו. חשיבה ביקורתית היא לא מצרך נפוץ בחברה שלנו, ולכן צריך להתאמץ כדי לתרגל אותה. השנה התחלתי סופסוף לתרגל אותה.\n10. שאין פתרונות קסם. בשום תחום אם היו, כולם כבר היו עשירים, בריאים, חטובים ומאושרים. ואם מישהו מבטיח לכם אחרת זה צריך לעורר בכם חשד (ר\u0026rsquo; סעיף 9). שבשביל כסף, עושר ובריאות צריך לעבוד. על כל אחד מהם בנפרד ולנצח על הכל יחד. בשנה האחרונה, התפתינו מידי פעם להאמין לשיטת דיאטה חדשנית (ולא מוכחת) כזו או אחרת. או שקיימים \u0026ldquo;טריקים\u0026rdquo; שאנחנו לא מכירים לאיך לעשות יותר כסף ויותר מהר. תמיד נוכחנו שהחיפוש אחרי קיצורי דרך שנשמעים מופרכים, הם אכן מופרכים.\n11. ששגרה חשובה לנו גם בחוסר שגרה השנה התנסינו בסגנון חיים שלא הכרנו, שבו 24 שעות מהיממה עומדות לרשותנו ואנחנו צריכים לנהל את הזמן שלנו על גבי הדף הלבן הזה. זה אמנם מבורך, אך לא פשוט. החופש יכול להיות טריקי לפעמים.\nאחד הדברים שעוזרים לנו לשמור על כך שהדברים נעשים, וגם לשמור על השפיות והאיזון – זה שגרה. גם בחוסר שגרה אפשר לפתח שגרה. עוד על הנושא כתבתי בפוסט – האם אנחנו “נוודים דיגיטליים” או חיים חיי שגרה בצ’אנג מיי?\n12. שלעשות כיף זה הרבה יותר כיף כש\u0026quot;מרוויחים\u0026quot; את זה בעשייה כמו שהעוגה יותר טעימה כששומרים אותה לסופשבוע והיין יותר מהנה כשצורכים אותו במאורע מיוחד. הניגוד וההפרדה בין \u0026ldquo;קודש לחול\u0026rdquo; היא חשובה, וזה משחק איזונים ששיחקנו בו הרבה השנה. מצד אחד – בלי מגבלות ומניעות החושים מתכהים ואנחנו נהיים פחות ופחות מסופקים. מהצד השני – מניעה מוגזמת עשויה לגרום לצורך בפיצוי חסר טעם.\n13. שצריך להתאמץ כדי לשמור על קשרים רחוקים שהמגורים במרחק פיזי מהאנשים שיקרים לנו הם ההקרבה הכי גדולה באורח החיים הנוכחי שלנו. שקשרים שחשובים לנו מצריכים יותר השקעה מצידנו. השנה לא עשיתי מספיק כדי לשמור על הקשרים שחשובים לי. אחת המטרות שלי לשנה החדשה תהיה להשקיע יותר ביקרים לי ולנסות לגשר על הפער הגיאוגרפי.\n14. שאפשר לרקום חברויות חדשות גם אחרי גיל 30 בחברה שבה גדלנו, לא מקובל להתחיל לדבר עם אנשים זרים במעלית של הבניין או בבית הקפה, ובטח לא להציע לאנשים זרים להיפגש. הצורך הזה בחברים שנולד עם המעבר רחוק מהחברים בארץ, הביא אותנו לעשות דברים שכאלה.\nהשנה הכרנו אנשים מדהימים מכל העולם, שונים מאיתנו ועם זאת כל כך דומים. הבנתי שאין סיבה לא להכיר חברים חדשים לכל אורך החיים. זה פשוט הרבה יותר מעניין.\n15. שעשייה שמלווה בלמידה זה המפתח להישגים לאורך השנה, בתקופות שבהן עבדנו ברצף בלי ללמוד או למדנו בלי ליישם, הרגשנו שמשהו חסר. הרעיונות הכי טובים שלנו לעסק הגיעו בתקופות בהן שילבנו בין עשייה ללמידה. הרצאה בערב במקום סדרה, או קריאה של ספר רלוונטי ושמיעת פודקאסטים, אלו הבחירות שמביאות אותנו להישגים שנוכל להתגאות בהם.\n16. על ההבדל בין משאלה לאמונה באחד הפודקאסטים ששמעתי השנה, דובר על ההבדל בין משאלה לאמונה. לכולם יש משאלות, אבל לא לכולם יש אמונה. בעוד שמשאלה היא תקווה למשהו שתלוש מהמציאות הנוכחית שלנו, אמונה היא המרכיב ההכרחי במימוש הרצונות, החלומות והשאיפות שלנו.\nאמונה צריכה ללוות את המעשים האקטיביים שלנו בדרך להגשמה והמימוש.\n17. על ההבחנה בין מומנטום לעקביות נהגתי לייחס חשיבות גדולה מידי למה שנקרא – מומנטום. זה בא לידי ביטוי בכל מיני תחומים, בכתיבה למשל, נהגתי להגיד לעצמי שאני צריכה להיות במומנטום חיובי של כתיבה. לפעמים נמנעתי מלהתיישב לכתוב אם לא הייתי ב\u0026quot;מוד\u0026quot; הנכון, אם לא הייתי בתוך הדבר הזה – מומנטום.\nלא מזמן שמעתי משפט יפה שאמר שמומנטום מוערך יתר, שכדי להגיע להישגים מה שצריך זה לדבוק בתכנית בעקביות וברציונאליות. עם ההסתכלות הזו בחודשים האחרונים אני ניגשת למלאכה בהקלה – אני לא תלויה בגורם שמימי שנקרא \u0026ldquo;מומנטום\u0026rdquo;.\n18. שאם משהו לא עובד ברוב המקרים צריך לשנות את הסיסטם שבמקום להלקות את עצמנו על הכישלון, צריך לנסות דרך אחרת. לרוב אפשר למצוא דרך טובה יותר שתעבוד.\n\u0026ldquo;איך זה היה נראה אילו זה היה פשוט?\u0026rdquo; הוא המשפט שהסתייענו בו הכי הרבה השנה.\nולסיום - 19. שיותר קל לחתור לסיפוק מאשר לאושר אושר הוא מונח עמום מידי. לסיים את היום בתחושת סיפוק (Fulfillment), זו מבחינתי תחושת האושר. זו התחושה שגורמת לי ללכת לישון עם חיוך על הפנים. בימים שבהם הרגשתי חוסר בה, הרגשתי פחות טוב, פחות אושר. שנת 2019 זו השנה שבה חוויתי הכי הרבה ימי סיפוק. ואני מאחלת לעצמי ולכם, לחוש אף יותר ימים כאלה בשנה הבאה. ובעשור החדש שמביאה איתה 2020.\nמה הדברים שאתם למדתם במהלך 2019? אשמח לשמוע 🙂\nאם אתם רוצים להמשיך לעקוב אחרינו בשנת 2020 הירשמו לניוזלטר שלנו. מה מקבלים? את המייל השבועי ממתקים של שישי ואת הפוסטים החדשים שעולים לבלוג. השנה יהיו יותר פוסטים שעוסקים בעולם האונליין.\nוכמובן, אתם מוזמנים לעקוב אחרי המסע שלנו באינסטגרם.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/the-things-i-learned-in-our-first-digital-nomad-year/","summary":"\u003cp\u003eבשנת 2019 ממשנו את החופש והעצמאות שלנו. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאחרי שבשנים שלפניה ביססנו עסק אינטרנטי שאיפשר לנו להתפטר ממשרות השכירים שלנו ו\u003cstrong\u003eלהתפרנס 100 אחוז דרך האינטרנט\u003c/strong\u003e, ב-2019 לקחנו את זה צעד אחד קדימה. \u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eב- 1 לינואר ארזנו יחד את הלפטופים שלנו, נפטרנו מחפצים מיותרים והפלגנו להרפתקה למסע מסביב לעולם. יש כאלה שאוהבים לקרוא לזה \u003cem\u003e\u003cstrong\u003e\u0026ldquo;נוודות דיגיטלית\u0026rdquo;\u003c/strong\u003e\u003c/em\u003e, אני מעדיפה לקרוא לזה פשוט – מסע.\u003c/p\u003e","title":"19 דברים שלמדתי ב-2019 השנה הראשונה למסע הנוודות הדיגיטלית שלנו"},{"content":"ב- 1.1.2019. יצאנו לאורח חיים של טיול ועבודה מסביב לעולם. יש שאוהבים לקרוא לזה נוודות דיגיטלית.\nיצאנו עם יעד אחד בתור התחלה (תאילנד) ועם הרבה חוסר וודאות: לאן נמשיך משם? כמה זמן יימשך המסע הזה? והאם אורח החיים הזה בכלל ימצא חן בעינינו?\nעם כל חוסר הוודאות הזה, הפלגנו למסע של חיינו. (מוזמנים ליומן המסע שלנו)\nעברה כבר למעלה משנה, ואנחנו עדיין בדרכים. גרים במקומות שונים בעולם, עובדים על העסק האינטרנטי שלנו, מתפתחים ולומדים כל הזמן, חיים את החיים כפי שאנחנו רוצים.\nאבל ההחלטה לצאת למסע לא קרתה ביום אחד. היא הצריכה מאיתנו תקופת הכנה חשובה של כמה חודשים.\nהכנה שהיא גם מנטלית – בגיל 30 לעבור לחיות באורח חיים כל כך שונה מהמקובל, לוותר על המקצועות שרכשנו באוניברסיטה. אני מכנה את זה: \u0026ldquo;להשתחרר מהכבלים\u0026rdquo;.\nוגם הכנה פיזית – ביסוס העסק האינטרנטי שלנו, התפטרות מעבודות השכירים, השתחררות מחפצים, דירה וכו\u0026rsquo;. אני מכנה את זה \u0026ldquo;לקחת פיקוד כל הספינה\u0026rdquo;\nהפוסט הזה מפרט איך הכנו את הקרקע לקראת היציאה לנוודות דיגיטלית.\nאו במילים אחרות:\nאיך השתחררנו מהכבלים, לקחנו פיקוד על הספינה שלנו, ויצאנו להפלגה. ראשית כל, הייתה לנו מטרת על ברורה. שהיא גם האג\u0026rsquo;נדה מאחורי הבלוג הזה –\nלקחת פיקוד ולהיות הקפטנים של החיים שלנו כדי להגיע לשם, הצבנו לעצמנו 3 מטרות משנה:\nלהשתחרר ממחויבות לעבודה ולמקצוע - בעיקר מבחינה מנטלית להשתחרר ממחויבויות פיזיות - דירה, חפצים ובעלויות לייצר הכנסה בלתי תלויה - בלי מעסיקים, בלי מועסקים ובלי שותפים המטרות הללו היוו עבורנו מצפן, בכל פעם שהיינו צריכים לקבל החלטה בתחום כלשהו בחיים, חזרנו אליהן והן עזרנו לנו לנווט אל עבר מטרת העל.\nכך בתוך פחות משנתיים הגענו לממש את המטרות הללו, והן בסופו של דבר מה שאפשר לנו לקנות את כרטיס הטיסה אל עבר המסע הקרוב. כך עשינו את זה בפירוט:\nהשתחררנו ממחויבות לעבודה ולמקצוע מלבד העניין הטכני של ייצור הכנסה עצמאית שתוכל להחליף את עבודות השכירים שלנו, יש את ההיבט המנטלי, שהוא בעיניי החלק הקשה.\nכאדריכלית, הייתי צריכה להשתחרר מהרעיון שחתמתי את גורלי כשקיבלתי את התואר הנכסף ושכעת יש לי ייעוד אחד מרכזי בעולם – להיות אדריכלית. אצל ירון זה היה מעט פשוט יותר, התואר שעשה בהנדסת תעשייה וניהול לא היה מחייב מידי.\nלפני שנתיים, באוקטובר 2016 יצאנו לטיול של 4 חודשים, מעין טיול פוסט תואר. שם התגבשו הניצנים הראשונים ושם התחלנו להבין דבר חשוב ולצערי לא מובן מאליו:\nאנחנו רוצים לעצב את החיים שלנו\nמאז הייתה לנו עוד כברת דרך לעבור. כשחזרנו לארץ הייתי נלהבת ונרגשת להתחיל את דרכי המקצועית בעולם האדריכלות. התחלתי לעבוד במשרד אדריכלים קטן וההתחלה הייתה זוהרת – כל יום למדתי משהו חדש, נהניתי מהשגרה החדשה בעבודה של גדולים.\nאבל כעבור שלושה חודשים ההתלהבות צנחה חופשית, התחלתי להרגיש חנוקה. בתום 10 חודשים עזבתי.\nהמשרה השניה שלי באדריכלות כבר הבהירה לי את הסיבה שאני לא מסוגלת להישאר בעבודה כאדריכלית שכירה – עולם השכירות באופן כללי הוא לא בשבילי ואין לזה קשר למקצוע.\nלקח לי שנה ושמונה חודשים להגיע להבנה הזו תוך כדי ניסוי, תהייה וטעייה. הבנתי שהדבר שהכי חשוב לי, יותר מקריירה ויותר מסטטוס המקצועי, הוא החופש שלי. ואת החופש הזה לא אמצא באף משרד אדריכלים.\nהחלק הקשה הוא להשתחרר מהקונבנציה שחינכו אותנו על פיה – תבחרו לכם מקצוע אחד, ותתמידו בו. זה מלווה אותנו כל החיים, מגיל קטן נשאלנו מה אנחנו רוצים להיות כשנגדל והיה עלינו לבחור דבר אחד בלבד.\nבשלב מאוחר יותר נדרשנו לבחור מקצוע ולהשקיע שנים בלימודים שלו כדי שנוכל להגדיר את עצמנו באמצעותו. וכיום בעולם המבוגרים המוסכמה היא להגדיר את עצמנו קודם כל באמצעות המקצוע שלנו או הטייטל שלנו.\nאבל לי מעולם לא היה לי חלום להיות רק דבר אחד, גם לא אדריכלית. אני רואה היום את אחותי הקטנה שבצבא, מתחילה להיות מוטרדת כי היא לא יודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות בחיים, פסנתרנית? אומנית? אולי מהנדסת מכונות או פרופסורית לפיזיקה?\nאבל למה בעצם היא צריכה לבחור ביניהם? היום אני מבינה שהלחץ הזה לבחור דבר אחד ולהתמקצע בו הוא דרישת החברה, הוא מתאים רק למעטי מעטים, וגם אצל אלו שתמיד היה ברור להם לכאורה מה הם רוצים להיות והגשימו את זה, במוקדם או במאוחר תתעורר השאלה –\nהאם את זה אני רוצה לעשות כל החיים?\nבתקופה שבה אנחנו חיים העולם מלא אפשרויות. אנחנו יכולים להיות כמה דברים בו-זמנית, אנחנו יכולים לרכוש כמה וכמה מיומנויות, לעבוד בכמה שדות, לחיות בכל מיני מקומות. החברה קוראת לדור שלנו דור ה-Y, שזה סוג של שם גנאי לדור של מבולבלים, מפונקים, לא סגורים על עצמם ועוד כל מיני שטויות שכאלה שהכניסו לנו לראש.\nואני חושבת, שאנחנו אכן מבולבלים, אבל מבולבלים מסיבה אחרת – אנחנו רואים את כל האפשרויות שיש לנו בחיים האלה, את כל הדברים שאנחנו יכולים להיות, לעשות ולחוות, אבל אנחנו מתקשים להשתחרר מהמוסכמה החברתית של להיות דבר אחד, לבחור ולהתמיד.\nאני מאמינה שמי שיוצא מהבלבול ואוזר את האומץ להשתחרר מהמוסכמה הכבר לא רלוונטית הזו יתחיל להינות מכל מה שהעולם מציע לנו – וירוויח בגדול.\nאני עדיין צריכה להזכיר לעצמי את זה מידי פעם, בעיקר כשאני מוצאת את עצמי מתנצלת על כך שאני לא הולכת בתלם. יש פיסקה שאני אוהבת מאוד ועוזרת לי להיזכר במה שאני מאמינה:\n“A human being should be able to change a diaper, plan an invasion, butcher a hog, conn a ship, design a building, write a sonnet, balance accounts, build a wall, set a bone, comfort the dying, take orders, give orders, cooperate, act alone, solve equations, analyze a new problem, pitch manure, program a computer, cook a tasty meal, fight efficiently, die gallantly. Specialization is for insects.”\n― Robert A. Heinlein\nהסרנו מעלינו מחויבויות פיזיות לאחרונה, ירון ואני התחלנו לקחת שיעורי צ\u0026rsquo;י קונג. כשתרגלנו אחיזה ביריב המורה שלנו נתן לי עיקרון יפה בלחימה: כשאת אוחזת משהו הוא אוחז אותך חזרה באותה מידה.\nהעיקרון הזה תקף לכל דבר בחיים, כאנחנו מפעילים על משהו כוח הוא מפעיל עלינו את אותו כוח בכיוון ההפוך, זו פיזיקה פשוטה (החוק השלישי של ניוטון). באותה מידה כשאנחנו יוצרים בעלויות על חפצים ודברים פיזיים אנחנו יוצרים לעצמנו מחויבויות, וכשאנחנו יוצרים מחויבויות אנחנו יוצרים מגבלות.\nבינואר 2018 נקראה לדרכנו הזדמנות מדהימה – לגור בבית מפואר בלב יפו העתיקה במחיר דירת ה-45 מ\u0026quot;ר שלנו בתל-אביב. לא היינו צריכים לחשוב על זה יותר מידי, הזדמנות שכזו לוקחים בשתי ידיים.\nאבל באותו שלב ידענו שאנחנו רוצים לצאת להרפתקה בעולם ולכן לצד ההזדמנות המדהימה הזו ידענו היטב שזו עשויה להיות מלכודת דבש – לכן כבר מההתחלה הסכמנו בינינו שלא ניתן להזדמנות הזו למנוע מאיתנו לנסוע.\nההחלטה שלא לתת לדברים פיזיים להגביל אותנו בחיים כוללת גם הזדמנויות לגור בדירות מפוארות.\nכשהתחלנו לספר לחברים ולמשפחות על הכוונה שלנו לצאת להרפתקה מסביב לעולם השאלה הראשונה ששאלו הייתה – ומה תעשו עם הדירה? תוותרו עליה? אבל לא וויתרנו עליה, גרנו בה כמו מלכים במשך שנה בניצול מלא של ההזדמנות אבל גם בידיעה שזה זמני, שזה בסך הכל קירות אבן ושאין לנו כוונה שהקירות האלו ימנעו מאיתנו את החופש המוחלט.\nבמשך 9 חודשים החזקנו גם בדירה שלנו בתל-אביב, עשינו סבלט כדי לשמור את האופציה לחזור אליה ולשמור את הרהיטים והחפצים שלנו. אבל ברגע שהחלטנו לשחרר אותה – היא גם שחררה אותנו.\nזה היה תהליך, המחשבה הראשונה הייתה שאם ניפתר מהדירה אז אולי לפחות נשמור את הרהיטים החשובים, רהיטים שאספנו במשך השנים. אבל עם הזמן הבנו שהספה היא רק ספה והמיטה היא רק אוסף של קרשים. לכן מכרנו ומסרנו את כל החפצים שלנו, שחררנו אותם והשתחררנו מהם וזה הרגיש נהדר.\n“The things you own end up owning you. It\u0026rsquo;s only after you lose everything that you\u0026rsquo;re free to do anything.” Chuck Palahniuk, Fight Club\nייצרנו הכנסה עצמאית ובלתי תלויה לתפיסתנו, כסף הוא אמצעי חשוב. הוא נותן ביטחון, מאפשר להגשים מטרות ולחיות ברמת חיים שאנחנו רוצים.\nאבל חשוב לזכור שהכסף הוא אמצעי ולא מטרה, ואת זה אנחנו מנסים כל הזמן להפנים ולתרגל. המצב האידיאלי מבחינתנו יהיה להכניס מספיק כסף מבלי להשתעבד ועם שאיפה למינימום תלות בגורמים חיצוניים. או במילים אחרות:\nלייצר הכנסה עצמאית שאינה תלויה במעסיק, במקום ובזמן כדי לאפשר לנו חופש מקסימלי\nהגדרנו לעצמנו 3 גורמים שאם נהיה בלתי תלויים בהם, נהפוך לקפטנים של החיים שלנו:\n1 - אי תלות במעסיק או בכל אדם חיצוני הבנו שאנחנו לא רוצים להיות תלויים כלכלית בתלוש המשכורת של המעסיק, ובאותה מידה לא רוצים תלות במועסקים (כמו בעיקרון הצ\u0026rsquo;י קונג – מעסיק ומועסק הם תלות דו-כיוונית).\nגם שותפים אנחנו לא רוצים, כי גם הם באים יחד עם מחויבות.\nלאורך השנה וחצי האחרונות היו לנו עשרות אופציות לשיתופי פעולה, לעמדות ניהוליות בתחום הביזנס שלנו, לתשלום עבור שירותנו ועוד. את כולן שקלנו ולכולן סירבנו מאותה סיבה – אין לנו עניין ליצור מחויבות עסקית כלפי אף אחד מלבד לעצמנו.\n2 - אי תלות במקום פיזי אחת הסיבות ששנינו ויתרנו על עולם השכירות אחרי טעימה קצרה בלבד, היא המחויבות להגיע כל בוקר לאותו המקום, לאותו הכסא, לאותו הדסק.\nמבחינתנו זו הייתה הגבלה נוראית קודם כל של חופש התנועה. הבנו שהגמישות הפיזית חשובה לנו, אנחנו לא רוצים ששום מקום יקרקע אותנו ויגביל אותנו. זו הסיבה שפיתחנו עסק שמאפשר לנו לעבוד איפה שאנחנו רוצים, מכל מקום בעולם.\n3 - אי תלות בזמן אחד הדברים שהכי תסכלו אותי בעולם השכירות, יחד עם הגבלת התנועה היא השעות הקבועות.\nכשהייתי יוצאת מהמשרד בחורף ובחוץ כבר היה חושך וכל החנויות כבר נסגרו. כשאת כל הסידורים הייתי צריכה לבזבז על יום שישי שזה היום האהוב עליי בשבוע.\nוכשלא יכולתי להתראות עם אמא שלי באמצע השבוע כי אני כל שעות היום בעבודה – הבנתי שזה לא מה שאני רוצה בחיים שלי.\nהעסק שיצרנו מכניס לנו כסף גם כשאנחנו ישנים, ואנחנו יכולים לעבוד עליו בכל שעה ביום, לפי מה שמתאים לנו באותו היום.\nהאפשרות לשבת לקפה עם חברה בבוקר, להתאמן בצהריים ולעבוד בערב היא חופש מבחינתנו.\nאז אחרי שהשתחררנו מעבודה וטייטלים מקצועיים – גם פיזית וגם מנטלית, ופתחנו בפני עצמנו עוד ים של אפשרויות – מי להיות ומה לעשות בחיים,\nאחרי שהשתחררנו ממחויבויות לחפצים כמו רהיטים ודירות,\nואחרי שייצבנו לעצמנו הכנסה עצמאית שאינה תלויה באנשים חיצוניים,\nהיינו מוכנים לצאת למסע הנוודות הדיגיטלית שלנו.\nהעולם מאפשר לנו היום להיות גמישים מאי פעם ואנחנו מתכוונים לנצל את זה עד הסוף – להשיט את הסירה שלנו בעצמנו, לאן שנרצה, ובשליטה מלאה על ההגה.\nכי אנחנו הקפטנים של חיינו.\nאם גם אתם רוצים \u0026ldquo;לחשב מסלול מחדש\u0026rdquo; ולהתחיל לנווט את החיים שלכם לאן שאתם באמת רוצים להגיע, אתם מוזמנים להוריד את מפת הניווט החינמית שלנו:\nלהורדת מפת הניווט החינמית שלנו לחצו כאן ואם אתם מתעניינים בכניסה לעולם האפשרויות של הכנסה דרך האינטרנט, אתם מוזמנים לוובינר החינמי שלנו:\nאיך להתחיל לעשות כסף באינטרנט בלי ידע מוקדם (הצפייה חינם) כתבו לי בסוף הפוסט תגובה אם המידע הזה עזר לכם והאם הייתם רוצים להיכנס גם לעולם האונליין.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-we-became-digital-nomads/","summary":"\u003cp\u003e\u003cstrong\u003eב- 1.1.2019. יצאנו לאורח חיים של טיול ועבודה מסביב לעולם. יש שאוהבים לקרוא לזה \u003cem\u003eנוודות דיגיטלית\u003c/em\u003e.\u003c/strong\u003e\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eיצאנו עם יעד אחד בתור התחלה (תאילנד) ועם הרבה חוסר וודאות: לאן נמשיך משם? כמה זמן יימשך המסע הזה? והאם אורח החיים הזה בכלל ימצא חן בעינינו?\u003c/p\u003e","title":"למה החלטנו להפוך לנוודים דיגיטליים ואיך הוצאנו את זה לפועל"},{"content":"48 השעות הראשונות בליסבון גרמו לי להכריז על הבירה הפורטוגלית כאחת הערים האהובות עליי בעולם כולו.\nאולי היו אלו הבניינים הצבעוניים, הכביסה התלויה בחוץ, חנויות הוינטאז\u0026rsquo;, האומנות והמאפיות המקומיות. שילוב מרענן בין איכות לפשטות שאני מאוד אוהבת.\nאולי זו סצנת הנוודים הדיגיטליים העירוניים, שגרמה לבתי הקפה המערביים בעיר להיראות כמו חללי עבודה של WeWork. סצנה שהעידה על מבחר בתי קפה שמגישים קפוצ\u0026rsquo;ינו עשוי במידה הנכונה ומוזלי שמצטלם יפה לאינסטגרם.\nואולי זו בכלל תחושת השורשיות והחיבור לשושלת אבותיי שזיכתה אותי באזרחות פורטוגזית, ובדרכון האירופאי הנכסף.\nאבל התחושות הטובות לא נמשכו יותר מידי זמן. הן התערבבו בשינויים שחלו בנו בתקופה האחרונה, והציפו מחשבות על הנדודים, שמקננות בנו כבר זמן מה.\nכמה זמן עוד נמשיך באורח החיים הזה?\nהעוגה המקומית האהובה עלינו היא רולדת ספוג פשוטה וטריה במילוי וניל, המלאי במאפיות תמיד מוגבל\nכל בניין בצבע. חיפויים שמחים, דלתות ופרטים יחודיים שעושים שמח ברחוב\nזה לא צילום עקום במיוחד, אלו הם שיפועי ליסבון, וזה עוד אחד מתון.\nקפוצ\u0026rsquo;ינו טוב אפשר להשיג רק במקומות המערביים שהנוודים הדיגיטליים השתלטו עליהם, והם השתלטו\nבימים הראשונים ליסבון הרגישה כמו בית.\nמזג האוויר היה מושלם, הגענו לדירה יפה בבניין לשימור ששופץ באופן מהודר. והתחושה שיש כל כך הרבה מה לגלות בעיר והמון בתי קפה שווים לעבוד ולכתוב מהם, גרמה לי להתרגש.\nאבל אז הגיעה הפריצה. והתחלנו להבחין בסוחרי הסמים שבקרנות הרחוב,\nולשמוע את הקבצנים השיכורים והקולניים,\nוהביטחון האישי הרגיש מעורער, גם בדירה החדשה.\nוככל שעבר הזמן העיר סגרה עלינו. גם מטאפורית וגם מילולית.\nוזה חידד לנו עוד קצת, שמה שהיה לנו טוב בעבר, לא מתאים לנו יותר. זו לא העיר, זה אנחנו.\nהרכבות העיליות הן סימן ההיכר של העיר, והן מרשתות אותה בצורה מרשימה, הופכות אותה ליותר נגישה\nמעלית הביקה המפורסמת היא קרון שכל תפקידו הוא להסיע אתכם כ-200 מ\u0026rsquo; ברחוב משופע במיוחד\nהחיים המשופעים של מרכז ליסבון מרכז ליסבון בנויה על 7 גבעות תלולות במיוחד. חלק מהרחובות ממש בשיפוע של 45 מעלות. יש שיגידו שזה מייתר את אימוני הרגליים בחדר הכושר.\nהבניינים במרכז אמנם לא גבוהים, כ-3-4 קומות, אבל השילוב של הרחובות הצרים מאוד והבניה בשיפוע, גרם לנו לפעמים להרגיש קצת בתוך מבוך עירוני.\nעל אף מזג האויר השווה – שמים כחולים ושמש חמימה גם בסוף נובמבר, פיסת השמים היחידה היא רצועה צרה בין הבניינים. ואם כמונו, יצא לך לגור בקומה השנייה של בניין ברחוב משופע, (ו- 90 אחוז מהרחובות הם משופעים) קיימת סכנה תמידית שהשכנה מלמעלה תכבס היום את המצעים שלה, מה שאומר שהיא עתידה לתלות סדין ענק וצבעוני מעל החלון המרכזי שלך, מה שכנראה יגזול את פיסת השמים היחידה שלרשותך. וזה קורה בכל יום שבו זורחת השמש, ואומרים שיש 300 כאלה בשנה, והליסבונאים מאוד אוהבים לתלות כביסה בחוץ.\nמוציאים את הכביסה החוצה. מרכז ליסבון היא צבעונית וקודרת, מוארת וחשוכה והכל באותו זמן.\nבליסבון, בניגוד לערים אירופאיות אחרות שאוסרות את זה בחוק, הכביסה הפכה לסמל תיירותי\nשכונת Chiado. קישוטים של ליל כל הקדושים שנבלעים בצבעוניות הטבעית של הרחוב\nהעליות והירידות התלולות של הרחוב שלנו בליסבון. אימון רגליים בלתי נפסק\nזו לא העיר, אלא אנחנו שהשתנינו אמנם יצא שתיארתי את ליסבון באור לא מאוד חיובי עד עכשיו, אבל אני עדיין חושבת שליסבון היא אחת הערים השוות לביקור. היא כל כך מעניינת ומגוונת גם מהסיבות שהופכות אותה לקשה עבורנו למגורים. לפני כמה שנים כנראה שהייתי מדברת אחרת לגמרי. נהנית מכל רגע שאני גרה במקום כל כך תוסס וצפוף ועירוני. הרי כתבתי בלוג שלם על עירוניות, וערים הן עדיין תופעה מאוד מעניינת עבורי כמבקרת. אבל הצרכים שלנו ממקום מגורים משתנים, אנחנו משתנים, אפילו בקצב די גבוה.\nמנסה לתפוס את קרני השמש החמקמקות לפני שיעלמו שוב מאחורי הבנינים.\nמה שהמסע לימד אותנו על מקום מגורים כבר כמעט שנתיים שאנחנו בדרכים, והמעברים התכופים אפשרו לנו לגור בהמון מקומות מאוד שונים זה מזה. התגוררנו בחלקים שונים של הכדור – מזרח אסיה, דרום אפריקה, מערב אירופה, מזרח אירופה. התגוררנו במרכזי ערים גדולות ובעיירות נידחות. טעמנו צורות מגורים מגוונות – בתי קרקע, קומפלקס מגורים, גרנו בבתי מלון, בדירות נופש ואירביאנבי.\nאחד היתרונות של המסע, שלא היינו מודעים אליו כשרק החלטנו לנסוע, הוא האפשרות לטעום ולבחון איפה עושה לנו טוב. למדנו להכיר את עצמנו בסביבות מגורים שונות.\nאיפה אנחנו בוחרים לגור היא לטעמי אחת ההחלטות הכי משפיעות על החיים שלנו. משפיעה הרבה יותר ממה שנדמה לנו. על הנושא הזה כתבתי על זה פוסט שלם לפני שיצאנו למסע.\nרק לפני שנתיים הייתי משוכנעת שהעיר היא המקום האולטימטיבי לרוב האנשים.\nהיום אני מבינה כמה זה לא נכון.\nהיום אנחנו גם מבינים על שאנחנו צריכים את הגמישות באורח החיים שלנו כדי שאם עוד שנתיים נרצה לחזור להתגורר בעיר, נוכל לעשות זאת. וגם הצורך בגמישות יכול להשתנות.\nספרים שיישארו מאחור. חלק מההקרבה של אורח חיים על מזוודה היא המוגבלות באיסוף מזכרות מהדרך\nגמישות כבסיס לפילוסופיית החיים של החופש אנחנו לא בורחים, אנחנו כמו ציפורים. ירון אמר לי באחת ההליכות שלנו על החוף בדרום צרפת. בדיוק עברה מעלינו להקת ציפורים מדהימה שקישטה את השמים כמו מופע זיקוקים מהטבע.\nאנחנו נודדים לאן שהכי טוב לנו. וזה משתנה. זה משתנה לפי עונה, כי אנחנו אוהבים חום. וזה משתנה לפי התחושה שלנו במקום. כמובן שיש גם את האילוצים הבירוקרטיים, כי העולם עדיין לא מאפשר נסיעות ושהיות חופשיות בכל מקום. (האם זה אי פעם יקרה?)\nכשטוב לנו אנחנו נשארים יותר, כשפחות טוב אנחנו ממשיכים הלאה.\nהגמישות היא מה שמאפשרת לנו את החופש הזה.\nהיא חלק מפילוסופיית החופש שלנו.\nלמרות שחופש זה מונח מאוד מופשט ונתון לפרשנויות רבות.\nאגב, הגמישות היא לא רק במובן הגיאוגרפי, גם במובן העיסוק, במובן התודעתי, במובן הכלכלי. אבל זה לפוסט אחר.\nעיירת הדייגים בדרום צרפת היא מסוג המקומות שמתאימים לנו כרגע. זו עיירת פנסיונרים, שזה קצת תואר שדבק בנו משום מה 🙂\nפלמינגו ורוד בדרום צרפת הוא סימן ההיכר של עיירת הדייגים. מחשבות על חופש, בית ומה שביניהם\nהאם הנדודים הם אורח חיים קבוע? מחשבות על המשך המסע בין דרום צרפת לליסבון, יצא שעברנו 5 דירות בשבועיים.\nואמנם אנחנו כבר מנוסים בקיפול ואריזה של שעה בבוקר המעבר, אבל החודשים האחרונים היו אינטנסיביים במיוחד. רק רצינו להשתקע קצת, להגיע למקום ולהפוך אותו לשלנו. המעבר בין קיץ לחורף אירופאי גם מצריך עוד בגדים למזוודה. ובכלל, אני לא רוצה לחשוב פעמיים על כל חולצה שאני קונה כי אצטרך להיפטר מאחרת, או לוותר על מתנות לאחייניות כי אין איפה לשים אותן. ולא בא לי להשאיר ספרים מאחור כי לפעמים מתחשק לי ספר מנייר ואז אני קונה אותו, ואז באריזה הבאה מגלה שעם כל היומנים והמחברות אין לי מקום לעוד ספר.\nואולי גם מתחשק לי פינה קבועה בבית שבה אוכל לתלות את הגלויות שאספתי מכל הנסיעות שלנו על הקיר ולשבת לכתוב בפינה שלי.\nולהירשם לחוג.\nולשמר את הקשרים החברתיים קצת יותר, ולא לעזוב בדיוק כשהתחלנו להיקשר.\nהשנתיים האחרונות היו מסע מטורף ורקע מדהים להתפתחות שלנו.\nאבל גם ציפורים צריכות לקנן מידי פעם. ואולי הגיע הזמן שלנו לקנן. לפחות עד עונת הנדידה הבאה.\nבשנתיים האחרונות המונח בית קיבל משמעות אחרת ממה שהכרתי רוב חיי. בדירה הראשונה בליסבון\nוהיעד הבא… בינתיים, אנחנו אוטוטו קופצים לביקור בישראל, וכדי להימנע מהבידוד אנחנו קופצים לשבועיים ליעד שונה לגמרי.\nיעד שכנראה לא היינו מגיעים אליו לולא המגיפה העולמית שמאלצת אותנו לחשוב מחוץ לקופסא פעם אחר פעם ולאתגר את הספונטניות שלנו (שגם ככה די משופשפת).\nאז לפני שנשתקע באיזה אי בודד, כנראה שנאלץ לנשוך עוד קצת שפתיים במרקם עירוני צפוף, אבל בצורה שונה לגמרי מליסבון –\nדובאי. מוזמנים להצטרף אלינו למסע באינסטגרם ופייסבוק סטורי 🙂\n[\nהמסע שלנו מתועד בסטורי לאינסטגרם\n](https://www.instagram.com/tal_navot_been/)\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/lisbon/","summary":"\u003cp\u003e\u003cstrong\u003e48 השעות הראשונות בליסבון גרמו לי להכריז על הבירה הפורטוגלית כאחת הערים האהובות עליי בעולם כולו.\u003c/strong\u003e\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאולי היו אלו הבניינים הצבעוניים, הכביסה התלויה בחוץ, חנויות הוינטאז\u0026rsquo;, האומנות והמאפיות המקומיות. שילוב מרענן בין איכות לפשטות שאני מאוד אוהבת.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאולי זו סצנת הנוודים הדיגיטליים העירוניים, שגרמה לבתי הקפה המערביים בעיר להיראות כמו חללי עבודה של WeWork. סצנה שהעידה על מבחר בתי קפה שמגישים קפוצ\u0026rsquo;ינו עשוי במידה הנכונה ומוזלי שמצטלם יפה לאינסטגרם.\u003c/p\u003e","title":"מליסבון לדובאי, ומחשבות על המשך המסע שלנו"},{"content":"את שנת המסע שלנו בדרום מזרח אסיה סיימנו ביעד מיוחד, שעוד לא הפך לפופולארי מידי – טאיוואן. התכנית המקורית הייתה לבלות את החודש וחצי האחרונים באי המיוחד, אבל הדברים לא זרמו כפי שתכננו ולכן שינינו קצת את התכניות.\nלחצו כדי לקרוא למה שינינו את התכניות להמשך ברגע האחרון מכיוון שכבר רכשנו כרטיסי טיסה מטאיוואן ליעד הבא, החלטנו להזמין מלון ל-4 לילות בטאייפה הבירה, ולהפוך את הביקור לחופשה. בלי עבודה, רק בילוי.\nאיך בכלל נראות החופשות שלנו באורח החיים הזה? אחד הדברים שהכי מעסיקים אותנו בעצמאות ובאורח החיים שלנו זה ההפרדה בין עבודה לחופשה. אנחנו לוקחים איתנו את העסק לכל מקום, העבודה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, מהזוגיות שלנו. לכן אנחנו צריכים ליזום את ההפוגות האלו ולהיכנס למוד של חופשה, ללא עבודה.\nבלי עבודה הכוונה היא לתחזוקה שוטפת מינימלית של העסק של כשעת עבודה ביום לכל אחד מאיתנו. זה מאפשר לנו להישאר עם היד על הדופק ולוודא שהכל עובד כשורה. אנחנו אף פעם לא רוצים להתנתק לחלוטין ממה שקורה בעסק.\nכך נראתה החופשה הקולינרית שלנו בטאייפה: הביקור בטאייפה הפך מהר מאוד לביקור קולינרי. \u0026ldquo;שיעורי הבית\u0026rdquo; שעשינו לפני הנסיעה – צפייה בפרקים של גידי ואהרוני בטאיוואן, נתנו לנו את הרעיון של חופשה בסימן טעימות. בשנה האחרונה נמנענו מאוכל רחוב ומטעימות בשווקי הלילה של תאילנד ווייטנאם, כדי לא לשלם אחר כך בקלקולי קיבה למיניהם. בטאייפה לעומת זאת הרגשנו חופשיים לאכול בשווקים וברחוב. למעשה, חיפשנו לאכול רק בשווקים, ברחוב ובמקומות האותנטיים שבהם רואים את מי שמאדה לנו את הדים סאם או אופה לנו את עוגת האננס.\nחוץ מהבקרים שנפתחו בארוחות בוקר מערביות עם קפוצי\u0026rsquo;נו כהלכתו, לא נכנסנו פעם אחת למסעדה. זה פשוט נראה לנו בזבוז לאכול ארוחה שלמה במקום אחד כשאפשר לטעום בכל כך הרבה מקומות שונים. הרבה שעועית מתוקה, מאפים מאודים וג\u0026rsquo;לי מתוק את כל הבקרים פתחנו בבית הקפה המשובח - ACME Breakfast CLUB ואז יצאנו למסע בעקבות המזון\nמקום משפחתי שמכין דים סאם ומאפים נימוחים. זה מסוג המקומות שנהננו לטעום בהם מהמטבח המקומי\nאחד הדברים היותר טעימים שאכלנו - מאפה בצק פילו נימוך במילוי סומסום שחור. חזרנו פעמיים.\nהטאיוואנים אוהבים מאכלים במרקמים שאנחנו לא רגלים אליהם – הרבה סטיקי וג\u0026rsquo;לי. המשקה הכי מפורסם שלהם זה ה – Bubble Tea – משקה תה קר עם חלב וכדוריות טפיוקה מתוקות, שמגישים עם קשית רחבה כדי לשאוב את הכדורונים. זו תרבות שלמה ויש תחרות בין המקומות שמכינים את המשקה הכי טוב. כדי לטעום את המשקה במקומות הכי נחשבים תצטרכו לעמוד בתור של כשעה.\nלא היית בטאייפה אם לא הסתובבת ברחוב עם המשקה הזה ושאבת כדוריות ג\u0026rsquo;לי לגרון.\nעוגת אננס ועוגת טארו הם ממתקים טאיוואניים מסורתיים במרקם קצת גומי רך. הבאנו למשפחות, הם לא התרשמו.\nעוד קצת נשנושי ג\u0026rsquo;לי, הפעם בטעמים - תות, שעועית אדומה ושעועית לבנה.\nבניינים כעורים ורחובות צבעוניים טאייפה היא לא עיר יפה. הבניינים מזכירים בניינים סובייטיים ישנים ומוזנחים שלא טרחו לחדש או לצבוע אותם יותר מידי שנים. עם מזגנים חשופים, ומרפסות סגורות בצורה פיראטית, שגורמים לשיכונים של בת-ים להיראות הרבה פחות גרוע.\nולמרות זאת, טאייפה היא עיר צבעונית ותוססת, לא בזכות הבניינים שלה, אלא בזכות המסחר.\nמסחר הוא מה שעושה את החיים ברחוב, ולא הארכיטקטורה. ויסלחו לי מוריי בבית הספר לאדריכלות. על גבי החזיתות הכעורות הודבקו שלטי מסחר צבעוניים שהפכו את הרחוב למעין ערבוביה בין ישן וכבד לצבעוני וקליל. הניגוד הזה בין החספוס של העיר והאדריכלות הפונקציונאלית, לבין התרבות הפופית עם ההשפעות היפניות הוא מה שמייחד את העיר.\nאפשר ממש להבחין באבולוציה של הבניין, כאשר כל משקוף הוא שונה וכל דייר אטם את החזית כראות עיניו. ואף על פי כן, הבניין מגדיר היטב את הרחוב וקומת הקרקע היא מסחרית ופעילה.\nלא, זה לא תל אביב, זו טאייפה. גם לשם הגיע האסון של בנייני חניונים אימתניים וכעורים. ואף על פי כן הרחוב מלא.\nהגרסה המחוספסת והשלווה של טוקיו? כשהסתובבנו ברחובות טאייפה,הרגשנו שהיא הגרסה המחוספסת והמשוחררת של טוקיו. הכיבוש היפני במשך 50 שנה עד 1945, הותיר פה את חותמו האסתטי, וכנראה גם השפיע על הסטנדרטים הקולינריים הגבוהים. טאייפה היא אלטרנטיבה טובה למי שרוצה להינות ממטבח מצוין ומתרבות פופ גרפית וצבעונית, אבל בקנה מידה קטן יותר, בקצב נמוך יותר ועם פחות חוקים. וגם עם מקומיים שמדברים אנגלית רהוטה ובמחירים זולים יותר מבטוקיו. *אם נושא העירוניות בארץ ובעולם מעניין אתכם, אתם מוזמנים להציץ בבלוג השני שלי – בלוג עירוני. תמצאו שם פוסטים מעמיקים בנושא עירוניות בטוקיו, בצ\u0026rsquo;אנג מאי, בסינגפור ועוד.\nהפשיטו בעיניכם את שלטי הפרסום שהודבקו לחזיתות, הוציאו בדמיונכם את המסחר מהרחובות, וקיבלתם אזור תעשייה משמים בקנה מידה מאיים. פרסומות ומסחר הם אלו שעושים את המרחב הציבורי למה שהוא.\nמזל, ריגוש וילדותיות? או הימורים, נוסטלגיה ואינפנטיליות? אחד הדברים שקשה לפספס בטאיוואן, הם החנויות הצבעוניות למכונות מזל. מי שבעיקר פוקד את אותן חנויות הם דווקא מבוגרים.\nאותן מכונות שהיינו רואים בקיוסקים של שנות ה-90 בארץ, ושמאז אותה התנסות בגיל 9 ב\u0026quot;קיוסק של מאיר\u0026quot; ברעות, הבנתי שעם השקלים שלי אני לא עומדת לזכות בשום בבובת פרווה. ומכונות הג\u0026rsquo;ויסטיק – הן למעשה מכונות הונאה.\nולמרות זאת, הרגשתי צורך עז לחוויה מתקנת מגיל 9, וסחבתי את ירון לאחת מחנויות המזל. החיוך הגדול בתמונה, הוא לאחר שירון זכה על הפעם הראשונה בבובת מיניון קטנה.\nהרגשנו שניצחנו את המערכת.\nאבל כמו בקזינו, אופוריית ה_מזל של מתחילים_ גרמה לנו \u0026ldquo;לכסות\u0026rdquo; על מחיר הבובה ביתר המכונות. הבנתי איך אפשר להתמכר לעניין די בקלות.\nהרגע המתוק שבו עם המטבע שהכנסנו למכונה הראשונה דגנו מיניון.\nקירות שלמים בעיר מכוסים באותן מכונות שמזכירות לי את הילדות של שנות התשעים. ביצת הפתעה מישהו?\nהמכונות של ביצי ההפתעה לעומת זאת, מתפרסות על קירות שלמים בכמה שכבות – מתאים גם לגובה ילדים וגם גישה נוחה למבוגרים. אבל אל דאגה, הילדים אינם מוזנחים בטאיוואן, יש גם מכונות שמיועדות רק להם. החינוך למשחקי מכונות מתחיל כבר בגיל הרך, ובשווקי הלילה אפשר לחזות במחזה הבא: שורות ילדים \u0026ldquo;משחקים\u0026rdquo; בגרסה המכנית של פליפר.\nחוץ מביצי הפתעה ומכונות מזל יש עוד כמה דברים שהחזירו אותי לנוסטלגיה של הילדות. למשל הימים בהם היינו שולחים מכתבים וגלויות בדואר. לקבל מכתב בדואר לווה בתחושה של ציפייה וריגוש שנעלמה כליל בעידן האינטרנט המהיר. אבל הטאיוונים כנראה לא ויתרו על התחושה המופלאה, ושליחת גלויות היא דבר שמקובל ומוצע בחנויות יעודיות ובבתי הקפה. החנות שצילמתי (למטה) היא חנות מיוחדת – היא מאפשרת לכם לכתוב גלויה לעצמכם או למישהו אחר, ולקבוע את התאריך והשנה שבו הגלויה תתקבל. אפשר למשל לשלוח לעצמכם גלויה עם פירוט של היום הנפלא שהיה לכם בעיר, ולהחליט שאת הגלויה תקבלו רק בעוד 10 שנים. נחמד לא? מעניין איך זה עובד מבחינה לוגיסטית.\nטאיוואן הייתה חוויה קצרה אך מעניינת וערבה לחיך. התרשמנו מהמטבח המקומי, מהרחובות התוססים, מהאנשים הנחמדים ודוברי האנגלית, ומהסדר במרחב הציבורי. סדר שאחרי חודש וחצי בסייגון הכאוטית, בהחלט מוערך מחדש.\nהאם עוד נחזור לטאיוואן? כנראה שכן. אחרי הכל ביקרנו רק בטאייפה, ויש עוד המון דברים לראות בטאיוואן. אבל ככל שאנחנו מסתובבים יותר בעולם וגרים במקומות שונים, אנחנו מבינים מה חשוב לנו במקום מגורים. טאייפה היא עיר גדולה, וקנה המידה לא מתאים לנו כרגע למגורים. לביקור דווקא כן.\nבטיסה האחרונה ממזרח אסיה לשנה, עלו לי הרבה מחשבות על הדילוגים בעולם, על היתרונות והחסרונות, אבל בעיקר נפעמתי והתרגשתי מהמחשבה שרגע אחד אני עמוק בתוך התרבות האסייתית ובתחנה הבאה אנחנו כבר במקום אחר לגמרי. אפריקה – תפתח את יומן המסע של 2020.\nקראו את הפוסט הקודם ביומן המסע אם אתם לא מבינים למה אנחנו לא משתקעים במקום אחד?\nהגייט בשדה התעופה של טאייפה לא אכזב. מבוגרים יושבים על ספסלים של הלו קיטי - זה כנראה מה שטאיוואן רוצה שנזכור ממנה. עד הפעם הבאה 🙂\nנהנים לעקוב אחרי המסעות שלנו מסביב לעולם?\nהרשמו לניוזלטר שלנו – ממתקים של שישי. בכל יום שישי אנחנו שולחים מייל מתקתק עם המלצות לדברים שווים שהתנסינו בהם לאחרונה, המלצות מיעדים מיוחדים בעולם ועוד כמה דברים שווים.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/vacation-in-taipei-taiwan/","summary":"\u003cp\u003eאת שנת המסע שלנו בדרום מזרח אסיה סיימנו ביעד מיוחד, שעוד לא הפך לפופולארי מידי – טאיוואן. התכנית המקורית הייתה לבלות את החודש וחצי האחרונים באי המיוחד, אבל הדברים לא זרמו כפי שתכננו ולכן שינינו קצת את התכניות.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eלחצו כדי לקרוא \u003ca href=\"https://il.freedomcaptains.com/https-il-freedomcaptains-com-%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a0%d7%95-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%92%d7%a2-%d7%94%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%95/\"\u003eלמה שינינו את התכניות להמשך ברגע האחרון\u003c/a\u003e \u003c/p\u003e","title":"החופשה הקולינרית שלנו בטאייפה: אוכל רחוב, בניינים כעורים ומכונות מזל"},{"content":"בפוסט הזה אני הולכת לתת לכם סקירה על 4 הדרכים המרכזיות לעשות כסף באינטרנט בשנת 2021.\nלא מדובר במכירת תמונות למאגרי חיפוש תמונות וכל מיני דמי כיס נחמדים, אלא בדרכים שבאמצעותן ממש ניתן להתפרנס דרך האינטרנט.\nהדרכים הללו מאפשרות לירון ולי לטייל בעולם כבר כמה שנים ולעשות כסף מכל מקום בעולם שיש בו אינטרנט.\nאז שנתחיל?\nאם הגעת לפוסט הזה, בטח כבר שאלת את עצמך בעבר – מה האפשרויות שלי לעשות כסף באינטרנט?\nהאם צריך לעבור קורס ייעודי בתחום? האם זה דורש ממני לשנות מקצוע? האם זה רלוונטי גם אם אין לי הבנה בעולם האינטרנט?\nבתחילת 2017 ירון ואני נכנסנו לעולם ה\u0026quot;כסף באינטרנט\u0026quot;. לקח לנו שנה ושלושה חודשים עד שהעסק האינטרנטי שלנו התחיל להכניס יותר משתי משכורות השכירים שלנו יחד.\nוזה אפשר לנו לעזוב את עולם השכירות.\nכמה ידע היה לנו בתחום? אפס מה היה ההון ההתחלתי שלנו? אפס מה הייתה המוטיבציה שלנו? גבוהה, גבוהה מאוד.\nמה אני באה להגיד? שאתם לא צריכים ידע או ניסיון או אפילו הון התחלתי כדי להתחיל לעשות כסף באינטרנט. אבל אתם כן צריכים לרצות את זה.\nלמי מיועד הפוסט הזה? את הפוסט הזה כתבתי אחרי שהרבה אנשים פנו אל ירון ואליי במהלך השנים האחרונות והביעו עניין בכניסה לעולם הזה של כסף באינטרנט.\nאחרי לא מעט שיחות עם קוראים של הבלוג וחברים, הבנו שרוב האנשים בכלל לא מכירים את האפשרויות שלהם לכסף באינטרנט והם צורכים מידע שגוי ולא מעודכן.\nאני עדיין נתקלת בפוסטים שמסבירים איך לעשות כסף באינטרנט באמצעות מכירה של צילומים במאגרי תמונות, או להתפרנס משטחי פרסום בבלוג.\nאלו דרכים שאולי היו רלוונטיות עד תחילת שנות האלפיים, אבל ממש לא עוד.\nמטרת הפוסט הזה היא לתת סקירה כללית על האפשרויות לעשות כסף באינטרנט בשנת 2021, ולעשות לכם קצת סדר.\nחשוב לי לציין שהדברים בפועל הם יותר מורכבים ומסועפים ממה שאציג בסקירה, אבל מכיוון שאי אפשר להסביר את \u0026ldquo;כל התורה\u0026rdquo; בפוסט אחד אני מפשטת את חלקם.\nהסבר מפורט יותר תוכלו לקבל בהרשמה לוובינר שלי (וידיאו של כ-90 דקות), שקישור אליו תמצאו בסוף הפוסט הזה.\nנתחיל.\nכמו שאנחנו רואים את זה,\nב-2021 יש חמישה אפיקים מרכזיים לעשות באמצעותם כסף באינטרנט: מסחר אלקטרוני (E-commerce) שיווק שותפים (Affiliate Marketing) שירותי פרילנס (Services) מותג אישי (Personal Brand) תכנה (Software) סביב כל אחת מהדרכים ניתן לבנות \u0026ldquo;עסק אינטרנטי\u0026rdquo;.\nאיך כדאי להתחיל לבנות מהן עסק אינטרנט? על כך בפוסט האם כדאי להתחיל דרופשיפינג? או אולי לקחת קורס בשיווק שותפים?\nכל המידע בפוסט הזה ארוז בסכמה הזו. שימרו לעצמכם אותה כדי להיזכר אחר-כך במידע שבפוסט\nמכיוון שהפוסט הזה מכוון יותר למתחילים, אציג את 4 האפשרויות הראשונות שנדרש בהן פחות רקע בעולם האונליין. האופציה החמישית שכוללת פיתוח תוכנה או אפליקציה היא למתקדמים ולכן נניח אותה רגע בצד.\nאבל לפני שנצלול לכל אחת מהדרכים לכסף באינטרנט וההבדלים ביניהם, אני רוצה להבהיר כמה עקרונות שיעזרו לנו לדבר באותה שפה.\nלפני הכל צריך לענות על השאלה הבסיסית מאחורי עשיית כסף באינטרנט:\nמי בעצם הולך לשלם לכם? והתשובה היא די פשוטה – אנשים אחרים שנמצאים באינטרנט, או אם תרצו לקוחות. מה שבז\u0026rsquo;רגון המקצועי נקרא – משתמשים (Users).\nלפעמים הלקוחות ישלמו לכם באופן ישיר ולפעמים באופן עקיף (כמו בשיווק שותפים למשל, שתכף נדבר עליו).\nכך או כך, בשביל לעשות כסף מהאינטרנט קודם כל צריך להגיע לאנשים אחרים שמשתמשים באינטרנט.\nנשמע מובן מאליו? כי השאלה הבאה קצת יותר מורכבת:\nאיך מגיעים אל אותם לקוחות פוטנציאליים? כדי לענות על כך, צריך קודם להסביר שני דברים מרכזיים:\n1. את הפלטפורמות שבהן יפעל ויקודם העסק שלכם.\n2. את שתי הדרכים להגיע ללקוחות פוטנציאליים.\nנתחיל מהסוף.\nלהגיע ללקוחות באמצעות קידום אורגני או קידום ממומן אז בגדול עולם הקידום באינטרנט מתחלק לשניים: קידום אורגני וקידום ממומן.\nניסחתי הגדרה פשוטה שתעזור לכם להבין את ההבדל המרכזי בין השניים:\nקידום אורגני = קידום באמצעות השקעה של זמן. קידום ממומן = קידום באמצעות השקעה של כסף.\nקידום ממומן\nקידום ממומן היא הדרך הקלה והמהירה לקדם את העסק שלכם בכל אחת מארבע הקטגוריות.\nאיך זה עובד?\nאתם משלמים לאחת משתי השולטות העיקריות בעולם האינטרנט (או אם תרצו בעולם בכלל): גוגל או פייסבוק.\nגוגל ו/או פייסבוק יפיצו את בשורת העסק שלכם בפלטפורמות שלהן – יוטיוב, פייסבוק, אינסטגרם וכן הלאה, זאת כל עוד תשחקו לפי כללי המשחק שלהם.\nלאיזה קהל יופץ העסק שלכם וכמה אנשים יחשפו אליו? זה ייקבע לפי מה שתגדירו וכמה תשלמו.\nקידום אורגני\nבמקום לשלם על קידום העסק שלכם בכסף, תשלמו עליו בזמן.\nגם פה הקידום נעשה בעיקר בגוגל ופייסבוק, שוב, כי הן אלו ששולטות בעולם האינטרנט. אבל גם בפלטפורמות אחרות כמו מיילים, פורומים ופלטפורמות \u0026ldquo;מארחות\u0026rdquo; עליהן נדבר מיד.\nלאיזה קהל יופץ העסק שלכם וכמה אנשים יחשפו אליו? זה תלוי בפלטפורמה שבה יתקיים (ויתקדם) העסק שלכם.\nוזה מביא אותי לדבר השני שחשוב להסביר:\nהפלטפורמה שבה יתקיים ויתקדם העסק שלכם פלטפורמה בבעלותכם זו פלטפורמה שאתם הבעלים שלה, אתם קובעים איך היא תיראה ומה יופיע בה, ויש לכם שליטה כמעט מלאה עליה.\nהכוונה היא בגדול לאתר (בלוג זה גם אתר), ורשימת מיילים.\nהיתרון בפלטפורמה בבעלותכם היא שאתם קובעים את החוקים ואתם בלבד אחראיים לתכנים שאתם מפיצים בה.\nהחיסרון הוא שזה דורש יותר מאמץ מפני שהבניה, התפעול והשיווק של הפלטפורמה היא עליכם.\nדוגמא למותג איקומרס בפלטפורמה עצמאית (שופיפיי). לבעלי המותג יש חופש יחסי לעשות כרצונם באתר\nפלטפורמה שמארחת אתכם\nהכוונה לפלטפורמה קיימת שמאפשרת לכם לבנות בה פרופיל או חנות בלי הרבה מאמץ במסגרת החוקים שלהם. אתם רק האורחים.\nהדוגמא הכי מוכרת לכך היא המדיות החברתיות כמו יוטיוב, פייסבוק, אינסטגרם ודומיהן. אבל גם אמאזון, איביי, פייבר ולמעשה כל פלטפורמה שלא אתם בניתם, היא פלטפורמה מארחת.\nהיתרונות הגדולים של להיות אורחים הם שכמו בחיים האמיתיים, המארחים עושים את רוב העבודה, כי:\nא – התשתית הטכנית כבר בנויה ולכן קל ומהיר להקים פרופיל או חנות. ב- יש בה כבר תנועה גדולה של אנשים שאתם לא צריכים להתאמץ כדי להביא.\nאבל החסרונות גם הם גדולים.\nהחוקים בפלטפורמות המארחות הם שלהן, והשליטה שלכם מאוד מוגבלת מבחינת הנראות, הפונקציות, והכי קריטי – מבחינת תנועת הלקוחות.\nהפלטפורמות המארחות הן שיקבעו לכמה אנשים תגיעו ולמי.\nאז מה עדיף אתם שואלים?\nככלל, השאיפה היא שתהיה לכם פלטפורמה בבעלותכם, בנוסף למדיות שבהן תרצו לשווק את הפלטפורמה שלכם, ואת מה שאתם מציעים.\nהשאיפה היא להביא את המשתמש מאורח בפלטפורמה שאינה בבעלותכם לאורח שלכם, ולגרום לו להתארח אצלכם באופן קבוע.\nסכמה #1 להביא את המבקרים בפלטפורמות שאינן בבעלותכם לפלטפורמה שבבעלותכם.\nאחרי שהבנו בגדול מאיפה יכולים להגיע לקוחות פוטנציאליים (אורגני או ממומן) ובאילו פלטפורמות העסק שלכם יכול להתנהל (פלטפורמה בבעלותכם או מארחת), אפשר סופסוף לדבר על 4 הדרכים לעשות כסף באינטרנט:\nמסחר אלקטרוני שיווק שותפים שירותי פרילאנס מותג אישי 1. מסחר אלקטרוני (e-commerce)\nאיקומרס או בשמו העברי – מסחר אלקטרוני, זה מכירת מוצרים פיזיים או דיגיטליים דרך האינטרנט.\nמכיוון שלמוצרים דיגיטליים התייחסתי בקטגוריות הבאות, נתמקד כרגע במכירת מוצרים פיזיים.\nיש 2 סוגים מרכזיים של איקומרס למוצרים פיזיים: מותג ודרופשיפינג.\nמותג (Brand) מושתת על שימור לקוחות באמצעות יצירת מיתוג טוב שקל לזהות ושמתחדש כל הזמן.\nאתם אחראיים על הייצור, המיתוג, הפרסום, המכירה והשילוח. דוגמאות למותג הן אדידס, לוריאל, קוקה קולה ודומיהן.\nלמותג לרוב תהיה פלטפורמה עצמאית, בבעלותו. ונדרשת עקביות באותו הקו שיצרתם למותג.\nדרופשיפינג (Dropshipping) מכירה של מוצר שכבר קיים בשוק.\nאתם אחראים על הפרסום והמכירה, אבל מישהו אחר דואג לייצור והשילוח. כלומר, אתם לא צריכים להחזיק סטוק ולהתעסק באריזות.\nדרופשיפינג יכול להתבצע בכל אחת מסוגי הפלטפורמות שדיברנו עליהן למעלה: פלטפורמה בבעלותכם ופלטפורמה שבה אתם אורחים.\nהפלטפורמות הכי נפוצות לדרופשיפינג הן חנות עצמאית בבעלותכם כמו אתר וויקס או שופיפיי, ופלטפורמות מארחות כמו אמאזון ואיביי.\nירון ואני התחלנו את דרכנו בעולם הכסף באינטרנט דרך דרופשיפינג. זה היה כרטיס הכניסה שלנו לעולם השיווק הדיגיטלי, ועד היום אנחנו עושים כסף מצוין בענף הזה.\nעולם האיקומרס פתח בפנינו את האפשרויות לשאר העסקים האינטרנטיים שהקמנו בהמשך ושנראה מיד.\nפלטפורמה פופולארית לדרופשיפינג היא אמאזון. אבל שימו לב לתחרות בפלטפורמה מארחת - לכל מוצר יש עשרות ומאות מוכרים, שזה אחד החסרונות הבולטים בה.\n2. שיווק שותפים (Affiliate Marketing)\nעסק של Affiliate Marketing, או בשמו העברי – שיווק שותפים, בנוי על עיקרון של רווח מעמלות (Commission).\nאתם משווקים מוצר קיים של מישהו אחר ומקבלים אחוזים או מחיר פיקס על כל רכישה של המוצר ששיווקתם.\nהמוצרים יכולים להיות מוצרים פיזיים או מוצרים דיגיטליים.\nלמעשה אתם יכולים למכור כל מוצר פיזי או דיגיטלי שבעלי הזכויות עליו מציעים תכנית שותפים (Affiliate Program).\nבדרך כלל מדובר במוצרים שנמכרים במחיר יחסית גבוה ולכן משתלם לבעל הזכויות להציע עליו עמלה, אבל לא בהכרח.\nדוגמאות פופולאריות למוצרים פיזיים: עגלת תינוק, רחפנים, שעוני יוקרה וכדומה.\nדוגמאות נפוצות למוצרים דיגיטליים: תכניות אימונים ודיאטה, קורסים, תוכנות לבניית אתרים וכו'.\nהיתרון הגדול של שיווק שותפים הוא שאתם רק הממליצים, וכל ה\u0026quot;כאב ראש\u0026quot; של המכירה עושים בעלי הזכויות על המוצר.\nבעצם אתם לא צריכים לדאוג לכלום.\nאין צורך להתעסק עם סליקה (תשלום מקוון), או להחזיק סטוק. ואתם אפילו לא צריכים לתת מענה לשירות לקוחות או להתעסק עם החזרים. אתם אפילו לא חייבים להחזיק אתר.\nבקבוצת הפייסבוק של שירן Shiri.Net היא מפרסמת מוצרים קיימים ושולחת את הלקוחות לאתרים חיצוניים כמו אלי אקספרס. הרווח שלה הוא מעמלת המכירה בקנייה דרך הלינק שלה.\nשיווק שותפים אורגני או ממומן – איך כדאי לעשות את זה?\nהיתרון בשיווק שותפים בפרסום ממומן הוא שקל ומהיר להגיע למסה של לקוחות פוטנציאליים.\nיתרון נוסף הוא שאתם לא צריכים לקשור את השם שלכם בהמלצה על המוצר.\nהחיסרון הוא תצטרכו להשקיע לא מעט כסף בפרסום.\nהיתרון בשיווק שותפים בפרסום אורגני הוא שלא תצטרכו לשים שקל על הפרסום ולכן אם אין לכם אתר לתחזק יהיו לכם 0 הוצאות.\nהחיסרון הוא שתצטרכו לבנות ברנד אישי או לבסס אוטוריטה חזקה ואמינה כדי שאנשים יקנו על סמך ההמלצות שלכם – וזה לוקח לא מעט זמן. וכמובן גם תצטרכו לעמוד מאחורי ההמלצות שלכם ב-100 אחוז.\n3. שירותי פרילנס (Services)\nהאופציה השלישית לכסף באינטרנט היא לתת שירותי \u0026ldquo;פרילנס\u0026rdquo; בתחומים שונים, לפי דרישה.\nמגוון השירותים שיש להם דרישה כיום היא ענקית ומגוונת – משירותי ייעוץ עסקי, דרך חשבונאות ועד קריינות.\nאיך זה עובד בפועל? אתם מבצעים את העבודה עבור מישהו אחר שיכול להיות בכל מקום בעולם, שולחים לו את התוצר ומקבלים על כך תשלום דרך האינטרנט.\nזו דרך קלה ונוחה לעשות כסף דרך עבודות שקל לכם לבצע.\nהיתרון הגדול של התחום הזה, שאין בתחומים אחרים, הוא שלא חייבים הבנה בשיווק דיגיטלי. למה?\nכי אפשר למכור גם שירותים שהם לא אינטרנטיים או דורשים הבנה במחשבים כמו תרגום, קריינות, דוגמנות, משחק, איור וכו'.\nהחיסרון הגדול הוא שבסוף אתם עובדים בשביל מישהו אחר ותלויים בדרישות השוק.\nבאיזו פלטפורמה כדאי לתת שירותי פרילאנס? שירותי פרילאנס בפלטפורמה מארחת ייעודית דרך נוחה להיכנס לעולם שירותי הפרילאנס היא דרך פלטפורמות קיימות אשר מתווכות בין פרילנסרים למחפשי שירותים.\nבטח כבר שמעתם על פלטפורמות כאלה כמו Fiverr או Upwork.\nהיתרון הוא שאתם לא צריכים לשווק את השירותים שלכם בעצמכם, כל מה שנדרש מכם זה לפתוח פרופיל באתר שלהם ובו תציעו את השירות שאתם נותנים.\nהחיסרון המרכזי הוא התחרות הגדולה, בגלל שאין את \u0026ldquo;חסם הכניסה\u0026rdquo; של הבנה בשיווק דיגיטלי.\nלכל פרילנס יש דירוג וביקורות, וככל שיש לו יותר מהן כך הוא יותר מבוקש. לכן, מאוד קשה להיכנס לפלטפורמות האלו כנותני שירות חדשים ולהצליח להתפרנס מזה במאה אחוז.\nשירות עיצוב לוגו הוא השירות הפופולארי ביותר בפייבר - עם 6,163 נותני שירות מרוכזים במקום אחד\nשירותי פרילאנס דרך מדיה חברתית או אתר בבעלותכם את השירותים שלכם אתם יכולים כמובן להציע גם ברשתות החברתיות או באתר משלכם שבו תפרסמו את השירות שאתם מציעים. הפרסום יכול להיות ממומן או אורגאני.\nהעניין הוא שתצטרכו לבנות אוטוריטה חזקה ואמינה כדי שאנשים ירצו לשלם עבור השירותים שלכם. וזה כבר מוביל אותנו לאופציה הבאה: מותג אישי.\n4. מותג אישי (Personal Brand)\nליצור מותג או ברנד אישי זה אומר לבנות אוטוריטה סביב תחום מסוים תוך כדי הבאת האישיות הכובשת שלכם בפלטפורמה מקוונת.\nכשאתם יוצרים ומבססים את הברנד האישי שלכם סביב תחום המומחיות שלכם, אתם למעשה יכולים לעשות כסף מכל אחת מהאופציות הקודמות: לתת שירותים (פרילאנס), להמליץ על מוצרים (שיווק שותפים) ולמכור מוצרים בעצמכם (איקומרס).\nולכן זו האופציה עם הכי הרבה פוטנציאל להצלחה בעולם האינטרנט.\nתחשבו על מותג אישי שאתם מכירים כמו קים קרדשיאן, דן ביליזיריין או אפילו אשלי וקסמן בקשי. (ולא, סופר-מן הוא לא מותג אישי 🙂 )\nהאנשים האלה בנו לעצמם אוטוריטה, כל אחד סביב תחום אחר. ובין אם אתם מתחברים אליהם יותר או פחות, הם הצליחו לבסס ברנד אישי חזק שאפשר להם לעשות כסף בכל התחומים למעלה:\nעמלות מהמלצות על מוצרים, שירותי פרסום בתשלום, ואף מכירה של ליין מוצרים משלהם. ללא הברנד האישי שלהם – הם לא יכלו לעשות את כל אלו.\nלמעשה, כשהברנד האישי שלכם כל כך חזק אפשר למכור כמעט הכל. אפילו את הבגדים המשומשים שלכם.\nראו למשל את הפלטפורמה המעניינת שבה בלוגריות אופנה ישראליות מוכרות את הבגדים שלהן – E-FASHIONISTA\nהמיזם היפה הזה מושתת על ברנדים אישיים של מובילות אופנה ונשים שרוצות לרכוש את המלתחה שלהן\nחשוב להבין, שברנד אישי לא מייצרים בין לילה, אלא בונים בסבלנות לאורך זמן. עושים זאת באמצעות תכנים איכותיים שיתנו המון ערך לקהל שלכם ועל ידי יצירת קשר של הערכה ואמון בכם.\nבאיזו פלטפורמה כדאי לבנות את הברנד האישי שלי? הפלטפורמה למותג האישי שלכם יכולה להתחיל בברשתות החברתיות, אבל מהר מאוד יהיה כדאי למסד פלטפורמה בבעלותכם ולהפוך את הרשתות החברתיות לפלטפורמה שתשמש להעברת האורחים אליכם (אתם יכולים לגלול לתחילת הפוסט כדי להיזכר בהבדלים).\nברגע שתבססו ברנד אישי חזק ואמין, ותתנו ערך למשתמשים שלכם, הם ירצו להגיע לפלטפורמה שלכם. שם תוכלו להמליץ להם על מוצרים, לתת להם שירותים ואולי אפילו למכור דברים משלכם.\nאיך זה עובד? דוגמא להמחשה: ראו למשל את האתר של רעות תקני לי. ממבט ראשון זה נראה כמו אתר איקומרס, או בלוג, אבל כשמעמיקים בתוכן מגלים שמדובר באוסף המלצות על מוצרים שסביבן נכתבו פוסטים.\nהכפתור \u0026lsquo;תקני לי\u0026rsquo; שולח אתכם לאתר שבו ניתן לרכוש את המוצר עם לינק מיוחד, וכך רעות מקבלת עמלה על הרכישה שלכם. גאוני לא?\nאת האתר רעות הקימה רק אחרי שביססה קהילה גדולה בקבוצת פייסבוק עם שם זהה. נכון לכתיבת שורות אלה הקהילה של רעות מונה מעל 100,000 חברים.\nאיך היא צברה קהל כל כך גדול? היא נתנה לחברים בקבוצה שלה ערך בכך שעזרה להם למצוא את המוצרים שחיפשו במחירים משתלמים באתרים שונים.\nדוגמא למוצר מתוך האתר של \u0026lsquo;רעות תקני לי\u0026rsquo;. בלחיצה על הכפתור \u0026lsquo;תקני לי\u0026rsquo; תוכלו לרכוש את המוצר מהספק המקורי, ולאחר הרכישה רעות תקבל ממנו עמלה.\nאם מעניין אתכם להתפרנס מהברנד האישי שלכם, תוכלו להיעזר במדריך הדיגיטלי שלנו להקמת עסק ב-7 צעדים לעסק משלך – איך להפוך את היתרון שלך לעסק אינטרנטי מצליח.\nאז אלו ארבע הדרכים המרכזיות לעשות כסף באינטרנט ב-2021. ועכשיו, ספרו לי אתם – איזה תחום הכי דיבר אליכם מתוך הארבעה? כתבו לי בתגובה שבסוף הפוסט.\nאיך אנחנו ממליצים לך להתחיל? זה מאוד תלוי מה אתם עושים כיום ומה מעניין אתכם לעשות. לכל אחת מארבעת הדרכים יש יתרונות וחסרונות, ויכול להיות שיש דרך אחת שתתאים לכם יותר להתחיל ממנה.\nאיך תגלו מה יותר מתאים לכם? את זה אני מסבירה בוידיאו: אז מאיזה עסק אונליין אני ממליצה לכם להתחיל?\nאלו הם ארבעת התחומים המרכזיים שאתם צריכים להכיר, אבל כמובן שכל תחום הוא עולם שלם שצריך ללמוד ולהעמיק בו.\nכדי ללמוד עוד על 4 התחומים אתם מוזמנים לצפות בוובינר החינמי שלי:\nדרכים לעשות כסף באינטרנט (מתאים למתחילים בלי ניסיון או ידע מוקדם)\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-to-start-making-money-online/","summary":"\u003cp\u003eבפוסט הזה אני הולכת לתת לכם סקירה על 4 הדרכים המרכזיות לעשות כסף באינטרנט בשנת 2021.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eלא מדובר במכירת תמונות למאגרי חיפוש תמונות וכל מיני דמי כיס נחמדים, אלא ב\u003cstrong\u003eדרכים שבאמצעותן ממש ניתן להתפרנס דרך האינטרנט\u003c/strong\u003e.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהדרכים הללו מאפשרות לירון ולי לטייל בעולם כבר כמה שנים ולעשות כסף מכל מקום בעולם שיש בו אינטרנט.\u003c/p\u003e","title":"כל הדרכים לעשות כסף באינטרנט [2021] עושים סדר בבלאגן"},{"content":"ביומן המסע הזה החלטתי לשזור את החוויות שלנו מבולגריה בתוך התובנות המשמעותיות ביותר שהרווחנו במהלך השהייה. אני מקווה שתוכלו גם לקחת מהן משהו לחיים שלכם.\nכמעט שנתיים שירון ואני נודדים מסביב לעולם ומקבלים הרבה פידבקים על \u0026ldquo;הקנאה\u0026rdquo; ועל איך אנחנו \u0026ldquo;חיים את החלום\u0026rdquo; וכו'.\nואמנם המסע הפיזי, הגיאוגרפי, הוא כייפי, הוא מייצר לנו המון חוויות ומגרה את החושים על בסיס קבוע, אבל המסע המשמעותי יותר הוא דווקא זה שקורה בתוכנו ובינינו.\nהמסע הפנימי וההתפתחותי הזה, הוא זה שחשוב לנו לחלוק איתכם. (כי בינינו, מדריכים לטיולים בבולגריה אפשר למצוא בשפע, וטובים יותר, בחיפוש ברשת). המסע בעולם הוא רק רקע שאולי עושה את המסע קצת יותר מעניין וצבעוני.\nאז הנה 5 התובנות המרכזיות שלנו מהפרק האחרון של המסע בבולגריה:\nאנחנו רואים וחווים מקומות באמת יפים, אבל המסע המשמעותי יותר הוא המסע הפנימי. בנסקו, בולגריה\n1. כמה באמת חשוב להפריד בין חופשה ועבודה בעבר נהגתי להגיד שאין לי צורך להפריד חופשה ועבודה אם גם ככה אני עושה את מה שאני אוהבת ולא רואה בזה עבודה שאני מעוניינת להתנתק ממנה.\nאבל גם בעשייה שאנחנו אוהבים יש מחויבות. בין אם זה לענות ללקוחות, למיילים של קוראים, או לעובדת שנתקעה בבעיה טכנית.\nבחמישה שבועות בבולגריה יצא שלקחנו 2 חופשות קצרות של מספר ימים כל פעם. האסימון נפל לי בבוקר הראשון של החופשה בבנסקו, כשירדתי לארוחת הבוקר קצת לפני ירון והתלבטתי אם לקחת איתי את הלפטופ. חשבתי שאוכל לנצל את הזמן שבו אני מחכה לירון עם הקפה הראשון, ובינתיים ארוקן את תיבת המייל. אבל ירון דאג לאפס אותי בזמן.\n\u0026ldquo;למה שתעני למיילים אם את בחופשה? את לא אמורה בכלל לפתוח את המחשב אלא אם בא לך לכתוב להנאתך.\u0026rdquo;\nכן, יש בזה משהו… חשבתי. הרי הרעיון של חופשה הוא בין היתר להתנתק מהעשייה היומיומית, מהמיילים, מהלקוחות ומהעובדים. ואם אני לא מסוגלת לעשות את זה אז המטרה של החופשה לא הושגה במלואה.\nהבנתי שגם עצמאים צריכים לדעת להתנתק מהעסק שלהם. ולכן כל כך חשוב לבנות את העסק בצורה שתאפשר לנו לצאת לחופשות בראש שקט והעסק ימשיך לעבוד גם בלעדינו.\nהייתה לי את האפשרות לתרגל את מה שלמדתי בחופשה נוספת בבולגריה, הפעם ספונטנית לגמרי. ג\u0026rsquo;ולי ופראנק, זוג חברים מקנדה שהכרנו בצ\u0026rsquo;אנג מאי, הזמינו אותנו לטיול בטבע + לילה אחד במלון מפנק.\nיש משהו שאולי נראה מושך בלפתוח את הלפטופ במלון, אבל האמת היא שעדיף להינות משמפניה ופירות ולהסתכל על הנוף\n2. חוק ה מינימום-שני-לילות לחופשה מוצלחת אחרי תקרית \u0026ldquo;נובי-סאד\u0026rdquo;, שבה סגרנו לילה אחד במקום ועשינו \u0026ldquo;אחורה פנה\u0026rdquo; תוך שעתיים מרגע ההגעה, הגענו לתובנה חשובה. אנחנו יותר לא סוגרים לילה אחד במקום, בשום מקום. המינימום ליציאה מהבית הוא שני לילות.\nמה הרציונאל מאחורי החוק?\nקודם כל כי עד שמגיעים לדירה או למלון ועושים צ\u0026rsquo;ק אין, כבר צריך לחשוב על הקיפול. מה שמשאיר רק שעות בודדות אחרי הצהריים והערב של יום ההגעה, וכמעט מייתר את פתיחת המזוודה (או את אריזתה מלכתחילה).\nבנוסף, תקרית \u0026ldquo;נובי-סאד\u0026rdquo; לימדה אותנו שיותר קשה לנו לתת צ\u0026rsquo;אנס למקום בידיעה שאנחנו מגיעים רק ללילה. בנובי סאד ויתרנו על המקום בקלות בטענה ש\u0026quot;מה הטעם להישאר לילה אם גם ככה לא מוצלח פה?\u0026quot;. כשבפועל אם היינו סוגרים מראש לפחות שני לילות, לא היינו חושבים על האופציה של אחורה פנה, והיינו \u0026ldquo;נאלצים\u0026rdquo; להינות בכל מקרה.\nלכן כשג\u0026rsquo;ולי ופראנק הזמינו אותנו להצטרף אליהם להייק בשבעת האגמים, ואז לעשות לילה במלון מפנק עם ג\u0026rsquo;קוזי וחמאם, נזכרנו בחוק המינימום, והחלטנו להגיע לילה קודם. אנחנו ממליצים לכולם לאמץ את החוק הזה.\nטיול טבע בשבעת האגמים, רילה, עם חברים טובים שלא ראינו מעל שנה, גם הם נוודים דיגיטליים\n3. מה אנחנו לא מחפשים במקום, לא פחות חשוב ממה שאנחנו כן מחפשים תוך כדי המעברים התכופים בין מקומות שונים בעולם בשנתיים האחרונות, למדנו מה חשוב לנו בעיר, בשכונה ובדירה. חמישה השבועות האחרונים חידדו לנו לא רק מה אנחנו מחפשים ומה חשוב לנו בסביבת מגורים, אלא הזכירו לנו גם מה אנחנו לא מחפשים, וממה לא להיות מונעים כשבוחרים מקום. אנחנו לא מחפשים קהילה התובנה הראשונה היא שאנחנו לא מחפשים קהילה. זה לא שאנחנו לא מחפשים חברים, אלא שקהילה היא מבחינתנו בונוס, ולא סיבה בפני עצמה כדי להגיע או להישאר במקום.\nהרבה נוודים דיגיטליים מחפשים מקומות עם קהילה של נוודים נוספים. בדרך כלל מקומות שידועים כמתאימים לנוודים דיגיטליים הם מקומות עם תשתיות מתאימות לאורח החיים הזה כמו אינטנרט מהיר, היצע טוב של בתי קפה לעבודה, מגוון דירות להשכרה לטווחים קצרים, מזג אוויר טוב וכו\u0026rsquo;. בנסקו היא עיירת סקי במערב בולגריה, ובשנים האחרונות היא גם ידועה בכינוי הבלתי פורמלי – בירת הנוודים הדיגיטליים האירופאית. או הצ\u0026rsquo;אנג מיי של אירופה. ועם כינוי כזה היינו חייבים לבדוק את הבאזז סביב המקום. אחד הדברים שמאפיינים את מערב בולגריה הם ההרים המרשימים והאגמים החבויים ביניהם. יש אינספור מסלולים יפים להליכה\nאז אחרי נסיעה של 6 שעות במונית מבלגרד, הגענו לעיירה המפורסמת בציפייה להישאר שם לפחות חודש. אחרי חודשיים של מגורים בעיר, התחשק לנו להחליף קצת אווירה ולהיות מוקפים בטבע.\nבארבעה הימים ראינו את העיירה רק ממרפסת החדר שלנו במלון ונהננו מהטבע שנצפה מהבריכות של הקמפינסקי. אבל ברגע שהתמקמנו בדירה ויצאנו להתרשם מהסביבה, גילינו שאנחנו נמצאים בעיירת רפאים. זה לא שלא היו נוודים דיגיטליים בעיירה, אלא שהיו רק נוודים דיגיטליים בעיירה. רובם הגדול מתרכז בחלל עבודה אחד – עסק ריווחי למדי שנפתח על ידי בחור גרמני ומושך מאות נוודים לבנסקו מידי חודש.\n\u0026ldquo;אנשים מגיעים לעבוד כאן בשביל הקהילה\u0026rdquo;. הסביר לנו מטיאס, הבעלים והיזם של חלל העבודה. בעלות של 120 יורו בחודש כל חבר בקהילה מצטרף לקבוצת פייסבוק סגורה, ומוזמן לאירועים שסגורים לחברי הקהילה בלבד.\n\u0026ldquo;ומה אם אנחנו לא מחפשים חלל עבודה שיתופי ושיעורי יוגה בקבוצות?\u0026rdquo; התייעצנו עם זוג נוודות דיגיטליות שהשתקעו במקום.\n\u0026ldquo;ובכן, במקרה הזה אין לכם מה לחפש בבנסקו.\u0026rdquo;\nבכל זאת ניסינו לתת לעיירה צ\u0026rsquo;אנס נוסף, כי הטבע מסביב מאוד יפה והרחובות קטנים וציוריים. אבל תחושת הניכור של מגורים בעיירת רפאים, שרבים מהבניינים שלה ננטשו או שבנייתם הופסקה באמצע, לא עשתה לנו טוב. התחלנו להתגעגע לעיר, לחיים, לאנשים…\nוכך, תוך ימים ספורים עברנו להתמקם בסופיה. בעונת הקיץ, עיירת הסקי בנסקו היא יעד מושלם לחופשה במלונות 5 כוכבים, אבל אל תצפו להמון אנשים ברחובות\nאנחנו לא מחפשים לעבוד מחללי עבודה שיתופיים סופיה היא עיר יפה ויש בה הרבה דברים טובים, אבל בתי קפה הם לא החוזקה שלה. אין כמעט בתי קפה, וכשיש, הם לא מתאימים לעבודה עם לפטופ. זה לא שבסופיה לא שותים קפה, אלא שסצנת הקפה מתרחשת דווקא בקיוסקים. אנשים קונים את הקפה שלהם מאשנב קטן בחזית הרחוב, שזה פשוט ויפה ומרענן, אבל זה לא מאפשר לי לעבוד עם הלפטופ מחוץ לבית.\nהיצע בתי הקפה הדל בסופיה ובשכונת המגורים שלנו בפרט, גרם לי להבין שאני צריכה פתרון אחר. להפתעתי מצאתי חלל עבודה שיתופי גדול ומושקע, בבניין יפה לשימור, ובמרחק של 7 דקות הליכה מהבית.\nמעולם לפני כן לא עשיתי מנוי בחלל עבודה, למרות שזה מאוד פופולארי בקרב נוודים דיגיטליים. תמיד הרגשתי שזה כמו לחזור לעבוד במשרד, והרי להגיע לאותו משרד כל יום היה אחד השיקולים המרכזיים בעזיבת חיי השכירים שלנו.\nאבל הפעם החלטתי לתת לזה צ\u0026rsquo;אנס. החלל היה מאוד יפה ומזמין וזה איפשר לי לצאת מהבית בבוקר כמו שרציתי. אז עשיתי מנוי לחודש. בפועל, חיפשתי סיבות לא להגיע לשם. אחרי 4 פעמים הפסקתי ללכת והבנתי סופית שחלל עבודה שיתופי הוא לא בשבילי, גם אם אאלץ לעבוד בבית הקפה של תחנת הדלק הקרוב.\nאבל לא הייתי צריכה להגיע לתחנת הדלק, כי מצאתי לעצמי פיתרון יצירתי.\nחלל העבודה השיתופי שעבדתי ממנו 4 פעמים בסופיה. וזו רק קומה אחת של החלל המושקע\n4. מיינדסט של מציאת פתרונות במקום חיפוש תלונות הפתרון שמצאתי לי, שאיפשר לי חלל נוסף מלבד שולחן האוכל בדירה, הוא לא משהו שעשיתי בעבר: הזמנתי שולחן למרפסת, בידיעה שהדירה זמנית ושהשולחן עתיד לשרת אותי 4 שבועות לכל היותר. לכאורה זה נראה כמו בזבוז מיותר, אבל לאור ההיצע הדל של בתי הקפה וחוסר רצון לעבוד בחלל עבודה שיתופי, הייתי חייבת למצוא פתרון אחר. ובגלל שהייתה לנו מרפסת שמש גדולה, עם הצללה, ומזג האוויר בסופיה היה מושלם לעבודה מבחוץ, חשבתי שמרחב עבודה נוסף במרפסת יכול להיות פתרון טוב. מהרגע שהגיע ,שולחן העץ המתקפל שירת אותי כל יום במשך שלושה שבועות והיה אחת ההשקעות המוצלחות ביותר שעשיתי בזמן האחרון.\nהפתרון הזה הוא רק דוגמא אחת לפתרונות נוספים שמצאנו לבעיות שהתעוררו שלכאורה אין לנו שליטה עליהן, והוא תוצאה של שינוי מיינדסט ותרגול של קונספט חשוב. קונספט שעושה את החיים הרבה יותר קלים ויפים, ומונע חיכוכים וקשיים מיותרים. הקונספט נקרא – Extreme Ownership בבסיס העיקרון הזה היא ההבנה שאנחנו האחראים הבלעדיים לכל סיטואציה שיש בכוחנו לשנות.\nגם עבור דברים שאין לנו שליטה עליהם, כמו מזג אוויר לדוגמא, או מגיפת קורונה, לרוב יש בכוחנו לשנות את הסיטואציה (למשל, לעבור למקום שבו מזג האוויר טוב יותר, או שתנאי הקורונה פחות מגבילים אותנו).\nבהפנמה של העיקרון הזה, יש כל כך הרבה הקלה, כי הוא הופך אותנו לכמעט בלתי-פגיעים. רק צריך לנתב את האנרגיה שאנחנו מוציאים על להתלונן, לטובת מציאת פתרונות יצירתיים.\nבזכות שינוי המיינדסט, פתרנו את המקרים שבהם ירון מתעורר בחמש בבוקר וכדי לא להדליק אור שמעיר אותי, הוא יוצא מהבית בקור. פתרנו את זה על ידי רכישה של מנורת שולחן קטנה שאפשר לשאת במזוודה.\nבזכות השינוי במיינדסט גם דאגנו למצוא אלטרנטיבה לאופציה שהתחרות שירון התכונן אליה בשמונה החודשים האחרונים, תתבטל. (עוד על התחרות אנחנו חושפים בסטורי באינסטגרם שלי).\nגם בדירות זמניות חשוב לי שכל מקום ירגיש כמו בית. לכן קניתי את העציץ המשמח הזה ואת שולחן העץ שיאפשר לי לכתוב בחוץ מול הר הויטושה בסופיה\n5. לצאת מהבית ערוכים, כאילו יש איתנו תינוק אמנם עדיין אין איתנו תינוק, אבל כן למדנו דבר חשוב:\nתמיד לצאת מהבית ערוכים, כאילו יש איתנו תינוק. כי אי אפשר לדעת.\nאחרי שבחופשה השנייה שלנו בבולגריה, באמצע המסלול נקלענו לסופת שלגים והרגשתי שאני קרובה להיפותרמיה, קצת כעסנו על עצמנו.\nשאלנו את עצמנו – אם היה איתנו תינוק היינו יוצאים להייק הזה? מה היינו מבררים לפני? איך היינו נערכים מבחינת ציוד? מה היינו מחליטים אחרת אם היינו מתחילים ורואים שהולך להיות קר?\nכל התשובות לשאלות האלה הן בדיוק ההיפך ממה שירון ואני עשינו כזוג. לא ביררנו את תנאי מזג האוויר מספיק טוב, לא היינו ערוכים מבחינת ציוד חם, ולא ויתרנו על המסלול כבר בתחילתו, כשהאצעות ברגליים לא הצליחו להתחמם.\nואמנם כשחזרנו למלון יכולנו להפשיר בג\u0026rsquo;קוזי החם, אבל בחזרה לסופיה, שנינו חטפנו התקררות והיינו מרותקים למיטה.\nהגוף שלנו חשוב מכדי שלא נתחייס אליו כראוי, ואם אנחנו צריכים להבין מזה אומר להתייחס אליו כראוי, החלטנו שכל יציאה מהבית נדמיין שיש איתנו תינוק, ונגלה אחריות גם כלפי עצמנו.\nלהייק הזה לא יצאנו ערוכים, והשלג תפס אותנו בנעלי ספורט וסווטשירט. חוויה, אבל לא שווה את השרירים הכואבים של היום שאחרי\nאלו 5 התובנות המרכזיות שלנו מהפרק האחרון בבולגריה. אשמח לשמוע ממך – האם יש תובנה שהזדהית איתה?\nבנוסף, חוץ מהחוויות שחלקנו ביומן המסע הזה, יש עוד תהליך משמעותי שירון ואני עובדים עליו בשמונה החודשים האחרונים, ושבבולגריה כמעט הגיע לסופו.\nעל התהליך הזה עד עכשיו שמרנו בסוד, רק את החברים הקרובים והמשפחות שיתפנו. (ולא זה לא תינוק, כמו שכבר טרחתי לציין בסעיף 5 :))\nאם מעניין אותך לשמוע על התהליך הזה, ועל הסיבה שהביאה אותנו לעזוב את בולגריה לטובת היעד הבא, אני מזמינה אותך לקפוץ לאינסטגרם סטורי שלי כדי להבין במה מדובר.\nזה הולך להיות מעניין.\n[\nהפרויקט האישי שלנו באינסטגרם סטורי\n](https://www.instagram.com/tal_navot_been/)\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/our-bulgarian-journey/","summary":"\u003cp\u003eביומן המסע הזה החלטתי לשזור את החוויות שלנו מבולגריה בתוך התובנות המשמעותיות ביותר שהרווחנו במהלך השהייה. אני מקווה שתוכלו גם לקחת מהן משהו לחיים שלכם.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eכמעט שנתיים שירון ואני נודדים מסביב לעולם ומקבלים הרבה פידבקים על \u0026ldquo;הקנאה\u0026rdquo; ועל איך אנחנו \u0026ldquo;חיים את החלום\u0026rdquo; וכו'.\u003c/p\u003e","title":"5 דברים שלמדנו ב-5 שבועות של מסע פנימי בבולגריה"},{"content":"בתקופה זו של השנה – כששנה אחת נגמרת ומתחילה לה חדשה, נהוג להביט על השנה שחלפה ולאחל דברים טובים לזו החדשה.\nואני חושבת שזו גם הזדמנות להסתכל על התמונה הגדולה יותר – הפאזל של חיינו.\nולתהות לגביה.\nולא לפחד לשאול את עצמנו שאלות מהותיות:\nהאם אנחנו מרוצים מהכיוון שהלכנו בו בשנה האחרונה? מה לגבי השנתיים האחרונות? החמש?\nהאם אנחנו מתפתחים בנתיב שטבעי לנו לצמוח בו?\nהאם חלקי הפאזל של חיינו משתלבים זה בזה בהרמוניה? משלימים זה את זה לכדי תמונה ברורה? או האם החתיכות מפוזרות להן במרווחים כה גדולים שקשה להבחין בתמונה אחת?\nלרובנו יש את הפריבילגיה לבחור את הדרך שלנו בעולם הזה. אבל הבחירה היא לא מקצוע, או סטטוס, או קריירה. הבחירה היא גם לא ערב אחד של מחשבה על העתיד, גם לא שבוע או חודש, או שנה. הבחירה היא תהליך.\nהיא תהליך של התנסויות, גישושים, של חיפוש ושינויי כיוון.\nייתכן וזהו תהליך אינסופי.\nהתהליך יכול להיות מייסר ומייאש ויכול להיות מספק ומרגש.\nאם החיפוש מלווה בהקשבה פנימית עמוקה, בשילוב של תחושות בטן וחשיבה רציונאלית, בכתיבה, בדיבור, בהתנסות וב-Reflection, אז התהליך יהיה טבעי, אורגני, הרמוני.\nאך אם הוא יחסר חשיבה רציונאלית, או יתעלם מההקשבה והאינטואיציה, אם החיפוש יהיה מבולגן, תזזיתי, יקפץ מקצה אחד לאחר בבהלה וללא מנוח – אז התהליך יהפוך למייסר.\nיש שיגידו שהיקום או כוח עליון מכוון אותנו לאן שאנחנו צריכים להגיע. אבל אני מאמינה שהכוח הוא בנו, אנחנו מכוונים את עצמנו. ולדברים יש נטייה להסתדר מעצמם אם רק נהיה מספיק קשובים וכנים, אך גם רציונאליים.\nעל פאזל החיים\nלכל אחד יש את תמונת חייו הייחודית, המורכבת מאינספור חתיכות.\nחתיכות הפאזל הללו, הן אוסף החוויות, הזיכרונות וההתנסויות שלנו. והן היוצרות את תמונת חיינו. התמונה הזו פתוחה לשינויים והתפתחות תמידיים. אבל כמו בפאזל, יש אסטרטגיות שונות להרכיב תמונה.\nיש שיחפשו להשלים קודם את המסגרת, יש הנוקטים בשיטה שכל חתיכה שידם תעלה – תונח במקום משוער, ויש את שיחפשו כל פעם את החתיכה הבאה שתשלים את זו הקודמת.\nגם בקרב אלו האחרונים, יש שיטות שונות – יש הדבקים בפיתוח גוש אחד, מחפשים אחר החתיכות החסרות בכיוון שבחרו, ויש המפתחים כמה מוקדים שונים במקביל, מפזרים ביניהם את תשומת ליבם.\nלאיזו אסטרטגיה אתם שייכים?\nקל יותר להרכיב תמונה ברורה כשהחתיכות משלימות זו את זו ברצף הטבעי להן. אם כי לעיתים, כדאי גם לנסות ולהניח חתיכה במקום רחוק יותר, ולהתקדם לכיוונה.\nלפעמים, אנחנו מרוכזים בחתיכה הנוכחית או מחפשים אחר החתיכה הבאה, ושוכחים להתבונן בתמונה הגדולה שנוצרה לה מאוסף החתיכות שהנחנו.\nולתהות על הפאזל השלם של חיינו ועל האסטרטגיה שלנו להמשך הרכבת הפאזל.\nלשנה החדשה אני מאחלת לכולנו לזכור להתבונן בתמונה הגדולה ולהחליט בעצמנו על הכיוון שנפתח הלאה.\nשניצור חוויות וזיכרונות מתוקים, ושנניח את חתיכות הפאזל של חיינו באופן שיעשיר את התמונה הגדולה, ובדרך הכי טבעית לה.\nשנה מתוקה.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/new-year-greeting/","summary":"\u003cp\u003eבתקופה זו של השנה – כששנה אחת נגמרת ומתחילה לה חדשה, נהוג להביט על השנה שחלפה ולאחל דברים טובים לזו החדשה.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eואני חושבת שזו גם הזדמנות להסתכל על התמונה הגדולה יותר – הפאזל של חיינו.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eולתהות לגביה.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eולא לפחד לשאול את עצמנו שאלות מהותיות:\u003c/p\u003e","title":"איחולים קצת אחרים לשנה חדשה"},{"content":"21:00 בערב, יום ראשון, ביסטרו דורצ\u0026rsquo;ול, בלגרד.\nבדיוק הזמנתי את כוס היין הכי יקרה בתפריט ותכננתי להתחיל ולסיים לכתוב את יומן המסע הזה, כאשר ויקטור, וידאק, וג\u0026rsquo;ובאן, שלושה צעירים סרבים, פנו אליי בהתרגשות וביקשו רשות לשבת איתי בשולחן.\nלקח לי רגע להבין מה קורה מסביבי ולהם להבין שהם צריכים לעבור לאנגלית.\nהרמתי את העיניים מהמסך וקלטתי שכל יושבי הביסטרו הם גברים שפונים מהופנטים אל עבר המסך הירוק.\nמסתבר שהערב משודרת ליגת האלופות בכדורגל, ואני תופסת שולחן יקר של 4 אנשים. השולחן היחיד שהיה פנוי בכל בתי הקפה והברים של רובע דורצ\u0026rsquo;ול, לטענתם.\nאז במקום להמשיך לכתוב בסיטואציה המשונה הזו, התחלתי לגלות קצת עניין במשחק. כשמה שבאמת עניין אותי היה לשמוע איך שלושה בחורים מקומיים בני גילי תופסים את החיים בסרביה.\nצעירים מקומיים שותים בירה על חומות מצודת בלגרד לעת ערב. אין מעקות\nבלגרד שלא בתכנון – ההפתעה הגדולה של המסע \u0026ldquo;אז בעצם הגעת לפה רק כי זו הייתה האופציה היחידה שלך?\u0026rdquo; שאל אותי וידאק חצי נעלב.\n\u0026ldquo;כן\u0026rdquo;, עניתי.\n\u0026ldquo;הגעתי כי זו הייתה האופציה היחידה, אבל נשארתי חודשיים כי התאהבתי בעיר\u0026rdquo;. הם אהבו את התשובה שלי.\nוזו האמת. סרביה הייתה המדינה היחידה שקיבלה אותנו כאזרחים ישראלים, כאשר שאר העולם נעל בפנינו את הדלת. אחרת לעולם לא היינו בוחרים אותה כיעד הבא.\nבתכנון היו יוון, פורטוגל, אינדונזיה.. סרביה ממש לא הייתה ברשימת ההמתנה שלנו. אבל לחיים היו תכניות אחרות עבורנו, ואשליית העולם הפתוח וחסר הגבולות התנפצה לכולנו בחודשים האחרונים.\nואמנם פיתחנו מנגנון כזה שבו אנחנו משכנעים את עצמנו שהכל לטובה, בכל עזיבה ובכל שינוי תכניות בשנתיים האחרונות, אבל בלגרד הסתברה לא רק כפשרה מוצלחת לכל עיר אחרת, אלא כאחת הערים היותר מוצלחות שהיינו בהן. פופקורן, טילון-קורנטו ומאפרות. נוסטלגיה של ילדות שנות התשעים להקות ברבורים מגיעות בכל ערב לשפת הטיילת, הם יודעים שיקבלו שם קצת לחם מאנשים חסרי מודעות. כמו שאנחנו היינו פעם, בשנות התשעים\nבלגרד היא בהרבה מובנים חזרה אחורה בזמן לשנות ה-90. ומי שכמונו, חווה את ילדות שנות התשעים או גידל ילדים בשנות התשעים, ימצא בה רגעים נוסטלגיים של פשטות ותמימות.\nהנוסטלגיה היא בדוכני הפופקורן וסירי התירס חם שמוכרים ברחוב. במקררי הגלידות שנמצאים בכל פינה בפארקים ובמדרחובים, מוכרים טילונים של פעם בהצלחה גדולה. היא בליצן שמוכר בלונים מאורכים לילדים, שלצערי קשה לי שלא לראות בו משהו קצת קריפי, אבל באותו זמן זה גורם לי לשמוח על כך שעדיין יש ילדים שיכולים להתרגש מבלון פשוט בצבע אחד.\nהנוסטלגיה היא גם בגני השעשועים עם המתקנים העשויים צינורות ברזל פשוטים צבועים באדום, נדנדות של פעם וארגזי חול שלדעתי כבר לא עוברים את תקני הבריאות ברוב מדינות המערב.\nהנוסטלגיה היא אפילו בעישון בכל פינה, גם בתוך בתי הקפה הסגורים והמסעדות שבאופן אירוני צריך להיכנס אליהן עם מסיכות בגלל שיש מגיפה, אבל עישון פאסיבי לעומת זאת לא בדיוק מטריד פה אף אחד.\nניסיתי לדמיין איך הגבר בן החמישים מרגיש בכל בוקר מול המראה בזמן שמתאפר ולא החלטתי אם להיות עצובה\nדוכן פופקורן בנובי סאד. לא רק לילדים ולא רק בקולנוע\nמשום מה זכרתי שהטילון מהילדות היה גדול יותר. מצד שני אני הייתי קטנה יותר\nאולי זה הצירוף של הקורס שאני עושה בימים אלה, שכולל הרבה משימות נוסטלגיות והפלגה אחורה בזמן שגרמה לי לקנות טילון קורנטו, זה עם השוקולד בקצה הגביע.\n*אגב, את המשימה הזו ספציפית שלחתי לכם בניוזלטר, ואם אתם לא רשומים אתם יכולים למצוא אותה כאן: משימה אינטראקטיבית\nעירוניות נינוחה ואווירה בוהמיינית ברובע דורצ\u0026rsquo;ול פריים לוקיישן לצפייה בשקיעה על הדנובה. בעדיפות על כוס רוזה קר\nהופעות חיות בכל ערב, הרבה בירה ואווירה שמחה. קורונה היא רק בירה שטרם הגיעה לבלגרד\nאני מתארת את החיים שלנו בבלגרד, אבל למעשה אלו לא החיים בבלגרד, אלא החיים ברובע מאוד מסוים של העיר – רובע דורצ\u0026rsquo;ול. קריאה חפוזה בבלוג אקראי על האזורים של העיר, רגע לאחר שהזמנו את כרטיס הטיסה מהארץ, הבהירה לי בדיוק איפה אנחנו הולכים לשכור דירה.\n\u0026ldquo;רובע דורצ\u0026rsquo;ול הוא הרובע הבוהמייני של בלגרד, שם התגוררו כל האמנים והסופרים של סרביה. תמצאו בו הרבה בתי קפה וברים, חנויות בוטיק ואת מבני האוניברסיטה של בלרד.\u0026rdquo;\nבול.\nרובע דורצ\u0026rsquo;ול עלה על הציפיות בהרבה. יש כאן שילוב של חיים ועירוניות תוססת לצד אווירה רגועה ונינוחה של בילוי תמידי בבתי קפה. האנשים לא הולכים פה מהר ברחובות, אין הרבה תנועת מכוניות, אין תרבות צפירות, או לחץ או אגרסיביות. יש פה הרבה הליכה נינוחה עם גלידה ביד, ואספרסו בכל שעות היום. כאילו כולם פה כדי ליהנות.\nהדברים שהופכים את קמ\u0026quot;ר המגורים למושלם כל בוקר נפתח בקפוצ\u0026rsquo;ינו בביסטרו הזה שמתחת לבית ומעבר לפארק הסטודנטים\nהדירה שהזמנו לשלושת הלילות הראשונים הייתה בדיוק מה שאנחנו צריכים. דירה משופצת ונעימה, בבניין ישן על \u0026ldquo;פארק הסטודנטים\u0026rdquo;. לקח לנו פחות מ-24 שעות להחליט שאנחנו הולכים להאריך את השהות שלנו פה עד להודעה חדשה.\nאפשר להגיד שמצאנו את הקמ\u0026quot;ר המושלם.\nבכל המסעות שלנו בעולם הבנו מה הדבר שהכי חשוב לנו – שהקילומטר הרבוע סביב הדירה שלנו יהיה כמה שיותר נוח ומותאם לצרכים שלנו. חשוב לנו שכל מה שאנחנו צריכים ביום יום שלנו ימצא במרחק הליכה ברגל של כמה דקות. ורובע דורצ\u0026rsquo;ול עונה על זה באופן מושלם. שעת ההליכה שלנו במצודת בלגרד היא גם השעה המועדפת על המקומיים ולכן קשה למצוא ספסל פנוי לצפייה בשקיעות המרהיבות על הדנובה של בלגרד\nכבר הזכרתי את השקיעות של בלגרד? הדרך המועדפת עליי בהחלט לסיים את היום\nהביסטרו הקבוע שלנו מתחת לבניין, הוא המקום שבו אנחנו שותים את הקפה שלנו כל בוקר (קפוצ\u0026rsquo;ינו דאבל אספרסו לירון, קפוצ\u0026rsquo;ינו נורמל בשבילי) ונהנים ממראה הפארק שמעבר לכביש.\nהספרייה הקטנה בקומת הקרקע של בניין המגורים שלנו, מספקת לי חלל עבודה שקט ואידיאלי לכתיבה, בין מאות הספרים הסרבים העתיקים וריח הנייר הישן. (שילמתי 5 דולר עבור מנוי חופשי-חודשי)\nמועדון הכושר על גדות הדנובה, הספא של יום שישי שמחזיר אותנו לרגע למזרח, בית הקפה של יום שבת, המדרחוב התוסס וכמובן מצודת בלגרד – הפארק העירוני בין חומות העיר העתיקה, שאנחנו פוקדים מידי יום.\nכל אלו מרכיבים את הרוטינה האהובה עלינו כל כך באורח חיים הזה, שמשתנה לעיתים תכופות.\nמלכודת הדבש של הקמ\u0026quot;ר המושלם חומות מצודת בלגרד. אין שעות פתיחה, לא צריך כרטיס ואין מעקות בטיחות. ככה, בפשטות\nהאמת היא שלפעמים, מרוב שהרוטינה טובה, היא הופכת לסוג של מלכודת דבש. אנחנו מתמכרים לשיגרה הזו, עד שפתאום אחרי מספר שבועות יש קצת תחושת מחנק. גם הפעם זה קרה. לא יצאנו מהקמ\u0026quot;ר המושלם שלנו ברובע דורצ\u0026rsquo;ול במשך חודש וחצי! אנחנו לא באמת מכירים את בלגרד, שלא לדבר על סרביה. כשהתובנה הזו מגיעה, וזה בדרך-כלל קורה ביום בהיר אחד, אנחנו ישר יוזמים איזו נסיעה מחוץ לעיר או קובעים איזה סופשבוע בטבע.\nהפעם החלטנו לעשות סופשבוע בעיר הסטודנטים נובי סאד, ששמענו עליה הרבה דברים טובים, עיר קטנה שקטה וציורית. ככה יחצנו אותה בכל אופן, ולזה ציפינו. משתדלת להיראות נלהבת בחופשה הקצרה בהיסטוריה. רגעים ראשונים ואחרונים בנובי סאד\nאז שעה ורבע נסיעה במונית בין המון שדות תירס ומישורים ירוקים הביאה אותנו ישירות ליעד. סגרנו לילה אחד בדירה במרכז וישר יצאנו להסתובב בעיר.\nארוחת צהריים במדרחוב היפה אך המנומנם, סיבוב בפארק הכי נחשב בעיר, שכל גינת כלבים בתל אביב מרגשת יותר ממנו, וה\u0026quot;פיק\u0026quot; ברצועת החוף המלאכתית – ה\u0026quot;סטראנד\u0026quot;, שנראה כמו פסטיבל \u0026ldquo;בומבמלה\u0026rdquo; ביום האחרון שלו.\nבקיצור, לא בדיוק כוס התה שלנו.\nלמען האמת, תוך שעתיים בנובי סאד המנומנמת כבר התגעגענו לבלגרד התוססת והשמחה. החלטנו שאין טעם לבזבז זמן ולנסות בכוח להינות. שאלנו את נהג המונית שלקח אותנו חזרה לדירה, אם יסכים לחכות 5 דקות עד שנרד עם המזוודות ולקחת אותנו חזרה לבלגרד.\nוכך הסתיימה חוויית היציאה מהשגרה שלנו. הזמן שלוקח לנו לייצר רוטינה במקום חדש – האם אנחנו מקובעים? בדיוק תהינו כמה זמן לוקח לנו לייצר רוטינה שאנחנו אוהבים ואם זה קורה באופן טבעי עם הזמן, או שפשוט יש לנו נטייה להפוך דברים שטובים לנו מהרגע הראשון להצהרות כמו \u0026ldquo;בית הקפה של יום שבת\u0026rdquo;.\nכמה אנחנו מקובעים ואוהבים \u0026ldquo;טקסים\u0026rdquo; כמו שפעם אחד החברים אמר לנו, לעומת כמה אנחנו פשוט יודעים מה טוב לנו וברגע שמצאנו את זה אנחנו מחזיקים חזק.\nחלק מהרוטינות של השבוע כוללות את \u0026ldquo;הקפה של שבת\u0026rdquo; – בית קפה עם האווירה המושלמת ליום שבת בבוקר – מדרחוב שקט, קפוצ\u0026rsquo;ינו שתמיד מגיע בטמפרטורה הנכונה ועם קצף מושלם, ושולחנות מוצלים אך מוארים.\nחוף הים המלאכותי על גדות ה-SAVA. שחייה במים מתוקים, אפרול שפריץ ובלי חול ים שנדבק למגבת\nאחרי הקפה של שבת, אפשר למצוא אותנו בחוף הים המלאכותי של בלגרד – על גדות נהר הסאבה. גם שם, אנחנו מתמקמים במקום הקבוע – זולה על המים שהשירות בה איטי מידי אבל הסן פלגרינו מגיע קר והספות נוחות במיוחד.\nוכמובן כשיש לנו לו\u0026quot;ז קבוע לימי שישי – ארוחת בוקר, קפה, חדר כושר, ביקור במאפייה טובה, מסאז\u0026rsquo;, ארוחת ערב וסרט.\nפתאום נדמה לי שאנחנו אפילו יותר מקובעים ממה שחשדתי.\nעוד הצצה לחיי היומיום והרוטינות שלנו בחודשיים האחרונים בבלגרד תוכלו לראות בסטורי שלי כאן.\nקפה קר שאחרי האימון נכנס רק לא מזמן לרוטינה. האם משתמע שאנחנו כל היום יושבים לקפה?\nאיך נראה המשך המסע שלנו בעולם בזמן קורונה? להמשיך לשוט בעולם בזמן קורונה זה סיפור מאתגר, אם כי לא בלתי אפשרי. זה מצריך גמישות, ספונטניות וכמעט בלתי אפשרי לתכנן ליותר משבוע קדימה, אבל יש לזה גם צדדים טובים.\nפעם אחר פעם, אנחנו מוצאים שהאילוצים הם דבר חיובי בחיים. ואף על פי שהיינו מעדיפים שלא תהיה קורונה כמובן, האילוצים של התקופה הזו הביאו איתם כמה דברים טובים למסע שלנו. האילוצים הביאו אותנו להכיר מקומות שלא היו בתכנון וצמצמו את האפשרויות.\nועם צמצום האפשרויות, כי גם ככה הדברים לא תלויים בנו, גם נעלם לו הפומו (פחד מהחמצה) הידוע לשמצה – אחד הדברים שהכי קשים לנו להתמודדות באורח החיים הזה.\nעוד על המסע שלנו בזמן קורונה ועל ההחלטה לעזוב את ישראל דווקא בתקופה חסרת הוודאות הזו תוכלו לקרוא בכתבה שערכו עלינו בגלובס. חוויות קולינריות מעטות מידי שיגרמו לנו לחזור לבלגרד בעתיד אמנם יש לנו לא מעט תמונות מבתי קפה, אבל את הצד הקולינרי של העיר פספסנו די בגדול. לא בגלל שקורונה ופחות אטרקטיבי לאכול בחוץ, אלא כי בחודשים האחרונים ירון נמצא בדיאטה מאוד קפדנית שלא מאפשרת לנו לאכול במסעדות יחד.\nלמזלנו, שבוע לפני העזיבה קיבלנו אישור מהמאמן שלו לארוחה חופשית (Cheat Meal) אבל מתוך חוסר ההיכרות עם המטבח הסרבי, בחרנו דווקא ללכת על המטבח האיטלקי הבטוח. התנחמתי בכך שירון יכל לטעום את הקינוח הבלקני המועדף עליי, שאני אוכלת כל יום שבת (כבר ציינתי התמכרות לרוטינות?) – קניידלעך מתוק במילויים שונים.\nכדורי בצק תפוחי אדמה במילויים מושלמים - פיסטוק שוקולד לבן, קרמל בוטנים וטריפל שוקולד בלגי\nטוב, בכל זאת יש לנו כמה חוויות קולינריות… טועמים ראייקה שזיפים - המשקה האלכוהולי המסורתי. נראה סטייל אבל מהר מאוד הזמנו בירות במקום\nקרפ ענק ומושחת שהזמנתי לבד והמלצר העיר לי שנהוג לחלוק אותו בזוג. חב\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/belgrade-of-the-nineties/","summary":"\u003cp\u003e21:00 בערב, יום ראשון, ביסטרו דורצ\u0026rsquo;ול, בלגרד.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eבדיוק הזמנתי את כוס היין הכי יקרה בתפריט ותכננתי להתחיל ולסיים לכתוב את יומן המסע הזה, כאשר ויקטור, וידאק, וג\u0026rsquo;ובאן, שלושה צעירים סרבים, פנו אליי בהתרגשות וביקשו רשות לשבת איתי בשולחן.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eלקח לי רגע להבין מה קורה מסביבי ולהם להבין שהם צריכים לעבור לאנגלית.\u003cbr\u003e\nהרמתי את העיניים מהמסך וקלטתי שכל יושבי הביסטרו הם גברים שפונים מהופנטים אל עבר המסך הירוק.\u003c/p\u003e","title":"חזרה לניינטיז באחת הערים המפתיעות בעולם"},{"content":"השבוע סגרנו חודש בצ\u0026rsquo;אנג מיי, וחשבנו שזה זמן טוב לסכם את רמת ואיכות החיים בעיר הצפונית של תאילנד. אז כמה באמת עולה לחיות פה? ומה התמורה?\nבפוסט הזה תמצאו פירוט מדויק של ההוצאות החודשיות שלנו כזוג, כולל הכל. כן, הקפדנו לרשום כל קפה וקוקוס שקנינו במהלך החודש, כדי שבסופו נוכל להגיד בדיוק כמה הוצאנו ועל מה, ולהבין האם זה באמת השתלם כלכלית כמו שנדמה לנו.\nרגע לפני שאתחיל, חשוב לי לציין שכל הנתונים בפוסט הזה הם סובייקטיביים לחלוטין. מה שעבורנו נחשב יקר יכול להיות זול עבור מישהו אחר ולהיפך. אני משתמשת במונחים כמו חלש, חזק, זול ויקר שהם כמובן יחסיים מטעמי נוחות.\nבנוסף, ההוצאות שאפרט עליהן בהמשך הן בקורלציה לרמת החיים האישית שבחרנו. ניתן להוציא הרבה פחות בדיוק כמו שניתן להוציא גם הרבה יותר. ולכן אין לראות בשום דבר מהנאמר בפוסט הזה כהמלצה כלכלית. (מה גם שאני לא מוסמכת לתת ייעוץ שכזה).\nזהו, אחרי שהבהרתי מה שהיה עליי להבהיר אני יכולה לגשת לשורה התחתונה של הפוסט בחופשיות, עבור מי שרוצה את הפאנץ\u0026rsquo; כבר עכשיו –\nהמעבר לתאילנד אפשר לנו להקטין משמעותית את הוצאות המחיה שלנו ביחס לאלו שהיו לנו בתל-אביב, ולעלות את רמת החיים. שוב, ביחס לעצמנו.\nסך הכל חודש מחייה בתאילנד עלה לנו 73,800 באט שהם כ- 8,500 ש\u0026quot;ח לשנינו יחד.\nכך עשינו זאת, וכך גם אתם תוכלו לעשות זאת אם תרצו:\nבחרנו את מקום המגורים שלנו בקפידה ליכולת לבחור את מקום המגורים שלנו יש לא רק משמעות של חופש ושליטה על החיים, יש לה גם היבטים כלכליים. הסרת התלות ממקום פיזי אחד מרחיבה את אפשרויות הבחירה בקורלציה לפוטנציאל החיסכון.\nהבנו שפוטנציאל החיסכון שבבחירה בין מגורים במרכז תל-אביב, לעיר הפריפרייה או להתיישבות בדרום, קטן בהרבה מפוטנציאל החיסכון שבבחירה בין ישראל, לתאילנד או לכל מקום אחר בעולם. לכן ברגע שהסרנו כל תלות גאוגרפית במקום עבודה, האופציות לחיסכון התרחבו יחד עם אפשרויות המחיה.\nואז שאלנו את עצמנו – מדוע שלא נבחר את המקום שהכי מתאים לצרכים שלנו? שמאפשר לנו גם לחסוך וגם לעצב את חיינו כפי שאנחנו רוצים? האם המקום שבו נולדנו הוא בהכרח המקום הכי מתאים לכך?\nהעולם גדול ומלא אפשרויות וצורות מחיה, והחיים הבוגרים והבריאים לעומת זאת – מוגבלים בזמן. החלטנו לנסות את החיים במקומות אחרים. תמיד יהיה אפשר לחזור, ומה כבר יש לנו להפסיד בעצם?\nהתחנה הראשונה שנבחרה, מבין כמה אופציות שענו לקריטריונים שניסחנו, הייתה צ\u0026rsquo;אנג מיי.\nצ\u0026rsquo;אנג מיי לא במקרה הפכה ליעד פופולארי למחייה בקרב 2 אוכלוסיות מערביות בולטות: מבוגרים ב\u0026rsquo;פרישה\u0026rsquo; ו\u0026rsquo;נוודים דיגיטליים\u0026rsquo;. החיים פה זולים ביחס למדינות המערב והאיכות גבוהה. (מה עוד מושך בה? תוכלו לקרוא כאן).\nלהקטין משמעותית את הוצאות המחיה ההחלטה שלנו לצאת למסע של \u0026lsquo;נוודות דיגיטלית\u0026rsquo;, הייתה בין היתר החלטה כלכלית. הבנו שאם אנחנו יכולים לשמור על ההכנסות שלנו ולהקטין את ההוצאות שלנו משמעותית – נוכל להגדיל את החיסכון שלנו.\nהאסטרטגיה הזו היא לכאורה מאוד הגיונית ובסיסית ולא מעט אנשים נוקטים בה, בעיקר בשלב הזה בחיים שבו נהוג מה שנקרא \u0026lsquo;להתבסס כלכלית\u0026rsquo;. הבלוג של \u0026lsquo;הסולידית\u0026rsquo; למשל, דוגל בחיסכון אגרסיבי עד לרמת ניתוק מכשירי החשמל מהשקעים בכל יציאה מהבית.\nאבל כמה אנשים סביבכם אתם מכירים שמצליחים לחסוך משמעותית מעצם הקטנת ההוצאות שלהם? האם אתם מוכנים לנתק את החשמל בכל יציאה מהבית כדי לחסוך כמה שקלים בחודש? אני לא.\nאני מאמינה שאם מאוד רוצים, אפשר לקצץ הוצאות גם בישראל באמצעות מה שהסולידית מכנה \u0026lsquo;חיסכון אגרסיבי\u0026rsquo;, אבל 2 דברים מרכזיים גרמו לנו לוותר על המאמץ:\nחיסכון שכזה לרוב מלווה בירידה ברמת החיים, וזה לא משהו שהיינו מעוניינים בו.\nהחיסכון לא משמעותי מספיק כך שהירידה ברמת החיים תשתלם מבחינתנו.\nאם כך, חיפשנו דרך אחרת, שבה אנחנו לא רק מקטינים את ההוצאות שלנו ומגדילים את הרווחים, אלא גם שומרים על רמת החיים שאנחנו מעוניינים בה. או במילים אחרות:\nחיפשנו לאכול את העוגה ולהישאר חטובים\nהכנסה שאינה תלויה במקום או במטבע פה בא לידי ביטוי החשיבות של הכנסה שאינה תלויה במקום גיאוגרפי. למה הכוונה: זה דבר אחד לנסוע לתאילנד ולהקטין את ההוצאות, אבל הרי הרווח בסופו של דבר נקבע מהיחס בין ההוצאות להכנסות. ופה הנקודה.\nלחיות במדינה עם מטבע חלש ולהתפרנס במטבע המקומי מאפשר לחיות ברמת החיים של המקומיים. לעומת זאת: לחיות במדינה שבה המטבע חלש ולתפרנס במטבע חזק יותר זה כבר מאפשר לכם לחיות באיזו רמת חיים שתבחרו. מגניב לא?\nוזה מה שעשינו. שמרנו את ההכנסות שלנו במטבעות חזקים (יורו, דולר, פאונד) ועברנו לחיות במדינה שהמטבע שלה חלש לעומתם. וכך זה מרגיש לאכול את העוגה ולהישאר חטובים.\nהוצאות במטבע מקומי חלש + הכנסות במטבע חזק = הגדלת הרווחים\nאפשרות לשמור על רמת חיים גבוהה\nועכשיו לעוגת ההוצאות שלנו.\nכמה הוצאנו (מעט) על מה (על כל טוב) ולמה (כי רצינו ויכולנו) - העוגה המלאה אז כפי שציינתי בתחילת הפוסט, ההוצאות בצ\u0026rsquo;אנג מיי הם נגזרת של כמה אתם רוצים להתפנק ולכן עוגות של אנשים אחרים עשויות להיראות אחרת לגמרי. לכל אחד גם יש את הדברים שיותר ופחות חשובים לו.\nהעוגה הבאה מתארת את ההוצאות שלנו באחוזים (כזוג) לחודש מחייה בשכונת Nimman שבצ\u0026rsquo;אנג מיי. הסכומים בתוך העוגה הם במטבע המקומי (באט*).\n*10 באט = כ-1 שקל (מעט יותר אבל לשם הנוחות)\nאחד הדברים החשובים לנו ביותר הוא מיקום ואיכות המגורים שלנו, שהוא בדרך-כלל גם ההוצאה הגדולה ביותר, למרות שאם סוכמים את הוצאות המזון שלנו הן משתוות לאלו של המגורים. הנה הפירוט המלא:\nקומפלקס מגורים מפואר עם בריכה וחדר-כושר צורת מגורים פופולרית בקרב מערביים בצ\u0026rsquo;אנג מיי היא מגורים בקומפלקס דירות להשכרה לטווח ארוך, או בשמו הלועזי – Condominium. או קונדו.\nהקונדו שבחרנו לגור בו הוא מהיקרים בשכונת נימן וממוקם בלב השכונה אך ברחוב שקט. הוא כולל בריכה, חדר כושר, סאונה, חללי עבודה ולובי, שירותי ניקיון ושמירה פרטית 24/7.\nהמחיר לתענוג עבור דירה של כ-45 מ\u0026quot;ר, שמתאימה ליחיד או לזוג, נע בין 24-26 אלף באט לחודש שהם כ-2,500 שקלים לחודש. בדיוק חצי מחיר מהדירה ששכרנו במרכז ת\u0026quot;א באותו הגודל בשנת 2015.\nעל חשבונות מים וחשמל משלמים בנפרד כ-100 שקלים נוספים בחודש של שימוש סביר.\nקונדו - צורת המגורים הפופולרית בקרב המערביים בצ\u0026rsquo;אנג מיי\nאוכלים בעיקר בחוץ כי זה פשוט יותר משתלם הוצאות אוכל מהוות את הפרוסה השנייה בגודלה בעוגה. וגם פה צמצמנו הוצאות באופן דרסטי. אם בישראל בקושי היינו אוכלים בחוץ, בעיקר מטעמים כלכליים, פה הדברים התהפכו.\nזה פשוט כל-כך זול, נגיש וכיף לאכול פה בחוץ שאנחנו לא רואים סיבה שלא. (מלבד הסיבה הבריאותית אבל גם לזה אפשר למצוא פתרון). הוצאות האוכל פה זולות פי 3 עד 7 מאשר בישראל, תלוי איפה אוכלים.\nחוץ מזה, הזמן (והאנרגיה) שאנחנו חוסכים על קניות בסופר, בישולים ושטיפת כלים הוא כשעתיים ביום שהם רווח נקי שמתועל לדברים שחשובים לנו יותר.\nארוחת הבוקר היא הארוחה היחידה שאנחנו אוכלים בדירה, כי זה פשוט יותר כיף ויותר יעיל מבחינת סדר היום שלנו. כך שהקניות בסופר מתועלות ברובן לארוחה הזו ולמוצרים בסיסיים לדירה, ועלו לנו 14.5 אלף באט, שהם כ- 1,600 ש\u0026quot;ח.\nמנת ארוחת צהריים במסעדה מקומית - 90 באט (10 ש\u0026quot;ח)\n**ארוחת צהריים בשרית ב-5 שקלים **ארוחות הצהריים הן ההוצאה הכי זולה שלנו בגזרת המזון. במהלך החודש אכלנו בעיקר ב-Food Courts, שם המנות כבר מוכנות מראש ואין זמן שמתבזבז על לחכות למנה, מה שהתאים לנו מבחינת סדר היום של העבודה.\nארוחת הצהריים שלנו כללה בעיקר עוף ואורז בכל מיני צורות, ונעה בין 50-120 באט למנה שהם 5-12 שקלים.\nארוחות הערב היו מעט יקרות יותר, בעיקר מפני שבחרנו לרוב לאכול במקומות מערביים וגם כי מסעדות היו הבילוי שלנו כ-3 פעמים בשבוע. מחירי ארוחות הערב נעו בין 300 באט לארוחה \u0026lsquo;רגילה\u0026rsquo; לשנינו ועד ל-1500 באט לארוחה מערבית חגיגית כולל מנות ראשונות, עיקריות בשריות, קינוחים ושתיה.\nבתי הקפה המערביים אינם זולים יחסית. 2 כוסות קפה + 2 המנות בתמונה עלו 600 באט. (כ-70 ש\u0026quot;ח)\n**מסאז\u0026rsquo; פעמיים בשבוע ומניקור באופן קבוע **הוצאות כמו מסאז\u0026rsquo;ים ותספורות שהתבאסנו להוציא עליהם 300-400 שקלים לאדם בארץ, עולים כאן עשירית מחיר. כך שאין מה לחשוב פעמיים.\nמסאז\u0026rsquo; של שעה עולה בין 250 ל-500 באט, תלוי בסוג המסאז\u0026rsquo; ובמקום, ואפשר פשוט להיכנס ולהתפנק ממסאז\u0026rsquo; כזה בכל רגע נתון – הם בכל מקום ואין צורך להזמין תור מראש.\nלקח לנו זמן למצוא את המקום המועדף עלינו ל- Oil Massage, שעולה 500 באט לאחד, וזה מחיר יחסית יקר. אפשר גם לעשות Thai Massage בחצי מזה.\nעל לק ג\u0026rsquo;ל איכותי במקום נקי ונעים שילמתי 250 באט, שהם פחות מ-30 שקלים. רבע מהמחיר בכל מכון תל-אביבי כיום.\n**משרד יומי מתחלף לפי מצב הרוח במחיר כוס קפה **אחד הדברים הנחמדים בנוודות, זה שאין צורך לשכור משרד לעבוד בו ואין הוצאות נוספות כמו חשמל ואינטרנט. ההוצאות המשרדיות היחידות שלנו הן בהתאמה לכמות כוסות הקפה שאנחנו מזמינים. (קפוצ\u0026rsquo;ינו עולה בין 60-100 באט).\nשכונת נימן שבצ\u0026rsquo;אנג מיי היא מעצמת בתי קפה לעבודה. ואם נדמה לכם שבתל-אביב יש סצנה רצינית של קפה ולפטופ, עוד לא ראיתם כלום.\nאין היום מקום בצ\u0026rsquo;אנג מיי שאין בו wifi חינמי (ומהיר להפליא) ורוב בתי הקפה ממש בנויים לעבודה עם מחשב – יש מספיק שקעים, שולחנות בר ומים ללא הגבלה.\nוהכי נחמד – באף מקום לא יגרמו לכם להרגיש שהתנחלתם או שאתם צריכים להזמין מעבר לכוס קפה כדי להצדיק את הישיבה הממושכת שלכם.\nבית קפה מותאם לעבודה עם לפטופ. אחד מיני רבים\n**נסיעות, חוגים וחדר-כושר **השיקול המרכזי שלנו בבחירת מקום מגורים הוא הנגישות והקרבה לפעילויות היומיום. כל השימושים שלנו מתרכזים לרדיוס של כ-500 מטרים, או למקסימום 12 דקות הליכה ברגל. ולכן ההוצאות על נסיעות הן קלושות.\nבמרחק הזה נכללים גם חדר הכושר שאנחנו מתאמנים בו (80 באט לכניסה חד-פעמית) והסטודיו שאנחנו מתרגלים בו צ\u0026rsquo;י קונג ויוגה (1300 באט למנוי חופשי חודשי).\nרדיוס המגורים שלנו בשכונת Nimman. בריבוע כחול - המקומות הקבועים שאנחנו פוקדים.\nאז כמה בסך הכל עלה לנו פה חודש מחייה כולל כל הטוב הזה? כל ההוצאות שמפורטות בעוגה, כולל הכל עלו לנו 73,800 באט שהם כ- 8,500 ש\u0026quot;ח לשנינו. ואת רמת המחיה אפילו לא ניסינו להשוות לזו שהייתה לנו בארץ.\nחשוב להדגיש שההוצאות החודשיות שלנו כאן רחוקות מלהיות ממוקדות חיסכון. אפשר לחסוך הרבה יותר ועדיין לשמור על רמת חיים יפה.\nלמשל, לעשות מסאז\u0026rsquo; אחד בשבוע ולא שניים, לצמצם את המסעדות ה\u0026rsquo;יקרות\u0026rsquo; מפעמיים-שלוש בשבוע לפעם בשבוע ולהתגורר בקונדו צנוע יותר או במיקום מעט פחות מרכזי.\nכל אלו יחד יכולים להערכתי להקטין את סך ההוצאות שפירטתי למעלה לפחות ב-30 אחוזים.\nהרשו לי לסיים בנקודה למחשבה, אם הפוסט הזה לא העלה אותה כבר לבד:\nכפי שציינתי בהתחלה, אני לא יועצת כלכלית ולא באה להמליץ לכם על מהלך כלכלי כזה או אחר. תעשו את השיקולים הכלכליים והנוספים שלכם, אבל דבר אחד ברור לי מסיכום החודש הזה –\nלמהלך של צמצום הוצאות בצורה כה דרסטית, יש פוטנציאל חיסכון עצום ומשמעותי יותר מהרבה מהלכי חיסכון אחרים שרובנו חושבים עליהם בארץ. תחשבו כמה תוכלו לחסוך בשנה אחת קטנה של הרפתקה גדולה… רק מניחה את זה כאן.\nאז אם הייתם רוצים לעשות מהלך דומה אבל חושבים שאתם לא יכולים מכל מיני סיבות כמו ילדים, בית, כלב או כמובן מקום העבודה שלכם, אז קודם כל אני ממליצה לכם לקרוא את הפוסטים הבאים:\nלמה החלטנו להפוך לנוודים דיגיטליים ואיך הוצאנו את זה לפועל\n5 תפיסות שכדאי להשתחרר מהן כדי לא לפספס את החיים\nבנוסף, עקבו אחרי הבלוג, כי בקרוב ייצא פוסט שמדבר על איך כמעט מכל מקצוע אפשר לצאת ל\u0026rsquo;נוודות דיגיטלית\u0026rsquo; או לפתח אי תלות גיאוגרפית. ולמה גם אם אתם לא בטוחים שזה משהו שמדבר אליכם, כדאי לכם להתחיל לחתור לשם.\nוכמובן, מוזמנים להשאיר תגובות או שאלות כאן, או בפייסבוק.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-we-save-more-and-upgrade-our-lifestyle/","summary":"\u003cp\u003eהשבוע סגרנו חודש בצ\u0026rsquo;אנג מיי, וחשבנו שזה זמן טוב לסכם את רמת ואיכות החיים בעיר הצפונית של תאילנד. \u003cstrong\u003eאז כמה באמת עולה לחיות פה? ומה התמורה?\u003c/strong\u003e\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eבפוסט הזה תמצאו פירוט מדויק של ההוצאות החודשיות שלנו כזוג, \u003cstrong\u003eכולל הכל.\u003c/strong\u003e כן, הקפדנו לרשום כל קפה וקוקוס שקנינו במהלך החודש, כדי שבסופו נוכל להגיד בדיוק כמה הוצאנו ועל מה, ולהבין האם זה באמת השתלם כלכלית כמו שנדמה לנו.\u003c/p\u003e","title":"ככה הגדלנו את החיסכון שלנו ועלינו ברמת החיים"},{"content":"הייתה לך מחשבה או חלום לפתוח בלוג או אתר תוכן?\nמתחשק לך לחלוק עם העולם את התובנות והידע שלך בנושא שמעסיק אותך או בוער בך?\nבא לך שתהיה לך פינה משלך באונליין? פינה שאולי אפילו תוכל לצמוח ולהפוך לעסק מצליח?\nאם כן, אין ספק שכדאי לך לפתוח בלוג. ויפה שעה אחת קודם.\nבמדריך הבא אראה לך צעד אחר צעד איך לפתוח בלוג משלך בכמה דקות ספורות.\nאין צורך לדעת תכנות, או לשלם לבונה אתרים יקר. היום לפתוח בלוג זה פשוט ונגיש לכל אחד עם חיבור לאינטרנט.\nוכמה שזה פשוט ככה זה יכול להשתלם לך בהמשך.\nהגיע הזמן להפסיק לדחות את החלום שלך לפתוח בלוג עוד מ-2009, לפני שנסעתי לגור בפאריז, חבר טוב ייעץ לי לפתוח בלוג ולתעד את החוויות שלי כילדה בת 21 שיוצאת אל העולם הגדול לגמרי לבד. אז עוד עולם הבלוגים היה הרבה פחות רווי.\nלא הקשבתי לו, ומאז במשך שנים הרעיון הדהד לי בראש, אבל אף פעם זה לא היה \u0026ldquo;התזמון הנכון\u0026rdquo;.\nכל שנה שחלפה התבאסתי עוד קצת על שלא כבר הרמתי משהו. תמיד היה לי מה להגיד, לחלוק, לשתף. תמיד רציתי להוציא את הכתיבה שלי מהמגירה.\nלקח לי 8 שנים עד שהרמתי את הבלוג הראשון שלי, ואני מקווה שלך זה ייקח קצת פחות :).\nאז אם לפתוח בלוג זה משהו שחשבת עליו, אני ממליצה לך בחום לא לחשוב יותר מידי קדימה. אין צורך לתכנן מראש מה יהיה בכל פוסט ופוסט, איך מפרסמים או איך עושים מזה כסף.\nהצעד הראשון הכי טוב שאפשר לעשות, וזה שייתן לך את הדרייב להתחיל את הבלוג הוא פשוט להקים אותו. כל השאר כבר יגיע אחר-כך.\nלבנות אתר זה קצת כמו לבנות בית אם אתם מבולבלים מכל המונחים האלה – Domain, Theme, Host אז הדימוי הזה יעזור לכם להבין את הקשר בין כל המרכיבים. אם אתם סגורים על הנושא, תרגישו חופשי לדלג לכותרת הבאה.\nחסות (Host) – היא כמו המגרש שעליו תקימו את הבית שלכם. אתם סוג של חוכרים את השטח. דוגמאות: כמעט כל מה שמסתיים ב-\u0026ldquo;הוסט\u0026rdquo; כמו Bluehost, DreamHost, HostGator.\nדומיין (Domain) – הכתובת של הבית שלכם. זו שתתנו לאנשים כדי להגיע אליכם. דוגמא: כתובת האתר שאתם קוראים בו כעת היא il.freedomcaptains.com\nפלטפורמה (Website Builder) – זה הבית שלכם. מפה אתם מנהלים את הבלוג או האתר שלכם. אפשר לחשוב על פלטפורמות חינמיות כמו על שכירות ופלטפורמות בתשלום כמו על בית בבעלותכם. דוגמאות: WordPress, Wix, Weebly וכו'.\nתבנית עיצוב (Theme) – זהו עיצוב הפנים של הבית שלכם. מומלץ לשמור על קו אחיד, וזה התפקיד של תבנית העיצוב, אבל בגדול אתם אלה שתבחרו את הצבעים, הנראות והתחושה בבית. כלומר באתר.\nUnderstanding better the different components of a website with the \u0026ldquo;Building a House\u0026rdquo; analogy\nאז מאיפה מתחילים בעצם? כמו שלעלות על בגדי ספורט בסוף היום זה הצעד הכי קל אבל הכי חשוב באימון, כך גם החלק הטכני של לפתוח בלוג.\nב-2019 הדרך לפתוח בלוג משלכם היא קלה מאי פעם. 5-10 דקות על השעון אחר הצהריים, ויש לכם אתר וורדפרס עם דומיין והכל. באמת.\nקיימים המון מדריכים ברשת על איך לפתוח בלוג, אבל אם המדריך לא מעודכן שנה אחורה סביר להניח שזה לא יהיה תואם את התהליך, כי הפלטפורמות נעשו פשוטות יותר וקצרות יותר.\nכשפתחתי את הבלוג הראשון שלי, עקבתי אחרי מדריך פופולארי אבל קצת הסתבכתי עם כל האפשרויות. רק רציתי שמישהו יגיד לי בדיוק מה לעשות ולא ישטח בפניי את שלל האופציות.\nלא מצאתי כזה, ולכן החלטתי להכין עבורכם מדריך בזק, קל וממוקד – שינחה אתכם צעד אחר צעד, בלי שתצטרכו לחשוב או להתלבט יותר מידי.\nאבל כדי לחסוך את החפירה תצטרכו לסמוך על הבחירות וההמלצות שלי. וכדי לסמוך על ההמלצות שלי אני צריכה להראות לכם שיש לי ניסיון לא?\nאז הנה הניסיון שלי עד כה בפתיחת אתרים:\n2 אתרי תוכן בוורדפרס (WordPress) (הבלוג שאתם קוראים עכשיו ובלוג על תכנון ערים) אתר Wix (בלוג אפייה ביתית שמנהלת אחותי האלופה מגיל 16 – מומלץ!) אתר ecommerce ב- Shopify אתר ecommerce ב- WooCommerce Sales Funnels ב- ClickFunnels אתר Subscription ב- WordPress (שירות ל- ecommerce) **כל האתרים בנושא ecommerce מהווים את מקור ההכנסה הנוכחי של החברה של בעלי ושלי.\nאז אחרי הכרות טובה עם הפלטפורמות הללו במהלך שלוש השנים האחרונות, אני עומדת להדריך אתכם איך לפתוח בלוג בדרך שאני, ועוד כמיליון בעלי אתרים בעולם, מוצאת הכי טובה:\nלפתוח בלוג בוורדפרס בחסות בלוהוסט זה הזמן לפתוח את הדסקטופ אם אתם במובייל, ולהתחיל לעקוב אחרי השלבים. שני דברים חשובים לפני כן –\n*התוכן בתבנית האפורה כולל מידע והסברים נלווים לתהליך הטכני. כך שאם אתם רק רוצים לרוץ עם התהליך הטכני ולהעמיק אחר-כך, אתם מוזמנים לדלג עליהם.\n**הלינק הוא לינק Affiliate, זה אומר שאם תשתמשו בו אני אקבל דמי עמלה מבלוהוסט.\nלמה לא כדאי לפתוח בלוג חינמי בבלוגר או עם סיומת וורדפרס? יש 2 סיבות מרכזיות שכנראה גורמות לכם להתלבט: 1 – אתם מעוניינים קודם \u0026ldquo;לגשש\u0026rdquo;, לראות אם בכלל תצליחו להתמיד לפני שאתם משלמים. 2 – כי בטווח הקצר לא מתאים לכם לשלם עכשיו 400 ש\u0026quot;ח.\nאם הגעתם עד לפה, אז כנראה שלפתוח בלוג זה משהו שכבר חשבתם עליו בעבר ושאתם רוצים לעשות אבל לא מצאתם את הזמן. השלב הבא אחרי החלק הטכני יהיה להשקיע זמן וליצור תוכן. עצם התשלום יחייב אתכם לתהליך. זה בדיוק ה\u0026quot;עלייה על בגדי הספורט\u0026quot;.\nאגב, זה נכון לגבי רוב השירותים בתשלום מול השירותים בחינם. כפי שלקורס ששילמתם עליו במיטב כספכם תשתדלו להופיע יותר מאשר לקורס חינמי.\nאם זה לא מספיק, אז על כסף שתחסכו עכשיו תשלמו בהמשך מחיר הרבה יותר גבוה, בין אם בכסף או בעגמת נפש.\nבלוג חינמי היא פלטפורמה שאינה בבעלותכם. היא בבעלות וורדפרס או בלוגר או כל פלטפורמה אחרת שמאחרת אתכם ומשאילה לכם דומיין.\nאין לכם שליטה מלאה עליה, וזה מחיר גבוה מידי לשלם. מעבר לכך שזה נראה לא מקצועי.\nעוד על ההבדלים בין פלטפורמה בבעלותכם לפלטפורמה שמארחת אתכם אתם יכולים לקרוא בפוסט כל הדרכים לעשות כסף באינטרנט – עושים סדר בבלאגן.\n1. קניית חסות + דומיין ב- Bluehost *חסות = השרת שבו מאוחסן האתר שלכן *דומיין = כתובת האתר שלכם באנגלית (URL)\nהיכנסו ל – Bluehost.com ולחצו Get Started Now\n1/3. בחירת חבילה בעמוד הבא תצטרכו לבחור בין החבילות של בלוהוסט. אני ממליצה לקחת את חבילת הבסיס. תמיד אפשר לשדרג בהמשך ולהוסיף את ההפרש במחיר. ההיפך לא.\n2/3. בחירת דומיין הקלידו את כתובת האתר שבחרתם (Domain) ותקוו שהשם לא תפוס. אם תפוס – בלוהוסט יציעו לכם כמה אלטרנטיבות או שינוי סיומת ל- org. או net. אני ממליצה להישאר עם סיומת com. גם במחיר שינוי השם. זה נראה הרבה יותר טוב.\nהשם הוא חשוב וכדאי להקדיש לו מחשבה לפני, ולהתייעץ עם מישהו קרוב לגביו. ברגע שחיברתם את הדומיין לא ניתן לשנות אותו (אלא אם קונים חדש אבל זה לא מומלץ).\nאיך לבחור שם מתאים לאתר שלי? האם כדאי לקרוא לאתר על שמי? אין נכון או לא נכון, אבל יש יתרונות וחסרונות: יתרונות **–**1. אתם לא מגבילים את עצמכם לסוג תוכן אחד למקרה שתשנו כיוון (בלוג עירוני למשל לא יכול פתאום לעסוק בתזונה). 2. יותר נכון מבחינת ביסוס ה\u0026quot;ברנד האישי\u0026quot; כי יהיה יותר קל לשייך אתכם לבלוג. חסרונות – יותר קשה לייצר קהילה סביב שם פרטי. כך או כך, לא כדאי שהשם יהיה ארוך ומסורבל (3 מילים זה הגג, ההמלצה היא לבין מילה לשתיים). טיפ לבדיקה: תגידו לקרוב משפחה לנסות להקליד את השם שאתם אומרים לו בעל פה ותראו מה יצא. חשבו איפה אתם מדמיינים שהאתר שלכם יהיה עוד 5 שנים ואם סביר שהשם עדיין יהיה רלוונטי. 3/3. יצירת חשבון בבלוהוסט מלאו את הפרטים האישיים שלכם ליצירת חשבון בבלוהוסט.\nבחרו בתכנית. אני ממליצה לקחת את מסלול ה-36 חודשים. מעבר לכך שזה יותר משתלם, זה יוצר מחויבות בריאה.\nמיד לאחר מכן בלוהוסט יציעו לכם להגדיל את החבילה. אבל אין שום צורך בתוספות שינפחו את המחיר הבסיסי בשלב זה, לכן הקפידו לבטל את התיבות המסומנות.\nכעת כל שנותר זה להכניס את פרטי האשראי שלכם וללחוץ אישור.\nאשרו את המייל שקיבלתם מבלוהוסט וצרו את הסיסמא שלכם לחשבון הבלוהוסט.\nזהו, יש לכם דומיין וחסות. עכשיו עוברים לאתר הוורדפרס עצמו.\n*בלוהוסט יציעו לכם להתחיל אוטומטית עם וורדפרס, אין צורך להירשם לוורדפרס בנפרד כמו בעבר או במדריכים לא מעודכנים. פשוט לחצו על הכפתור!\n2. הגדרות בסיס בוורדפרס אז עכשיו אנחנו כבר בלוח הבקרה של וורדפרס. כל שנותר לנו זה להגדיר כמה הגדרות בסיסיות ולהתחיל לשחק ולחקור. מפה הכל הפיך אז אין מה לחשוש.\nהדבר הראשון שיקפוץ לכם היא האופציה להתקין את התוסף Jetpack – שמאפשר לראות סטטיסטיקה יומית על הבלוג איך שנכנסים, התקינו אותו. (זה בנוסף ל- Google Analytics שתחברו בהמשך.)\nהגדרות ראשוניות בתפריט ה – Settings:\nכללי\nאם אתם רוצים שהממשק ולוח הבקרה יופיעו בעברית הגדירו את זה פה. הכניסו את שם האתר והתיאור הקצר.\nמבנה קישורים – בחרו באופציה \u0026ldquo;מזהה הפוסט\u0026rdquo;\nהגדרות עיצוב בתפריט ה – \u0026lsquo;עיצוב\u0026rsquo; (Appearance):\nכדי להתחיל לעצב את הבלוג תצטרכו לבחור קודם תבנית עיצוב.\nוורדפרס מציעה מספר תבניות עיצוב חינמיות, מוגבלות לטעמי, אבל בסדר בתור התחלה (אפשר לשדרג בהמשך).\nחשוב לשים לב שאם הבלוג שלכם בעברית לבחור תבנית שתומכת בכתיבה מימין לשמאל – RTL.\nכדי לרכוש תבנית עיצוב קצת יותר מתוחכמת, היכנסו ל – Themeforest ובחרו תבנית שיש לה לפחות כמה אלפי רכישות.\nהתאמה אישית (Customize) –\nמפה תוכלו להגדיר בדרך הכי קלה ואינטואיטיבית איך ייראה עמוד הבית, הפונטים, הצבעים של האתר ועוד הגדרות עיצוביות. פשוט היכנסו וחקרו את האפשרויות.\nמה עדיף לי? בלוג בעברית או באנגלית? שאלה טובה וכמובן רלוונטית רק למי שיש יכולת לכתוב היטב באנגלית ולמי שנושא האתר שלהם מתאים לקהל שאינו ישראלי.\nככלל, יותר מוצלח בעיניי לכתוב בשפת האם שלכם. כתבו בשפה שהכי זורמת לכם, בשפה שבה אתם חושבים. כל דבר אחר ייצא משמעותית פחות איכותי.\n(שימו לב שההתייחסות היא לאתרי תוכן ולא לאתרי הרשמה לשירות שהם עניין אחר).\nאבל באנגלית אפשר להגיע ליותר אנשים! לא? כן. בוודאי. אבל באנגלית יש גם יותר תחרות.\nטיפ כללי – אל תייעדו את התוכן שלכם ל\u0026quot;כמה שיותר אנשים\u0026quot; אלא כוונו אותו לקהל איכותי מצומצם. מה שבשפה מקצועית נקרא: נישה.\nעוד על הנושא תוכלו לקרוא במאמר המצוין של קווין קלי –\nkevin kelly – 1,000 True Fans\n3. להתחיל לכתוב בוורדפרס יש שתי דרכים עיקריות לכתוב פוסטים: 1. דרך ה – Backend – כלומר מלוח הבקרה עצמו, בממשק של וורדפרס. 2. דרך ה – Frontend – כלומר ישירות מהדף שהמשתמש רואה. ככה אני עובדת, זה נוח, וככה אין הפתעות.\nכדי לעבוד באופציה ב\u0026rsquo; צריך להתקין תוסף מתאים. אני ממליצה על התוסף הפשוט, החינמי והמצוין – Elemntor, שתומך גם בעברית.\nאופציה א - Backend\nאופציה ב - Frontend\nאוקיי יש אתר. מה עכשיו? פשוט להתחיל לכתוב? אולי לקחת איזה קורס קופירייטינג לפני?\nפשוט להתחיל לכתוב. אני מאמינה בלהבין את הבסיס ואז ללמוד תוך כדי תנועה. מה שתכתבו היום הוא לא מה ואיך שתכתבו עוד שנה, אבל בשביל זה אתם צריכים להתחיל ולהשתפשף.\nקודם כל תתחילו לכתוב בצורה שאתם חושבים ומדברים במחשבות. במקביל ובהדרגה, תתחילו לקרוא מאמרים בנושא קופי טוב, לפתוח את העיניים ולזהות מה בעיניכם הוא קופי טוב אצל אחרים, מהו סגנון טוב, מה קריא, מה לא קריא וכן הלאה.\nהפוסט הזה ארוך ומכיל לא מעט מידע, וזה יכול לאיים אני יודעת. אבל התהליך הטכני הוא באמת פשוט ולוקח 5 דקות. כדי לסכם את מה שהיה פה למשהו באמת קצר, הכנתי את הסכמה הבאה שאתם מוזמנים לשמור לעצמכם.\nאיך לפתוח בלוג ב-5 דקות\nזהו, עד כאן האכלתי בכפית, עכשיו הגיע הזמן לפרוש כנף ולהתחיל ללמוד לבד!\nכמובן שיש עוד המון מה להראות וללמד על הממשק של וורדפרס, זה עולם שלם. אבל זה הבסיס המינימלי שממנו תוכלו לחקור בעצמכם, וזה חלק מהכיף.\nהיתרון הכי גדול של וורדפרס, הוא שכמעט לכל שאלה או בעיה טכנית שתהיה לכם תוכלו למצוא פתרון בקלות בחיפוש חופשי בגוגל. וללמוד תוך כדי תנועה זו הדרך הכי טובה ללמוד.\nאז צאו לדרך, התחילו לעבוד על הבייבי החדש שלכם בלי יותר מידי לחשוב \u0026ldquo;מה ייצא מזה\u0026rdquo;, ואם תהיו עקביים בקרוב מאוד תוכלו להסתכל אחורה ולראות אתר בשרני ויפה 🙂\nכדי לעזור לזה לקרות קראו את 2 הפוסטים החשובים בפינה \u0026ldquo;1min-reading-for-long-thinking\u0026rdquo;:\nעיקרון הצבירה, או ה – Slight Edge\nבמקום להתמיד, נסו להיות עקביים\nהשאירו לי בתגובות אם יש עוד נושא שהייתם רוצים שאסביר עליו בהקשר לפתיחת בלוג או אתר.\nושתפו את הפוסט הזה (על ידי לחיצה על האייקונים השחורים בראש הדף) עם מישהו ששמעתם ש\u0026quot;חושב או חושבת לפתוח בלוג\u0026quot;.\nשני דברים אחרונים לסיום:\n1 – אם קראתם עד כאן ולא יישמתם תוך כדי, פתחו את היומן ממש עכשיו ושריינו אחר-צהריים בשבוע הקרוב שבו אתם פותחים את הבלוג שלכם. בתור התחלה המטרה היא רק להניח את ההגדרות הבסיסיות כפי שהסברתי.\n2 – זכרו שכל יום נוסף שאתם דוחים את זה הוא יו\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-to-open-a-blog-in-5-min/","summary":"\u003cp\u003e\u003cstrong\u003eהייתה לך מחשבה או חלום לפתוח בלוג או אתר תוכן?\u003c/strong\u003e\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003e\u003cstrong\u003eמתחשק לך לחלוק עם העולם את התובנות והידע שלך בנושא שמעסיק אותך או בוער בך?\u003c/strong\u003e\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003e\u003cstrong\u003eבא לך שתהיה לך פינה משלך באונליין? פינה שאולי אפילו תוכל לצמוח ולהפוך לעסק מצליח?\u003c/strong\u003e\u003c/p\u003e","title":"איך לפתוח בלוג ב-5 דקות (מדריך מעודכן, צעד-צעד)"},{"content":"מכירים את זה שצריך חופשה אחרי חופשה בחו\u0026quot;ל?\nלאחרונה יצא לי לשמוע את זה הרבה, וזה גרם לי לתהות על האופן שבו רובנו מטיילים. מה גורם לנו להתיש את עצמנו ככה שכל מה שאנחנו רוצים אחרי חופשה בחו\u0026quot;ל זה לנוח?\nמתכננים לו\u0026quot;ז צפוף, רצים מאטרקציה לאטרקציה, או ממדינה למדינה כדי לסמן וי. אבל ממה זה נובע? מהפחד לפספס משהו? מאיזשהו חוק בלתי כתוב שמורה להספיק כמה שיותר?\nוחוץ מזה, למה טיולי אטרקציות הפכו לברירת המחדל? לאופן שבו כולם כביכול נהנים לטייל? ביומיום אנחנו אנשים עם תחומי עניין שונים ואורח חיים שונה, אבל כשזה מגיע לטיולים מחוץ לארץ – פתאום כולם אוהבים את אותם הדברים.\nמוזר לא?\nאבל אפשר גם אחרת. זה דורש רק שינוי תפיסתי קטן שאלו מטרותיו העיקריות –\nלהעשיר ולספק את תחומי העניין שלנו. למלא מצברים באופן כזה שלא נתבאס לחזור לשגרה כשהחופשה תסתיים. לנסוע במטרה לחוות במקום לנסוע במטרה להספיק. ובעיקר – לוודא שאנחנו נמצאים ברגע. הנה 5 דברים שאתם יכולים לעשות לקראת החופשה הבאה שלכם, שיהפכו אותה למספקת וחווייתית יותר, ולכזו שלא תזדקקו לחופשה נוספת אחריה:\n1. להיפרד מהמלצות ה\u0026quot;חובה\u0026quot; ב\u0026quot;למטייל\u0026quot; ולתפור טיול סביב מה שמעניין אתכם פעם, לא מאוד מזמן, לפני שהאינטרנט שינה את עולמנו ולפני שלכל אחד הייתה במה משלו, המידע היה מרוכז אצל \u0026ldquo;אוטוריטיות\u0026rdquo; כמו האנציקלופדיה. כך גם בעולם הנסיעות והטיולים.\nאם רצינו לנסוע לפאריז למשל, היינו צריכים לקנות מדריך שיחור (או כל מדריך אחר), ולתכנן את הטיול שלנו לפי המידע שהכותב במדריך הטיולים החליט שהוא הכי רלוונטי.\nכך נוצר המצב האבסורדי שכל מי שנסע לפאריז, נהיה בעל כורחו חובב אדירכלות, פסלי מצביאים, קתדרלות ושערי ניצחון.\nהיום לעומת זאת, יש הרבה יותר מידע ממה שאנחנו יכולים להכיל, יש פורומים וקבוצות פייסבוק כמעט בכל תחום, גם ההזוי ביותר. לאניני היין והגבינה, לפשיניסטות, לאוהבי הגרפיטי ואפילו לתיירי בתי קברות.\nאז למה רוב האנשים שמתכננים את נסיעתם הראשונה לפאריז, מחפשים \u0026ldquo;מה יש לעשות בפאריז\u0026rdquo; ומוצאים את התשובות באתרי טיולים גנריים? אתרים שקובעים כי כנסיית סנט שאפל היא מה שנקרא: \u0026ldquo;אתר חובה\u0026rdquo; והופכים אותנו לתיירי אדריכלות קלאסית מבלי שאנחנו אפילו יודעים מזה עמוד קורינתי.\nרשימת \u0026ldquo;אתרי חובה\u0026rdquo; בפריז של אתר שיחור - או אולי סילבוס לסטודנטים לאדריכלות בשנה א\u0026rsquo;? לפחות הם מציעים לתפור לכם מסלול \u0026ldquo;בהתאם להעדפותיכם\u0026rdquo; אם תירשמו כמנויים\nאז מה אפשר לעשות במקום לראות עוד כנסייה ועוד מקדש?\nאפשר להתחיל הפוך.\nבמקום לשאול את גוגל, שאלו את עצמכם:\n**מה מעניין אותי ואיפה אני יכולה למצוא את זה? **\nמצאו את המקום שעונה על תחום העניין שלכם ותפרו סביבו טיול. לכל תחום עניין תמיד יהיו כמה מקומות רלוונטיים בעולם.\nמתעניינים ביין? סעו למקומות שמייצרים בהם את היין הכי משובח ותתפרו לעצמכם טיול בין יקבים. כמו דרך היין בצרפת או דרך הגנים בדרום אפריקה. אוהבים לגלוש? תמצאו את החופים הכי שווים לגלישה ותתפרו סביב זה טיול. יודעים להעריך עיצוב טוב? סעו לערים שנחשבות \u0026ldquo;בירות העיצוב\u0026rdquo; או סעו לשבוע העיצוב באירופה.\nטיול קונספט סביב תחום העניין שלכם יספק אתכם הרבה יותר מעוד טיול אטרקציות בנאלי.\nאני אוהבת להסתובב בערים אורבניות, חיות, ולנסות להבין מה עושה את העיר לכל כך מוצלחת. אחר-כך אני אוהבת לכתוב על כך בבלוג השני שלי – בלוג עירוני, לנתח ולהעמיק בתופעות שהבחנתי בהן. זה גורם לי לחוות את המקום שוב ולהבין דברים יותר לעומק.\nזה תחום העניין העיקרי שלי בביקור ערים בעולם, ודרכו אני חווה את כל הערים שאני מגיעה אליהן. זה הופך את הנסיעה להרבה יותר מעניינת ומהנה עבורי. כל עוד אני דואגת להניח את ירון בחדר כושר המקומי 🙂\nחוץ מזה, ברגע שתתפרו טיול סביב מה שמעניין אתכם, והמטרה תהיה ברורה כמו: לגלוש, או להכיר את תרבות היין, זה גם ישחרר אתכם מאחת הרעות החולות של העידן שלנו – הפחד להחמיץ או בשמו הידוע:\nFOMO – Fear Of Missing Out הנסיעה הקצרה שלי לקופנהגן הייתה אחת המוצלחות מפני שכל המטרה שלי בנסיעה הזו הייתה לשוטט בעיר שנחשבת למופת בתכנון האורבני שלה, להינות מבתי הקפה והחנויות המעוצבים, ולכתוב לבלוג.\n2. להשתחרר מה- FOMO, הפחד להחמיץ אחת הצרות שלנו בעידן השפע בו אנחנו חיים, היא שהכל פרוש בפנינו ויש הרבה יותר מידי אפשרויות. אנחנו רוצים לטעום מהכל, לא לפספס כלום.\nקרה לכם שהייתם בגלידריה ממש טובה, והייתם צריכים לבחור מקסימום 3 כדורים אבל היה גם את הטעם הרביעי שהתלבטתם לגביו ובסוף לא לקחתם? ואחר-כך כל \u0026ldquo;לק\u0026rdquo; מהטעמים שכן לקחתם קצת הצטערתם שלא לקחתם מהטעם ההוא?\nאותו הדבר בנסיעות וטיולים בחו\u0026quot;ל. בונים לו\u0026quot;ז צפוף ומנסים לדחוס את כל האטרקציות ש_\u0026ldquo;חובה לראות\u0026rdquo;_ ו_\u0026ldquo;בשום אופן לא להחמיץ!\u0026rdquo;_.\nואם אנחנו לא מספיק עושים את זה לעצמנו, אז תמיד יהיה את אלו שישאלו: \u0026ldquo;רגע, הייתם במקדש יקומוטו? אה לא?? כמה חבל!! כי זה המקדם הכי הכי יפה שיש ביפן…\u0026rdquo;\nעשו לעצמכם טובה, ונתקו את עצמכם מאלו מהפחד של אלו שמפחדים להחמיץ משהו. הפחד היחיד להחמיץ משהו – זה את החיים. לא עוד מקדש ולא עוד אטרקציה.\nאם בכל זאת חשוב לכם לבקר בנקודות ציון משמעותיות בעיר כמו האייפל, קראו על המקום לפני כמה שיותר, תבינו את ההיסטוריה שלו, את הסיפור סביבו ומה הוא מסמל היום. אולי אפילו קחו סיור מודרך כדי להעמיק את החוויה, ולא להפוך אותו לעוד \u0026ldquo;סימון וי\u0026rdquo; ברשימה.\nבתכנון הטיול מראש, צמצמו כמה שניתן את רשימת הדברים שאתם רוצים \u0026ldquo;להספיק\u0026rdquo; – לא יותר מאטרקציה אחת ביום. וודאו שאתם משלבים גם ימים ללא לו\u0026quot;ז כמו ימי שוטטות בעיר, רביצה בבריכת המלון, או קריאת ספר בפארק.\n3. לשלוט ברשתות החברתיות - או שהן ישתלטו לנו על החופשה האשמים השניים ב\u0026quot;גניבת הרגע\u0026quot;, אחרי הפחד מלהחמיץ, הן הרשתות החברתיות. ובעיקר: אינסטגרם ופייסבוק.\nגם אם אתם לא מאלו שמצלמים ומעלים כל מנה שאכלתם בטיול, סביר להניח שאתם קורבן לתופעה מצד בן או בת הזוג, החבר/ה או המשפחה. אם לא – יופי לכם! אם כן, אתם צריכים להיזהר מגנבי הרגע האלה.\nאז כן, השיתוף הוא כבר חלק גדול מהחיים של רובנו, ועם כל הבעייתיות שבו הוא עובדה בשטח.\nאם אתם נהנים לצלם ולשתף, כמוני, וזה עושה לכם טוב אני לא רואה בזה בעיה, אבל צריך להיזהר מהמדרון החלקלק מפני שכל המטרה של הפלטפורמות האלו היא לגנוב את הזמן שלכם ולהטביע אתכם בעולם הוירטואלי.\nכן, זה נשמע קצת דרמטי, אבל בתור מי שמתפרנסת באמצעות הפלטפורמות האלו, זה פשוט כך. זה פשוט מעוצב כך.\nאל תתנו להם לגנוב לכם את הרגע.\nלא את הרגע הזה.\nאל תתנו לדחף להעלות תמונה או פוסט להרוס את השיחה העמוקה שיכלה להיות לכם עם החברה או האמא, את לגימת הבירה הקפואה בכיכר העיר, או את השאיפה של האוויר הצלול מול הנוף ההררי.\nצלמו לפני, חוו את הרגע כשהוא קורה. ותעלו אח\u0026quot;כ בהמתנה למונית או בשדה התעופה.\nאל תהיו כמו רוב הסינים שבאים לבקר בצ\u0026rsquo;אנג מאי כדי להצטלם לאינסטגרם.\nהנשים – מאופרות ולבושות במיטב מחלצותיהן, והגברים – מכרכרים סביבן עם המצלמות. מביימים ישיבה בכל בית קפה מעוצב, בין אם הזמינו קפה או לא, אוכלים כדי לצלם את האוכל וקונים כדי לצלם את הקניות. עיניהם תרות כל הזמן אחרי הלוקיישן הבא לצילומים.\nנסו לנצל את היתרונות של האינסטגרם לטובת הטיול והחוויה שלכם. עקבו אחרי תחומי העניין שלכם ושמרו בתיקייה את המקומות הסציפיים שעניינו אתכם. שמרו את המאפייה הספציפית, את חנות הבגדים המגניבה, או את הבניין המודרני.\nגם אני חוטאת בצילום הרגעים הכי נינוחים שלי. אבל לעולם אעלה אותם לרשתות באותו הרגע. את הרגע האמיתי שלי אני לא מוכנה לתת למדיות\n4. לא להגיע עם \u0026ldquo;הלשון בחוץ\u0026rdquo; חופשה היא קונטרסט לחיי היומיום, וזה טוב. כי בלי ניגוד, בלי קונטרסט אין ריגוש ואין שיאים.\nזו אחת הסיבות שאנחנו כל כך מתרגשים מהמחשבה על חופשה. וזו גם אחת הסיבות שלפעמים אנחנו נותנים \u0026ldquo;בוסט\u0026rdquo; של עבודה או שעות נוספות במשרד לפני היציאה אליה.\nאבל כשאנחנו מגיעים לחופשה שלנו עם \u0026ldquo;הלשון בחוץ\u0026rdquo; או במצב שאנחנו \u0026ldquo;זקוקים לה\u0026rdquo; – היא תספק אותנו רק אם הכל יהיה מושלם. וסיכוי גדול שזה לא יקרה.\nאז מה עושים?\nמעדנים את הקונטרסט. חותרים למצב שבו אנחנו יותר מבסוטים ורגועים בחיי היומיום שלנו וגם משלבים יותר \u0026ldquo;שוברי שגרה\u0026rdquo; כמו: \u0026ldquo;מיני חופשות\u0026rdquo; משוריינות בלו\u0026quot;ז, ערבי בילוי קבועים באמצע שבוע עם הבני זוג או החבר\u0026rsquo;ה, ואפילו יום מחלה פעם בשבועיים-שלושה (כן, מה יש? להקדים תרופה למכה).\nאם נצא לחופשה שלנו כשאנחנו לא \u0026ldquo;ממש זקוקים לה\u0026rdquo;, אלא \u0026ldquo;איזה כיף, שוברים את השגרה\u0026rdquo;, לא רק שיותר סביר שהחופשה תעלה על הציפייה, אלא גם החזרה ממנה לשגרה תהיה נעימה יותר.\nאבל איך מוודאים שהחופשה אכן תעלה על הציפייה ולא להפך?\n5. למתן את הציפייה. הדרך הבטוחה לצאת לחופשה אני יודעת, הסעיף הזה נשמע קצת מבאס. הרי הציפייה היא חלק מהעניין ביציאה לחופשה לא?\nכן. אבל, הציפייה היא חרב פיפיות. מצד אחד, יש לה חלק גדול בחוויה – להתכונן, לתכנן, לדבר על הנסיעה, לעבוד קצת יותר קשה לפניה כדי שהחופשה תהיה עוד יותר מתוקה. אבל מצד שני,\nהציפייה יכולה גם להוביל לאכזבה.\nאנחנו מדמיינים איך נירגע על החוף הטורקיז עם מי קוקוס ביד, במצב רוח הכי טוב שלנו השנה, איך נבלה זמן איכות נינוח עם האהובים שלנו על רקע הנופים המרהיבים, איך יהיה לנו את כל הזמן שבעולם לעצמנו.\nאנחנו מייצרים את ה- Build-Up הענק הזה במוח שלנו, ועכשיו החופשה צריכה לעמוד ברף הציפיות הגבוה הזה, אחרת נתאכזב. לעיתים נתאכזב קשות.\nקרה לכם?\nלי זה קרה. ולא פעם.\nלמעשה זה קרה לי ממש עכשיו בעודי כותבת את השורות הללו מהמלון שלקחתי מחוץ לעיר. אירגנתי לעצמי 4 ימי \u0026ldquo;חופשת כתיבה\u0026rdquo;, סוג של Retreat אם תרצו. הרעיון עלה לי בסוף השבוע שעבר, כשהרגשתי שאני צריכה לצאת קצת מהעיר, להתנתק, ולהכניס את עצמי למוד של כתיבה.\nלפני הנסיעה דמיינתי את עצמי נוסעת לצימר מבודד בטבע, קמה מוקדם בבוקר עם הציפורים, עושה יוגה, מכינה לי קפה ויושבת במרפסת עם היומן. אחר-כך שוקעת בסשן ארוך של כתיבה, עד שאתעייף ואז עושה סיבוב קצר בטבע וחוזרת לכתוב. לעת ערב אשב לי עם כוס היין שלי, מלאת השראה והמילים יזרמו אל תוך הלילה.\nדמיינתי הרבה יותר מידי.\nכי כמובן שבפועל הדברים היו הרבה פחות רומנטיים.\nהגעתי למלון, והמקום היה אמנם יפה, ירוק ,על גדות הנהר ועם נוף להר. אבל עם כל הטבע היפה הזה, והלחות של תאילנד – מגיעים גם יתושים. ככה שבלתי אפשרי לעשות יוגה על הדשא או לשבת בערב בחוץ.\nואמנם חיפשתי מקום שקט כדי שאוכל לקרוא ולכתוב בנחת, אבל היה לי שקט מידי, ובודד מידי.\nהייתי האורחת היחידה בכל המלון. ובניגוד למה שדמיינתי, קצת קיוותי שתגיע איזו משפחה עם ילדים שיקפצו לבריכה ויעשו קצת רעש.\nובלילה לא הצלחתי לישון כי שמעתי קולות של חיות ואכלתי סרט שיש לי עכבר או נחש בחדר ופחדתי לקום להדליק את האור וקיוויתי שהוא פשוט ישתוק. או ימות. אבל גם לא רציתי שימות לי בחדר.\nבקיצור, המציאות לא ממש עלתה על הדמיון. לפחות לא מהצד הנכון שלו.\nאז אולי כדאי לדמיין קצת פחות ולבוא בראש פתוח, כדי לספוג את החוויה כפי שהיא. קל להגיד, אם כי לא מאוד פשוט לביצוע.\nחופשת הכתיבה שפינטזתי עליה הביאה הרבה דברים טובים אבל לא תאמה את עודף הציפיות שפיתחתי לפניה, ובעיקר גרמה לי להעריך את הדירה שלנו בצ\u0026rsquo;אנג מיי\n…\nאז נכון, על אף המאמצים להרכיב את החופשה המושלמת, לצאת במצב הרוח הנכון, ולהפגין הנאה צרופה בכל התמונות שהעלנו לאינסטגרם או לפייסבוק – הדברים בפועל לא תמיד כאלה מושלמים.\nאבל היופי הוא שאפשר למיין ולסנן את הזיכרונות, כמו שמסננים תמונות לאלבום, ולהשאיר במאגרים שלנו רק את אלו הנעימים, היפים והמאושרים.\nורק אותם לשלוף כשנזכרים בחופשה.\nכי אחרי הכל, מה הם החיים אם לא אוסף של זיכרונות וחוויות?\nוחוץ מזה, אם תמיד אפשר לומר לעצמנו שזו לא החופשה האחרונה, וזו הבאה תהיי מוצלחת יותר אם נשאל את עצמנו איפה אנחנו יכולים לעשות \u0026ldquo;אופטימיזציה\u0026rdquo; לחופשות שלנו?\n…\nואם יש דרך טובה להדגיש את הנקודה החשובה ביותר של הפוסט הזה, זה החלק הזה מהספר של אופרה ווינפרי שמדבר על המטרה העילאית – להיות ברגע.\nMy number-one spiritual practice is trying to live in the present moment… to resist projecting into the future, or lamenting past mistakes… to feel the real power of NOW. That, my friends, is the secret to a joyful life.\u0026quot;\nOprah Winfrey\nאז איך תיראה החופשה הבאה שלכם? השאירו תגובה בהמשך העמוד – עם איזה מ-5 הדברים הכי הזדהיתם?\nואם אתם אוהבים את הבלוג – הראו לנו את זה עם לייק קטן בעמוד הפייסבוק 🙂\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-to-make-your-vacations-better/","summary":"\u003cp\u003eמכירים את זה שצריך חופשה אחרי חופשה בחו\u0026quot;ל?\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eלאחרונה יצא לי לשמוע את זה הרבה, וזה גרם לי לתהות על האופן שבו רובנו מטיילים. \u003cstrong\u003eמה גורם לנו להתיש את עצמנו ככה שכל מה שאנחנו רוצים אחרי חופשה בחו\u0026quot;ל זה לנוח?\u003c/strong\u003e\u003c/p\u003e","title":"5 דרכים להוציא את המיטב מהחופשה הבאה שלכם"},{"content":"3 שנים חלמנו לחזור לקייפטאון, העיר האהובה עלינו בעולם.\nאז – בתחילת 2017, סיימנו פה את הטיול הגדול של אחרי התואר, והתאהבנו. כל-כך רצינו להישאר עוד, ממש ראינו את עצמנו גרים פה תקופה ארוכה. אבל לא יכולנו. נגמר לנו הכסף. היינו מוכרחים \u0026ldquo;לחזור למציאות\u0026rdquo;, להיכנס ל\u0026quot;שוק העבודה\u0026quot;, להתחיל את הקריירה ב\u0026quot;חיים האמיתיים\u0026quot; וכל יתר הקלישאות. ולמה קלישאות?\nכי היום אני מבינה שהמציאות של החיים שלנו היא לגמרי בידנו. אין דרך אחת לחיות את החיים האלה. 3 שנים אחרי – 2020, והנה חזרנו. הפעם לזמן בלתי מוגבל. הכסף לא מגביל אותנו יותר כי אנחנו יודעים לייצר לעצמנו הכנסה עצמאית. סגרנו מעגל, הגשמנו פנטזיה. אנחנו אשכרה גרים בקייפטאון.\nאבל מה שהיה יעד חלומי לחופשה, התברר כמקום מאוד בעייתי למגורים, ודווקא לא בגלל הביטחון האישי כמו שנהוג לחשוב. דווקא זה הדבר האחרון שמפריע פה.\nההפחדה לגבי ביטחון אישי לא פרופורציונאלית ודי מגוחכת. לכל מקום יש את הבעיות שלו. אחרי הכל אנחנו מגיעים מישראל, ואם תשאלו אנשים שמעולם לא ביקרו בישראל הם יחשבו שטנקים משוריינים מסתובבים ברחובות תל אביב ואש מלחמה ברחובות. אז מה כל כך בעייתי פה במקום עם האוכל הכי טוב בעולם, מזג האוויר הכי טוב בעולם, השילוב של טבע ועיר הכי יפים בעולם, האנשים הנחמדים והמחירים הזולים?\nזו בדיוק הבעיה – העיר הזאת היא מלכודת דבש.\nהיא המקום המושלם לחופשה, אבל לא למגורים. ובטח לא לעצמאיים שעובדים מהאינטרנט.\nלצד הפינוקים – צלעות ויין כמעט כל ערב, חדר כושר \u0026ldquo;בברלי הילס סטייל\u0026rdquo;, הייק לפחות פעם בשבוע, דירה קו ראשון לים עם נוף משוגע, אנחנו חווים גם הפרעות על בסיס קבוע בחיי היומיום. העיקריות שבהן:\nהפסקות חשמל יזומות בכל השכונה, לפעמים של 5 שעות ביום במצטבר. נפילה של האינטרנט מידי מספר שעות (כי התשתיות גרועות). שיפוצים בכל פינה בעיר. (ב-2 מתוך 2 בניינים שגרנו בהן השיפוצים היו ממש \u0026ldquo;על הראש\u0026rdquo; שלנו). כל אלו גרמו לחודשיים האחרונים שלנו להיות ממש לא פרודוקטיביים, ואף על פי כן, התקשינו לוותר. חשבנו שנוכל למצוא דרכים עקיפות ולגלות גמישות למצב. וניסינו, במשך חודשיים ניסינו \u0026ldquo;לזרום\u0026rdquo; עם הדברים שאינם תלויים בנו, כי הדברים הטובים פה באמת ממש טובים.. אבל הגענו לקצה גבול היכולת שלנו. על הדילמה הפילוסופית כתבתי בפוסט האחרון ב\u0026quot;דקת קריאה\u0026quot; המאבק בין היפה והנעים מול הרע והמפריע\nהמזל הוא שהעסק עובד גם בלעדינו והכסף נכנס, אבל לפתח דברים חדשים היה כמעט בלתי אפשרי, או לפחות לא נוח ברמה שהתישה אותנו. להקליט וידיאו או אפילו לנהל שיחות עם רואי החשבון שלנו בארץ הפכו למשימות בלתי אפשריות. אז אין ספק שהמגורים פה גרמו לנו להעריך מחדש את החשמל ואת האינטרנט המהיר, ולקחת אותם כפחות מובנים מאליהם, אבל בשלב זה אנחנו מעדיפים אתגרים מסוג אחר. לכן, החלטנו להמשיך הלאה ולקצר את השהייה שלנו כאן לשלושה חודשים.\nב-15 במרץ אנחנו ממשיכים הלאה, ליעד הבא. והפעם – אירופה.\nולכל מי שקורא את זה וטרם ביקר בדרום אפריקה, קייפטאון הייתה ועדיין היעד המועדף עלינו לחופשה (חודש פברואר הוא הזמן האידיאלי להגיע לפה). ירון ואני עדיין מתכננים להגיע לפה לחופשות ארוכות בעתיד, בתקווה שהמדינה תחזיק מעמד (על כל הבעיות הקיומיות שיש פה אולי אכתוב פוסט נפרד). אבל מה שבטוח – כרגע זה לא מקום טוב לעבוד ממנו מרחוק.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/why-we-decided-to-leave-capetown/","summary":"\u003cp\u003e3 שנים חלמנו לחזור לקייפטאון, העיר האהובה עלינו בעולם.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003e\u003cstrong\u003eאז – בתחילת 2017, סיימנו פה את הטיול הגדול של אחרי התואר, והתאהבנו.\u003c/strong\u003e כל-כך רצינו להישאר עוד, ממש ראינו את עצמנו גרים פה תקופה ארוכה. אבל לא יכולנו. נגמר לנו הכסף. \u003c/p\u003e","title":"קייפטאון – למה חזרנו ולמה אנחנו עוזבים מוקדם מהצפוי"},{"content":"יותר מ-7 חודשים מאז יצאנו למסע.\nכשיצאנו אליו, ביום הראשון של 2019, לא בדיוק ידענו איך זה ייראה. אנחנו הולכים להיות \u0026ldquo;נוודים דיגיטליים\u0026rdquo;? לעבוד מהלפטופ כל שבוע ביעד אחר? לחיות מ-Airbnb אחד לאחר? להיות הרפתקנים ונועזים?\nהייתה הרבה חוסר וודאות לגבי איך ייראה המסע הזה, אבל דבר אחד ידענו. בעצם שניים. אנחנו רוצים להיות חופשיים ואנחנו רוצים לחוות את מה שיש לעולם להציע.\nעכשיו, אחרי 7 חודשים, הדברים הרבה יותר ברורים.\nאנחנו לא נוודים דיגיטליים.\nאו לפחות לא מתאימים ממש להגדרה שבקרב המעגלים החברתיים והוירטואליים שלנו נראית כמו טרנד די חזק. אנחנו לא נודדים ממקום למקום, אין לנו מטרה לסמן וי על כמה שיותר מדינות ואנחנו ממש לא מינימליסטיים. (למעשה בדיוק קניתי עוד מזוודה כדי להכיל את כל כלי המטבח שקניתי לאחרונה).\nאז מה אנחנו כן?\nאין לי מושג. למה צריך להגדיר בעצם?\nמה שאנחנו כן יודעים להגדיר, זה את אורח החיים שעושה לנו טוב כרגע. אנחנו אוהבים לפתח שגרה, ואז לשבור אותה.\nאנחנו נהנים להכיר מקום לעומק, לפתח קשרים, רוטינות. לחזור לבתי הקפה והמסעדות שאהבנו שוב ושוב. להתאמן במכון שאנחנו מכירים, לראות את הפרצופים המוכרים לנו בשכונה. להפוך את הדירה השכורה שלנו לבית..\nזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בשגרה שלנו בצ\u0026rsquo;אנג מיי. מדהים איך תוך כמה חודשים ספורים אפשר לקרוא לשכונה במדינה זרה בקצה העולם – בית.\nבהחלט מרגיש בבית. אחד המקומות שאנחנו אוהבים לשתות בהם תה בסטייל לאכול סקונס עם ריבה וקרם פרש\nהבעיה שלי עם שגרה, היא שאחרי זמן מסוים מתרגלים אליה, ואז טובה ככל שתהיה יש סכנה שתהפוך למובנת מאליה. ולכן מבחינתי, הכי טוב יהיה רגע לפני, או כמה רגעים קודם – לשבור את השגרה הזו. לרענן עם מקום חדש או חוויה שונה שתחדד את החושים.\nאפשר להתווכח האם הצורך הזה לחדד כל הזמן את החושים הוא דבר טבעי שצריך ללכת איתו או מעין חולשה שרצוי לנסות \u0026ldquo;להתגבר\u0026rdquo; עליה בכל מיני דרכים. אנחנו הולכים איתו כי אני חושבת שהבנו שלא משנה מה נשיג, באיזה בית יפה נתגורר או איזה נוף מרהיב יש לנו מהחלון, מתישהו נתרגל לזה.\nבשנה הקודמת למסע, נפל בחלקנו להתגורר בבית אבן גדול ומפואר בלב יפו העתיקה. גרנו במקום שכל התיירים עוברים להצטלם לידו, עם מרפסות גדולות שפונות אל הים ונוף לכל רצועת החוף של תל אביב יפו. סוג של בית החלומות.\nכשהתחלנו לספר על התכנית שלנו לעזוב ולצאת למסע, אחת התגובות הנפוצות הייתה: \u0026ldquo;מה? אבל איך תעזבו את הבית הזה?\u0026rdquo;. או \u0026ldquo;מה תעשו הלאה? מפה אפשר רק לרדת\u0026hellip;\u0026rdquo;.\nכמובן שלגור בבית המפואר הזה ביפו העתיקה הייתה חוויה שנזכור כל החיים, אבל אני מאמינה שהזדמנויות צריך לקחת כשזה הטיימינג הנכון, וצריך גם להיזהר מהן כדי לא ליפול למלכודת דבש דביקה שקשה לצאת ממנה ועשויה לגרום לנו לפספס דברים אחרים. או לדחות דברים שרצינו לממש.\nנדמה לי שאם הצלחנו להתרגל לבית ביפו, אפשר להתרגל להכל. בימים הראשונים ביפו הרגשנו שאנחנו בחלום, בחודשים הראשונים התפעלנו כל יום מחדש, אבל ככל שהזמן עבר, הדברים התחילו לחזור על עצמם. הבית אותו בית, הנוף אותו נוף. ומקסים ככל שיהיה – התרגלנו.\nאז מהניסיון שלנו עד כה, הבנו שכמו בכל תחום בחיים – אנחנו צריכים למצוא את האיזון. להשתקע קצת, לנדוד קצת ושוב להשתקע. זו הנוסחה שלנו, וגם עליה אנחנו לא רוצים להתחייב.\nלא להתחייב זה מבחינתי חלק מהחופש – לא להכניס את עצמנו להגדרות ולא להכריז על משהו כי אז נאבד את הגמישות. ולכן, אנחנו לא יודעים להגיד בוודאות איפה נהיה עוד 4 חודשים (אפילו שיש לנו השערה). אם המקום מרגש אותנו – אנחנו נשארים.\nעכשיו אחרי 3 וחצי חודשים בצ\u0026rsquo;אנג מיי, אי אפשר לומר שמיצינו את החוויה, אבל מצפים לנו כמה שוברי שגרה מרגשים. בעוד כמה ימים, נפגוש את כל המשפחה שלי לקרוז בים התיכון, אחר כך נגיע לביקור של שבועיים בישראל, ולסוף אוקטובר אנחנו רוקמים כבר יעד חדש.\n7 וחצי חודשים שלא התראינו עם המשפחות והחברים הקרובים שלנו, ואנחנו כבר ממש מתרגשים ומצפים למפגש!\nלא נעים להודות, אבל כמו שמתרגלים למקום, ככה במובן מסוים גם מתרגלים למשפחה ולחברים, גם אם אוהבים הכי הכי. ובמובן הזה המרחק עשה דווקא טוב, כי הוא הופך את האיחוד והזמן שנבלה יחד להרבה יותר מרגש ומשמעותי.\nקצת מהשגרה שלנו פה בצ\u0026rsquo;אנג מיי:\nהדירה שלנו בצ\u0026rsquo;אנג מיי בשעה יפה של היום\nההר שאנחנו עדיין מתפעלים ממנו כל יום. כל יום הוא נראה קצת אחרת.\nאחד מבתי הקפה האהובים עלינו לעבודה בזמן האחרון\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/digital-nomads-or-routine/","summary":"\u003cp\u003eיותר מ-7 חודשים מאז יצאנו למסע.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eכשיצאנו אליו, ביום הראשון של 2019, לא בדיוק ידענו איך זה ייראה. אנחנו הולכים להיות \u0026ldquo;נוודים דיגיטליים\u0026rdquo;? לעבוד מהלפטופ כל שבוע ביעד אחר? לחיות מ-Airbnb אחד לאחר? להיות הרפתקנים ונועזים?\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהייתה הרבה חוסר וודאות לגבי איך ייראה המסע הזה, אבל דבר אחד ידענו. בעצם שניים. אנחנו רוצים להיות חופשיים ואנחנו רוצים לחוות את מה שיש לעולם להציע.\u003c/p\u003e","title":"האם אנחנו נוודים דיגיטליים או חיים חיי שגרה בצ'אנג מיי?"},{"content":"מתי בפעם האחרונה לקחתם לעצמכם זמן לעצמכם ולמחשבות שלכם? רק חצי יום, אחר צהריים אחד, של לנתק את עצמכם מהמדיות, להניח את הסמארטפון בצד ולהיות זמינים אך ורק לעצמכם.\nהפעולה הכי פשוטה, להיות לבד עם עצמנו ועם המחשבות שלנו, קשה לביצוע היום יותר מתמיד. אנחנו מוקפים במטלות, במחויבויות, בפרסומות, במדיות חברתיות. כל הזמן יש לנו מה לעשות.\nעד שיש לנו קצת זמן פנוי, עד שאנחנו כבר לבד, רובנו פונים למכשיר הקטן שצמוד אלינו כמו אוויר לנשימה. ואם זה לא המכשיר אז זה מסך הטלויזיה, ואם זה לא מסך כלשהו אז זה ספר או עיתון.\nהמדיות מתחרות על תשומת הלב שלנו, המטרה הכי גדולה שלהן היא למכר אותנו. עכשיו כשאני בתוך עולם המרקטינג, אני רואה את זה מקרוב. אחד הכללים הכי חשובים הוא להחזיק את המשתמש כמה שיותר זמן בפלטפורמה, לפתות אותנו לגלול עוד ועוד בפיד, לעבור מכתבה לכתבה, לצרוך עוד ועוד ועוד.\nוכך יוצא שרובנו מבלים מעט מאוד אם לא אפס זמן בפעולה הכי בסיסית, בנאלית, אנושית – לחשוב לבד.\nכשכבר כן יוצא לנו להקדיש זמן לעצמנו ולמחשבות שלנו, זה ברוב המקרים \u0026ldquo;בטעות\u0026rdquo;, ולעיתים קרובות מלווה בתחושת אשמה על הזמן ה\u0026quot;מבוזבז\u0026quot; שבו לא עשינו כלום, כביכול.\nבלי להרגיש אנחנו הופכים ליותר מגיבים מאשר יוזמים, לפחות מודעים לרגע, פחות שלווים. מה אפשר לעשות? אנחנו חייבים לקחת את הזמן הזה לעצמנו במודע, ממש לפנות אותו, להגדיר אותו בלו\u0026quot;ז, אחרת זה פשוט לא יוצא.\nאתמול ירון נסע לחמישה ימים של חופשה עם חבר, בעיירת חוף בתאילנד ואני נשארתי לי לבדי בדירה שלנו בצ\u0026rsquo;אנג מיי. כבר 7 חודשים שזה רק שנינו, כמעט 24/7 – עובדים יחד, מבלים יחד, חיים יחד, וזה נפלא. אבל לאחרונה הרגשנו שאנחנו צריכים ליזום קצת מרחק, קצת חופש לשנינו. זמן לעצמנו וזמן להתגעגע.\nבשעות הראשונות זה הרגיש מוזר. עבדתי בבוקר לבד מאחד מבתי הקפה הקבועים שלנו, ואחר כך עשיתי לעצמי קניות בסופר, הכנתי לי צהריים, ואכלתי לבד. אני לא זוכרת מתי אכלתי צהריים לבד.\nתוך כדי ארוחת הצהריים שמתי לי פודקסט, כדי להעביר את הלבד הזה בזמן האוכל. רצה היקום והפודקסט (המצוין) דיבר בדיוק על העניין הזה – על לדעת להיות לבד, קשובים למחשבות ולתחושות שצפות כשאנחנו עם עצמנו, בלי הסחות דעת.\nפתאום כל הפרפקטיבה שלי השתנתה – הפכתי מצב צבירה מ\u0026quot;אז מה אני אעשה עכשיו, מה אעשה בהמשך היום, איך אבדר את עצמי\u0026quot; ופשוט התחלתי להינות מהלבד שלי עם עצמי. הקשבתי לדברים שצפים ועולים, למחשבות, להרהורים, בלי שיפוטיות.\nלקראת שקיעה, עליתי לגג עם מזרון היוגה שלי, אבל הפעם במקום לעשות יוגה, פשוט נשכבתי והתבוננתי בשמים, בצורות של העננים, ממש כמו שילדים עושים. שמחתי שהצלחתי לדמיין דמויות של חיות.\nחשבתי על המשפט של קוקו שאנל – \u0026ldquo;הדברים הכי טובים בחיים הם בחינם\u0026hellip;\u0026rdquo;\nמתי בפעם האחרונה עשיתם משהו \u0026ldquo;ילדותי\u0026rdquo; כמו לשכב על הדשא ולהתבונן בתנועת העננים בשמים?\nהחלטתי שאנצל את 5 הימים האלה להיות קשובה למחשבות שלי, לעצמי. ובעיקר החלטתי לתרגל להיות ברגע.\nהיום בבוקר הלכתי כרגיל לאימון של שישי ואחריו הסתובבתי לי בשכונה שלנו, לבד. התיישבתי בחנות ספרים מעוצבת, שהיא גם בית קפה קטן עם מוזיקת ג\u0026rsquo;אז ברקע. מסוג המקומות האהובים עליי.\nאחרי שעיינתי קצת בספרים, הזמנתי לי קפוצ\u0026rsquo;ינו ועוגת גבינה יפנית (כזו שמזכירה לי את העוגת גבינה האפויה והמנצחת של אמא). ישבתי לי בבית הקפה והתמסרתי לרגע. התענגתי על המטעמים. אחר-כך הוצאתי את המקלדת האלחוטית שלי, וכתבתי קצת להנאתי.\nקפוצ\u0026rsquo;ינו עם מלא קצף, עוגת גבינה יפנית, ספרים ומוזיקת ג\u0026rsquo;אז. מה עוד בנאדם צריך?\nהפעם האחרונה שהשתמשתי במקלדת הזו הייתה בקופנהגן, כשנסעתי לבד לפגוש חברה והיה לי המון זמן שוטטות בעיר. גם שם המקום שהכי מצא חן בעיניי היה בית קפה בתוך חנות בגדים, וגם שם היה לי המון זמן לעצמי ולמחשבות שלי.\nנזכרתי גם בתקופת החיים שלי בפאריז. במשך קצת יותר משנתיים גרתי לבדי בעיר הכי קסומה בעולם. שם, בגיל 21, למדתי לראשונה להינות מזמן לבד.\nאחד הבילויים האהובים עליי היו לצאת לשוטט בעיר לבד, להיכנס לחנות ספרים ולקנות איזה ספרון בצרפתית. אחר כך הייתי מתיישבת בבית קפה, מזמינה אספרסו (ככה שותים קפה בפאריז) וצוללת אל השפה המרתקת הזו. למדתי צרפתית דרך הספרונים האלה.\nבבקרים אחרים, הייתי הולכת למוזיאונים או לגלריות, מה שבא באותו הרגע.\nהייתי מסתובבת בין היצירות ומנסה לקרוא את ההסברים בצרפתית. (בתקופה ההיא לא היה Google Translate ובקושי היה סמארטפונים, ככה שהסתובבתי עם מילון עב כרס לכל מקום.)\nאחר כך הייתי קונה ספרי אמנות או ביוגרפיה של ציירים שעניינו אותי והייתי מעיינת בהם. כך למדתי גם אמנות וגם צרפתית.\nככה הרגשתי כששוטטתי היום לבדי. ונזכרתי כמה מזמן לא הרגשתי ככה וכמה זה היה לי חסר.\nאבל היום לצערי לא קניתי אף ספר.\nה\u0026quot;בעיה\u0026quot; וגם היופי באורח החיים הנוכחי שלנו, היא שאנחנו לא ממש יכולים לאגור חפצים, אחרת נאבד את הגמישות שלנו. הרי בסוף הכל צריך להיכנס למזוודה.\nאז אמנם לכל אחד מאיתנו יש קינדל, שזו המצאה נהדרת – כל הספרים בעולם (כמעט) בגודל ובמשקל של פחות מספר אחד, אבל זה לא אותו הדבר. אין את החוויה של החזקת ספר, מגע הדפים וריח הנייר שאני כל כך אוהבת.\nלכן אני מסתפקת בלהיכנס לחנויות ספרים ולהינות מהם בלי לקנות. היום הרמתי את הספר של אופרה ווינפרי – What I Know For Sure שלגמרי הייתי קונה אותו אם יכולתי.\nהנה ציטוט שאהבתי וצילמתי מתוך הספר, שבדיוק מתאים לסיום הפוסט הזה –\nWhat I Know For Sure. Oprah Winfrey\nב-36 השעות האחרונות שלי לבד, נזכרתי כמה הזמן הזה חשוב לי. והחלטתי מעכשיו לקחת אותו לעיתים דחופות הרבה יותר. זה חשוב כל כך\u0026hellip;\nמתי בפעם האחרונה אתם ביליתם זמן איכות לבדכם? אם אתם מתקשים להיזכר, אולי כדאי לשריין משהו בלו\u0026quot;ז הקרוב? ואם היה כזה לאחרונה, האם זכרתם להיות ברגע או ש\u0026quot;ברחתם\u0026quot; להסחות דעת זמינות?\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/take-some-time-for-yourself/","summary":"\u003cp\u003eמתי בפעם האחרונה לקחתם לעצמכם זמן לעצמכם ולמחשבות שלכם? רק חצי יום, אחר צהריים אחד, של לנתק את עצמכם מהמדיות, להניח את הסמארטפון בצד ולהיות זמינים אך ורק לעצמכם.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהפעולה הכי פשוטה, להיות לבד עם עצמנו ועם המחשבות שלנו, קשה לביצוע היום יותר מתמיד. אנחנו מוקפים במטלות, במחויבויות, בפרסומות, במדיות חברתיות. כל הזמן יש לנו מה לעשות.\u003c/p\u003e","title":"זמן לבד, זמן לחשוב"},{"content":"דקת קריאה\nלפעמים, כשהיפה והנעים מוצג לצד הרע והמפריע, קורה דבר מוזר.\nהדברים היפים והנעימים נוטים תחילה להתבלט. הם מרשימים ומרגשים בחזותם, שובים. הם עשויים להעפיל על אלו הרעים והמפריעים.\nואילו הדברים הרעים והמפריעים מתנהגים בדיוק להיפך.\nהדברים הרעים והמפריעים נוטים תחילה להתגמד אל מול אלה היפים והנעימים. הם נראים ברי-פשרה, נסבלים.\nואז מגיע הזמן, והדברים מתהפכים.\nאל הדברים היפים והנעימים כבר התרגלנו, הם כבר לא מרגשים כמו בהתחלה. הם פשוט שם. תמורתם דועכת, והם הופכים מובנים מאליהם.\nלעומתם, הדברים הרעים והמפריעים דווקא מתחילים להתבלט. הם הופכים לפחות ופחות נסבלים, השפעתם השלילית רק גוברת.\nהזמן וההרגל עושים את שלהם. הפערים גדלים.\nלבסוף, היפים והנעימים מטשטשים ונשכחים על רקע הרעים והמפריעים.\nעד שנגד עינינו נותר רק הרע והמפריע.\n\u0026hellip;.\nעד כדי כך חזקים הם הדברים היפים והנעימים. ועד כדי כך חזקים הם הדברים הרעים והמפריעים.\nוזה כוחו של הזמן.\nנקודות למחשבה ארוכה\u0026hellip;\nאיפה בחייכם חוויתם תהליך דומה? (אולי במעבר לדירה חדשה? לעבודה חדשה? בבחירת בן או בת זוג?) האם הפתרון בהכרח טמון בנתינת משקל לדברים הרעים והמציקים על פני היפים והנעימים? אם לא – מהי הדרך האחרת? האם יש בכלל פתרון? האם צריך לחפש פתרון? האם זהו טבע האדם? האם זה משהו שאנחנו צריכים לעבוד עליו עם עצמנו? האם הדברים היפים והנעימים יכולים להתבלט לאורך זמן? אם כן, איך? ","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/the-beauty-vs-the-bad/","summary":"\u003cp\u003eדקת קריאה\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eלפעמים, כשהיפה והנעים מוצג לצד הרע והמפריע, קורה דבר מוזר.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהדברים היפים והנעימים נוטים תחילה להתבלט. הם מרשימים ומרגשים בחזותם, שובים. הם עשויים להעפיל על אלו הרעים והמפריעים.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eואילו הדברים הרעים והמפריעים מתנהגים בדיוק להיפך.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהדברים הרעים והמפריעים נוטים תחילה להתגמד אל מול אלה היפים והנעימים. הם נראים ברי-פשרה, נסבלים.\u003c/p\u003e","title":"המאבק בין היפה והנעים מול הרע והמפריע"},{"content":"את הפוסט הזה אני כותבת מהחופשה שלנו בפאי שבצפון תאילנד. את החופשה הזאת פירגנו לעצמנו אחרי חודשיים מוצלחים מאוד של עבודה מרוכזת על המטרות שלנו והשגת יעדים שכבר מזמן רצינו להשיג. ככל הנראה אלו היו החודשיים הכי מוצלחים שהיו לנו עד כה בהתפתחות האישית, בעסק, אולי גם בחיים.\nהחלטתי לכתוב את הפוסט הזה כדי להראות ולהוכיח את החשיבות של סיסטמה להשגת מטרות. על המודל להשגת מטרות כתבתי בפוסט הקודם ובו ציינתי חלק מהמטרות שבינתיים הגענו לממש.\nהליכה בעקבות המודל הזה אפשרה לנו להגיע למטרות שהיו ברשימה שלנו כבר שנים, בתוך פחות מחודשיים. הנה שלושת ההישגים שלנו בחודשיים האחרונים:\nהגעתי למשקל היעד שלי מטרה שכתובה לי בכל היומנים בשלוש שנים האחרונות ירון הצליח להרים משקל שיא בסקווטים משקלים שהוא היה קרוב מאוד להגיע אליהם בעבר אבל תמיד נתקע בהתקדמות רגע לפני פיתחנו כיוון חדש נוסף בעסק, שעתיד להגדיל את ההכנסות שלנו משהו שדיברנו עליו במשך תקופה ארוכה אבל נשאר באוויר אז מה גרם לנו סופסוף להגשים את המטרות האלו? לא רצון חזק וגם לא זמן מיותר. אלא הצבת מטרות מספריות, מדידות, והליכה על פי שיטה ישימה שאפשר למדוד לאורך הדרך. בדיוק כמו במודל להשגת מטרות. בהמשך, אכנס לפירוט מעמיק בכל תחום.\nכל המטרות שלנו היו חשובות לנו מאוד, אבל בכל אחת מהן היה חסר מרכיב משמעותי כדי לממש אותה:\n2 הקילו רציתי להוריד כבר שנים, היו מטרה כתובה והיה מאחוריהם רצון חזק במשך שנים. בהמשך הייתה אפילו תכנית (הדיאטה אחריה עקבנו במשך שנתיים). אבל כל זה לא הספיק, היה חסר המרכיב הסודי של המתכון – המדידה לאורך הדרך.\nהמטרות של ירון בכוח, גם הן מטרות שלו כבר שנים, וגם מאחוריהן עמד רצון חזק וניסוי של תכניות רבות ושונות. היו חסרות בהן העקביות והגדרת תכנית התקדמות איטית ומבוקרת.\nההתפתחות אל אפיקי הכנסה נוספים בעסק? מטרה שהוצבה לפני יותר משנה, (הוכחה לכך בפוסט הסיכום של 2018 – על הטעויות הכי חשובות שעשינו בעסק) אבל היה חסר בה המרכיב הראשון בתהליך ותנאי הכרחי למימושו – הצבת מטרה מספרית.\n3 מטרות בשלושה תחומים שונים. את כולן מאוד רצינו, לכולן ייחלנו זמן רב, אבל אף אחת מהן לא מומשה במשך שנים. ופתאום, בתוך חודשיים – אנחנו מסמנים וי על כולן. איך זה יכול להיות?\nבקצרה – הלכנו לפי המודל שלנו למימוש מטרות, עליו תוכלו לקרוא בפוסט איך נוודא שאנחנו מתקדמים אל המטרות שלנו בשלושה שלבים.\nאת מי שזה מעניין מה בדיוק עשינו ואיך מדדנו – לפניכם הפירוט המלא על החודשיים האחרונים:\nלפני חודשיים בדיוק חזרנו לצ\u0026rsquo;אנג מיי כדי להשתקע קצת במקום אחד ולפתח שיגרה. שיגרה היא זמן מצוין לעבודה על מטרות. החלטנו שאנחנו עובדים על יעדים בשלושה תחומים שחשובים לשנינו: אימונים, תזונה ועסק (כסף). ואם כבר קראתם את הפוסט על הצבת המטרות, אז אתם כבר יודעים שאלו באמת היו המטרות שלנו בזמן כתיבת הפוסט.\nאתחיל מלהסביר את השיטה בכלליות ואצלול לפירוט מעשי.\nבגדול, השלבים התחלקו לשניים – תכנון וביצוע. (בכל זאת, אדריכלית).\nהתכנון הוא השלב הראשון וההכרחי, שבו ניסחנו מטרות מדידות וקבענו תכנית פעולה. שתי הפעולות הללו אורכות כלום זמן והן תנאי חשוב לביצוע מדויק.\n**מה כללה תכנית הפעולה? **תכנית הפעולה, מעבר למתודה עצמה, צריכה לכלול קצב התקדמות ושיטת מעקב.\nבתחום התזונה והאימונים, נעזרנו במומחים (בשילוב השכל הישר) שהגדירו את השיטה והמליצו על קצב התקדמות מתון לפי מצבנו הנוכחי. ותכף גם אציין בדיוק באילו מתודות הלכנו.\nבשני התחומים הללו, קצב התקדמות איטי ומתון הוא הכרחי משתי סיבות עיקריות – 1 – הוא מאפשר להתמיד בתכנית 2 – הוא מונע נזק בריאותי (פציעות, טראומה וכו')\nבהמשך, ואחרי שמדדנו את נקודת הרפרנס שלנו (איפה אנחנו היום ביחס למטרה), יכולנו לחשב את הזמן הצפוי עד להשגת היעד.\nאיך עקבנו אחרי התכנית? גם פה, יש מי שכבר עשה את רוב העבודה בשבילנו, בין אם אפליקציות ייעודיות למעקב, קבצי אקסל ועזרים דומים. וגם פה אציין בדיוק במה אנחנו משתמשים בכל תחום.\nבעצם, זה פירוט מעשי וכניסה בעובי הקורה של דיאגרמת המטרות –\nאיך הגעתי למשקל היעד שלי מבלי לסבול או למנוע מעצמי דברים טעימים כאמור, המטרה שלי הייתה מספרית – משקל יעד ספציפי (להבדיל ממשהו מופשט ולא אפקטיבי כמו \u0026ldquo;לרזות\u0026rdquo;) והיא הייתה שם כבר כמה שנים. את משקל היעד אני לא מציינת כאן כדי למנוע עצות כגון: \u0026ldquo;אבל את רזה, על מה את מדברת?\u0026rdquo;, אבל המספר הוא בין 2-3 קילו פחות מהמשקל ההתחלתי בעת המדידה הראשונה.\nגם ירון הגדיר את המטרות שלו, ושנינו הלכנו לפי אותה השיטה, כמובן שלכל אחד יש יעדים שונים בתחום הזה, אבל לשם הנוחות אתמקד במספרים שלי.\nהחלק הבא עומד להיות די טכני, אז מי שלא מתעניין בענייני דיאטה, מוזמן לדלג לכותרת הבאה.\nאחרי שהגדרנו מטרות, החלטנו על תכנית פעולה. חיפשנו שיטה להורדה במשקל ששונה משמעותית מכל מה שניסינו עד כה – Slow Carbs ו- OMAD (הרחבה על השיטות בפוסט המטרות). אחרי שקראנו ושמענו טיעונים מבוססים, בחרנו לחזור לשיטה הקלאסית שסלדנו ממנה במשך שנים – ספירת קלוריות.\nהבסיס של הדיאטה הזו אומר דבר פשוט מאוד –\nגירעון קלורי = ירידה במשקל. *הכוונה בגירעון קלורי, היא להכניס פחות קלוריות מאשר כמות הקלוריות שהוצאנו\nלמעשה טיעון המחץ ששכנע אותנו הוא שכל השיטות האלטרנטיביות האחרות, כולל מה שכבר ניסינו, מראות תוצאות רק משום שבעל התוצאות נמצא בגירעון קלורי. את מי שזה מעניין לקרוא את החומרים שהכי שכנעו אותנו ללכת עם השיטה הזו, אשים לינק אליהם בסוף הפוסט.\nלפני שאמשיך בפירוט, אני רוצה להתריע מראש שהדברים עלולים להישמע סיזיפיים וטרחניים, ככה לי הם נשמעו לפני התהליך בכל אופן. אבל למעשה הם הרבה יותר קלים להוצאה לפועל ממה שציפיתי ומכל דיאטה אחרת שניסינו עד כה.\nהגדרת קצב ההתקדמות, ולפיו – צפי להשלמת המטרה על פי השיטה הזו, קצב ההתקדמות המומלץ לירידה מבוקרת ומתונה במשקל, הוא ירידה של כ- 0.5 אחוז ממשקל הגוף בשבוע, כאשר הירידה מחושבת לפי ממוצע השקילות של כל השבוע. מבחינתי זה אומר לרדת 200-250 גרם בשבוע. לפי הקצב הזה, לרדת בין 2 ל-2.5 קילו, אמור לקחת לי בין 8 ל-10 שבועות.\nהשלב הזה מאוד חשוב בעיניי, בעיקר מבחינה מנטלית, כי הוא מכניס לפרופורציה ומאפשר לראות את האופק למטרות. אם הצפי למטרה שלכם הרבה יותר רחוק מזה, אפשר \u0026ldquo;לשבור\u0026rdquo; את המטרה לכמה יעדים, וכל פעם להתמקד ביעד שייקח להגיע אליו 2-3 חודשים ואז לעצור להערכת מצב.\nבחירת עזרים אפקטיביים למעקב בחרנו להשתמש באפליקציה מצוינת שנקראת – MyFitnessPal. מכניסים את כל הנתונים הפיזיים ומשקל יעד, והיא מחשבת עבורכם את קצב הירידה המומלץ ומחליטה על מספר קלוריות יומי בהתאם. ביומן האפליקציה, מכניסים את כל הארוחות בכמויות המדויקות. יש שם מאגר אינסופי של מזונות והקלוריות שלהם, מה שהופך את ההזנה לאפליקציה מאוד נוחה.\nבעצם, המעקב הזה דרש להזין מנות מזון מדויקות, ולכן היה עלינו להיערך ולצייד את המטבח שלנו במשקל מזון. מרגע זה, כל מאכל שהכנסנו לגוף שקלנו לפני כן במשקל המזון והכנסנו לאפליקציה.\nבגלל שהמעקב דורש לדעת מה יש בכל מנה, צמצמנו משמעותית את האכילה בחוץ ועברנו לאכול את רוב הארוחות שלנו בבית (עדיין אפשרנו לעצמנו לאכול 2-3 פעמים בשבוע בחוץ).\nכלי העזר השני שהיה עלינו לרכוש הוא משקל גוף. רכשנו משקל דיגיטלי שמאפשר למדוד בדיוק של 100 גרם. התכנית כוללת שקילה יומיומית בשעה קבועה ביום.\nנשקלנו כל בוקר לפני שאפילו לקחנו שלוק מים (מסתבר שנוזלים מעלים את המשקל באופן מיידי ומשמעותי). מיד לאחר השקילה הזנו את המשקל יום יום לטבלת אקסל שהוכנה מראש לפי תאריכים וכוללת חישוב ממוצע של כל שבוע ביום שני.\nלמה להישקל כל יום? כי השקילה היומית היא ביטוי לעיקרון החשוב להשגת מטרות שנקרא – לשמור את היד על הדופק. היא מאפשר לזהות במהירות חריגה במשקל, ולתקן. כך שאחרי ארוחת השישי הקבועה שלנו במסעדה ההודית שכללה תבשילים הודים כבדים וסמיכים (ונהדרים) לצד נאן חמאה, אורז לבן ובקבוק בירה, רק לגיטימי ששנינו נעלה במשקל.\nאחרי יום שישי לרוב היינו עולים בין 400-600 גרם (לשנינו היו כמעט בדיוק אותן מגמות עלייה וירידה, על אף המשקלים השונים). אבל בבוקר למחרת כשעלינו על המשקל והבחנו בעליה, זה גרם לנו להקפיד לאזן את זה עם מספר קלוריות נמוך מהיומי.\nהנה נתון מעניין שקראנו עליו:\nנמצא שאחד הכלים הכי אפקטיביים להשגת מטרות בתחום הדיאטה הוא פשוט מדידה על בסיס יומיומי.\nעד כאן, נשמע די סיזיפי וטרחני, אני יודעת. והאמת היא שבדיוק מזה חששתי לפני שנכנסנו לתהליך. כשדיברנו על להתחיל להישקל כל יום, לקחת היקפים, ולמדוד כל כפית שנכנסת לפה, אמרתי לירון שאני ממש לא בעניין. שזה נראה לי מוגזם, אובססיבי, מוציא את כל הכיף ולא זורם.\nירון בתגובה אמר לי – זה הדבר הרציונאלי לעשות. כל התירוצים שמניתי הם תחושות אי-רציונאליות שנובעות מכך שהגוף שלנו מנסה להימנע מכאב ולחתור לעונג. אבל ככה לא מתקדמים. אין מה לעשות – ההנאה והסיפוק שיגיעו אחרי שאשיג את המטרה שלי, יהיו הרבה יותר גדולים וזה יהיה שווה את זה.\nוהאמת היא, שלא רק שזה לא היה נורא כמו שחשבתי, זה היה אפילו הרבה יותר מאפשר וגמיש מכל הדיאטות שניסינו עד כה. בעצם, יכולנו לאכול מה שאנחנו רוצים, הכלל היחיד הוא שצריך לעמוד בכמות הקלוריות היומית. הקלוריות יכולות להגיע משוקולד ויכולות להגיע מירקות וחלבונים. אין הגבלה על מה ובעצם אנחנו יכולים לאכול KitKat כל יום!\nההגבלה בקלוריות אבל לא בסוג המזון, אפשרה לי לאכול דברים שלא הרשיתי לעצמי שנים, כמו מוזלי עם פירות, אורז לבן, שייקים עם בננה. בעצם, הרגשתי שכל היום אני אוכלת דברים טעימים.\nעוד תוצאת לוואי נחמדה של הדיאטה הזו, הייתה הבנה טובה יותר של מה מכיל האוכל שלנו. תמיד חשבתי שאני די מבינה בזה, אבל עכשיו בזכות האפליקציה שמפרטת את הערכים התזונתיים של כל מאכל, אני מבינה כמה שלא הבנתי כלום.\nידעתם למשל, שבביצים אין הרבה חלבון כמו שנהוג לחשוב אבל יש די הרבה שומן? ידעתם שכף אחת של שמן זית עשויה להיות שליש מהקלוריות של כל הארוחה? שיש בה אותן קלוריות כמו בבקבוק בירה? ושלמעשה, הכף התמימה הזו היא מה שיכול להבדיל אתכם בין גירעון קלורי לאי-גירעון קלורי?\nבתיאוריה, ידעתי שיש בשמן הרבה קלוריות, אבל עד שזה לא בא על חשבון המאגר הקלורי היומי שלי, לא הרגשתי על בשרי כמה. וכמה שלוותר עליה זה קל. או אם לסכם את זה באופן כללי יותר – שנינו הבנו שאנחנו יכולים באמת לאכול הכל, אבל צריך לבחור. ויש בחירות חכמות יותר וחכמות פחות.\nאחרי התהליך הזה עקבתי באדיקות במשך 8 שבועות, אכלתי מה שאני רוצה (ארוחות הודיות, שייקים, שוקולד וכו\u0026rsquo;), אך בכמות שעומדת בחוקים, למדתי המון על מזון וערכים תזונתיים, ולמעשה נהניתי מהתהליך המבוקר.\nלאחר 8 שבועות + יום, הגעתי למשקל היעד שלי. בדיעבד, לא תיארתי שזה יהיה כל-כך קל.\nלאכול את העוגה ולרזות\nעל השגת המטרות שלנו בתחום האימונים מכיוון שאני לא בטוחה כמה הנושא הזה מעניין את רובכם, אגע בו בקצרה. בעבר ירון היה בונה לעצמו תכניות אימונים מפורטות, אך בפועל כל פעם כשהייתה התקדמות, משהו קרה והחזיר אותו אחורה. היו לכך 2 סיבות מרכזיות:\n1. קטיעת התכנית וחזרה למקום לא נכון בתכנית – בין אם היה במילואים, או הרגיש לא טוב ונאלץ לקחת הפסקה, הוא היה חוזר יותר מידי אחורה בתכנית.\n2. הסתמכות על תחושת הרגע במקום מעקב אדוק אחרי תכנית שנקבעה מראש – אם היה מגיע לאימון בתחושה שהוא \u0026ldquo;חזק\u0026rdquo; היום, הוא היה מגדיל את נפח האימון לפי תחושת המסוגלות, מה שהביא לצורך בהתאוששות ארוכה יותר בימים שלאחר מכן ולא אפשר לו להתקדם באופן הדרגתי ובטוח.\nהנקודה השניה היא קריטית וחשובה ואנחנו נתקלים בה בתחומים נוספים בחיים. ההתקדמות ההדרגתית היא המפתח להתפתחות, שכן היא נמדדת לאורך זמן ואם אנחנו ממהרים וקופצים מעל הפופיק, אז יכול להיות שנתקדם במיקרו אבל במאקרו קצב ההתקדמות נפגע. דוגמא נפוצה: נרשמים לחדר כושר, \u0026ldquo;פותחים חזק\u0026rdquo; והולכים ארבע פעמים בשבוע, אבל אז מהר מאוד נשרפים ומפסיקים ללכת.\nבפוסט הבא, נספר על איך הקמנו אופרציה עסקית חדשה, נוספת, תוך חודש וחצי.\nגם בעסק, המטרה המספרית לא הייתה שרירותית ותלושה, אלא הוחלטה לאחר שחישבנו בדיוק כמה הכנסנו לחשבון הבנק ב-6 החודשים האחרונים מהאופרציה הנוכחית שלנו (Ecommerce), יחד עם חזון אופטימי למספר שישמח אותנו לראות בחשבון הבנק בסוף שנת 2019 (שמבוסס על היכרות שלנו עם הפוטנציאל הכלכלי של העסק.)\nגם פה, לא אנקוב במספר, אבל כן אגיד שהיעד החודשי שנגזר ממטרת העל הוא כ- 150% מהרווח החודשי המקסימאלי הנוכחי.\nהישיבה על המטרות הכלכליות שלנו לעסק ארכה פחות משעתיים, והביאה אותנו לתובנה שעם האופרציה הנוכחית שלנו אנחנו כנראה לא נצליח להגיע למטרה המספרית שלנו לסוף 2019. וזו הייתה תובנה מצוינת, כי היא אילצה אותנו באותו הרגע לחשוב ולהחליט על אופרציה נוספת שנריץ במקביל לנוכחית וללא תלות בה.\nעוד על המטרות וההתקדמות שלנו בנושא של פיתוח העסק אמשיך לספר לכם בפוסט הבא. בינתיים, אם יש לכם שאלות על התהליך שלנו או בקשה למשהו ספציפי שהייתם רוצים שאתמקד בו בפוסט הבא על העסק, נשמח לשמוע.\n**חשוב לציין שכל האמור בפוסט הזה לקוח מניסיון אישי ואין בו תחליף להתייעצות עם אנשי מקצוע. אנחנו לא דיאטנים ולא יועצים פיננסיים.\nאם נהניתם מהפוסט, אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק או באינסטגרם שם מתפרסמים הפוסטים האחרונים בבלוג 🙂\nקישור לעמוד הפייסבוק שלנו\nוכפי שהבטחתי, קישורים לחומרים שגרמו לנו להתחיל בשיטת הדיאטה ועוד לינקים לדברים שהוזכרו בפוסט:\nמאמר על \u0026lsquo;דיאטה גמישה\u0026rsquo; של צוות EVB פודקסט של Joe Rogan על דיאטות שונות אפליקצייה למעקב אחרי מטרות תזונתיות הפוסט הקודם על הצבת מטרות ","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-to-accomplish-goals-in-less-than-2-months/","summary":"\u003cp\u003eאת הפוסט הזה אני כותבת מהחופשה שלנו בפאי שבצפון תאילנד. את החופשה הזאת פירגנו לעצמנו אחרי חודשיים מוצלחים מאוד של עבודה מרוכזת על המטרות שלנו והשגת יעדים שכבר מזמן רצינו להשיג. ככל הנראה אלו היו החודשיים הכי מוצלחים שהיו לנו עד כה בהתפתחות האישית, בעסק, אולי גם בחיים.\u003c/p\u003e","title":"מטרות של שנים בפחות מחודשיים? מסתבר שזה אפשרי"},{"content":"*5 דק\u0026rsquo; קריאה\nזו הייתה שבת גשומה וחורפית בטביליסי של אמצע יולי. כזו ששברה את החום הכבד ששרר פה מתחילת החודש, וכזו שבאה בדיוק בזמן כדי לרענן את האויר הגיאורגי שנעשה קצת חנוק.\nשבתות אפרפרות עם מעט גשם הן מסוג השבתות שגורמות לי לרצות לצאת מהפוך מאוחר, לשים על עצמי טרנינג, ואז לרדת לקנות קפוצ\u0026rsquo;ינו גדול בטיקאווי ולהינות מהליכה איטית בפארק ומריח האדמה הרטובה.\nואחרי חצי בוקר של הליכה נינוחה כזו ומחשבות על החיים, להמשיך לחנות הספרים המקומית ולראות מה חדש במדף הספרים המיובאים ואולי לרכוש ספר קל משקל, ואז לבוא הביתה בדיוק בזמן כדי להעמיד תבשיל מנחם וטעים ופשוט.\nושבתות כאלה גורמות לי גם לרצות כוס תה עם נענע ופרוסת עוגה בחושה, ומנוחה של אחר צהריים עם הקינדל שלי מבלי להיות מודעת לשעה.\nוהשבתות האלה גם גורמות לי לרצות לחשוב, ולכתוב.\nמה היית אומר הסיבה שאנחנו חיים כמו שאנחנו חיים? שאלתי את ירון באותה שבת חורפית של חודש יולי.\nלפעמים אני מרגישה שהליכה עושה את השיחות שלנו להרבה יותר מעניינות. כאילו שבזמן ההליכה הרגליים מניעות מעין גלגל דמיוני במוח שאחראי על היצירתיות וכשהן במנוחה הגלגל הזה מאט ולפעמים נעצר.\nאתה חושב שהסיבה שאנחנו ממשיכים באורח החיים שלנו היום היא אותה הסיבה שבגללה יצאנו לאורח החיים הזה לפני שנתיים וחצי?\nאני מרגיש שאני לא יכול לדמיין משהו אחר מלבד זה. אבל בניגוד לפראנק וג\u0026rsquo;ולי, אני יודע שלטייל זו לא המטרה מבחינתי. ברור לי שהמקום החדש והנופים השונים הם לא יעד אלא רקע. שאני שואף למצוא את ההתפתחות והשלווה שלי מבפנים ולא כתלות בסביבה החיצונית שאנחנו נמצאים בה.\nכן, בהחלט.\nאבל אתה לא חושב שאם מישהו מבחוץ יסתכל על אורח החיים שלנו, הוא עשוי לטעון שאנחנו מחפשים את ההתפחות והשלווה שלנו דווקא כן בסביבה החיצונית המשתנה?\nכן, אני מבין מה את אומרת. סנקה אמר שגם אם תימצאי במקומות רחוקים, מעצמך – לא תוכלי להימלט. ונבל רביקנט טוען שברגע שהזמן הכי טוב שלו ביום הוא זמן המדיטציה שלו עם עצמו, אז שום דבר חיצוני כבר לא משנה.\nזה נכון, ועדיין.\nלאורח החיים שלנו יש כל כך הרבה מעלות שלא הייתי מוותרת עליהן בשום פנים. מעלות שרק מי שיצא למסע שכזה יכול להבין.\nאז למה את בוחרת באורח החיים הזה כבר יותר משנתיים וחצי? הוא גילגל את השאלה אליי.\nשמחתי, כי הייתה לי תשובה ארוכה.\nיש לי הרבה סיבות למה אני בוחרת באורח החיים בתנועה, ואף אחת מהן היא לא לראות אתרים חדשים או להכיר מקומות שאינם מתוירים או לראות נופים שלא ראיתי לפני כן. מכל אלו כבר שבעתי מזמן. למרות שתמיד נחמד לראות מקום חדש ויפה ומרשים.\nהסיבה הראשונה לבחירה באורח החיים בתנועה היא – כי למה לא, בעצם?\nטוב נו, זה לא נחשב…\nרגע, תחשוב על זה מעבר לקלישאה הפשטנית שנשמעת לך בוודאי כאילו הצעת לאורח כוס תה והוא עונה לך \u0026ldquo;למה לא!\u0026rdquo;.\nתחשוב על האלטרנטיבה. תחשוב שיש לנו את האפשרות לחיות במקומות שונים, אז למה שנבחר לוותר על זה ולהישאר באותו המקום לשארית חיינו? הבחירה להישאר באותו המקום היא בדיוק כמו הבחירה לנוע ממקום למקום.\nהמחשבה על זה גורמת לי לדכאון.\nבדיוק. וזו הסיבה האמיתית למה לא. כי האלטרנטיבה פשוט לא מספיק טובה לנו, לא מספיק מרגשת אותנו, ואין בה את היתרונות הבאים שאני הולכת למנות.\nהסיבה הבאה היא… כי זה פשוט כיף!\nכן, עוד סיבה שנראית לכאורה כ\u0026quot;טוב נו, אלו סוג הסיבות שלך?\u0026quot;. כן, עוד לא התחלתי לדבר על מה שזה נותן לנו ברמה הפרקטית.\nכיף זה לא דבר פרקטי, כיף זו לא התפתחות אישית או למידה, כיף זה כיף. וכיף זה לא פחות חשוב מכל אלו כי זה גורם לנו להרגיש שאנחנו חיים חיים שמחים ולא קשים מידי. לא? כמו לבלות עם חברים, סתם, בשביל הכיף. כמו לשחק משחק, סתם, בשביל הכיף.\nהסיבה הבאה היא חידוד החושים.\nתיזכר בכל מקום חדש שהגענו אליו, בדרך הראשונה במונית מהשדה, בסיבוב הראשון שעשינו מחוץ לדירה, בימים הראשונים של ההתאקלמות במקום עם צבעים וריחות ומראות חדשים. תיזכר בכל החושים שהתחדדו ברמה שזה כמעט כאב.\nברגעים הללו אני יכולה להרגיש איך נוצרים אצלי תאים חדשים במוח, איך הנפש נשמרת רעננה, כאילו האדישות שמתפתחת כשנמצאים תקופה ארוכה במקום חוטפת טלטלה שאומרת לה \u0026ldquo;הלו! תתעוררי! החיים שלך מתרחשים ממש עכשיו!\u0026rdquo;\nבחיים לא הייתי מוותרת על ההרגשה הזו בכל פעם שאנחנו מגיעים להתמקם במקום חדש ואני מבינה שיש לי עוד כל כך הרבה לגלות וללמוד בו…\nוהנה הסיבה הרביעית שאני ממש אוהבת, מוכן?\nאחד הדברים שאני הכי אוהבת בפרקי השהייה שלנו בכל מקום, הוא שאני יודעת שאני כותבת לעצמי באותו הרגע ממש את קורות החיים הכי מעניינים, מרגשים וצבעוניים שאני רוצה.\nהתקופות במקומות שונים מאפשרים לי לחלק את החיים שלי לפרקים, ולדעת בדיוק מה היה בכל פרק, איפה הוא התרחש, באיזה רקע, מי היו הדמויות המשניות, מה היה מזג האויר, הריחות והצבעים הדומיננטיים, איך הרגשנו, מה הדברים המשמעותיים שעבדנו עליהם באותו הפרק, ואיך אנחנו זוכרים את הכל כתחושה שיכולה להסתכם למשפט אחד ששנינו יודעים בדיוק מה הוא מסמל כמו \u0026ldquo;אח, זה מזג אויר של קייפטאון\u0026rdquo;. או \u0026ldquo;איזה בוקר וייטנאמי!\u0026rdquo;.\nאבל כשכל יום דומה לקודמו, כשסרט של חיים שלמים מתרחש באותו המקום עם אותה התפאורה, כבר קשה מאוד להבדיל חודש מקודמו. כמו סרט של שנים ארוכות שמתרחש באותו המקום עם אותם השחקנים…\nלעולם לא אשכח את המשפט של הדודה שביום הולדתה ה-60 תהתה לאן נעלמו 40 שנותיה האחרונות. \u0026ldquo;ומה היה פה בעצם? הא! חור שחור!\u0026rdquo;.\nבאורח החיים הזה שלנו, שמחולק לפרקים מגוונים, אני מבטיחה לעצמי שלא משנה מה אעבור ומה אעשה, קורות החיים שלי לעולם לא יהיו חור שחור.\nהסיבות למה אנחנו ממשיכים באורח החיים הזה שלנו אינן מסודרות לפי סדר חשיבות או משהו כזה, כי הרי לא פחות חשוב מכל מה שמניתי עד כה הם הצרכים המשתנים.\nבתקופות שונות של החיים שלנו, בעונות השנה השונות, בצרכים הפיזיים והמנטליים והנפשיים שלנו, אנחנו זקוקים וכמהים לדברים שונים.\nלפעמים אנחנו רק רוצים להיות במקומות חמים, ולפעמים במקומות מלאים בנוודים דיגיטליים ולפעמים אנחנו מחפשים את הקצב שיש בערים תוססות, ולעיתים קרובות, אחריו אנחנו מחפשים לאזן אותו עם השלווה של הטבע. ובתקופות מסוימות אנחנו רוצים לזוז מהר יותר ובאחרות להשתקע ארוכות, ולפעמים אנחנו פשוט חייבים את הים.\nבמובן מסוים אנחנו כמו ציפורים. כאילו שהחופש שלנו לנדוד למקום שבו טוב לנו ברגע נתון, הוא צורך קיומי וביולוגי, למרות שרוב בני האדם כבר מזמן לא חיים ככה אלא מתקבעים ומשתקעים ובונים ואוגרים דברים במקום אחד. במובן מסוים חזרנו אחורה להיות ציידים לקטים נודדים.\nואז יש גם את עניין הרחבת התודעה שזו כבר הסיבה השישית.\n_\u0026ldquo;Travel expands the mind\u0026rdquo;_אמר לנו דיוויד, בעל הדירה העשיר והחכם, בשיחה שניהלנו לפני שעזבנו את הממלכה המפנקת שהתגוררנו בה ביפו העתיקה לטובת חיים על מזוודות.\nללא המסע, התודעה שלי הייתה נשארת בגבולות המוכר, בגבולות מה שנדמה כ-המוגן והבטוח. אלו גבולות שנפרצים רק כשיוצאים מהם לפרק זמן משמעותי מספיק. כזה שמאפשר לסביבה השונה להיכנס ולחלחל ולעצב ולהשפיע על מה שקורה בפנים התודעה. רק אז, היא מתרחבת. רק אז, אפשר להבין על מה דיבר דיוויד ממרום גילו, ניסיונו והונו.\nגם הפיתוח האישי הספציפי למקום מתאפשר ברגע שנשארים מספיק זמן כדי לספוג אותו. למשל ללמוד שפה חדשה, או אמנות לחימה ייחודית כמו תאי צ\u0026rsquo;י, או אמנות שהיא קראפט כמו ציור יפני על משי.\nהדילוג למקום חדש מאפשר לנו לפתוח דפים חלקים, מאפשר לנו להחליט על רוטינות והרגלים חדשים או לשנות קצת את אלו הקיימים ולעשות בהם התאמות בהתאם לקצב ותנאי הסביבה.\nהאם לפתוח את היום בהליכה על החוף? או שאולי לסיים את היום העירוני החם בהליכה בפארק? האם סשן הכתיבה מתאים לי יותר בבית הקפה השכונתי בבוקר? או שאולי דווקא לעת ערב במרפסת?\nהדילוג מאפשר לנו גם לשנות את הסובבים אותנו.\nטוב, על הסובבים אותנו אין לנו באמת שליטה, אבל על המקום שבו אנחנו נמצאים דווקא כן. ולכן אנחנו יכולים להשאיר מאחור אנשים מסוימים ולברך לשלום אנשים חדשים. ואנחנו יכולים להיות מי שנרצה שיחשבו שאנחנו – הזוג ההיפי או זוג היזמים או זוג ההרפתקנים. אנחנו רשאים להחליט בפני מי אנחנו נחשפים ומתקלפים ונפתחים ובפני מי נישאר הזוג המסתורי.\nבבית, תמיד אהיה טל של החברות, טל של המשפחה וכן הלאה. וגם אתה.\nהסיבה האחרונה היא החופש. למרות שגם יתר הסיבות היו סיבות של חופש.\nבבחירה לדלג בעולם, אני בוחרת להיות כמה שפחות כפופה לחוקים של מדינה אחת, של שלטון אחד, של אג\u0026rsquo;נדה אחת שמעולם לא בחרתי בה ושלעולם לא תשרת את האינטרסים שלי.\nהדילוג הוא לא החופש המושלם, אבל הוא האופטימום האפשרי כרגע במסגרת העולם שלנו. ועל זה, אפשר לכתוב ספר שלם.\n—–\nאלו 10 הסיבות שלי להמשיך באורח החיים בתנועה. ואף אחת מהן היא לא לשם הטיול.\nמה שגורם לי להמשיך לרצות בכל פעם לדלג ליעד הבא, כשהתזמון מרגיש מתאים, הן כל הסיבות הללו יחד, בתוספת יצר ההרפתקנות והסקרנות שהוריי טוענים שנולדתי איתו.\nהרצון לגלות מקום חדש, להתאקלם בדירה חדשה, בסביבה חדשה, לגרות את החושים מחדש, לרכוש מיומנויות חדשות, לכתוב פרק חדש נוסף בקורות החיים שלי, להתרגש מהלא-נודע, לעשות כיף, וגם פשוט כי זה הקודם כבר התחיל להיות שיגרתי מידי, וכי למה לא.\nהטיול והאתרים והנופים הם לא הסיבה לאורח החיים הזה שלנו, אלא הרקע. וזהו רקע מתחלף שיוצר את החוויה שבגללה יצאנו למסע הזה לפני מספר שנים.\nוזה רקע שמזכיר לנו כל יום מחדש, ועוזר לנו לזקק בהליכה נינוחה של יום שבת חורפי באמצע יולי, בפארק שטוף עם ריח של אדמה רטובה, את כל הסיבות למה אנחנו ממשיכים לנוע, למה אנחנו ממשיכים במסע.\n*פורסם בניוזלטר השבועי של פרידום קפטיינס\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/digital-nomads-life/","summary":"\u003cp\u003e*5 דק\u0026rsquo; קריאה\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eזו הייתה שבת גשומה וחורפית בטביליסי של אמצע יולי. כזו ששברה את החום הכבד ששרר פה מתחילת החודש, וכזו שבאה בדיוק בזמן כדי לרענן את האויר הגיאורגי שנעשה קצת חנוק.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eשבתות אפרפרות עם מעט גשם הן מסוג השבתות שגורמות לי לרצות לצאת מהפוך מאוחר, לשים על עצמי טרנינג, ואז לרדת לקנות קפוצ\u0026rsquo;ינו גדול בטיקאווי ולהינות מהליכה איטית בפארק ומריח האדמה הרטובה.\u003c/p\u003e","title":"10 סיבות למה אנחנו בוחרים להמשיך באורח החיים של נוודות דיגיטלית"},{"content":"לכולנו יש מטרות. לחלק גדול מאיתנו יש גם תכניות פעולה איך לממש את המטרות האלו. אבל לכמה מאיתנו יש דרכים לעקוב אחרי תכניות הפעולה האלו? יש לכם? אם כן, כמה הן אפקטיביות?\nהפוסט הבא עוסק בהתקדמות, מודעות וכלים פרקטיים להתנהלות בתוך הדרכים, השיטות והאמונות שבחרנו ללכת בהן. ועוד רגע זה יהיה ברור יותר.\nהכל התחיל מכמה בועות שהתנפצו לנו לאחרונה, ושלימדו אותו שאנחנו מוכרחים לדעת באילו דרכים אנחנו הולכים ולמה בחרנו דווקא בהן, ואנחנו עוד יותר חייבים לדעת האם הדרכים שבחרנו מקדמות אותנו לעבר המטרות שלנו?\nזה קרה לנו בניהול העסקי, באימונים, ובעוד כמה תחומים.\nלמה מוכרחים? כי אנחנו לא מעוניינים להתעורר יום אחד ולהבין שהלכנו יותר מידי זמן אחרי דרך שאינה מתאימה למטרות שלנו. שבמקום להתפתח ולהתקרב אל עבר המטרות שלנו, נרדמנו על האף, זרמנו מכוח האינרציה ובזבזנו זמן יקר.\nלדרכים, השיטות והאמונות שלנו בתחומי החיים השונים אני הולכת לקרוא במשך הפוסט – פרדיגמות. סיכוי טוב שזה לא המינוח הכי מדויק, אז סלחו לי דקדקני הלשון שבניכם, זה פשוט נוח יותר להשתמש במילה אחת.\nאז למה הנושא הזה כל-כך מעסיק אותנו? ולמה אני חושבת שהוא רלוונטי גם לכם?\nמפני שכל-כך קל להתגלגל בדרכים שלנו, וכל-כך קשה לזכור להיות \u0026ldquo;על זה\u0026rdquo; כשזה נוגע לתחומי החיים שלנו.\nמשום מה, נראה שבעבודה זה אחרת; אנחנו יודעים לעשות ישיבות צוות, להכין תכניות פעולה אסטרטגיות, לקבוע יעדים ביומן, לבצע מעקב אחרי תהליכים, להעריך אותם, לחשב מסלול מחדש אם צריך וכן הלאה.\nאבל בחיים האישיים שלנו, רובנו לא ממש עושים את זה.\nלהיפך, אנחנו מתגלגלים במירוץ החיים, דובקים בדפוסים מכוח האינרציה, ובמקרה הטוב עושים חשבון נפש פעם בשנה ביום כיפור. במקרה הרע החשבון מגיע אחרי שאירע בחיינו משהו דרמטי ומטלטל.\nאז למה אנחנו לא משקיעים יותר במעקב אחרי ההתקדמות וההתפתחות שלנו בתחומי החיים שאינם העבודה?\nמה אם נתחיל לעקוב אחרי המטרות והיעדים שלנו בצורה יותר מדודה ופחות תחושתית ואינטואיטיבית?\nמה אם נחיל הערכות מצב על עוד תחומים בחיים ונשאל את עצמנו: האם אני מרוצה מאיפה שאני?\nהאם הדרך שבחרתי בתחום הקשרים שלי, הזוגיות שלי, הבריאות שלי, הקריירה, המצב הכלכלי שלי, ההשכלה שלי, ההתפתחות הרוחנית שלי, תחומי העניין הייחודיים לי, החלומות שאני רוצה להגשים וכן הלאה, מוכיחה את עצמה?\nאיך נבטיח שאנחנו לא תקועים במקום ונרדמנו בעמידה?\nאיך נוודא שאנחנו \u0026ldquo;על זה\u0026rdquo;?\nכולנו לפעמים מרגישים \u0026ldquo;תקועים\u0026rdquo; בהתקדמות אל עבר המטרות שלנו. אבל מה אם אנחנו בכלל לא מרגישים את זה? מה אם אנחנו חושבים שאנחנו בכיוון ואנחנו בעצם לא?\n3 דוגמאות מוכרות מהחיים:\nיגאל מתכנן לבקש העלאת שכר. אבל בכל פעם נדמה לו שזה לא הזמן המתאים. פעם אחת כי בדיוק ביקש חופש, פעם אחרת כי הפרויקט לא התקדם מספיק. עברה כבר שנה ויגאל נשאר עם אותה המשכורת.\nהמטרה של דודו לשנת 2018 הייתה להרים 150 קילו סקווט. הוא התחיל לעקוב אחרי תכנית מסודרת ואחרי שלושה חודשים הגיע כבר להרים 140 קילו. אבל אז הוא יצא למילואים, ואחר-כך נסע לחופשה, אז הוא הלך כמה צעדים אחורה. כשכבר חזר למסלול והגיע שוב להרים 140 קילו, נולדה לו בת. זה שוב הוציא אותו מהמסלול, ואז שוב נקרא למילואים. בסוף השנה, דודו לא הגיע ליעד שלו. למעשה, הוא אפילו לא הגיע ל-140 קילו.\nבוני רוצה לרזות. היא הולכת אחרי דיאטה שהרכיבה לה התזונאית שלה. היא מרגישה שסופסוף היא בדרך הנכונה למשקל היעד שלה. אבל אחרי 4 חודשים אין שום תוצאות. בוני מאוד מתוסכלת כי היא הרגישה שהפעם באמת הקפידה.\nיגאל, דודו ובוני לא משיגים את המטרות שלהם. זה לא שהמטרה לא חשובה להם וזו לא עצלנות או שלא עבדו קשה מספיק. הם פשוט לא דאגו לוודא שהם מתקדמים אל עבר המטרות שלהם. וזה קורה לכולנו מכל מיני סיבות.\nהנה כמה סיבות אפשריות:\nאנחנו לא מציבים מטרות מוגדרות מספיק\nאנחנו לא מגדירים את השיטה שעל פיה אנחנו פועלים\nאנחנו לא עוקבים אחרי השיטה כמו שצריך\nאנחנו לא מודדים את השיטה לאורך זמן\nאנחנו לא מבצעים הערכות מצב\nכפי שציינתי בתחילת הפוסט, גם לנו קרו דברים דומים. צעדנו במקום, או אפילו הלכנו בכיוון שהרחיק אותנו מהמטרה מבלי שבכלל חשנו בכך. בחלק מהתחומים זה היה ממש עניין של שנים.\nעד שלאחרונה, נחשפנו לכמה רעיונות שאילצו אותנו לחשוב מחדש – האם אנחנו צועדים בכיוון הנכון אל עבר המטרות שלנו?\nניסינו למצוא סיסטמה שתסייע לנו למזער מצבים כאלה, שבהם אנחנו מאבדים את המעקב אחרי ההתקדמות וממשיכים מכוח האינרציה.\nהסיסטמה הזו שימשה אותנו בהגשמת המטרות שלנו בזמן שלא חלמנו עליו. ותוכלו לקרוא על כך בפוסט – מטרות של שנים בפחות מחודשיים? מסתבר שזה אפשרי\nכדי להמחיש בצורה נוחה את הסיסטמה הזו יצרנו את התרשים שלפניכם.\nהתרשים הזה כולל 3 שלבים, כאשר תמיד נרצה להימצא תמיד באחד מ-3 השלבים הבאים:\nשלב 1: הגדרת הפרדיגמה שלנו והצבת מטרות שלב 2: התנהלות על-פי הפרדיגמה + ביצוע מדידות לאורך פרק זמן שלב 3: הערכת מצב והחלטה: כיול או שינוי הפרדיגמה.\nכפי שאתם רואים התרשים הוא מחזורי, משלב 3 חוזרים לשלב 1. כך שאנחנו כל הזמן בתנועה, בהתקדמות. בין אם על דרך השלילה כשמשהו לא עובד (Via Negativa), או על דרך החיוב, כשמשהו עובד ורק מצריך כיול.\nתכף נצלול אל 3 השלבים, אבל לפני הכל חשוב, כמו תמיד, להתחיל במודעות.\nלפני הכל: לזהות את הפרדיגמות שלנו ולהיזהר מלהפוך אותן לדת\nאחד הטריגרים לפוסט הזה היה הסרט הדוקומנטרי Kumaré. סרט שהראה איך בקלות ובמהירות קמים להם גורואים שמייסדים שיטות משונות ו\u0026quot;משנות חיים\u0026quot; ומצליחים לגרוף אחריהם קהל מאמינים אדוק. הנה הטריילר:\nהסרט הזה מביא (בבוטות מסוימת) דוגמא לאיך גם אנשים חכמים, משכילים ואינטלגנטים עשויים למצוא את עצמם הולכים אחרי כמעט כל רעיון, באמונה מלאה ש\u0026quot;זוהי האמת\u0026quot;.\nולמה זה בעייתי? אם זה עושה להם טוב?\nכשאנחנו מתאהבים ב\u0026rsquo;אמת שלנו\u0026rsquo; בין אם זה להצהיר שאנחנו צמחונים/ נוודים/ יוגיסטיים או מה שזה לא יהיה, אנחנו עלולים לחשוב שזו הדרך הכי טובה באופן אבסולוטי. ואם אנחנו שוכחים להסתייג ולומר: \u0026ldquo;זו הדרך הכי טובה עבורי, כרגע\u0026rdquo;, אנחנו מסתכנים בשני דברים מרכזיים:\nשיפוטיות כלפי דרכו של האחר והגבלת ההתפתחות שלנו.\nניקח לדוגמא את גישת העצמאי מול השכיר. מה טוב יותר? האם יש טוב יותר? כשאנחנו מאמצים אמונה או רעיון שהוא דרך פעולה בחיים, נוכל להציג אות בשני אופנים והוא יקבל משמעות אחרת לגמרי. הנה שני משפטים כמעט זהים:\nא. להיות עצמאית טוב יותר מאשר להיות שכירה. אל מול ב. להיות עצמאית טוב יותר מאשר להיות שכירה עבורי, כרגע.\nהמשפט הראשון קובע אמת אחת לכולם, הוא שיפוטי כלפי כל מי שלא הלך להיות עצמאי והוא מחייב עבור מי שכן בחר להיות עצמאי. בעוד המשפט השני לא מתיימר לקבוע מה נכון באופן אבסולוטי. יש רק נכון עבורי, בפרק זמן הנוכחי בחיי. וזו תוספת קטנה שעושה את כל ההבדל.\nאני טוענת כי אין אמת אחת לכולם. לכל אחד האמת שלו ושלה, וזה אפילו בסדר לשנות אותה. יותר מזה, יש בכך גדולה וחוכמה לבוא ולהודות שהאמונה שלנו במשהו לא הוכיחה את עצמה ולכן זנחנו אותה או עשינו בה שינויים. ככה אנחנו מתפתחים.\nכשאנחנו מגבילים את עצמנו ל\u0026quot;אמת אחת\u0026quot; ושוכחים לבחון אותה מידי פעם, אנחנו מסתכנים בכך שיום אחד יכנס משהו מדויק יותר לשדה הראיה שלנו, נצפה במשהו ש\u0026quot;יפקח\u0026quot; אותנו ויזעזע אותנו. או במילים ברורות יותר – \u0026ldquo;נקבל כאפה\u0026rdquo;.\nזה קרה (וקורה) לכולנו, לפחות פעם אחת ולפחות בתחום אחד בחיים: נשארנו יותר מידי זמן בזוגיות שכבר לא הייתה טובה לנו, נתקענו בעבודה שלא קידמה אותנו יותר, או שעקבנו אחר הרגל בריאותי שלא באמת הפך אותנו לבריאים יותר.\nמכירים משפטים בסגנון הבא? \u0026ldquo;שנים הייתי עושה X, עד שיום אחד ניסיתי Y ופתאום התחלתי לראות תוצאות!\u0026rdquo;\nאז למה זה קורה לנו? כי אנחנו לא עוצרים ובוחנים מחדש את הפרדיגמות שלנו. רובנו זורמים איתן, מתגלגלים לנו זמן רב מידי ברוב תחומי החיים, מתרגלים לפרדיגמות שלנו והופכים אותן למובנות מאליהן.\nהפרדיגמות שלנו אינן מובנות מאליהן. תמיד יש עוד דרך להסתכל על הדברים.\nאחרי צפייה בסרט Kumare, המעורר (והמומלץ!), ניסינו לחשוב: לפי אילו פרדיגמות פעלנו בתחומים מרכזיים בחיינו בשנים האחרונות? ושאלנו את עצמנו מתי בפעם האחרונה הערכנו אותם מחדש?\nמצאנו פרדיגמות בולטות בתחומים הבאים:\nהתנהלות פיננסית תכניות אימונים תזונה ודיאטה רפואה אלטרנטיבית תרגול רוחני\nבתוך תחומי החיים האלו, איתרנו את הפרדיגמות האישיות שלנו והבאנו למודעות שאלו דרכים מסוימות שבהן בחרנו להסתכל על העולם ולפעול על פיהן. אבל מה עכשיו? איך בוחנים את הפרדיגמות האלו? איך נדע שהן עובדות או לא עובדות עבורנו?\nנקודה למחשבה: מהן הפרדיגמות (הדפוסים, השיטות והאמונות) שאתם פועלים על פיהן בתחומים שונים בחייכם? האם אתם מודעים אליהן? על מנת לבחון את הפרדיגמות שלנו, קודם כל עלינו להבין מה המטרות שלנו בכל אחת מהן והאם הגדרנו אותן היטב. זה מביא אותי לשלב הראשון מתוך שלושה.\nשלב 1: הגדרת הפרדיגמה שלנו והצבת מטרות\nהגדרת הפרדיגמה או השיטה, צריכה להגיע יחד עם הצבת מטרות. מה בעצם אנחנו רוצים להשיג באמצעות הפרדיגמה?\nאת המטרות שלנו נשאף לנסח, במידת האפשר, באופן כמותי. כך יהיה קל יותר למדוד אותן, וכך יהיה קל יותר להעריך האם אנחנו בכיוון הנכון והאם הפרדיגמה עובדת עבורנו.\nככל שהמטרה תהיה כמותית יותר, כך המדידה תהיה אפקטיבית יותר\nכשהמטרה שלנו היא מספרית וניתנת למדידה כמו למשל, משקל יעד: 62 קילו, ולא מופשטת כמו \u0026ldquo;אני רוצה להתחטב קצת\u0026rdquo;, קל יותר לעקוב אחרי המדידות לאורך הדרך ולראות אם אנחנו בכיוון (אם יש מגמת ירידה מספרית לצורך הדוגמא).\nמטרה מספרית, כמותית אובייקטיבית, מתאימה גם למטרות כלכליות כמובן, לאימונים ולתחומים נוספים. אבל גם מטרות שאינן מספריות ניתנות למדידה כל עוד הן מוגדרות היטב. מיד נראה זאת בשלב הבא.\nשלב 2: התנהלות על-פי הפרדיגמה ומדידה לאורך פרק זמן\nWhat Gets Measured Gets Managed\nPeter Drucker\nכדי שנוכל להגיע להערכת המצב של הפרדיגמה שלנו עם נתונים ממשיים ולא בהסתמכות על תחושה בלבד, אנחנו צריכים כלי מדידה לאורך הדרך. אפשר להשתמש בבנק של שאלות מנחות כמו: האם אני מתקרבת למטרה? אבל הכי אפקטיבי יהיה פשוט למדוד את הדברים בדרך כמותית.\nמספרים אינם מטעים, תחושות דווקא כן. ולכן כשאנחנו צועדים אל מטרה כדאי לנסות ולהיות כמה שיותר אובייקטיביים בדרך.\nבעוד שמדידה מספרית תהווה אינדיקציה למגמה ברורה – התקדמות בכיוון אל עבר המטרה, דריכה במקום, או הליכה בכיוון אחר, תחושות ישאפו לרוב לגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו ולהימנע מביקורת. לכן שימוש בקביעות מופשטות וחסרות ביסוס כמותי בסגנון \u0026ldquo;זה מרגיש הכיוון הנכון\u0026rdquo;, עשויות דווקא להכשיל אותנו.\nאבל האם כל פרדיגמה אפשר למדוד כמותית? מה עם תחומים פחות \u0026ldquo;מספריים\u0026rdquo;?\nאיך מודדים פרדיגמות כאשר למטרה אין ביטוי כמותי אובייקטיבי\nאז נכון שקל יותר כשיש מטרה מספרית פשוטה כמו תרגיל כלשהו בחדר כושר, משקל יעד או סכום כסף מסוים בחשבון הבנק. אלו הרי מספרים מדידים אובייקטיביים. במשקל יעד למשל, המטרה היא מספר, המדידות לאורך הדרך הם מספרים, והערכת המצב בסוף תקופה מסוימת היא גם מספרית.\nאבל זה לא ככה בכל התחומים. איך מודדים קשרים ומערכות יחסים למשל? בכלל כדאי לנסות ולמדוד דברים שאינם מדידים מטבעם?\nכבר שמעתי על אנשים (רציניים ומוצלחים) שנותנים ציונים לבני הזוג שלהם בתחומים שונים של הזוגיות. ממש ציון בין 1-10 עבור תפקוד בן (או בת) הזוג כאבא, מאהב, חבר, תרומתו למשק הבית, לפרנסה וכו\u0026rsquo;. אולי לא סקסי במיוחד וכנראה גם לא מתאים לכולם, אבל מדיד – כן. גם אם סובייקטיבי, הרי יחסים הם סובייקטיביים בכל מקרה לא?\nבראיון של טים פאריס עם ג\u0026rsquo;ים קולינס* (Jim Collins), קולינס מספר איך הוא נותן ציון ל\u0026quot;מידת המוצלחות\u0026quot; של היום שעבר עליו בסוף כל יום. הציון הוא בין 2- ל-2+ ונקבע על פי כמה שהיום היה מוצלח לטעמו. את הציונים הוא רושם ביומן שלו כל ערב, וכך בסוף תקופה הוא יכול להעריך כמה השבוע/ החודש/ הרבעון והשנה היו טובים, וכך הוא יכול להעריך את מידת שביעות הרצון שלו מחייו.\nהיתרון במדידה וחלוקת ציונים באופן תדיר, היא שהיא מאפשרת לזהות מגמות במהירות ולתקן אותן, \u0026ldquo;לתפוס את עצמנו בזמן\u0026rdquo; ולשפר.\nאם אותו בן זוג שנמדד בכל התחומים למעלה, קיבל ציון 3/10 באבהות על פני כמה ימים רצופים, כשבדרך כלל הוא עומד על 9/10 הוא ישר יבין שמשהו לא כשורה. אולי לא הקדיש מספיק זמן לילדיו השבוע?\nאז בין אם המדידה היא מספרית אובייקטיבית, מספרית סובייקטיבית או מדידה מסוג אחר, היא חשובה ביותר מפני שהיא מאפשרת לנו לאסוף נתונים כמותיים תוך כדי התהליך, לעשות תיקונים בדרך ולשמש אותנו בשלב השלישי – הערכת המצב.\nשלב 3: הערכת מצב והחלטה: כיול או שינוי הפרדיגמה\nשלב 1: הגדרת הפרדיגמה שלנו והצבת מטרות שלב 2: התנהלות על-פי הפרדיגמה + ביצוע מדידות לאורך פרק זמן שלב 3: הערכת מצב והחלטה: כיול או שינוי הפרדיגמה.\nאז אחרי שהגדרנו את הפרדיגמה יחד עם הצבת מטרות כמה שיותר מדידות, יתחיל פרק זמן שבו אנחנו מתנהלים על-פי הפרדיגמה ומבצעים מדידות לאורך הדרך עד שיגיע הזמן לעשות חיתוך מצב ולקבוע האם אנחנו בכיוון. כלומר האם הפרדיגמה עובדת או לא עובדת.\nאבל איך נדע מתי זה הזמן המתאים לעצור ולבצע הערכת מצב?\nבמשך שנתיים עקבנו באדיקות אחרי דיאטה שנקראת Slow Carbs. רצינו להוריד אחוזי שומן ולאכול בריא יותר.\nמה שהתחיל כהתנסות הפך לאורח חיים. למדנו את הנושא, קראנו לא מעט גישות שתומכות ברעיון שסוכרים ופחמימות הם לא דבר שרצוי להכניס לגוף, ושאם מצמצמים את אלו למינימום האפשרי, ניתן לצרוך כמה שומנים וחלבונים שרק רוצים מבלי לחשוב על קלוריות.\nפיתחנו אמונה אמיתית שזה הדבר הנכון, כשכל דבר אחר נראה לנו לא מעודכן, לא מבוסס, לא מדעי. יצרנו הזדהות עמוקה עם הפרדיגמה שלנו ולא היינו פתוחים לשמוע גישות אחרות.\nבמשך כל השנתיים האלו הרגשנו טוב עם הפרדיגמה הזו אבל היינו כעיוורים לשאלות החשובות באמת – האם היא בכלל השיגה את המטרה שלשמה התחלנו אותה? האם היא הביאה אותנו לתוצאות משביעות רצון? האם צמצמנו אחוזי שומן והיקפים?\nהתשובה המצערת הייתה – לא.\nמתי הבנו את זה? רק אחרי שחיפשנו דרכים נוספות להשיג את המטרה שלנו, שלא הושגה בשנתיים האחרונות. התלבטנו מה לנסות עכשיו. אולי Keto? אולי צומות? חלונות אכילה? OMAD?\nלא היה קל להודות שבמשך שנתיים(!) הלכנו אחרי פרדיגמה אחת באדיקות כזו, מבלי למדוד את ההתקדמות לאורך הדרך (ומה יותר קל מאשר למדוד משקל ואחוזי שומן?) ומבלי לעצור אפילו פעם אחת להערכת מצב ולשאול את עצמנו – האם אנחנו מתקדמים לעבר המטרה שלנו?\nאז מה הזמן הרצוי לבחינת הפרדיגמה?\nקשה לי לחשוב על פרדיגמה שרצוי לבחון לאורך שנתיים. שנתיים זה המון זמן לבזבז בכיוון לא נכון. אבל כנראה שגם אין תשובה אחת שמתאימה לכל.\nלכל פרדיגמה תקופת זמן אחרת שמתאימה, אבל מה שבטוח זה שככל ששלב המדידה יהיה מדויק יותר, כך הערכת המצב תהיה לא רק מדויקת יותר אלא תגיע מהר יותר. המספרים פשוט יאותתו לנו שאנחנו בכיוון הנכון או לא. כך לא נבזבז זמן על תהליך שלא מקדם אותנו אל עבר המטרה, כפי שקרה לנו עם הדיאטה של Slow Carbs.\nאם המטרה שלי הייתה לרדת 2 קילו, והייתי מקפידה להישקל יום יום ואחרי שלושה שבועות עדיין לא הבחנתי במגמת ירידה, כבר הייתה נדלקת לי נורה אדומה.\nככל שהמדידה תהיה מדויקת יותר, כך הערכת המצב תהיה אפקטיבית ותגיע מהר יותר\nאחרי הערכת המצב הגיע הזמן להחליט. הפרדיגמה עבדה או לא עבדה.\nמת ","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-to-make-sure-we-are-moving-toward-our-goals/","summary":"\u003cp\u003eלכולנו יש מטרות. לחלק גדול מאיתנו יש גם תכניות פעולה איך לממש את המטרות האלו. \u003cstrong\u003eאבל לכמה מאיתנו יש דרכים לעקוב אחרי תכניות הפעולה האלו?\u003c/strong\u003e יש לכם? אם כן, כמה הן אפקטיביות?\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהפוסט הבא עוסק בהתקדמות, מודעות וכלים פרקטיים להתנהלות בתוך הדרכים, השיטות והאמונות שבחרנו ללכת בהן. ועוד רגע זה יהיה ברור יותר.\u003c/p\u003e","title":"איך נוודא שאנחנו מתקדמים אל המטרות שלנו בשלושה שלבים"},{"content":"השבוע התחלנו ללמוד תאילנדית. נרשמנו ללימודים רק כדי לקבל ויזת סטודנטים ולהישאר בתאילנד כמה שנרצה בלי בירוקרטיות מתישות עם ההגירה, אבל החלטנו לנסות להתחיל ללמוד גם שפה על הדרך, למה לא?\nאומרים שללמוד שפה מפתח את המוח, והאמת היא שאחרי שיעור של פחות משעתיים הרגשנו שנינו שהמוח שלנו עבד חזק ובכיוונים שהוא לא רגיל אליהם.\nאז אמנם אנחנו רק אחרי 2 שיעורים, אבל השפה התאילנדית בנויה אחרת משפות שאנחנו מכירים. אין יותר מידי סיבוכים תחביריים, החלק הקשה הוא לדעת להבחין בין 5 טונים שונים ואז גם להפיק אותם. וזה אם לא לומדים את האותיות והמספרים שנראים כמו ציורים קטנים.\nאנחנו כ-12 תלמידים מערביים בכיתה, והמורה היא אישה שלא נולדה אישה. לא משהו חריג בנוף. הכיתה נעימה והבית-ספר מאוד מקצועי ורציני. יש אפילו שיעורי בית.\nאז עכשיו יומיים בשבוע אנחנו קמים בבוקר, עוברים לקחת קפה בבית הקפה הקטנטן שברחוב שלנו והולכים כ-10 דקות באוויר הנעים של צ\u0026rsquo;אנג מיי של אחרי הגשם.\nניחוחות קפה של בוקר לפני השיעור. האמת, התגעגעתי לזה\nכיף ללמוד שפה חדשה וכיף לחזור ללמוד כשזה קליל ולא מעמיס על הלו\u0026quot;ז. ועכשיו אני סופסוף יכולה לשאול את השומר במגורים שלנו איך קוראים לו ומה שלומו בשפה שהוא מבין, ואפילו יכולה לבקש אוכל לא חריף במסעדות מקומיות.\nעדכונים על מצב התאילנדית שלנו יבואו בהמשך.\nסוואדיקהההה (וסוואדיקראפ – מירון)\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/learning-thai/","summary":"\u003cp\u003eהשבוע התחלנו ללמוד תאילנדית. נרשמנו ללימודים רק כדי לקבל ויזת סטודנטים ולהישאר בתאילנד כמה שנרצה בלי בירוקרטיות מתישות עם ההגירה, אבל החלטנו לנסות להתחיל ללמוד גם שפה על הדרך, למה לא?\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאומרים שללמוד שפה מפתח את המוח, והאמת היא שאחרי שיעור של פחות משעתיים הרגשנו שנינו שהמוח שלנו עבד חזק ובכיוונים שהוא לא רגיל אליהם.\u003c/p\u003e","title":"התחלנו ללמוד תאילנדית!"},{"content":"שנת 2018 עומדת להיחתם וזה זמן מצוין לעשות Reflection על הדרך שעברנו בעסק. שנייה לפני הצבת המטרות לשנה החדשה, כדאי לעבור קודם על מה הוצאנו לפועל ואיך עשינו עשינו את זה.\nהניסיונות שהצליחו ועל אלו שכשלו, על מה בזבזנו זמן מיותר או איפה היינו צריכים להשקיע יותר. וגם עכשיו כשאנחנו רואים את האופק – יש מקום לשאול את עצמנו האם אנחנו בנתיב הנכון או שאולי צריך לסובב קצת את ההגה.\nכמובן שהמטרה היא לא להצטער או לחשוב \u0026ldquo;איפה היינו יכולים להיות אם..\u0026rdquo; אלא להסיק מסקנות שאפשר לצמוח איתן הלאה ולהשתפר, לגזור את המסקנות מהטעויות ומהתובנות ומתוכן לצאת למטרות חדשות. כי כמו בכל תחום בחיים, גם בעסק אנחנו במסע מתמשך שיש לו נתיבים ותחנות אבל אין לו סוף אחד שלעברו אנחנו שטים.\nשנת 2018 היא לא השנה שבה התחלנו את העסק האינטרנטי שלנו, אבל היא בהחלט:\nהשנה שבה נגלה לנו הפוטנציאל הענק של התחום הזה – אוקיינוס אינסופי וחסר גבולות שגם שוחים בו המון דגים בגדלים שונים.\nשנה שבה רוממנו עסק שהיה בתרדמת והפכנו אותו לעסק מכניס שיכול לקיים את שנינו (+) מכל מקום בעולם.\nשנה שבה הגדלנו משמעותית את ההיקפים שלנו בלי להגדיל את המחויבויות שלנו.\nוכמובן שנה שבה למדנו המון מההתנסויות שלנו. עכשיו הגיע הזמן ללמוד מהטעויות.\nההבדל בין למידה מטעויות ל\u0026quot;החלקה\u0026quot; של טעויות היא ההבדל בין השקעה להפסד.\nטעות שלא למדנו ממנה כלום – היא כסף וזמן שהלך לפח וגם קיים סיכוי טוב שתחזור על עצמה. טעות שהפקנו ממנה לקחים ותובנות להמשך – היא השקעה של כסף וזמן.\nאז מהן 5 הטעויות הכי חשובות שעשינו ב-Ecommerce בשנה האחרונה? 1. מכרנו מוצר שלא היינו שלמים איתו מוצר הדגל הראשון שלנו היה מוצר שלא היינו שלמים למכור אותו. זה מוצר ש\u0026quot;תפס\u0026quot; והיו לו המון רכישות, מה שהכניס אותנו לקונפליקט המוסריות: מצד אחד לא האמנו במוצר בעצמנו, כי לא האמנו שהמוצר הזה עושה את מה שהוא מבטיח לעשות. מצד שני, היו לנו הרבה לקוחות מרוצים שרצו לשלם עבורו, אז למה שלא נמכור אותו?\nבסוף קיבלנו החלטה להפסיק למכור את אותו המוצר, והיום לא רק שאנחנו שלמים עם ההחלטה, אנחנו גם יודעים שמראש לא ניכנס למחוזות כאלה – לא ננסה מראש למכור משהו שאנחנו לא מאמינים בו, כדי לא להיכנס בכלל לקונפליקט שחווינו במידה והמוצר מוכר.\nהטעות הזו חשובה במובן שהיום אנחנו יודעים מה יהיה הסינון הראשוני לכל שוק שלא נפנה אליו – אם אנחנו לא שלמים איתו מוסרית, אין בכלל על מה לדבר. נשמע מובן מאליו, אבל בפועל הכלל הזה מוריד מהפרק דווקא את מוצרים בשדות הכי פופולאריים – להיות רזה, להיראות צעיר, ולעשות כסף.\n2. היינו בטוחים ש\u0026quot;הכל במוצר\u0026quot; והזנחנו את היתר מי שבעסקי המכירות יודע שהכלל הראשון הוא שיהיה לך מוצר טוב. אם אין מוצר טוב – אין מכירות. אפשר להעסיק את מיטב המעצבים הגרפיים, כותבי התוכן ואנשי המכירות, אבל אם המוצר לא מוכר – המעטפת לא תמכור. במידה מסוימת לקחנו את הכלל הזה לקיצון השני. מרוב שהתרכזנו במציאת המוצר קצת הזנחנו דברים אחרים ובראש ובראשונה את חוויית הלקוח.\nהיום, אחרי שראיתי אלפי מיילים מלקוחות, אני יודעת להגיד מה הדברים שחשובים ללקוחות, ושבגלל זה גם חשובים לעסק. ללקוחות חשובה חוויית הרכישה לא פחות מהמוצר שהם מקבלים. הלקוח או הלקוחה רוצים להרגיש חשובים, רוצים להרגיש שמגיע להם מעבר למוצר שעבורו שילמו, הם רוצים יחס טוב ואנושי.\nרוב הפניות שלנו התרכזו סביב 3 נושאים שקשורים לחוויית הלקוח:\nזמן הגעת המוצר האריזה של המוצר מענה מהיר ואנושי לאחר פניה במייל אחרי קריאה של מאות פידבקים מלקוחות, ולא רק לקוחות שלנו, אני יכולה להגיד שפידבק טוב ניתן על סמך חוויית המעטפת לא פחות מעל המוצר עצמו.\nלמעשה אפילו אם המוצר לא בדיוק תואם את הציפיות של הלקוחה, כמו למשל מידה לא מתאימה, אבל המוצר הגיע מהר, האריזה הייתה יפה ונעימה לפתיחה והשירות היה אדיב – הפידבק יכול להיות מעולה.\nבתחום המענה לפניות קפצנו מדרגה ענקית במהלך השנה האחרונה – קיצרנו משמעותית את זמן ההמתנה למענה והקמנו מערך של תמיכה אנושית בסטנדרט גבוה. הבנו שכל לקוח לא מרוצה אפשר להפוך לא רק למרוצה אלא למבסוט באמצעות אופי המענה:\nכשנתנו ללקוחה להרגיש שבאנו לקראתה – קיבלנו לקוחה מרוצה. אבל כשגרמנו לה להרגיש שעשינו את ה\u0026quot;Extra Mile\u0026quot; עבורה – הרווחנו לקוחה מבסוטה.\n3. עשינו יותר מידי בעצמנו במקום לעשות Outsourcing כעסק של שני אנשים יש גבול לכמות הייצור שלנו וגם לאיכות שלו. כשעסק צומח מאפס ומתחיל להיות רווחי צריך לדעת גם להשקיע חלק מהרווחים בהגדלה ובצמיחה שלו. חלק מהצמיחה הזו היא גם להוציא \u0026ldquo;החוצה\u0026rdquo; עבודה שוטפת שמישהו אחר יכול לעשות ולהתפנות לשלב הבא של הפיתוח.\nלמשל, בתחילת השנה, כשהיו לנו 30 הזמנות להוציא ביום, הוצאנו אותן ידנית אחת אחת וענינו למיילים בעצמנו. אבל כשההיקפים גדלו לעשרות ואז למאות הזמנות ביום, כבר היינו חייבים להשתכלל גם טכנולוגית, וגם להיעזר בעוזרים חיצוניים.\nאבל חוץ מעבודה שוטפת, צריך גם לדעת מתי לקחת עזרה חיצונית בפיתוח או מתי להוציא החוצה פרויקט שלם כמו להרים חנות חדשה בוורדפרס או לכתוב תוכן למיילים. ובזה קצת התקשנו.\nלשנינו יש נטייה לרצות לעשות את העבודה בעצמנו מסיבות כמו \u0026ldquo;זה ייקח לי ממש מעט זמן, חבל להוציא את זה החוצה\u0026rdquo;, או \u0026ldquo;בזמן שאסביר לו את המשימה כבר אעשה אותה בעצמי\u0026rdquo; או \u0026ldquo;דווקא נראה לי שטוב שאתנסה בכתיבת תוכן\u0026rdquo; וכו'.\nבדרך הארוכה למדנו כמה דברים מרכזיים:\nזו טעות לחשוב שאנחנו האנשים הכי מתאימים למשימה. ברוב הפעמים מי שניקח למשימה ייעשה אותה הרבה יותר טוב מאיתנו ולו רק כי הוא עשה אותה יותר פעמים (למשל, להרים אתר בוורדפרס). הדברים אף פעם לא קצרים כפי שהם נראים. בפועל כל פרויקט לקח לפחות פי 3 ממה שהערכנו שייקח בתחילתו. זמן ואנרגיה שהקדשנו למשימת ביצוע בא על חשבון זמן ואנרגיה לפיתוח. ולכן כשאנחנו מסרבים לשחרר משימות אנחנו מעכבים את פיתוח העסק. 4. יצרנו תלות גדולה מידי בפייסבוק כאג\u0026rsquo;נדה לחיים אנחנו שואפים להקטין למינימום את התלות שלנו בגורמים חיצוניים, בין אם זה חפצים, אנשים או גופים גדולים כמו פייסבוק.\nהפרסום בפייסבוק הפך את כל תחום המכירות לנגיש ופשוט יותר מאי פעם ועסקים שלמים גדולים כקטנים צומחים ומושתתים על אדמת פייסבוק.\nאבל כמו שלא כדאי להשקיע רק במגדל אחד גבוה שבנוי על קרקע בהשאלה, אלא עדיף כמה שיותר מהר לרכוש קרקע משלנו ואז לבנות עליה, או לכל הפחות לפזר את ההשקעות על פני מספר קרקעות שאינן בבעלותנו. כך לא כדאי לבסס עסק על גורם אחד. בטח לא פייסבוק.\nהעניין הוא שקל להסתנוור כשההשקעה מניבה פירות יפים. ובכך חטאנו השנה – לא נעים להגיד אבל 98 אחוזים מהעסק שלנו היה תלוי בפייסבוק וזה רע מאוד כי בעצם יצרנו תלות מלאה בפלטפורמה הזו. בנינו מגדל על קרקע לא שלנו והבעלים על הקרקע הזו יכול למוטט לנו את הבניין בכל רגע נתון.\nלכן, המטרה המרכזית שלנו לשנה הקרובה היא לצמצם את התלות הזו למינימום על ידי 2 דברים:\nלהעביר את המגדל שבנינו לקרקע משלנו – כלומר לשמר את הלקוחות שלנו בפלטפורמה שיש לנו שליטה מלאה עליה. לבנות על קרקעות בבעלויות שהן לא פייסבוק – כלומר לפזר סיכונים במקומות אחרים שהם לא בבעלותנו. 5. חשבנו שאנחנו יודעים להעריך מה יעבוד במהלך השנה האחרונה, פעם אחר פעם נוכחנו לדעת כמה שאנחנו לא יכולים לצפות מה יעבוד ומה ימכור. לא מבחינת העיצוב, לא מבחינת המוצר ולא מבחינת הקופי.\n**לזהות את המוצר הבא **מוצרים שהיינו בטוחים שיהיו להיט כשלו כישלון חרוץ ומוצרים שזלזלנו בביקוש שלהם הפתיעו. הבנו דבר חשוב – חייבים לנסות ולבדוק כמה שיותר מוצרים. הבדיקות חייבות להיות מהירות, בתקציבים נמוכים ובעיצוב מינימלי. אם יש פוטנציאל הוא עתיד להתגלות מיד ואז אפשר להשקיע יותר. אם אין פוטנציאל – לוותר מיד ולהמשיך הלאה.\nלהחליט על העיצוב המנצח כמי שמגיעה מעולם העיצוב והאסתטיקה, חשבתי לתומי שאני יודעת מה יעבוד טוב – עיצוב איכותי, מוקפד ובטעם טוב. כמה שטעיתי! גיליתי שמה שמוכר הוא בדיוק ההיפך ממה שנראה לי שימכור – ככל שהעיצוב נראה לי גס יותר, צעקני יותר, מיושן ובחוסר טעם, כך הוא דווקא עבד טוב יותר.\nאז יש כמה כללים שאפשר להיעזר בהם בעיצוב פרסומת או דף מוצר, שגובשו על ידי בדיקות של אנשי מכירות אחרים, אבל הלקח הכי חשוב הוא ללא ספק לעשות כמה שיותר טסטים לכמה שיותר אלמנטים בנפרד.\nלאלמנט שנראה לכם הכי לא משמעותי כמו הצבע של תג המחיר או גודל הפונט של הכותרת, או הווריאנט שמוצג ראשון, יכולה להיות השפעה גורלית על המכירה שלכם. אותו הדבר נכון לגבי בחירת הקופי.\nלהבין מה מעסיק את רוב האנשים מכירות הוא תחום שעוסק באנשים. הבנו שככל שנעמיק בהיבטים הפסיכולוגיים של המכירה, ככל שנבין את התהליכים שהלקוחות שלנו עוברים, מה מניע אותם, מה מטריד אותם, מה חשוב להם – כך נהיה טובים יותר במכירות.\nאז כפי שאמרתי קודם, מאוד קשה לנבא מה יעבוד ולכן צריך לנסות, אבל כן יש 3 תחומים מרכזיים שהבנו שמעסיקים את רוב האנשים בעולם, ולכן לעסק או למוצר שנכנס תחת אחת הקטגוריות הללו יש פוטנציאל גדול יותר. אלו הקטגוריות:\nלהיראות צעיר יותר (בכמה שפחות מאמץ) להיות רזה יותר (בכמה שפחות מאמץ) לעשות יותר כסף (בכמה שפחות מאמץ) שימו לב למכנה המשותף – \u0026ldquo;בכמה שפחות מאמץ\u0026rdquo;, זה צירוף הקסם (תרתי-משמע), וזה מחזיר אותי ללקח הראשון שציינתי – למכור מוצר שאנחנו לא מאמינים בו או לא שלמים איתו. או במילים אחרות למכור חלום. וזה קו אדום מבחינתי.\nראיתי יותר ויותר שאנשים מחפשים את החלום – לעשות פי 10 מהמשכורת שלך בשעה עבודה ביום, להיות רזה ולהמשיך לדפוק מאפים כל בוקר, להחליק את הקמטים בכמה שניות בלי ניתוחים, ועוד ועוד.\nבקורלציה לזה ראיתי אינספור פרסומות ואנשי מכירות שמבטיחים לאנשים את כל החלומות ההזויים הללו, ועושים על גבי אותם אנשים תמימים את הונם. זה מעורר בי בחילה וסלידה ומזכיר לי שאני לא מוכנה להיות חלק מזה.\nאז עם פנים לשנה החדשה, הטעויות שעשינו בשנה החולפת הופכות לשיעורים חשובים. ומהשיעורים האלו אנחנו גוזרים מטרות חדשות לעסק:\nלבנות עסק שאנחנו מאמינים במוצר שלו לפתח את המעטפת של חווית הלקוח להוציא יותר משימות החוצה כדי להתרכז בפיתוח לבסס את היסודות ולהשתחרר מהתלות בפייסבוק להקדיש יותר לבדיקות ופחות להערכות התרגיל הזה סופר מומלץ בכל עסק – לוקח פחות משעתיים לעבור על הטעויות המרכזיות של השנה שחלפה, לנסח אותן מחדש כ\u0026quot;שיעורים חשובים\u0026quot;, ולגזור מהם מטרות לשנה החדשה.\nשתפו אותנו – מהן הטעויות הכי חשובות שלכם בתחילת העסק?\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/the-best-mistakes-we-did-with-our-online-business/","summary":"\u003cp\u003eשנת 2018 עומדת להיחתם וזה זמן מצוין לעשות Reflection על הדרך שעברנו בעסק. שנייה לפני הצבת המטרות לשנה החדשה, כדאי לעבור קודם על מה הוצאנו לפועל ואיך עשינו עשינו את זה.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהניסיונות שהצליחו ועל אלו שכשלו, על מה בזבזנו זמן מיותר או איפה היינו צריכים להשקיע יותר. וגם עכשיו כשאנחנו רואים את האופק – יש מקום לשאול את עצמנו \u003cstrong\u003eהאם אנחנו בנתיב הנכון או שאולי צריך לסובב קצת את ההגה\u003c/strong\u003e.\u003c/p\u003e","title":"5 הטעויות הכי חשובות שעשינו בתחילת העסק האינטרנטי שלנו"},{"content":"האם אתם יכולים להגיד שהעבודה שלכם מקנה לכם ביטחון? אם התשובה שלכם היא לא, כדאי שתקראו את זה. ואם התשובה שלכם היא כן – אז ממש כדאי שתקראו.\nהפוסט הזה ידבר על עבודה, על ביטחון ועל ברבורים שחורים. הוא הראשון בסדרת פוסטים שבהם אנסה לנפץ את אשליית הביטחון שב\u0026rsquo;עבודה הבטוחה\u0026rsquo;, ולטעון למה אני חושבת שהיא למעשה רחוקה מלהבטיח משהו. ויותר מזה, למה האשליה שבביטחון היא כל-כך מסוכנת.\nאשליית הביטחון אנחנו חיים בעידן של שינויים בקצב מהיר כמעט בכל תחומי החיים. המומחים הגדולים ביותר טוענים שאין לדעת מה יהיה פה עוד 50 שנה ויש כאלה שטוענים שגם בעוד 10 שנים הכל יכול להשתנות.\nאבל משום מה רובנו עדיין חושבים שאנחנו יכולים להבטיח את עתידנו באמצעות כל מיני פעולות שיקנו לנו ביטחון כמו לקנות דירה או לשים כסף בפנסיה כל חודש. רובנו גם עדיין משתמשים במונח \u0026lsquo;עבודה בטוחה\u0026rsquo;.\nכשחברות היי טק וסטארט אפ נפתחות ונסגרות כמו חבצלות מים ואנשים טובים ומוכשרים, מוצאים את עצמם ביום בהיר אחד בלי יכולת לשלם את שכר הדירה הבא, האם זה ביטחון?\nבעצם, מזה בכלל ביטחון?\nבשנה א\u0026rsquo; ללימודים המנחה שלי חינכה אותנו כך שלפני שאנחנו מדברים על מונח כלשהו, האחריות המינימלית היא ללכת לבדוק את הפירוש שלו במילון. ומכיוון שאת ההרגל הזה לקחתי איתי הלאה לחיים, אז לפני שאתחיל לדבר על ביטחון, הלכתי לבדוק את ההגדרה הרלוונטית:\nלהיות במצב של ביטחון =\nלהיות חופשיים מסכנות ואיומים להיות במצב של וודאות הנה דוגמא למקרה קלאסי של אשליית ביטחון של זוג צעיר בישראל:\nאילן ונורית הם זוג צעיר בני 30 שבונה את החיים שלו. הם נישאו לפני שנתיים וכעת מצפים לילד הראשון שלהם. אילן עובד בחברת הייטק גדולה ומרוויח משכורת יפה, ונורית עובדת כמתמחה במשרד אדריכלים, ומרוויחה מעט מעל המינימום. לפני חצי שנה הם קנו דירה עם כספי החתונה שלהם + קצת כסף שגייסו מההורים ולקחו משכנתה שתכננו להחזיר כל חודש מהמשכורת של נורית.\nבוקר אחד, אילן מקבל הודעת פיטורין. החברה בקשיים ונאלצת לפטר 80 אחוז מהעובדים. אילן ונורית נכנסים לסטרס – נורית תצא בקרוב לחופשת לידה, איך ישלמו את המשכנתה, את הוצאות המחיה שלהם ויכלכלו את הילד החדש?\nאשליית הביטחון של אילן ונורית התנפצה להם בפנים ביום בהיר אחד. אז נכון, אילן עוד צעיר ואולי יצליח למצוא עבודה חדשה במהרה בהנחה שהכישורים שלו מתאימים גם בחברות אחרות. אבל מה אם הסיטואציה תחזור עליה בעוד 8 שנים כשלזוג יהיו כבר 2 ילדים, ונורית תתקשה להשיג לקוחות פרטיים? בגיל 38 בעולם ההיי טק כבר לא ששים לגייס אותך.\nעכשיו, עם יד על הלב – כמה אתם רחוקים מהסיטואציה הזו? האם אתם בדרך לשם? האם יש לכם תכנית חלופית לתרחיש שכזה, שקורה כל הזמן? כמה אתם בונים על ההורים שלכם שבמקרה הגרוע יוכלו לעזור לכם להרים את הראש מעל המים?\nהגיע הזמן שנתעורר מאשליית הביטחון ונתחיל לחשוב קצת על היום שאחרי…\nראיתם פעם ברבור שחור? לפני שנתיים קראתי את הספר המצוין (חיפשתי מילה יותר מרשימה בעברית שלא תישמע מלוקקת ולא מצאתי) של נסים טאלב Black Swan ומאותו הרגע המחשבה שלי על עולם המקצוע השתנתה לעד.\n2 הנקודות הכי חשובות שלקחתי מהספר (יש הרבה חשובות אבל תקראו בעצמכם) הן אלו:\nהאבחנה בין מקצוע סקיילבילי (Scalable) למקצוע ליניארי האשליה הגדולה שבעבודה ה\u0026rsquo;בטוחה' הספר נקרא ברבור שחור כי בעבר היו בטוחים שכל הברבורים לבנים, עד שיום אחד התגלה שבאוסטרליה חיים להם גם ברבורים שחורים. ברבור שחור הפך למונח שמתאר מצבים או תופעות בלתי צפויות, שבניגוד לקיומו של ברבור בצבע שחור, יש להן השלכות גדולות על החיים.\nדוגמאות לברבורים שחורים מפורסמים: נפילת הבורסה ב-2008, ה-11 בספטמבר, האסון הרדיואקטיבי ביפן, מלחמות, רצח ראשי ממשלה, אסונות טבע, וכן הלאה.\nאבל ברבור שחור הוא לא רק אסון ברמה עולמית או מדינית, הוא גם כל אירוע אישי בלתי צפוי בחיים שלנו שטורף את הקלפים; מוות של קרוב משפחה, בגידה של בן או בת זוג, תאונה שגורמת נכות לכל החיים, וכן – גם הודעה על פיטורין או נפילת קרנות הפנסיה.\nהמשותף לאירועים הללו, חמורים פחות או חמורים יותר, הוא שאין לנו שליטה עליהם (קראו את הציטוט של אפיקטטוס). אבל מבין האירועים הללו, יש כאלה שניתן להגיע אליהם מוכנים יותר מאחרים. או לפחות – למזער נזקים. למשל:\nלא לבנות על קרנות הפנסיה כמקור המחיה שלכם לעת זקנה, אלא לדאוג לפנסיה באופן עצמאי. או לא לתלות את כל עולמכם, הכנסותיכם והחיים החברתיים שלכם בבן או בת הזוג. אלא להיות מסוגלים להסתדר לבד בעולם.\nאם קרן הפנסיה שלכם תתמוטט בדיוק כשתגיעו לגיל פרישה (תחזית שהרבה אנשים מדברים עליה) – האם יהיה לכם ממה להתקיים? אם בן או בת הזוג שלכם יעזבו אתכם מחר – האם תהיו מסוגלים להסתדר לבד?\nזה אמנם לא נעים לחשוב על מצבים כמו תאונות, גירושין וכד\u0026rsquo;, אבל אין ברירה. אלו החיים, ויודעים מה? Shit Happens.\nהסטטיסטיקה אומרת שרוב האנשים עד גיל 40 יחוו תאונה או פגיעה פיזית כלשהי שתשבית אותם למינימום 3 חודשים. האם אתם מוכנים לסיטואציה כזו?\nאירועים שכאלה הם לא נעימים גם ככה, אבל אם נגיע אליהם יותר מוכנים ונספוג פחות נזקים, ניפגע פחות.\nדרך טובה לעשות זאת היא לחשוב על מה שנקרא –\nthe worst case scenario\nמה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי בתחום X? בהנחה שהוא יקרה מתישהו, אילו פעולות אני יכולה לעשות כדי למזער נזקים?\nעכשיו נסתכל על הרעיון הזה בהקשר של העבודה או מקור ההכנסה שלנו.\nעבודה בטוחה - יש בכלל דבר כזה? כדי להתכונן להופעת ברבור שחור בתחום התעסוקה אנחנו צריכים להסתכל על מקור ההכנסה שלנו, ולשאול את עצמנו – מה יכול לגרום לנו לאבד אותו? כמובן שזה תלוי בתחום שלכם ובסוג ההכנסה. אבל זה יכול לקרות בכל מיני דרכים.\nהנה כמה תרחישים אפשריים:\nהחברה שבה אתם עובדים נסגרה/ נמכרה/ פשטה רגל איבדתם את כושר העבודה שלכם המקצוע שלמדתם ועסקתם בו עד כה הופך ללא-רלוונטי יותר רובוטים מתחילים להחליף את מה שאתם עושים למחייתכם יש לכם עסק עצמאי שתלוי במתווך חיצוני (חברת פרסום, יצרן, ספק, משקיעים וכן הלאה), והמתווך יצא מהמשוואה יש לכם שותפים בעסק שהחליטו לתקוע לכם סכין בגב האם אתם מכירים מישהו שקרה לו אחד מהתרחישים האלה? מה גורם לכם לחשוב שזה לא יכול לקרות גם לכם?\nהתרחישים האלו הם כמובן לא המצאות שלי. כשחשבתי על כל אחד מהם חשבתי על אנשים אמיתיים שאני מכירה. כולם מוכשרים, חכמים ואינטליגנטיים. לכולם הייתה תכנית שאפתנית לגבי המקצוע או ההכנסה שלהם, אבל אז הגיע לו ברבור שחור והם נתפסו לא מוכנים.\neveryone has a plan until they get punched in the mouth\nMike Tyson –\nעם התרחיש החמישי נפגשנו לאחרונה מקרוב. אבל לפני שאספר לכם עליו, הרשו לי להביא בפניכם את המשל הבא, גם הוא של Nassim Taleb. וסליחה מראש לצמחונים שבניכם:\nמשל תרנגול ההודו המדושן תרנגול ההודו מואכל על-ידי הקצב בכל יום במשך 1000 ימים. ככל שהימים עוברים, תרנגול ההודו משמין ונהיה מבסוט יותר.\nהתרנגול נעשה יותר ויותר בטוח שהבעלים שלו אוהב אותו ודואג לו, ולכן מפנק אותו בכל יום עם שלוש ארוחות נהדרות!\nואילו ביום ה-1001, מגיע ערב חג ההודיה והשוחט מוציא לפועל את התכנית שתכנן עבור התרנגול במשך שלוש השנים האחרונות. תרנגול ההודו מוגש לכבוד ארוחת החג.\nזהו לא יום טוב להיות אותו תרנגול הודו.\nכפי שאתם יודעים לירון ולי יש עסק עצמאי שבגדול מתרכז כרגע במכירות באינטרנט. ערוץ הפרסום המרכזי שלנו הוא פייסבוק. יש גם קצת הכנסות מערוצים נוספים אבל פייסבוק מביא לנו מעל 80 אחוזים מהלקוחות.\nכלומר פייסבוק הוא המתווך החיצוני שלנו, ההכנסות שלנו תלויות בו. ברגע שפייסבוק מחליטים להפסיק לשתף איתנו פעולה – הם גוזרים את דין ההכנסות שלנו.\nבחודשים האחרונים העסק פרח לו יפה והיינו מרוצים מההכנסות שהביא לנו. הרגשנו שאנחנו \u0026lsquo;על הגל\u0026rsquo;. אבל אז הגיח לו ברבור שחור וצחק עלינו בקול צווחני.\nהטעות שלנו הייתה שלא פיזרנו סיכונים ובכך נתנו לפייסבוק שליטה מלאה על הפרנסה שלנו.\nמה שהקל על העניין הוא שהיינו במודעות מלאה לסיטואציה, וידענו שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. היינו מוכנים מנטלית לאפשרות הזו – וזה ריכך את המכה.\nלהבין בבעלות מי נמצאים היסודות הכלכליים שלכם אז אמנם מודעות לאפשרות שברבור שחור יופיע – מקלה את ההתמודדות כשמשהו לא נעים מופיע וטורף את הקלפים. אבל איך מראש מונעים את ההשלכות של המכה?\nבין אם אנחנו עצמאיים שבונים על פייסבוק או שכירים שבונים על המשכורת החודשית מהחברה, אנחנו למעשה מבססים את עצמנו על גבי בסיס שאינו שלנו. ולא רק זה, ככל שהבסיס נראה רחב וחזק יותר, דוגמת גוף ענק כמו פייסבוק או חברה גדולה בשוק, כך אנחנו מרשים לעצמנו להעמיס עליו יותר.\nזה קצת כמו לבנות מגדל על גבי יסודות שאינם שלנו. אנחנו מעמיסים עוד ועוד קומות על גבי היסודות אבל שוכחים שהיסודות הם בבעלות זרה. הבעלים הזרים יכולים לקום יום אחד ולהחליט לפרק את היסודות.\nכשאין לכם שליטה על יסודות הבניין שלכם, אתם חשופים לצרות. מכירים את המשחק \u0026lsquo;מפולת\u0026rsquo;? משחק הלבנים שבו מי שמוציא את הלבנה החשובה ומפיל את המגדל מפסיד? רק שבחיים האמיתיים, מי שמפסיד הוא זה שהקומות שלו קרסו. ואתם לא רוצים להיות שם.\nאז כמה אתם מודעים לקיומם של ברבורים שחורים? לכמה מתוך התרחישים שהזכרתי אתם חשופים? בבעלות מי נמצאים 80 אחוזים מהיסודות הכלכליים שלכם?\nאני מקווה שהפוסט הזה הצליח לעורר בכם קצת מחשבה על הנושאים האלה, ואם כבר הכרתם את הרעיון של ברבור שחור זו הזדמנות לחשוב אם אתם מתכוננים אליו מספיק.\nהמטרה שלי בפוסט הזה היא להציף את הרעיון של ברבור שחור ולהביא אותו למודעות. מודעות היא תמיד השלב הראשון לקראת התמודדות או גיבוש תכנית פעולה.\nהפוסט הזה, שפורסם לראשונה בפברואר 2019, היא אחד הפוסטים הפחות אהובים בבלוג. ככל הנראה התוכן לחץ במקומות שלא נעים לנו לחשוב עליהם ביומיום.\nבדיוק שנה לאחר מכן, פברואר 2020, והעולם נתקל בברבור שחור מהסוג שהוא לא ראה כבר כמה עשורים – מגיפת הקורונה.\nועכשיו, כשאין לאנשים ברירה אלא להתמודד עם הברבור הלא רחמני הזה, אני רוצה לקוות שהדברים יחלחלו קצת יותר. ועם זאת, במקום להיכנס לחזון שחור זה לא מאוחר להתחזק ולעשות את השינויים המתבקשים.\nעוד על הנושא בפוסט \u0026raquo; למה תקופה המגיפה היא דווקא הזדמנות לצמיחה והתחזקות\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/do-you-belive-in-black-swans/","summary":"\u003cp\u003eהאם אתם יכולים להגיד שהעבודה שלכם מקנה לכם ביטחון? אם התשובה שלכם היא לא, כדאי שתקראו את זה. ואם התשובה שלכם היא כן – אז ממש כדאי שתקראו.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהפוסט הזה ידבר על עבודה, על ביטחון ועל ברבורים שחורים. הוא הראשון בסדרת פוסטים שבהם אנסה לנפץ את אשליית הביטחון שב\u0026rsquo;עבודה הבטוחה\u0026rsquo;, ולטעון למה אני חושבת שהיא למעשה רחוקה מלהבטיח משהו. ויותר מזה, למה האשליה שבביטחון היא כל-כך מסוכנת.\u003c/p\u003e","title":"מה הקשר בין ברבורים שחורים ועבודה בטוחה והאם יש בכלל דבר כזה"},{"content":"אני מנסה ליצור לעצמי חיים כמה שיותר נוחים ולא מתפשרים, אני מודה.\nזה בא לידי ביטוי בהרגלים ואורח החיים היומיומי שלי כמו: מספיק שעות שינה, ארוחות טובות בזמנים קבועים, הקפדה על אימונים, איזון בין עבודה למנוחה וכן הלאה. זה בא לידי ביטוי גם בדברים יותר \u0026ldquo;גדולים\u0026rdquo; כמו בחירת מקום עבודה ומקום מגורים.\nאפשר להגיד שאני נמנעת ממצבים פיזיים שלא נוחים לי ושואפת לייצר סביבה ותנאים אידיאליים. השבוע למשל, כשהחורף הגיע ונזכרנו כמה שנינו לא אוהבים אותו. חשבנו לעצמנו שאולי כדאי שלעולם לא נחווה חורף, שבכל פעם שיגיע החורף נדלג למקום שבו מזג האויר חמים ונעים. כי אם החורף מדכא אותנו ואפשר להימנע ממנו אז למה לא?\nכשלא טוב לנו, האם נכון להשקיע אנרגיה בהתמודדות או בשינוי המצב?\nלי התשובה די ברורה, אבל לפעמים אני תוהה אם החתירה לתנאים אופטימליים הופכת אותנו לרכים ופגיעים מידי. היום כשאני מקפידה על 8 שעות השינה שלי באדיקות, אז אחרי לילה שבו ישנתי רק 6 שעות אני בקושי מתפקדת. אז אולי ההקפדה הזו בעצם פוגעת בי?\nWhat doesn\u0026rsquo;t kill you make you stronger?\nאת 2 מקומות העבודה שלי עזבתי תוך זמן קצר כי סבלתי פיזית לשבת 9 שעות במשרד מול מחשב. זה לא היה הורג אותי כנראה להמשיך ולסבול בעבודה, אבל האם זה היה הופך אותי לחזקה יותר? האם הייתי צריכה להמשיך ולהתמודד מנטלית?\nנקודה למחשבה: האם יש תחומים שכדאי לתרגל בהם אי נוחות מכוונת כדי להיות עמידים יותר או כדי \u0026ldquo;להתכונן ליום גשום\u0026rdquo;?\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/avoiding-comfort/","summary":"\u003cp\u003eאני מנסה ליצור לעצמי חיים כמה שיותר נוחים ולא מתפשרים, אני מודה.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eזה בא לידי ביטוי בהרגלים ואורח החיים היומיומי שלי כמו: מספיק שעות שינה, ארוחות טובות בזמנים קבועים, הקפדה על אימונים, איזון בין עבודה למנוחה וכן הלאה. זה בא לידי ביטוי גם בדברים יותר \u0026ldquo;גדולים\u0026rdquo; כמו בחירת מקום עבודה ומקום מגורים.\u003c/p\u003e","title":"מה שלא נוח – מחשל?"},{"content":" There is a myth, somethimes widespread, that a person need only do inner work, in order to be alive like this; that a man is entirely responsible for his own problems; and that to cure himself, he need only change himself… The fact is, a person is so far formed by his surroundings, that his state of harmony depends entirely on his harmony with the surroundings.\u0026quot;\nChristopher Alexander*\nבמרבית ספרי ההתפחות האישית נוטים להדגיש את חשיבות העבודה הפנימית. ספרים שלמים וטובים נכתבו על איך לשנות את המחשבה על מנת לייצר מציאות. או במילים אחרות מפמפמים לנו: הכל בראש. כאדריכלית, אני לא יכולה שלא להסכים עם אלכסנדר שאומר – הסביבה כן משנה. היא משנה ומשפיעה על מה שקורה לנו בראש.\nהספר Happy City (שאני מאוד ממליצה לכם לקרוא), מצביע על מחקרים שבדקו את ההשפעה של סביבת החיים על מידת האושר של אנשים. הוא בודק ומשווה בין סביבות מחיה שונות ובעיקר בין ערים טובות לבין פרברים.\nהוא מראה איך הפרברים בארצות הברית למשל, שצצו כמו פטריות לאחר המצאת המכונית הפרטית, במשך השנים הפכו אנשים ללא פחות מאשר אומללים. תושבי הפרברים הפכו לתלויים לחלוטין ברכבם, וברבות השנים הפכו (ועדיין) לקורבנות הפקקים ומחירי הדלק. נוצר מצב שאת רוב חייהם בילו בעבודה ובנסיעה לעבודה רק כדי להחזיק בית פרטי זול עם דשא ירוק בפרבר מנומנם. לזה למעשה מה שנקרא החלום האמריקאי, שהפך לביטוי נלעג.\n**סביבת המחיה שלנו משפיעה על כל אספקט בחיינו **הסביבה משפיעה עלינו הרבה מעבר למה שנדמה לנו. היא משפיעה באופן ישיר על אורח החיים שלנו, על הרגלי היומיום, על האינטראקציות שלנו עם אנשים ועם הגירויים שאנחנו נחשפים אליהם.\nהיא משפיעה גם באופן לא תמיד ישיר על האמונות שלנו, על המוטיבציה, על מצב הרוח והמורל. ביום יפה עם שמים כחולים והרבה אנשים ברחובות זה רק טבעי שנרגיש יותר נעים מאשר ביום אפרורי בעיר נטושה.\nלסביבה שאנחנו בוחרים לחיות בה יש השפעה על ההווה והעתיד שלנו, על האופי שלנו, ואפילו על היחסים שלנו.\nכשמתפשרים על סביבת המגורים מתפשרים למעשה על כל הדברים האלה. לכן אסור להקל ראש בבחירה הזו וגם כדאי לשים לב לשיקולים שלנו בבחירה. חיסכון כלכלי למשל, לא יכול להיות המרכיב היחידה או המרכזי בבחירה הזו לטעמי.\n**למה זו טעות להתפשר על הסביבה כדי לחסוך בהוצאות מחייה **בגיל שבו אנשים בונים את עצמם מקצועית, מתבססים ומתחילים להקים משפחה, מקובל בישראל להיפרד מהמגורים במרכז הארץ או בעיר הגדולה כדי לצמצם בהוצאות המחיה. לכאורה זה שיקול לגיטימי, אבל בפועל הוא הרבה פעמים מוטעה ולא לוקח בחשבון את ההשפעות של הסביבה על יתר האספקטים בחיים, וכך יוצא לעיתים קרובות שהחיסכון בא לידי ביטוי בעיקר בתחושה ובידיעה שאנחנו מקריבים, אבל בפועל זה לא חיסכון.\nלמה אני אומרת את זה? כי אם עברנו לגור בפריפריה כדי לצמצם הוצאות אבל נאלצו להחזיק שני רכבים וכל יציאה שלנו מהבית מתחילה בהוצאה כלכלית של דלק+חניה, אז לא בטוח שבפועל הצלחנו לחסוך משהו משמעותי אם בכלל.\n**איך תדעו אם אתם חיים בסביבה שמטיבה איתכם? **כמובן שבתקופות שונות בחיים שלנו, הצרכים משתנים. כפי שהרבה זוגות צעירים עוברים לפריפריה כך גם לא מעט מבוגרים סביב גיל הפנסיה מחליטים לעבור למרכז העניינים ולהינות מהמגוון הנגיש במרחק הליכה. כדאי מידי פעם לשאול את עצמנו אם אנחנו חיים בסביבה שמתאימה לנו בתקופת הזמן הנוכחית.\nאפשר לבחון זאת באמצעות השאלות הבאות:\nהאם סביבת החיים שלנו הכי מתאימה לשאיפות הנוכחיות שלנו מהחיים? האם אנחנו נהנים מהסביבה שאנחנו חיים בה כל יום מחדש? האם הסביבה הפיזית מפתחת אותנו בכיוונים שאנחנו רוצים בהם? האם זו הסביבה שהיינו בוחרים לגור בה גם אם לא היה את השיקול הכלכלי? הפוסט הזה נולד כחיבור בין שני שדות שאני מאוד אוהבת וחוקרת בשנים האחרונות. האחד – סביבת החיים הפיזית שלנו וההשפעה שלה על איכות החיים שלנו – על כך אני כותבת בבלוג עירוני*. והשני הוא הבלוג שאתם קוראים ברגעים אלו שעוסק בשאלה: איך לעצב את החיים ולהיות הקפטנים של החיים שלנו?\nכקפטנים של החיים שלנו, עלינו לבחור גם את הנמלים שבהם נעגון את הספינה שלנו. כלומר לבחור איפה אנחנו רוצים לממש את חיינו בצורה שהכי טובה לנו. אם אחרי בחינת השאלות למעלה יש לכם ספק לגבי מקום המגורים שלכם תוכלו להיעזר ב-4 שאלות מנחות מעמיקות יותר. השאלות הללו נוגעות לקצב, מגוון, אנשים ואורך היום.\n1. באיזה קצב אתם רוצים לחיות? הקצב של הסביבה שבה אנחנו נמצאים משפיע על הקצב שלנו. אסביר מתוך דוגמא שנתתי בבלוג עירוני**.\nנסו לדמיין שאתם בסצנה הבאה:\nאתם נמצאים בצומת הכי מרכזית בטוקיו, עומדים לחצות מעבר חצייה כשלצידכם עוד עשרות או אפילו מאות אנשים. זה ערב. מסביב גורדי שחקים מוארים והם שקופים כך שאתם רואים את התנועה האנכית בתוכם – נחיל אנשים עולים ויורדים במדרגות החשמליות ובמעליות. מסכים ענקיים מכל עבר משדרים פרסומות צבעוניות מתחלפות, צובעים את השמיים בצבעי ניאון. רמזור הולכי הרגל מתחלף לירוק. המוני אנשים לצידכם מתחילים לצעוד מהר ונחיל אנשים נוסף חוצה לכיוון ההפוך. מהר.\nאיך אתם חושבים שתנהגו? באיזה קצב תצעדו? האם תצעדו במהירות יחד עם ההמון או שתלכו בקצב שוטטות בפארק?\nקצב זה דבר סוחף. מי שיושב בבית קפה תל-אביבי בשישי בבוקר יכול לחוש בקצב המהיר של המלצרים, של חילופי השולחנות, של יציאת המנות. בלי לשים לב הלקוחות הופכים לחלק מהקצב הזה. אותו הדבר קורה לצועדים בנינוחות בפארק ביום שבת בבוקר כשהקצב מסביב נמוך.\nקצב הוא לא רק תנועה של אנשים הוא גם תנועה של מכוניות ואוטובוסים, של שלטי רחוב ופרסומות, של בתי עסק וחנויות, ואפילו של בניינים ועצים. לא סתם במקומות עם התרחשות רבה וקצב גבוה כמו מרכזי ערים גדולות וחיות לאנשים יש נטייה ללכת מהר. הם נדבקים בקצב.\nכמובן שאנחנו לא חיים ברחוב רוב הזמן, סביבות החיים העיקריות שלנו מתחלקות לרוב בין 3 מרחבים: הבית, העבודה והמרחב האחר. הבית – המקום הפרטי שלנו, הפינה שלנו בעולם. זה שאנחנו יוצאים ממנו ושבים אליו. העבודה – יכול להיות מקום ייעודי לעבודה כמו משרד, ויכול להיות גם הבית או המרחב האחר. המרחב האחר – כל הפעילויות השוטפות שאנחנו עושים מחוץ לבית כמו קניות, סידורים, אימונים, בילוי וכו'.\nלהתאים אם מקום המגורים לקצב שאנחנו חושקים בו ולא להיפך בהנחה שרובנו רוצים לשמור את מרחב הבית שלנו בקצב נמוך (ובתקווה מצליחים), המשתנים שישפיעו על סך מכלול קצב החיים שלנו הם מקום העבודה והמרחב האחר. והם צריכים להתאים לקצב החיים שאנחנו מעוניינים לחיות בו.\nאיך נדע באיזה קצב חיים אנחנו רוצים לחיות? נבדוק את קצב החיים הנוכחי שלנו ונשאל את עצמנו –\nהאם הקצב מהיר מידי וגורם לנו לסטרס? או שהוא איטי ומשעמם אותנו? האם אנחנו צריכים להוסיף תנועה או לגרוע תנועה ממרחב המחיה שלנו כדי שנרגיש שאנחנו חיים בקצב המתאים לנו?\nוגם – כמה הקצב הזה מגוון ומשתנה? ומה האורך שלו? שזה מוביל לשתי השאלות הבאות:\n2. האם אתם צריכים מגוון בחיי היומיום שלכם? בבלוג עירוני אני מדברת על המגוון כמרכיב הכי חשוב לעיר טובה. מגוון נמצא בערים טובות, הוא נעדר מערים מנומנמות, ממושבים, קיבוצים וכל צורת מחייה אחרת שהיא לא עיר טובה. למה אני מתכוונת שאני אומרת מגוון?\nלכל האספקטים של סביבת החיים.\nמגוון בדיור – דירה קטנה בבניין, פנטהאוז במגדל, דירת קרקע וכן הלאה. מגוון בבתי עסק – חנויות, מסעדות, בתי קפה, מקומות בילוי, שירותים וכו\u0026rsquo;. מגוון בפינות ירוקות – פארקים גדולים וגינות שכונתיות קטנות. מגוון במרחבים ציבוריים ובפעילויות עירונית כמו מרחבים ציבוריים פתוחים ובנויים, פסטיבלים, מירוצים, חגים, וכמובן מגוון אנושי שמזין וניזון מהמגוון העירוני.\nאין בכוונתי להגיד שעיר היא סביבת המחיה הכי טובה, אבל זו בהחלט הסביבה הכי מגוונת. לכן בתור מי שחשוב לה המגוון בפרק החיים הנוכחי שלי – חשוב לי לחיות בעיר. חשוב לי שיהיו לי הרבה אפשרויות בחירה במרחב המחיה שלי: מגוון מסלולים לשוטט בהם, מגוון בתי קפה לשבת בהם, מגוון פינות לשבת ולצפות מהם בשקיעה ואפילו מגוון מקומות לעשות בהם קניות לבית.\nאבל בניגוד אליי, יש אנשים שהמגוון עבורם הוא רעש ובלאגן שאינם מעוניינים בו. הם יעדיפו את הסביבה המוכרת הקבועה והאינטימית יותר – הגינה הקבועה לבלות בה עם הילד אחה\u0026quot;צ או בית הקפה השכונתי.\n3. איזה אורך אתם רוצים ליום שלכם? האם אתם רוצים לחיות בקורלציה לשעת הזריחה והשקיעה? או אולי אתם רוצים חיים \u0026ldquo;מסביב לשעון\u0026rdquo;? האם חשוב לכם להתנהל בסדר יום מוגדר שבו שעות היום מוקדשות לעבודה ושעות הערב למנוחה ומשפחה או שאתם דווקא מחפשים את הגמישות והמשחק בשעות השונות של היום?\nבמושב אנשים נוטים לסיים את היום שלהם מוקדם יותר ובדרך כלל חיים יותר לפי קצב הטבע – ברגע שמחשיך הם ספונים בבתיהם ומנמיכים את הקצב באופן דרמטי. בעיר פעילה זה דווקא הפוך – לקראת ערב האורות נדלקים, הברים נפתחים, יש תנועה ברחובות המרכזיים של אנשים שיצאו מעבודתם, או כאלה שיוצאים לבלות. נפתח מחזור חיים נוסף של העיר.\nאם אתם רוצים וצריכים לצאת בערבים, למשוך את היום עוד, להיות במקום שבו קורים דברים בערב אולי אתם צריכים לגור בסביבה עירונית. ואם אתם מחפשים את השקט והשלווה שלכם, רוצים לשמוע את הצרצרים ולראות את הכוכבים בלילה, אולי המושב הוא המקום עבורכם.\n4. באילו אנשים אתם רוצים להקיף את עצמכם? סביבות מגורים מתאפיינות באוכלוסייה ספציפית. ככל שמרחב המחיה מגוון יותר כך האוכלוסייה שלו מגוונת יותר. לא סתם ערים גדולות כמו ניו יורק ולונדון הן ערים מגוונות בהיצע שלהן כמו שהן מגוונות באנשים שחיים ומבלים בהן. גם לשכונות בתוך ערים מגוונות יש מאפיינים מסוימים שמושכים אליהם אוכלוסייה מסוג מסוים, כפי שצפון תל-אביב הוא האזור של המשפחות והדרום שייך יותר לאמנים ולסטודנטים.\nכשאנחנו בוחרים את הסביבה שלנו אנחנו בוחרים את האנשים שיקיפו אותנו במעגלים משתנים: השכנים שלנו בבניין, תושבי ומבקרי השכונה שלנו, תושבי ומבקרי השכונות הגובלות בשכונה שלנו וכל האנשים שגרים ומבקרים בעיר שאנחנו חיים בה. הסביבה, שמושכת אנשים מסוימים, יוצרת קהילה אופיינית. אותה קהילה משפיעה על אופי המקום, ואופי המקום מושך עוד אנשים שרוצים להשתייך לסביבה הזו. זה מעין מעגל שמזין את עצמו.\nאז מה הסביבה שהכי מתאימה לכם כרגע? האם זה מושב קטן שבו כולם מכירים את כולם? או שזו שכונה תוססת ביפו שיש בה הרבה התרחשות ואנשים מתחלפים בקצב גבוה? כמה אנונימיים אתם מעוניינים להיות? כמה אנשים בא לכם לראות כשאתם יוצאים מפתח הבית?\nכדי להיות הקפטנים של החיים שלנו אנחנו צריכים לעשות בחירות אקטיביות, כאלה שילכו עם האופן שבו אנחנו רוצים לעצב את החיים שלנו ולא יתנגשו בו. הבחירה בסביבה הפיזית היא אחת הבחירות הכי חשובות לטעמי, כי יש לה השפעה כמעט על כל אספקט בחיים שלנו. קצב, מגוון, אנשים ואורך היום הם קריטריונים ראשוניים לבחון האם סביבת המחיה הנוכחית שלנו מתאימה לפרק בחיינו.\nבתחילת הפוסט ציינתי שסביבות החיים העיקריות שלנו מתחלקות לרוב בין 3 מרחבים: הבית, העבודה והמרחב האחר. גם בכל אחד מהם יש צורך לבחון האם הסביבה מתאימה לנו. מה עושה לנו חלל העבודה שלנו? איך הדירה שלנו משפיעה על התפקוד שלנ�\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/check-if-you-live-in-the-right-environment/","summary":"\u003cblockquote\u003e\n\u003cp\u003eThere is a myth, somethimes widespread, that a person need only do inner work, in order to be alive like this; that a man is entirely responsible for his own problems; and that to cure himself, he need only change himself… The fact is, a person is so far formed by his surroundings, that his state of harmony depends entirely on his harmony with the surroundings.\u0026quot;\u003c/p\u003e","title":"האם סביבת המגורים הנוכחית שלך מתאימה לך?"},{"content":"חשבתם על האופציה שבמקום להיות 100 אחוז שכירים או 100 אחוז עצמאיים, אתם יכולים להיות 60 אחוז שכירים ו-40 אחוז עצמאיים?\nהאג\u0026rsquo;נדה של הבלוג הזה היא אמנם להשתחרר מכל תלות, גם במעסיקים, אבל לפעמים המקצוע שבחרנו לעצמנו מחייב ללכת וללמוד תקופה מסוימת אצל מישהו אחר.\nכשחיפשתי עבודה כדי להשלים את הסטאז\u0026rsquo; באדריכלות, החלטתי שלא אעבוד במשרה מלאה, בקשה די חריגה בראיון עבודה. ואף על פי כן – התקבלתי לכל המשרדים שהתראיינתי אליהם. איך עשיתי זאת? המשיכו לקרוא.\nלמה בכלל כדאי לכם לעבוד במשרה חלקית אולי אתם שואלים – למה לא להיות 100 אחוז שכירים אם גם ככה אנחנו צריכים ללמוד קודם?\nזה פשוט. אם אתם הולכים להיות שכירים כדי ללמוד תחום כלשהו, הולכים לעבוד כדי ללמוד ולא הולכים לעבודה כדי להעביר את הזמן ולדפוק שעון, אז המטרה שלכם היא ללמוד, להתמקצע ולרכוש ניסיון.\nמשרה מלאה היום עומדת על כ-9 שעות בממוצע 5 ימים בשבוע. העניין הוא שעקומת הלמידה היומית שלכם לא גדלה בין 6 ל-9 שעות שאתם מבלים בעבודה, אפילו להיפך.\nמה גם שעשרות מחקרים כבר הראו איך ל-6 שעות עבודה ביום יש השפעה הרבה יותר טובה על בריאות העובדים, על שביעות רצונם ממקום העבודה ואפילו על הפרודוקטיביות שלהם. מוזמנים לקרוא בעצמכם.\nהרי בארצות סקנדינביה כבר הבינו את זה ומיישמים את זה, ואפילו מדווחים כי אחוז הגירושים ירד פלאים. אז למה בכל זאת ברירת המחדל בישראל היא לעבוד כל-כך הרבה שעות?\nלפני שאתם מחליטים להוריד את היקף המשרה שלכם, כדאי שתהיו ברורים עם עצמכם למה אתם רוצים לעשות כך.\nאגב, בעייני הכל מתקבל – בין אם אתם רוצים להתחיל להתניע עסק מהצד, להתאמן בשעות נורמליות או להירשם לחוג קרמיקה.\nאבל כדי לגרום למקום עבודה להעסיק אתכם בפחות ממשרה מלאה, אתם חייבים לדעת למה אתם מבקשים את זה, ולרצות את זה מאוד. בהמשך הפוסט נראה שזו דווקא לא תהיה הסיבה שנציג למקום העבודה.\nהנה מה שלי גרם לרצות לעבוד במשרה חלקית, עוד לפני שהתחלתי את הקריירה שלי:\n\u0026ldquo;החיים קצרים מכדי לבלות אותם בתא משרדי\u0026rdquo; - טים פאריס (מתוך ארבע שעות עבודה בשבוע) לפני שנתיים במהלך טיול ארוך במזרח ולפני תחילת ההתמחות שלי באדריכלות קראתי את הספר ששינה לי את החיים.\nThe 4-Hour Workweek, Tim Ferriss.\nהספר הזה הפיל לי כל כך הרבה אסימונים בזמן הטיול וגרם לי להבין שאין סיבה שאעבוד במשרה מלאה בהתמחות, או בכלל.\nהחיים קצרים מידי ויש הרבה מה להספיק מעבר לחימום כסא במשך 5 ימים בשבוע. אז בדקתי מה מינימום השעות שאני מחויבת לעבוד בהם בהתמחות – 30 שעות בשבוע, והחלטתי שלא אעבוד שעה אחת מעבר.\nכשחזרנו מהטיול והתחלתי לחפש מקום להתמחות, המחשבה שלי הייתה שבתור התחלה אענה לדרישות המעסיקים ואתחיל לעבוד במשרה מלאה. התכנית הייתה קודם כל להתקבל, ואז לאחר שאוכיח את עצמי במשרד אבקש לצמצם את היקף השעות.\nהאסטרטגיה שלי הייתה ליצור מצב שבו הם לא ירצו לוותר עליי, כי הם כבר השקיעו בלימוד שלי וגם כי אני עובדת טובה. כמה טעיתי.\nבעולם המרקטינג יש כלל בסיסי ידוע – הרבה יותר קשה לוותר על כסף שכבר אצלנו בכיס מאשר מראש לקבל פחות, גם אם מדובר בסוף באותו סכום.\nבאותו אופן, ברגע שהתחלתי לעבוד במשרה מלאה, לבוסים שלי היה מאוד קשה לוותר לי על שעות, אפילו שהצעתי לקצץ לי במשכורת.\nועל אף שהיו מרוצים ממני, ורצו מאוד שאמשיך, על השעות הם לא היו מוכנים להתפשר. גם לאחר שהשקיעו 9 חודשים בהכשרה שלי.\nוכך עזבתי את המשרה הראשונה שלי כשכירה.\nכשניגשתי לחפש את המשרה הבאה שלי באדריכלות, הבנתי שעליי לסכם על היקף המשרה עוד בשלב הראיון.\nבמשך שלושה חודשים בדקתי עשרות משרדים והייתי בעשרות ראיונות. לא הייתי סגורה על סגנון המשרד שאני רוצה לעבוד בו, אבל דבר אחד ידעתי – אין מצב שאעבוד ביותר מ-2/3 משרה, גם אם זו משרת החלומות.\nואתם יודעים מה? כל המשרדים שהתראיינתי בהם היו מאוד מופתעים מהדרישה הלא סטנדרטית שלי, אבל למעט אחד, כולם קיבלו אותי בתנאים שלי.\nזו הייתה מבחינתי תקופה מתישה של חיפוש עצמי, ויתרתי על המון משרות. אבל כל הראיונות שעברתי גרמו לי להיות מומחית בלהשיג את התנאים שאני רוצה ואפילו לגרום לחלק מהמראיינים לשכנע אותי לעבוד אצלם לאחר שהודעתי להם שאני לא מעוניינת.\nרוצים לדעת איך עשיתי זאת?\nבאמצעות כמה טכניקות ששכללתי מראיון לראיון ושגם אתם יכולים ליישם. שימו לב לניואנסים הקטנים, כי אלה עושים את ההבדל. אז בבקשה –\n4 טיפים שיעזרו לכם לצלוח את ראיון העבודה ולהשיג את התנאים שאתם רוצים טיפ #1 לכבוש את המעסיקים שלכם כבר ברגעים הראשונים What You Do Speaks So Loudly That I Can\u0026rsquo;t Hear What You Say.\nRalph Waldo Emerson\nהשניות הראשונות של המפגש עם המעסיקים שלכם הן גורליות. איך שאתם נראים, מה שאתם משדרים והפרצוף שלבשתם על עצמכם ברגע שנכנסתם לחדר הם קריטיים.\nככל שתהיו מודעים יותר להתנהגות ולתשדורות שלכם, כך גדל הסיכוי שתכבשו את המעסיקים שלכם ותגרמו להם לקבל את התנאים שתציבו בהמשך.\nיש 4 פעולות קטנות אך קריטיות שצריכות לבוא זו אחרי זו בשניות הראשונות:\nכניסה והופעה טון דיבור לחיצת יד ומבט בעיניים מחמאה 1. הרשימו בהופעה מכובדת ומסודרת אנשים אוהבים אנשים שנראים טוב. כך גם מעסיקים מעדיפים את העובדים הפוטנציאליים שלהם – מסודרים, נקיים ולבושים היטב, משדרים רצינות, בטחון עצמי, וטעם אסתטי גבוה.\nתשקיעו באיך שאתם נראים מהנעליים ועד סידור השיער אבל בסולידיות מירבית. אתם לא רוצים לבחון את הטעם האישי של המראיינים שלכם, אתם רוצים שהרושם הכללי מכם יהיה מסודר, נקי מוקפד.\nשימו לב גם לתיק שאתם לוקחים אתכם, לאסתטיקה של תיק העבודות שלכם, לכיסוי של המחשב ואפילו לניקיון של המחשב.\nהדברים הקטנים ביותר יכולים לעשות את ההבדל ונרצה להגיע לשלמות בהיבט הזה. היכנסו לחדר זקופים אך לא נפוחים.\n2. התאמנו על הקול שלכם כשאתם מציגים את עצמכם באמצעות הקול והטונציה שלנו נרצה לשדר בטחון עצמי מצד אחד ורכות מצד שני. לא נראה לשדר: הססנות, ביישנות, מבוכה והתנשאות.\nהמילים הראשונות שתוציאו מהפה שלכם יהיו ההצגה של שמכם: \u0026ldquo;היי, נעים מאוד אני טל\u0026rdquo;. בחמש המילים האלו הקול שלכם חייב לשדר את כל הדברים למעלה. פתיחה הססנית מידי, עשויה להפיל את כל הראיון.\n3. לחיצת יד חזקה תוך מבט ישיר השלב הזה מגיע למעשה במקביל להצגה שלכם. תוך כדי ברכת ה\u0026quot;נעים מאוד\u0026quot; צריכה להגיע לחיצת יד בטוחה, חזקה ולא מתחמקת.\nשמתי לב שלהרבה נשים יש נטייה ללחוץ את היד בעדינות מידי בסוג של החלקה ביישנית. אז אנחנו לא חיים במאה ה-18 שנשים היו מושיטות את היד הענוגה שלהן בשבריריות, נשים וגברים כאחד צריכים לסגל לעצמם לחיצת יד בוטחת. (אגב, לא רק בראיונות עבודה).\nתוך כדי לחיצת היד חשוב להביט לאדם השני בעיניים עד סוף המשפט \u0026ldquo;היי, נעים מאוד אני טל\u0026rdquo; ולא להסיט את המבט לפני כן. אני ממליצה להתאמן על זה בבית עם מישהו אחר.\nאולי זה נשמע קטנוני אבל זה מאוד מאוד קריטי לרושם הראשוני מכם, והשגת המטרה שלכם בסוף.\n4. תנו מחמאה קלילה ולא אישית מידי אחרי שהצגתם את עצמכם, בדרך כלל השלב הבא יהיה להתיישב בשולחן הראיון. שנייה לפני שמתיישבים לתחילת הראיון הרישמי אני ממליצה להקליל את העניינים ולשבור את הקרח עם מחמאה בסגנון: \u0026ldquo;המשרדים שלכם מאוד נעימים\u0026rdquo;, \u0026ldquo;מאוד אהבתי את הציור בכניסה, מי האמן?\u0026rdquo;.\nמשהו שיהיה נעים למראיינים לשמוע אבל לא יביך אותם, כמובן שלא לתת מחמאה על המראה של המראיינים שלכם או כל דבר שנשמע אישי מידי.\nמעבר לשבירת הקרח, המחמאה מזכה אתכם בנקודות עוד לפני שהתחלתם בראיון, מעלה את מצב הרוח של המראיינים וגורמת לכם להצטייר כאנשים ששמים לב לפרטים ושיודעים לפרגן. זו התחלה ברגל ימין לכל הצדדים.\nטיפ #2 להציג את הסיבה שלכם בלי להתנצל בחברה שלנו, כשאפילו אמהות לא באמת עובדות במשרה חלקית אלא מגיעות שעתיים מוקדם יותר בבוקר כדי שחלילה לא יעבדו פחות שעות, קשה להביא סיבה מספיק טובה שתשכנע את המעסיקים למה אתם מבקשים מה שאתם מבקשים.\nהייתה לי הזדמנות לבחון בעשרות ראיונות – מהי הסיבה שאציג למעסיקים שלי אשר תתקבל:\nא. בהבנה והערכה שלי. ב. בלי פתח למשא ומתן.\nבמשרה הראשונה שלי ביקשתי לרדת בהיקף השעות בגלל כאבים חזקים בפרק היד שסבלתי מהם, והשעות הרבות של עבודה מול מחשב החריפו את המצב. גיביתי את הסיבה שלי בתמיכת רופאים שונים שראיתי, והצגתי את המצב כבעיה שהייתי מאוד רוצה לפתור אבל נראה שהפתרון היחיד יהיה להפחית את השעות בלית ברירה.\nזו לא הייתה סיבה טובה (על אף שהייתה נכונה), וטעיתי כשחשבתי שהיא לא משאירה פתח למשא ומתן, כי בפועל המעסיקים שלי ניסו לעשות הכל כדי להשאיר אותי לחמם את הכסא עד שש בערב. החל מלשלוח אותי לייעוץ ארגונום, לקנות לי ציוד משרדי מתאים יותר כמו עכבר והגבהה למסך, עד להציע לי לעבוד פחות על המחשב ויותר על הנייר. בסוף נפרדנו בהבנה הדדית שזה לא יעבוד.\nסיבה רפואית היא לא רעיון טוב מ-2 סיבות מרכזיות: הראשונה – היא לא תוציא אתכם טוב, כי תצטיירו כחלשים, מוגבלים ורוב המעסיקים בואו נודה באמת, לא רוצים להעסיק אנשים מוגבלים מהחשש שהפרודוקטיביות שלהם תהיה נמוכה. השנייה – המעסיקים כל הזמן ידחפו להחזיר אתכם למשרה מלאה ויבדקו אם אתכם כבר מרגישים טוב.\nאז מה הסיבה שמצאתי שעובדת הכי טוב? אחרי שהצגתי סיבות שונות בראיונות, גיליתי את הסיבה שעבדה הכי טוב עבורי: לבעלי יש עסק מכירות ואני צריכה לעזור לו בחלק מהזמן. שזו גם האמת, ולכן לא הייתה לי שום בעיה ללכת עם הסיבה הזו עד הסוף.\nבפועל למעסיקים הצטיירה התמונה שרציתי: של בחורה שעובדת קשה, נאמנה למשפחתה, לא מוותרת על האדריכלות אפילו שהיא חייבת לעזור בעסק, כל הכבוד!\nבנוסף, לא היה להם הרבה מה להגיד על העניין, אין פה פתח למשא ומתן על היקף השעות כי יש לי מחויבות נוספת שאינה מוטלת בספק.\nאז הטיפ שלי – נסחו משהו דומה מהחיים שלכם ושפכו עליו אור חיובי. תשאלו את עצמכם מה אתם משדרים כשאתם מציגים את הסיבה הזו והאם יש פתח למשא ומתן. וזהו, יש לכם סיבה מעולה.\nטיפ #3 לנסח הצעה שאי אפשר לסרב לה במאה אחוז מהראיונות שהייתי בהם, התגובה הראשונה של המעסיקים לבקשתי הייתה רתיעה גדולה.\nזה סך הכל די מובן, ברירת המחדל של שוק העבודה הוא משרה מלאה, גם הורים לילדים צעירים עושים לופים באוויר, מעסיקים את הסבים והסבתות, משלמים למטפלות והכל כדי לעמוד בהיקף השעות המוגזם. וגם הבוסים בעצמם עובדים כך.\nאין ספק שהדרישה שלי ל-2/3 משרה הייתה חריגה בנוף. אז מה עשיתי? ביטלתי התנגדויות.\nזו הנוסחה שלי:\nהעליתי את החשש שלהם לפניהם הראיתי להם למה ההצעה שלי יותר משתלמת להם הוכחתי להם שזה עובד מניסיון העבר ראשית כל - הצדיקו את החששות שלהם בשלב מסוים בראיונות, כבר נהייתי מומחית לתזמון של כל חלק בראיון וידעתי בדיוק איך להגיב. מה שהקל עליי הוא שכמעט כל המעסיקים מגיבים באותו האופן לבקשה לעבוד פחות:\nלאחר הטלת הפצצה יש בדרך-כלל כמה שניות של שקט.\nתנו כ-2 שניות לבנאדם מולכם לעקל את מה שביקשתם (כן, זה עד כדי כך מזעזע אותם לצערי) ואז כנסו לפני שהם מספיקים להגיב. הנוסח שלי היה כזה – \u0026ldquo;אני יודעת שזו בקשה לא סטנדרטית ואת/ה בטח חוששת שזה יפגע בפרויקטים\u0026rdquo;.\nשנית - הרגיעו אותם ש\u0026quot;זה עובד\u0026quot; זהו, דבר ראשון הראיתם שאתם יודעים בדיוק מה ההשלכות של מה שאתם מבקשים, וגרמתם למעסיק להקלה קטנה, השלב הבא הוא להראות לו או לה למה ההצעה שלכם תשתלם להם ולמה היא דווקא טובה להם. כך הייתי אומרת את זה:\n\u0026ldquo;אני יודעת שזו בקשה לא סטנדרטית ואתם בטח חוששים שזה יפגע בפרויקטים, אבל אני יכולה להגיד שמהניסיון שלי, דווקא כשאני באה לעבוד פחות שעות אני הרבה יותר ממוקדת, כי אני יודעת שיש לי זמן מוגבל להשלים את הדברים ולכן אני אפילו יותר פרודוקטיבית מאשר במשרה מלאה. מה גם שאין לי כוונה לעקב פרויקטים וכמובן במקרים שבהם תיקבע ישיבה חיצונית או פגישה מחוץ למשרד אני אוכל להתגמש.\u0026rdquo;\nצריך לחשוב ממה הם חוששים, ואז להציג את עמדתכם בביטחון מוחלט, מניסיון, ומתוך אמונה פנימית.\nלבסוף - הבהירו למעסיקים למה זה משתלם להם זוהי מכת המחץ שלכם. חשבו היטב – מהי הנקודה הרגישה במקצוע או התחום שאתם מתראיינים אליו? נסחו הצעה שתראה למעסיקים איך הם מרוויחים שם.\nכדי להפוך את ההצעה שלי לאפילו אטרקטיבית יותר, החלטתי להציע שישלמו לי בהתאם לנגזרת השעות. אני בדרך-כלל העליתי את הסוגיה הזו רק כששאלו אותי לציפיית שכר. עניתי: \u0026ldquo;למשרה מלאה הייתי מבקשת X, אבל בגלל שהבקשה שלי לא סטנדרטית אני מוכנה לקבל 2/3X\u0026rdquo;.\nפה זה כבר תלוי במגזר שבו אתם נמצאים, במשרדי אדריכלים לא משלמים ביד רחבה, ובדרך-כלל מי שיראיין אתכם יהיו בעלי המשרד שאת המשכורת שלכם הם יוציאו מכיסם ולכן להציע להם לשלם לכם פחות אבל לקבל תפוקה גדולה יותר – זו כבר הצעה שהם לא יכלו לסרב לה.\nטיפ #4 גרמו למעסיקים לשווק את עצמם (כן, קראתם נכון) השלב הזה הוא כבר כמעט סוף הראיון, לאחר שהצגתם את עצמכם, את העבודות והניסיון שלכם, כבר הרשמתם אותם עם מי ומה שאתם ועם הביטחון שלכם. חשוב לסיים את הראיון כשאתם משדרים: אני הפרס.\nלצד הפגנת ההתעניינות במשרה, המעסיקים צריכים להבין שהם לא האופציה היחידה שלכם, שאתם לא תלכו על המשרה בכל מחיר (על אף הדרישות שלכם), וכעת הם אלו שצריכים להתקבל על ידכם.\nהדרך הכי טובה לעשות זאת בעיניי היא באמצעות שאילת שאלות.\nכדאי לשאול שאלות גם אם נדמה לכם שקיבלתם את כל המידע שאתם צריכים. שאלות על המשרה, על המשרד, על אופי העבודה וכו\u0026rsquo;, מראות עניין ובחינה בו זמנית. עכשיו התור שלהם למכור.\nבראיונות למשרדי אדריכלות אהבתי לשאול \u0026ldquo;אילו פרויקטים חשבתם לייעד לי במידה ושנינו נחליט שזה מסתדר?\u0026rdquo;.\nכמובן שפה נדרשת רגישות וקריאה של המראיין שעומד לפניכם, הגבול דק בין לשדר ביטחון לבין להצטייר כחוצפנים או שהמעסיקים יגידו לעצמם בסוף הראיון: מי נראה לה שהיא?. לכן חשוב לתבל את הכל בהרבה חן, נועם ואלגנטיות.\nאז אלו 4 הטכניקות שאני השתמשתי בהן ושהביאו לכך שאתקבל לעשרות משרות, ואפילו למצבים מעט מביכים כמו מעסיקים שהתקשרו כדי לשכנע אותי לשקול מחדש את הסירוב. בנוסף, הרבה דלתות שנשארו פתוחות גם לאחר שאמרתי – תודה, אני לא מעוניינת.\nאני לא באה להשוויץ, היו לי בעבר גם ראיונות נוראיים (ממש נוראיים). אני באה להגיד שראיונות עבודה הם קודם כל דבר שניסיון בו – הוא יתרון, ושאפשר ממש ללמוד טכניקות שיעבדו בכל מקום שתרצו להתראיין בו.\nכדי להשיג את מה שאתם רוצים מהראיון, או כמו בדוגמא שלי – להוריד את היקף השעות, אתם מוזמנים להשתמש בטכניקות שלי.\nהנה סיכום של השלבים:\nתכבשו את המראיינים שלכם כבר ברגעים הראשונים של הראיון. עשו זאת על ידי: הופעה הולמת, דיבור בטוח, לחיצת יד עם מבט בעיניים ומחמאה קלה. תציגו את הסיבה שלכם בלי התנצלויות. נסחו סיבה שתגרום למראיינים להעריך אתכם וגם לא תשאיר פתח למשא ומתן. נסחו הצעה שלא יוכלו לסרב לה. נטרלו את החששות שלהם, תראו להם איך זה עבד לכם בעבר ומה הם ירוויחו מהעסקתכם. גרמו להם למכור את עצמם בסוף הראיון. צאו בתחושה שאתם הפרס. אם אהבתם את הפוסט הזה, ונראה לכם שהוא יכול לעזור לעוד אנשים, הרגישו חופשי לשתף אותו בפייסבוק או לשמור לעצמכם לפינטרסט (באמצעות האייקונים לשיתוף למעלה).\nרוצים לדעת למה ירון ואני עזבנו את עולם השכירות אחרי פחות משנתיים ואיך הפכנו ל\u0026quot;קפטנים של החיים שלנו\u0026quot;? קראו את הפוסט הבא – למה החלטנו להפוך לנוודים דיגיטליים ואיך הוצאנו את זה לפועל\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-to-get-a-part-time-job/","summary":"\u003cp\u003eחשבתם על האופציה שבמקום להיות 100 אחוז שכירים או 100 אחוז עצמאיים, אתם יכולים להיות 60 אחוז שכירים ו-40 אחוז עצמאיים?\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eהאג\u0026rsquo;נדה של הבלוג הזה היא אמנם להשתחרר מכל תלות, גם במעסיקים, אבל לפעמים המקצוע שבחרנו לעצמנו מחייב ללכת וללמוד תקופה מסוימת אצל מישהו אחר.\u003c/p\u003e","title":"כך התקבלתי לעשרות מקומות עבודה במשרה חלקית"},{"content":"אחרי 12 ימים באחת הערים העמוסות והרועשות בעולם אני יכולה להגיד ששבועיים בהאנוי הם הרבה זמן. אבל אני גם יכולה להגיד שניצלנו את הימים האלה לדברים מעניינים – לניסוי תזונתי ולתרגול פנימי.\nעל התרגול הפנימי לא ארחיב, רק אגיד שהיה לי מאוד מאתגר למצוא פינה שקטה בתוכי, כשאין אף פינה שקטה פיזית בעיר הזו. בין המוני אנשים, צפירות, אופנועים ומדרכות עמוסות. אז למי שרוצה לתרגל סטואיות זה מקום מומלץ מאוד.\nעל הניסוי התזונתי שלנו כשעזבנו את צ\u0026rsquo;אנג מיי, סיכמנו שהגיע הזמן לניסוי תזונתי חדש. אחרי שנתיים של תזונה ללא פחמימות (יותר מדויק Slow Carbs) + יום חטאים (Cheat Day) אחד בשבוע החלטנו לעלות הילוך ולנסות דברים משהו קצת יותר הרפתקני – צומות.\nהדיאטה הזו מבוססת על ארוחה אחת ב-24 שעות, וידועה בשם OMAD – One Meal a Day. יש כל מיני דרכים לעשות את זה והמון תיאוריות והסברים פיזיולוגיים. אחרי למידה קצרה של הנושא החלטנו ללכת על זה.\nהיום סיימנו את הצום ה-3 שלנו במהלך 7 הימים האחרונים, וטרם החלטנו אם זה משהו שאנחנו מתכוונים לאמץ להמשך, אבל הנה המסקנות עד כה:\nתחושת מסוגלות והצלחה נפלאה. אחד הדברים שהכי \u0026ldquo;מפחידים\u0026rdquo; אותי זה לא לאכול. אני תמיד צוחקת על כך שבגלגול הקודם כנראה לא היה לי מספיק אוכל. לכן כשהרעיון לדיאטה הזו עלה שללתי אותו על הסף.\nאבל ככל שהתעמקתי בזה, השתכנעתי שאין מה להפסיד. ננסה, מה יכול להיות. גוף האדם יכול לשרוד 3 שבועות ללא מזון, אז 24 שעות בטח לא יכולות להזיק.\nהנטייה הראשונית שלי ושל הרבה אנשים היא לשלול על הסף דברים שנשמעים \u0026lsquo;חריגים\u0026rsquo;, לא מקובלים ו\u0026rsquo;קיצוניים\u0026rsquo;. אבל קיצוניות היא רק דבר יחסי, ומי בעצם קובע מהו הקיצון?\nהמטרה הייתה קודם כל לעבור את הצום הראשון ולראות איך זה מרגיש לגוף. שנינו הופתענו כמה זה לא היה קשה וכשסיימנו את הצום הייתה בנו תחושה נפלאה של מסוגלות.\nארוחת הבוקר של שבירת הצום\nנהנית מכמעט קפוצ\u0026rsquo;ינו הבוקר, בבית קפה וינטאז\u0026rsquo;\nיכולת ריכוז גבוהה ופרודוקטיביות יוצאת דופן. כשתכננו מה נעשה ביום של הצום, הבנו כמה שסדר היום שלנו נסוב סביב הארוחות ומחולק על פיהן.\nהשעות הכי פרודוקטיביות שלנו לעבודה הן בדרך כלל בבקרים. אחרי ארוחת הצהריים לרוב נופלת עלינו עייפות ואנחנו מוכרחים לשים את הראש. והצהריים כבר מתנהלים בקצב הרבה יותר עצל.\nמשיעורי הבית שעשינו על כל מיני סוגים של דיאטות, קראנו שאנשים בצום מדווחים על יכולות ריכוז גבוהות במיוחד. החלטנו לנצל את היום לעבודה ולבחון את זה על בשרנו.\nבצום הראשון היה לי קשה להעביר את הזמן בעבודה, ויכולת הריכוז שלי לא הייתה מדהימה. של ירון דווקא כן. אבל בצום השני והשלישי, התמקמנו בסניף הסטארבאקס הקרוב ונכנסנו לסשן של 9 שעות עבודה רצופות (!). אני לא חושבת שאי פעם עבדתי כמות שעות כזו ברצף.\nמה שמדהים היה שיכולת הריכוז שלנו נשמרה גבוהה לאורך כל הזמן הזה. ולמעט תחושת רעב סטנדרטית בין ארוחות, שעברה אחרי הצהריים – הרגשנו מצוין.\nקפה לא כל-כך טעים ובלי חלב כמובן. 9 שעות בסטארבאקס\nשינה מעולה ויקיצה מוקדמת וחדה. עוד אחד מהחששות שלי לגבי הצומות היה הלילה. פחדתי שעם בטן מקרקרת לא אצליח לישון טוב. ולילה לא טוב מבחינתי = יום לא טוב לאחריו.\nאבל הופתעתי שקרה בדיוק להיפך – בכל הלילות שבהם צמנו, שנינו ישנו מעולה והתעוררנו חדים, בלי רצון להמשיך לנמנם.\nומה הצדדים הפחות טובים? בהיבט הפיזי, חשתי מעט חולשה בערבים. לא משהו דרמטי. ניצלנו את זה לפעילויות רגועות כמו הליכה נינוחה מסביב לאגם עם כוס תה או צפייה בסרטים דוקומנטריים על מלחמת וייטנאם.\nבהיבט החברתי, זה קצת הגביל את אופציות היציאה והבילוי, אז דאגנו לא להיפגש עם אנשים בימים האלו. אבל בעצם, גם ככה אין לנו פה כל-כך עם מי לצאת כך שזו לא באמת הייתה בעיה.\nאז מה הלאה? עוד קשה להגיד. בסך הכל עבר שבוע וטרם החלטתי אם להמשיך עם הניסוי. גם אין עוד תוצאות נראות לעין כמובן, אבל אני כן יכולה להגיד שלהיות במצב של ניסוי מרגיש נהדר, מעניין ומרגש. אני ממליצה לכולם לערוך ניסויים, לאו דווקא בתזונה.\nמה הקטע של להיות במצב ניסוי ומה הרציונאל? על כך בדקה למחשבה – להיות הנסיינים של עצמכם.\nמחכה כבר לניסוי הבא!\n*חשוב! אני לא תזונאית או דיאטנית ואין לראות בדברים שאני כותבת המלצה בתחומים האלו. כל ניסוי שתבחרו לעשות הוא באחריותכם האישית. (ומומלץ להתייעץ עם רופא או איש מקצוע).\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/al-hanisuyim-shelanu-behanoi/","summary":"\u003cp\u003eאחרי 12 ימים באחת הערים העמוסות והרועשות בעולם אני יכולה להגיד ששבועיים בהאנוי הם הרבה זמן. אבל אני גם יכולה להגיד שניצלנו את הימים האלה לדברים מעניינים – לניסוי תזונתי ולתרגול פנימי.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eעל התרגול הפנימי לא ארחיב, רק אגיד שהיה לי מאוד מאתגר למצוא פינה שקטה בתוכי, כשאין אף פינה שקטה פיזית בעיר הזו. בין המוני אנשים, צפירות, אופנועים ומדרכות עמוסות. אז למי שרוצה לתרגל סטואיות זה מקום מומלץ מאוד.\u003c/p\u003e","title":"על הניסויים שלנו בהאנוי"},{"content":"לפני שנתיים וחצי עברנו בהאנוי כחלק מטיול בוייטנאם. אנשים שהמליצו לנו על מקומות לטייל בהם במדינה הקומוניסטית, ייעצו לנו להעביר מינימום לילות בהאנוי, בעיקר כדי לסגור משם טיולים צפונה ולשתות קצת קפה איכותי.\nאמרו לנו שהיא עיר רועשת, מלוכלכת ולא נעימה. אז סגרנו פה שני לילות. מה ששכחנו זה שסגנון הטיול שלנו מעט שונה משל רוב האנשים, וכנראה גם הטעם שלנו במקומות, כך שבניגוד לכל ההמלצות אנחנו דווקא התאהבנו בעיר הזאת.\nיצא ששני לילות הפכו ל-7, וויתרנו על נסיעה תיירותית להאלונג ביי המפורסם כדי להישאר עוד קצת בבלאגן של האנוי שנעם לנו כל כך.\n\u0026lsquo;בלאגן\u0026rsquo; בעיר העתיקה\nכשאנחנו עוזבים מקום, אנחנו נוהגים לשאול זה את זו – \u0026ldquo;נו, נחזור לכאן?\u0026rdquo;. להאנוי ידענו שנחזור בוודאות, אבל האמת היא שלא חשבנו שזה יהיה כל-כך מהר..\nאז הנה אנחנו חזרה בעיר הבלאגן עם האגם האהוב עלינו בעולם (Hoan Kiem Lake) ואחרי שפינטזנו על ההליכה לאורכו ועל לגימת Egg Coffee – הקפה המפורסם של האנוי, על הופעות הרחוב והמשחקים החברתיים בסופי השבוע.\nEgg Coffee - אספרסו עם ביצה מוקצפת וחלב מרוכז. נשמע נורא, בפועל מעדן.\nCafe Giang - המקום הכי מוצלח בעיר לשתות את הקפה הזה כבר בקושי מצליח לעמוד בביקוש.\nהעיר הזאת היא בהחלט אחת ערים היותר רועשות שהייתי בהן, גם בהשוואה לערים במזרח. ועם הגישה הלא נכונה אפשר בקלות להתעצבן על הצפירות הבלתי פוסקות, על נחילים האופנועים והתעלמותם המוחלטת ממעברי החצייה, שהופכים את היכולת לחצות פה כביש לבלתי אפשרית.\nאבל כל תופעה, גם המעצבנת ביותר, אפשר לראות גם באור חיובי. וככה בחרנו להתהלך בהאנוי. מוקסמים מההמולה, מהחיות, מהחיוניות ומחיי הרחוב שלא ראיתי בשום מקום אחר בעולם.\nהוייטנאמים הם עם שעבר תהפוכות, מלחמות אכזריות מבפנים ומבחוץ, ידע עוני קשה ונשלט בידי עמים אחרים. יש תחושה שאפשר ממש לראות את כל אלו על הדור המבוגר. הפנים שזופות, רציניות, ובניגוד לתאילנדים, הם לא משדרים לנו התיירים שאנחנו מאוד רצויים פה.\nלא התכוונתי לצלם את הבחור, אבל כנראה שלא באנו לו בטוב בכל אופן. בישולים ברחוב לקראת ארוחת הצהריים.\nהדור הצעיר לעומתם, כבר שייכים לעידן החדש, הטכנולוגי, הגלובאלי. הצעירים של האנוי (וסייגון) יודעים שהם צריכים לדעת אנגלית אם הם רוצים לצאת מוייטנאם או לעבוד בחברות אוניברסליות. הם משכילים ורחבי אופקים, ורובם זנחו את הדת לטובת גוגל (פייסבוק מוגבל פה).\nאת כל זה הבנו משיטוט בעיר, מהתבוננות, משיחות אקראיות עם צעירים בפארק, וממפגשים דרך Couchsurfing. גם בפעם הזו, וגם בקודמת.\nבערב הראשון שלנו בהאנוי, לאחר פחות מ-5 דקות של רביצה לצד הנהר, ניגש אלינו בחור צעיר בשם Ta (טוב לדעת שיש שם קצר יותר משלי). הוא ניגש אליי בנימוס ושאל אם יש לי כמה דקות כי היה רוצה לתרגל קצת את האנגלית שלו.\nאי אפשר לסרב לבקשה כזו כמובן, וכך יצא שישבנו כ-40 דקות לשיחה נעימה. הוא סיפר לי שהוא מחפש עבודה כמורה לאנגלית, הוא בן 25, גר בדירת 3 שותפים בעיר ויש לו חברה שאיתה הוא נפגש פעמיים בשבוע. ההורים שלו גרים בצפון וייטנאם, ולא יודעים יותר מידי על הקשר הזוגי שלו, אחרת היו דורשים שיתחתן.\nהוא שמע על ישראל, אפילו יש לו דעה על ראש הממשלה שלנו, ואין לו כל עניין בדת, אלא בטכנולוגיה. הוא מעולם לא יצא מווייטנאם, ואפילו לא ביקר בדרום המדינה.\nעל אף הפער בין הדורות פה, מה שיפה בעיניי הוא שאת כולם רואים יחד בשעות ה\u0026rsquo;הסעדה\u0026rsquo;, כלומר בארוחות.\nמבוגרים וצעירים יושבים אלו לצד אלו על שרפרפים נמוכים מפלסטיק, אוכלים מיני מרקים ותבשילים מבוססי אורז (איטריות אורז, דפי אורז, אורז בתפזורת) ואחרי הארוחות שותים תה וקפה ומפצחים גרעיני חמנייה ברחוב.\nפינת רחוב טיפוסית. שותים תה וייטנאמי קר או חם ומפצחים גרעינים\nשבוע אחד עבר, נותר לנו עוד שבוע בעיר ההומה. אני לא יודעת אם נצליח להישאר פה יותר מזה. אחרי הכל אנחנו צריכים איזו פינה שקטה לברוח אליה, גם במרכז עיר סואנת, מה שאין לנו בהאנוי.\nזה הכל לעכשיו, הגיע הזמן לארוחת ערב וייטנאמית ולקצת צ\u0026rsquo;י קונג על שפת האגם.\nBan Bo Nam Bo - המנה הוייטנאמית האהובה עליי\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/hanoi-city-without-rest/","summary":"\u003cp\u003eלפני שנתיים וחצי עברנו בהאנוי כחלק מטיול בוייטנאם. אנשים שהמליצו לנו על מקומות לטייל בהם במדינה הקומוניסטית, ייעצו לנו להעביר מינימום לילות בהאנוי, בעיקר כדי לסגור משם טיולים צפונה ולשתות קצת קפה איכותי.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאמרו לנו שהיא עיר רועשת, מלוכלכת ולא נעימה. אז סגרנו פה שני לילות. מה ששכחנו זה שסגנון הטיול שלנו מעט שונה משל רוב האנשים, וכנראה גם הטעם שלנו במקומות, כך שבניגוד לכל ההמלצות אנחנו דווקא התאהבנו בעיר הזאת.\u003c/p\u003e","title":"האנוי! עיר ללא מנוחה"},{"content":"כל צעד נועז מתחיל בזריקה לאוויר של רעיון נועז.\nבדיוק לפני שנה, בתקופת החגים, התפטרתי מהעבודה האחרונה שלי כשכירה. זה היה ה\u0026quot;מכשול\u0026quot; האחרון שלנו לפני היציאה אל המסע, וכעת כלום לא עצר בעדנו.\nרוב התגובות שקיבלנו מהסביבה,לאחר שהודענו רשמית על העזיבה שלנו, הביעו התרשמות מה\u0026quot;אומץ\u0026quot;. קיבלנו הרבה תגובות בסגנון:\n\u0026ldquo;וואו, כל הכבוד, איזה צעד אמיץ!\u0026rdquo;.\nאבל האמת היא שהעזיבה לא הייתה צעד אמיץ. היא הייתה רק הצעד הטבעי ביותר…\nהצעד שאליו התכוננו במודע ובתת מודע שלנו בשנתיים האחרונות, מאז אותו רגע בתאילנד בו הבטחנו אחד לשנייה שאנחנו נעצב את החיים שלנו.\nאבל החלום והפנטזיה לא הם שמימשו לנו את האפשרות לצאת אל המסע. חלומות לא מתגשמים מעצמם. לפחות לא לפי תורת החיים שלי.\nמה שהתניע את כל \u0026ldquo;המהלך האמיץ\u0026rdquo;, היה דבר אחד, שלפעמים יש נטייה לזלזל בו, ושלעיתים קרובות הוא זה שבאמת דורש אומץ.\nלזרוק רעיון נועז לאוויר.\nכל צעד נועז מתחיל בזריקת רעיון לאוויר. במחשבה נועזת שיש לנו את האומץ לבטא במילים. הדיבור על הרעיון הוא הצעד המגשר בין החלום והפנטזיה למימוש.\nאם הכמיהה או המחשבה הנועזת תישאר מחשבה ולא תצא אל העולם האמיתי במילים – היא תישאר כחלום, פנטזיה לא ממומשת.\nהתעוזה היא לא בביצוע. הביצוע הוא רק השלב הטבעי בתהליך.\nהתעוזה מתחילה בלומר את הדברים בקול רם, למישהו אחר.\nמישהו שאנחנו סומכים עליו שלא יצחק או יזלזל ברעיון, או ינסה להסביר לנו למה זה לא רעיון טוב. מישהו שיעודד אותנו לחדד את הרעיון, לדייק אותו בשבילנו, מישהו שיתמוך בנו לעשות את הצעד הבא.\nעצם הדיבור על הרעיון הוא לא רק התחלה של הוצאה לפועל והתכוננות פרקטית. הוא גם התכוננות מנטלית.\nאומרים שהזמן עושה את שלו. ואכן, עם הזמן, המוח שלנו יודע להבשיל באופן טבעי עם רעיון שבהתחלה אולי קצת הבהיל אותו. זה מעין מנגנון מופלא.\nכך אנחנו מתרגלים לרעיון, ואז למעשה הצעד שנראה מבחוץ כ\u0026quot;אמיץ\u0026quot;, הוא רק הדבר הטבעי לנו לעשות…\nנקודה למחשבה… מהו הרעיון או החלום הכי נועז שלכם כרגע? זה שלא העזתם להגיד בקול רם לאף אחד?\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/shout-out-your-bold-ideas/","summary":"\u003cp\u003eכל צעד נועז מתחיל בזריקה לאוויר של רעיון נועז.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eבדיוק לפני שנה, בתקופת החגים, התפטרתי מהעבודה האחרונה שלי כשכירה. זה היה ה\u0026quot;מכשול\u0026quot; האחרון שלנו לפני היציאה אל המסע, וכעת כלום לא עצר בעדנו.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eרוב התגובות שקיבלנו מהסביבה,לאחר שהודענו רשמית על העזיבה שלנו, הביעו התרשמות מה\u0026quot;\u003cstrong\u003eאומץ\u003c/strong\u003e\u0026quot;. קיבלנו הרבה תגובות בסגנון:\u003c/p\u003e","title":"לזרוק רעיון נועז לאוויר"},{"content":"בחברה שלנו מקובל לקדש את המאוזן ולסלוד מהקיצוני. שזה נשמע מאוד הגיוני ונכון, אבל יש בכך בעיה אחת גדולה – מי קובע מה נחשב מאוזן ומה קיצוני?\nלאחרונה למדתי שאיזון הוא דבר יחסי וסובייקטיבי. לפעמים אנשים שנראים לי קיצוניים בבחירות שלהם או באורח החיים שלהם הם רק נראים לי קיצוניים, אבל מבחינתם הם ממש לא, אולי אפילו להיפך – אני נראית להם קיצונית.\nדוגמא מעולם התזונה: לא מעט אנשים מבחוץ חושבים שאני קיצונית בכך שאני לא אוכלת פחמימות באמצע השבוע, זה נראה להם מוגזם וקיצוני. אבל מבחינתי זה המצב המאוזן ולא הקיצון. עבורי אנשים שצמים 24 שעות פעם בשבוע נראים קיצוניים, אבל מבחינתם זה האיזון שהם שואפים אליו.\nלפעמים אנחנו מקטלגים משהו כקיצוני רק כי הוא לא מוכר לנו ורחוק מאיתנו מאוד ואז אנחנו עשויים להסתכל עליו בעין עקומה או לשלול אותו על הסף. אנחנו חושבים שהאדם ה\u0026quot;קיצוני\u0026quot; בחר בקיצוניות, וקיצוניות נתפסת בעינינו כמשהו שלילי, ולכן כל המחשבה שלנו על אותו אדם יכולה להיצבע באור שלילי.\nמי שלא מחסן את הילדים שלו נתפס כיום על-ידי החברה כקיצוני מאוד בדעותיו, אבל באותה המידה הוא תופס כמעשה קיצוני לחסן. אז מי קובע את הקיצון? ככל הנראה מה שנקרא ה- Mainstream.\nעד לפני כמה שנים טבעונים נחשבו כקיצוניים מפני שהם היו מיעוט והמיינסטרים היה לאכול מן החי. אבל היום, כשהמודעות לאכזריות שבתעשיית המזון, לכדור הארץ ולבריאות עלתה, רוב האוכלוסייה המערבית לא חושבת שטבעוניים הם אנשים קיצוניים, גם אלו שאוכלים מן החי.\nאז קיצון הוא לאו דווקא דבר שלילי, אלא דבר יחסי. אנחנו שואפים לא להיות קיצוניים בבחירות שלנו, אבל מה שנראה לנו היום כקיצון, מהשקפת החיים הנוכחית שלנו, יכול להפוך לסטנדרט החדש שלנו בעתיד.\nלכן אני חושבת שצריך להיזהר מקביעות כמו \u0026ldquo;אלה קיצוניים\u0026rdquo; או \u0026ldquo;ההוא קיצוני\u0026rdquo;, כי האמירות הללו לא רק שהן שיפוטיות והרבה פעמים לא מבוססות, אלא הן גם חוסמות אותנו מלגלות סקרנות כלפי מי שהשקפת עולמו רחוקה משלנו, ושיכול להיות שבהמשך נגלה שהוא פשוט נמצא צעד לפנינו…\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-decide-what-is-radical/","summary":"\u003cp\u003eבחברה שלנו מקובל לקדש את המאוזן ולסלוד מהקיצוני. שזה נשמע מאוד הגיוני ונכון, אבל יש בכך בעיה אחת גדולה – מי קובע מה נחשב מאוזן ומה קיצוני?\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eלאחרונה למדתי שאיזון הוא דבר \u003cstrong\u003eיחסי וסובייקטיבי\u003c/strong\u003e. לפעמים אנשים שנראים לי קיצוניים בבחירות שלהם או באורח החיים שלהם הם רק \u003cstrong\u003eנראים לי\u003c/strong\u003e קיצוניים, אבל מבחינתם הם ממש לא, אולי אפילו להיפך – אני נראית להם קיצונית.\u003c/p\u003e","title":"מי קובע מהו הקיצון?"},{"content":" I can think. I can wait. I can fast.\nHerman Hesse, Siddhartha\nשלושה דברים מרכזיים למד סידהרתא במסעותיו – לחשוב, לחכות ולצום. בעצם כשאני חושבת על זה, אלו יכולות שיש לנו, בני האדם ואין לחיות: היכולת לחשוב ולהשתמש במוח, היכולת להיות בשליטה ולדחות סיפוקים.\nאחרי חודשיים נפלאים בצ\u0026rsquo;אנג מיי, סיכמנו שמה שהיה חסר לנו הוא הניסוי. למה אני מתכוונת בניסוי? לבחון על בשרנו מתודות חדשות בחיי היומיום. מתודות שהן שונות מהאופן שבו אנחנו מתנהלים כרגע ושאם יתבררו כטובות וישימות – נוכל להחיל אותן בחיינו.\nהניסוי שאנחנו מתנסים בו כרגע הוא בצומות ותוכלו לקרוא עליו ביומן המסע שלנו.\nניסוי יכול להיות בכל מיני תחומים בחיים – בזוגיות, בקשרים עם אנשים, בעבודה, בתזונה, באימונים ולמעשה בכל תחום שאנחנו באים איתו במגע יומיומי, או לפחות מספר פעמים בשבוע.\nדוגמאות לניסויים יכולות להיות דיאטה חדשה כמו שבועיים ללא פחמימות, או לשנות את האופן שבו אנחנו רגילים לפתוח את הבוקר – לקום מוקדם יותר ולשבת ל-20 דקות מדיטציה. זה יכול להיות גם שינוי דפוס בעבודה – אולי לשנות את הסדר שבו אנחנו רגילים לבצע את המשימות, ועוד ועוד. למעשה, אין גבול לניסויים שאפשר לעשות.\nלניסוי יש את הכוח להפוך את חיי היומיום למעניינים יותר, מרגשים יותר, וזה כמובן לצד היתרונות הרבים שבניסוי באופן כללי – תחושת מסוגלות והצלחה ויתרונות הניסוי הספציפי – ייתכן שנמצא דרך חדשה וטובה יותר לעשות פעולה \u0026lsquo;שגרתית\u0026rsquo;.\nואלו למעשה הדברים שמביאים להתקדמות ולהתפתחות שלנו. זה כמובן שוב מחזיר אותי ל- Slight Edge.\nמאחורי הניסוי עומדת נקודת המוצא שבכל תחום בחיים אפשר להשתפר, כל הזמן. הדרך שבה אנחנו פועלים כרגע היא בטח לא הדרך היחידה וככל הנראה גם לא הכי מוצלחת מבין כל האפשרויות העומדות בפנינו.\nבעיניי חלקכם זה עשוי אולי להתפרש כ\u0026rsquo;חוסר שביעות רצון\u0026rsquo; מהקיים או כחוסר מרגוע והנאה מהנמצא בחלקנו. ואכן ניתן להישאב למחוזות שכאלו אם לא נכנסים לניסוי במצב התודעתי הנכון. מהו המצב התודעתי הנכון?\nעל הניסוי כדאי להסתכל כעל הזדמנות להשתמש ביכולות שלנו כבני אדם, לבחון את הגבולות ולחקור דברים חדשים. לשמור על סקרנות ועל חיוניות ולא להתקיים מכוח האינרציה.\nלמעשה, בניסויי היומיום, (אלו הנעשים בצורה מבוקרת יש להוסיף) יש לנו רק מה להרוויח.\nWhen everything and everyone is failing, what is the cost of a little experiment outside of the norm? Most often, nothing.\nTim Ferriss\nניסוי עצמי דומה לניסויים שעשינו במעבדות מדעים ויש להקפיד על כמה דברים חשובים:\nהניסוי צריך להיות מוגבל בזמן סביר. למשל שבועיים ללא פחמימות, או ללא סוכר. צריכים להיות לו חוקים ברורים. למשל, איזו כמות פחמימות מותר ביום ומה מחוץ לתחום. צריכה להיות לו מטרה. למשל, להפיג את העייפות של הצהריים, לשפר ביצועים באימונים, להוריד אחוזי שומן. צריך להיות לו מנגנון אכיפה. אפשר למשל למנות מישהו שנהיה חייבים לדווח לו במידה ונחרוג מהניסוי ואף להגדיר \u0026lsquo;מקל\u0026rsquo; – להתחייב לשלם קנס כספי כלשהו על חריגה מכללי הניסוי. צריך להיות סיכום – רשמים, תוצאות, מסקנות והחלטות – מה אנחנו לוקחים להמשך או מה יהיה הניסוי הבא. נקודה למחשבה: האם אתם נמצאים בניסוי כלשהו כרגע? אם לא - מה דעתכם להתחיל אחד.\nבחרו לכם תחום, חשבו מה מעניין אתכם לבדוק, או איפה אתם חושבים שיש מקום לשיפור, קראו קצת איך אנשים משפיעים או כאלה שאתם מעריכים \u0026lsquo;עושים את זה אחרת\u0026rsquo; והחליטו שאתם יוצאים לניסוי של שבועיים. לא צריך לחשוב יותר מידי לפני, רק תוודאו שיש לכם תשובות לכל הסעיפים למעלה כדי שהניסוי יהיה אפקטיבי.\nספרו לי מה הניסוי שלכם ועל המסקנות שלכם בסופו.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/be-experimental/","summary":"\u003cblockquote\u003e\n\u003cp\u003eI can think. I can wait.\nI can fast.\u003c/p\u003e\n\u003c/blockquote\u003e\n\u003cp\u003eHerman Hesse, Siddhartha\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eשלושה דברים מרכזיים למד סידהרתא במסעותיו – \u003cstrong\u003eלחשוב, לחכות ולצום.\u003c/strong\u003e בעצם כשאני חושבת על זה, אלו יכולות שיש לנו, בני האדם ואין לחיות: היכולת לחשוב ולהשתמש במוח, היכולת להיות בשליטה ולדחות סיפוקים.\u003c/p\u003e","title":"להיות הנסיינים של עצמכם"},{"content":"הייתי באמצע לספר לה את סיפור היציאה המדופלם שלי אל עבר החופש,\nעל איך שהייתי נחושה לחמוק ממירוץ ה-9-5 ולפתח קריירה אדריכלית בתנאים שלי,\nואיך כשהתכנית נתקלה בחומה, החלטתי לשחרר את האדריכלות\nולצאת לחפש את החופש האמיתי שלי תוך כדי מסע נוודות דיגיטלית בעולם.\nותוך כדי שאני מספרת בגאווה, אני לא יודעת אם היא קלטה את זה,\nאבל משהו בתוכי נחמץ, העציב.\nהביקורת העצמית הכתה בי חזק –\nמה קרה לך?? ומה קרה לאותה גיבורת חופש שהיית?\nעבר זמן מאז סיפרתי סיפור באופן הזה, בעל פה, מול מישהו אחר.\nבערך הזמן שעבר מאז הסרטון האחרון לערוץ היוטיוב שלי, שנזנח.\nהוא נזנח יחד עם הכתיבה לבלוג, עם הכתיבה במדיות החברתיות,\nעם התוכן שיצרתי עבור העולם מעבר אליי.\nהוא נזנח עם יחד עם עשייה שסיפקה אותי ונתנה לי משמעות גדולה.\nזה קרה בקורלציה ישירה להפיכה שלי לאמא בפעם השניה,\nאחריה יצאתי לתקופה של תהייה, בלבול,\nושל ניסיון להבין מה איבדתי באני של פעם.\nאבל עכשיו, ותוך כדי שאני מספרת לה את אחד מסיפורי ההצלחה שלי –\nהיציאה לנוודות דיגיטלית ועזיבת עולם השכירות לתמיד,\nעכשיו היה לזה שם:\nהאומץ שלי הלך לאיבוד.\n–\nהתחדשות\nכָּזֶה הוּא הָעוֹלָם מִילְיוֹן דְּבָרִים מוֹפִיעִים יַחַד וּמִילְיוֹן דְּבָרִים נְסוֹגים הַבִּיטוּ בְּצִמְחֵי הַבָּר שֶׁהֵנֵצוּ לִזְמַן קָצָר וּפָרְחוּ בְּהָדָר וְאַחַר כָּךְ שָׁבִים לָנוּחַ בָּאֲדָמָה\nאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַדְּבָרִים עוֹלִים וְרוֹאֶה אוֹתָם נֶעְלָמִים מַחֲזוֹרִיוּת שֶׁל לֵדָה וְשֵׂיבָה יֵשׁ בָּהּ יֹפִי וְשַׁלְוָה\nהַהִתְחַדְשׁוּת הִיא בְּשָׁלוֹם עִם עַצְמָהּ לְכָל הַדְּבָרִים יֵשׁ גּוֹרָל מַחֲזוֹר הַגּוֹרָל קָרוּי נֵצַח יְדִיעַת הַנֵּצַח קְרוּיָה בִּינָה\nTao Te Ching\nאומרים ש-7 שנים זה מחזור של התחדשות בחיי אדם. זה זמן של גדילה, שינוי וצמיחה משמעותיים בגזרות השונות בחיים האישיים שלנו.\nאני לא יודעת כמה אני מאמינה בזה כנתון, אבל אני מאמינה במספרים, ובסימנים או יותר מדויק, מאמינה בכוח שלהם לתמוך בתובנות שהגיעו מתוכנו.\nעברו להם כמעט 7 שנים מאז יצאנו למסע הנוודות הדיגיטלית שלנו עם כרטיס בכיוון אחד. 7 שנים מאז שאורח חיינו השתנה לחלוטין, יחד עם פילוסופיית החיים שלנו שהובילה את השינוי,\nהפילוסופיה מאחורי פרידום קפטיינס שבבסיסה חתירה לחופש מחשבתי כלכלי וגיאוגרפי.\nכיום, אנחנו עדיין מתגוררים בחו״ל, מגדלים משפחה משלנו, מתבססים, וממשיכים לחתור לחופש המחשבתי הכלכלי והפיזי שלנו.\nאבל משהו בתקופה האחרונה גרם לי לחשוב שחסר לי עוד משהו, מעין חופש מסוג אחר, פנימי יותר.\nהתחושה הזו הגיעה אחרי תקופה של תקיעות מסוימת, התכנסות, מחשבות מחדש על סדר העדיפויות ועל הדברים שחשובים בחיי\nשבמרכזם – העשייה האישית שלי.\nעשייה שהיא לא האימהות, שהיא לא הפנאי בלבד. עשייה שהיא מעבר. עשייה שתרגש אותי להוציא החוצה.\nובנקודה הזו, לקראת מחזור התחדשות חדש, ולקראת שנה חדשה, החלטתי שאני יוצאת למסע של חיפוש הדבר הזה שחסר לי כרגע,\nמסע של התחדשות והשבת החופש או האומץ שעבד.\nוכדי שהמסע הזה יצלח, אני מאמצת לעצמי 4 אלמנטים חשובים:\nעזרה ממישהו חיצוני מקצועי, שיעזור לי להגיע לתשובות מתוך עצמי. כנות, הסרת מחסומים, והקשבה פנימית עמוקה, לעצמי. הקשבה ורגישות לסימנים חיצוניים. חמלה וקבלה של השינוי וההתחדשות.\nככה הם מופיעים בחיי כרגע:\n“The first principle is that you must not fool yourself and you are the easiest person to fool.”\n― Richard P. Feynman\n–\n1. עזרה חיצונית שתעזור לי להגיע לתשובות מתוך עצמי\nמגיע שלב שחייבים להודות – כדי להתקדם צריך עזרה חיצונית.\nאצלי ההבנה הזו הגיעה כמה חודשים מאוחר מידי, אחרי שניסיתי ״לצאת מהבוץ״ בכוחות עצמי, והבנתי שאני נמצאת בסוג של תקיעות.\nהבנתי שיש לי שאיפות ומשאלות לב שאני לא מוציאה לפועל, שאני רוצה מאוד דבר כלשהו, אבל לא פועלת או לא מצליחה לפעול כדי להשיג אותו, והכי גרוע – שאני צפה לי בזרם חיי היום יום, התחזוקה, והדברים שצריכים לקרות מאליהם.\nמעין חופשת לידה שאינה נגמרת. ושאני דווקא כן מעוניינת שתיגמר.\nלפעמים צריך פשוט לצאת ולחפש את האדם החיצוני הזה שימשה אותנו מהבוץ, שיושיט לנו יד ויראה לנו מה מחכה לנו בחוץ. ולפעמים, האדם הזה מגיע אלינו בדלת סתרים כלשהי.\nבמקרה שלי, אותו אדם, אותה מאמנת, ״נקלעה לדרכי״ שנה וחצי קודם לכן, וכעת היה הזמן שלי לפנות אליה.\nזה לא היה לי פשוט לעשות את הצעד הזה, כמי שמנסה לפתור הכל בעצמה עם עצמה, בשילוב עם מעין ציניות שפיתחתי עם השנים כלפי התחום של התפתחות אישית ואימון כמקצוע, היו בי מחשבות שניות\nאבל החלטתי להניח את הציניות והאגו בצד, ולתת הזדמנות ראויה לעצמי, לנסות להשתחרר מהתקיעות שאני נמצאת בה. מה כבר יכול לקרות?\nלשמחתי, אולי האומץ שלי הלך לאיבוד במובן מסוים, אבל ההקשבה הפנימית עוד נמצאה שם. למעשה, אני מאמינה שזה מה שאפשר לי מלכתחילה לזהות את החוסר בחיי, ולהגיע להחלטה להתחיל תהליך משמעותי.\nהחלטתי להמשיך ולהתמסר להקשבה הזו, ואפילו בכנות גבוהה יותר.\n–\n2. הקשבה פנימית עמוקה, כנות, והסרת מחסומים\n“The only way to deal with an unfree world is to become so absolutely free that your very existence is an act of rebellion.”\n― Albert Camus\nאני מאמינה שהקשבה פנימית, או הקשבה לסימנים פנימיים היא הבסיס ל״סיפורי ההצלחה״ שאני זוקפת לעצמי לאורך חיי.\nהיכולת לזהות התנגדות פנימית עמוקה לדפוסים קונבנציונאליים כמו הליכה בתלם אחרי השחרור, או הליכה יומיומית למשרד בהמשך, או זיהוי חלומות מודחקים כמו העיסוק בכתיבה, היו תמיד חלק ממני. לא יכולתי אחרת.\nאותם סימנים פנימיים, אם התעלמתי מהם מספיק זמן, יכלו גם לצוף על פני השטח ולהפוך אפילו לכאבים פיזיים של ממש.\nאחד הסימנים הפנימיים המשמעותיים שלמדתי לזהות בשנים האחרונות, הוא דווקא קנאה.\nכן, קינאה היא רגש עם מוניטין רע ביותר, אני יודעת. למדנו להתבייש בו, ולכן לטאטא ולהדחיק אותו, אבל למעשה הוא אחד הרגשות היעילים ביותר להבנה של מה שחסר לנו.\nחשוב לזכור, אין רגשות רעים, יש שימוש לרעה בהם.\nזה נכון שהסושיאל מדיה הוציאה את הרגש הזה מכלל שליטה וגרמה לרבים להשתמש בו לרעה כלפי אחרים וכלפי עצמם.\nאבל אני חושבת שלזהות על מה ועל מי אנחנו מציצים באופן כמעט אובססיבי, ומה זה מעורר בנו – יכול לגלות לנו הרבה מאוד על עצמנו.\nוזה היה שלב חשוב בהבנה של מה חסר לי כרגע. התחלתי לשאול את עצמי –\nמה בעצם אני מחפשת לראות אצל אחרים? למה אני נמשכת במיוחד? ומה זה מעורר אצלי? על אילו נקודות לוחץ?\nהצעד הבא יהיה לגרד ולזקק עוד את החוסר הזה, כדי לפעול בעניין.\nבהמשך, כחלק מתהליך ההקשבה הפנימית, פניתי להסתכל ולגעת בעשייה שלי בעבר, ובדקתי איך זה מרגיש, אני עדיין.\nאיך זה מרגיש לחזור ולפתוח את הבלוג? איך זה מרגיש להתחיל לכתוב שוב? איך זה מרגיש לפרסם במדיות החברתיות?\nאת כל אלו צריך לעשות ברגישות גבוהה, בחמלה כלפי עצמנו ובהקשבה.\nואז, מגיעים גם הסימנים החיצוניים.\n–\n3. הקשבה ורגישות לסימנים חיצוניים\nאחרי מפגש האימון הראשון שלנו, ידעתי מה אני חייבת לעשות – עליי לשוב להציץ בבלוג שנזנח. לראות מה הוא מעורר בי, להרשות לעצמי לפתוח אותו כמו ארון ישן ומאביק, כצעד להתחדשות שלי.\nהתראה על תגובות זבל חדשות בבלוג, שצצו פתאום לאחר זמן רב שלא, כמו פשפשים שמגיעים לארון סגור שלא נפתח זמן רב מידי, איששו לי את העניין וקראו לי לאזור אומץ, להציץ בארון.\nתמיד אהבתי להקשיב לסימנים, ואלו תמיד היו חלק חשוב בכיוון של חיי.\nהתיאור מאחורה בספר הראשון שאי פעם הרמתי של המינגווי, בתחנת הרכבת קיבוץ גלויות, שלח אותי לגור שנתיים וחצי בפאריז בביטחון מלא.\nשיחת הפיטורין הראשונים והמפתיעה שלי, מ״משרת החלומות״ שלי, הביאו אותי לשחרר את הקריירה האדריכלית ולצאת למסע בעולם.\nבספר האלכימאי, למדתי שיש לסימנים האלה מונח מילולי. הם נקראים – Omens אלו סימנים מהיקום, שמופיעים בצורות שונות.\nאני מאמינה שהסימנים נמצאים שם עבורנו כל הזמן. הם רק מחכים שנהיה בהקשבה פנימית עמוקה כדי לאותת לנו את מה שאנחנו צריכים לקבל בו אומץ. הם שם כמו הכוכבים שנוצצים בשמים כל ערב, רק שלא תמיד ניתן להבחין בהם.\nאבל סימנים חיצוניים לא שווים הרבה אם לא משתמשים בהם כדי לפעול במהירות. הם מופיעים, מבליחים, ואז נעלמים או נשכחים ואנחנו חייבים לתפוס אותם ולעשות איתם משהו, מהר.\nאחרי המפגש השני שלנו, סגרתי את שיחת הזום ובדף חדש במחברת הפתוחה על הדסק, התחלתי לכתוב לעצמי.\nפתאום, כמו ברז של מילים, הרעיונות והמשפטים התחילו להישפך ולזרום. יצאתי מהמשרד והלכתי להכין לי קפה במטבח, אבל הם תפסו אותי בדרך, קראו לי לחזור במהרה.\nמיהרתי למקבוק החדש שלי, שהאצבעות עוד לא היו מורגלות היטב לרוץ עליו, והראש עוד לא הפנים את הקיצורים המשונים, אחרי כמעט 13 שנה על מחשב הדל ששירת אותי עוד מהלימודים.\nהייתי מוכרחה לתפוס כל מילה שעלתה, כל רעיון, כל תו. לא כי ראיתי בהם גאונות גדולה (טוב, אולי קצת גם), אלא כי רציתי לתפוס אותה – את ההתלהבות שניצתה בי. מחדש.\nהחלטתי שאחרי שנים שלא, אני כותבת פוסט באורך מלא, לבלוג.\n–\n4. חמלה וקבלה של השינוי\nהניסיון הראשון לחזור לכתוב בלוג פוסט באורך מלא לבלוג, לא צלח.\nאחרי שעתיים של כתיבה כל מה שהיה לי זה ערימה של פסקאות ורעיונות והתחלה של סיפורים שנערמו לכדי בלאגן אחד גדול שכעת היה עליי לסדר.\nכמו ביום שבו מתחילים לסדר את הארון ופשוט מעיפים את ערמות הבגדים על ריצפת החדר ואז נעמדים המומים ותוהים – מה עשינו? ו – מה עכשיו??\nהרגשתי שזה היה יותר מכישלון כתיבה של פוסט, זה היה כישלון של הניסיון להוכיח לעצמי – הנה, את יכולה לחזור להתנהלות שלך מפעם.\nאני לא.\nבאימון הבא, הבנו שהניסיון לחזור לדפוסי העבר, הוא פשוט לא נכון.\nבמקום זאת, ניסינו להבין את הפורמט החדש שיתאים לאורח החיים והסטטוס החדש שלי, ולדברים הנוספים שנכנסו לחיי.\nקראנו לזה – חמלה, וקבלה של השינוי.\nהקבלה של השינוי מאלצת אותנו להתאים את העשייה לסטטוס הנוכחי, לאורך החיים החדש, ואני בטוחה שהיא גם זו שתביא איתה את ההתחדשות שאני זקוקה לה.\nהקבלה ומציאת הדרך החדשה שלי, שמתאימה לי יותר – בהכרח תייצר הקלה בעשייה.\nנזכרתי במשפט החשוב של טים פאריס, שכעת כתוב אצלי בגדול מעל הדסק במשרד –\nWhat would it look like if it was easy?\n–\nאם פעם הייתי מנסה להשתמש במשפט הזה כדי להוציא דברים מהר יותר, או כדי לפשט דברי\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/a-new-journey-begins/","summary":"\u003cp\u003eהייתי באמצע לספר לה את סיפור היציאה המדופלם שלי אל עבר החופש,\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eעל איך שהייתי נחושה לחמוק ממירוץ ה-9-5 ולפתח קריירה אדריכלית בתנאים שלי,\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eואיך כשהתכנית נתקלה בחומה, החלטתי לשחרר את האדריכלות\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eולצאת לחפש את החופש האמיתי שלי תוך כדי מסע נוודות דיגיטלית בעולם.\u003c/p\u003e","title":"7 שנים של התחדשות ומסע להשבת האומץ שאבד"},{"content":"העיקרון של Slight Edge הוא אחד העקרונות הכי פשוטים לכאורה. הוא אומר:\nהפעולות הפשוטות שאנחנו מקפידים לעשות כל יום ויום בסופו של דבר נצברות והופכות לרווח עצום שלנו. אני כל-כך אוהבת את העיקרון הזה, כי ברטרוספקטיבה הוא נראה כמו קסם. ואי אפשר להטיל בו ספק. תקפידו לקרוא בכל יום 10 עמודים בספר, בסוף השנה ייצא שקראתם כ-15 ספרים! אתם זוכרים שנה שבה קראתם 15 ספרים? אולי 10? איזו מטרה יותר קל להציב לעצמנו: לקרוא 7 ספרים בחצי שנה או לקרוא 10 עמודים כל יום במשך החצי שנה הקרובה?\nפתחתי בכך שהעיקרון הזה הוא פשוט \u0026lsquo;לכאורה\u0026rsquo;, כי אם הוא היה כל-כך פשוט כולם היו מיישמים אותו, וברור שזה לא כך. בספרו The Slight Edge מוסיף Jeff Olson – \u0026ldquo;במשך הזמן, הן (הפעולות הפשוטות שאנחנו מקפידים לעשות כל יום) עושות את ההבדל בין הצלחה לכישלון\u0026rdquo;.\nאז אני פחות מחבבת את הבינאריות של צמד המילים הצלחה וכישלון, אבל אני חושבת שהן באות להוכיח שההצלחה הולכת עם המעטים שעובדים לפי העיקרון הזה, או בעצם עם מי שיש לו את המשמעת להקפיד לעשות דבר כלשהו בכל יום. אני חושבת גם שכשמבינים שהדברים הקטנים שאנחנו נקפיד לעשות כל יום בסוף יצטברו לכדי משהו גדול הרבה יותר מסך חלקיו – אז אולי נצליח לסגל לעצמנו הרגלים מועילים. או לחלופין – להיפתר מהרגלים רעים.\nכשמבינים שהעיקרון הזה באמת עובד, ואין הרבה מה להבין, אפשר להציב יעדים ולגזור אותם לאחור, מה שנקרא:\nReverse Engineering\nכלומר, להגדיר לעצמנו מה היעד לעוד X זמן, ואז לפרק אותו לגורמים. אם להשתמש שוב בדוגמא של הספרים: יש לי מטרה להשתפר באנגלית. ידוע שלקרוא ספרים באנגלית זו דרך טובה להשתפר, ולכן אני רוצה לקרוא 10 ספרים באנגלית בשנה הקרובה. משם, אגזור לאחור: כמה עמודים אצטרך לקרוא בכל יום כדי להגיע ל-10 ספרים בשנה? בסה\u0026quot;כ 7 עמודים ביום! כך המטרה שלי הפכה להיות הרבה יותר מוחשית וקלה ליישום.\nלהשתפר באנגלית VS לקרוא 7 עמודים ביום\nשנה זה זמן טוב בעיניי, הוא ארוך מספיק כדי לצבור פעולה יומיומית לכדי משהו משמעותי, אבל לא ארוך מידי כך שיגרום לנו לתסכול, או לשכוח את המטרה. עוד נגזרת יפה של עיקרון ה Slight Edge היא הטמעת ההרגל. כי ברגע שהיינו עקביים בפעולה מסוימת לאורך זמן – סיגלנו לעצמנו הרגל. תחילת שנה קלנדרית, או יהודית או כל נקודת ציון משמעותית עבורכם (אולי יום הולדת?) זה זמן מצוין להציב לעצמכם מטרות, ובאמצעות Reverse Engineering לגזור מהן את הפעולות הקטנות היומיומיות שייעשו את כל ההבדל…\nנקודה למחשבה: איזה הרגל בחיי היומיום שלכם הוא Slight Edge כרגע? איזו מטרה שלכם אתם חושבים שתוכלו להשיג בשנה הקרובה באמצעות העיקרון הזה? ","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/slight-edge/","summary":"\u003cp\u003eהעיקרון של \u003cstrong\u003e\u003cem\u003eSlight Edge\u003c/em\u003e\u003c/strong\u003e הוא אחד העקרונות הכי פשוטים \u003cstrong\u003eלכאורה\u003c/strong\u003e. הוא אומר:\u003c/p\u003e\n\u003ch4\u003eהפעולות הפשוטות שאנחנו מקפידים לעשות כל יום ויום בסופו של דבר נצברות והופכות לרווח עצום שלנו.\u003c/h4\u003e\n\u003cp\u003eאני כל-כך אוהבת את העיקרון הזה, כי ברטרוספקטיבה הוא נראה כמו קסם. ואי אפשר להטיל בו ספק. תקפידו לקרוא בכל יום 10 עמודים בספר, בסוף השנה ייצא שקראתם כ-15 ספרים! אתם זוכרים שנה שבה קראתם 15 ספרים? אולי 10? איזו מטרה יותר קל להציב לעצמנו: לקרוא 7 ספרים בחצי שנה או לקרוא 10 עמודים כל יום במשך החצי שנה הקרובה?\u003c/p\u003e","title":"Slight Edge"},{"content":"אחת השאלות שהכי מעסיקות אותנו בעולם העצמאות היא איך לנצל באופן מיטבי את הזמן הרב שיש לנו? בתור הקפטנים של החיים שלנו, יש לנו גם אחריות בלעדית על הזמן שלנו. ואנחנו רוצים לעשות בו שימוש חכם.\nההבנה שאנחנו יכולים לעשות כל מה שנבחר היא מדהימה ומשחררת אבל באותו הזמן גם מלחיצה. עלינו לבחור בכל פעם מה אנחנו רוצים לעשות מבין כל הדברים שאנחנו יכולים לעשות בחיים האלה – ויש כל כך הרבה ומכל תחום! רעיונות חדשים לעסק, פרויקט חדש, משהו ללמוד, לתרגל, אנשים לפגוש..\nזה קורה להרבה עצמאיים, וקרה גם לנו – אנחנו מפנטזים על היום שבו היומן שלנו יתפנה ונשיג את החופש המושלם, אבל כשזה קורה, זה הרבה פחות זוהר. אפילו להיפך.\nאנחנו מוצפים באפשרויות, מתקשים לתעדף ומתחילים להרגיש מתוסכלים. כך, במקום לנצל את הזמן ולהינות מהחופש הזה, אנחנו דווקא מרגישים כלואים בעודף הבחירה.\nאז איך מתנהלים בתוך אוקיינוס החופש הזה? ויותר מזה – איך נהנים משלל האפשרויות מבלי להרגיש מוצפים?\nהנה כמה דרכים אפקטיביות שפיתחנו, ושעוזרות לנו להתמודד עם הצפה בתחומים שונים בחיים: ברעיונות לעסק, בתעדוף היומיומי ובמקורות העשרה.\n1. איך לתעדף רעיונות חדשים לעסק החופש לבחור את מקור ההכנסה שלכם הוא נהדר, אבל עוד יותר נהדר זה למצוא רעיון חדש לעסק שלכם ואז ללכת ולהוציא אותו לפועל. נהוג לקרוא לזה יזמות.\nרעיונות חדשים זה הכיף הגדול של היזמות. וזה מה שמשאיר את העסק חי ואותנו בהתלהבות.\nה\u0026quot;בעיה\u0026quot; היא שלפעמים יש לנו יותר מידי רעיונות חדשים. כולם מלהיבים אותנו, כולם נראים לנו מצוינים, אבל אי אפשר להוציא את כולם לפועל באותו זמן. אז איך מתמודדים?\nמתעדפים כמובן. אבל איך מתעדפים? מה הקריטריונים? והאם צריך להיות רק פרויקט אחד בכל פעם?\nהדרך שלנו לתעדף מתחילה בלמנות את כל האפשרויות ולדון בנינו. לדבר על תעדוף בשניים עדיף תמיד על להתחבט לבד, וכששני אנשים מסכימים על משהו הוא מקבל תוקף יותר חזק.\nאנחנו עושים את התהליך הזה כל תחילת שבוע, ביום ראשון, ומקדישים לו בין שעה לשעתיים.\nראשית כל, אנחנו מעלים לדיון 3 שאלות:\nמה הרעיון שהכי מלהיב אותנו כרגע? מה בא לנו לעשות כבר היום? איפה יש הזדמנות כלכלית מספיק שווה? איפה נתחיל לראות תוצאות תוך זמן קצר יחסית? חשוב להדגיש שהשאלות הללו מתייחסות לפרויקטים יחסית מהירים, שאפשר להרים תוך זמן קצר ולבדוק אותם מהר. אלו פרויקטים ששלב היזמות שלנו בהם הוא בעיקר בהתחלה, ושבהמשך נוכל להעביר למצב תחזוקה ו\u0026quot;להוציא החוצה\u0026quot;. כך נוכל להתפנות לפרויקט הבא.\nדוגמא לפרויקט כזה יכול להיות למשל חנות אינטרנט חדשה, או ניוזלטר ללקוחות במייל.\nבמקביל לפרויקטים ה\u0026quot;קטנים\u0026quot; אנחנו תמיד מחזיקים פרויקט גדול יותר, שהראייה שלו היא לטווח הארוך והוא חייב לענות על סעיף 1 אבל לאו דווקא על 2 ו-3. כמו למשל לכתוב בלוג.\n2. איך לתמרן בין ספונטניות לפרודוקטיביות ולהתמודד עם בחירה בחיי היומיום את ההצפה הזו אפשר לכנות כ\u0026quot;צרות של עשירים\u0026quot;. ומכיוון שזמן הוא המשאב הכי יקר שיש לנו, ברגע שהשגנו שליטה מלאה עליו – אנחנו באמת עשירים. אבל המעבר מבעלות חלקית על הזמן שלנו, לבעלות מלאה עליו דורשת הסתגלות.\nרוב החיים הבעלים המרכזיים על הזמן שלנו היו גורמים חיצוניים כמו לימודים או עבודה. מישהו אחר כבר דאג למלא לנו את רוב היום, והזמן שנותר לנו לתמרון היה מועט.\nלכן ברגע שהתנתקנו מגורמים חיצוניים, התפנה לנו מקום גדול בלו\u0026quot;ז החיים שלנו, וכעת אנחנו אחראים למלא אותו, כל שבוע, כל יום, כל שנה – בדברים שאנחנו בוחרים לעשות.\nאבל לקבל יומן ריק לחלוטין יכול להיות די מתסכל. קצת כמו לקבל דף לבן חלק ולהתחיל לתכנן בו בית בלי סביבה, בלי קירות קיימים, בלי מגבלות.\nאז איך בכל זאת מתמודדים עם כל הזמן הזה? איך כן מייצרים איזושהי שיגרה יומית או שבועית ועדיין נהנים מהפריווילגיה לשבת ספונטנית לקפה עם חברה?\nאיך מוודאים שהספקנו לעשות כל מה שרצינו השבוע מבלי שהזמן חמק לנו מבין האצבעות? שהיינו פרודוקטיביים ועמדנו במטרות שלנו וגם עשינו כיף?\nהשאלות הללו העסיקו אותנו הרבה מאז שיצאנו לחופשי, ועדיין מעסיקות. לכן פיתחנו שיטות ואימצנו כמה כלי עזר שיסייעו לנו להתמודד עם ההצפה שבחופש הבחירה. אחד מכלי העזר המרכזיים שלנו הוא פורמט לתכנון השבוע.\nהפורמט הזה הוא מעין יומן שבועי שאנחנו ממלאים כל יום ראשון, ובו אנחנו מגדירים 3 מטרות מרכזיות לשבוע, לא יותר. ברגע שהמטרות השבועיות מוגדרות וכתובות, אפשר לגזור מהן תכנית פעולה לכל יום בשבוע.\nלמשל, אם אחת המטרות השבועיות שלי היא לכתוב פוסט מלא לבלוג, אני יודעת שאצטרך לשריין בלו\u0026quot;ז 2 בקרים של עבודה בבית הקפה מתחת לבית.\nבתכנון השבוע אנחנו דואגים גם להכניס פגישות עם חברים או משפחה, ערבים זוגיים, אימונים וחוגים. התכנון מראש חוסך הרבה התלבטויות בזמן אמת ומשקיט רעשים פנימיים.\nלמשל הוא משקיט את תחושת האשמה שמתגנבת לה לעיתים כשאנחנו פוגשים חבר או חברה לארוחת צהריים ארוכה ובראש מהדהד לנו שאנחנו צריכים לחזור הביתה לעבוד.\nכלי העזר הפשוט הזה עושה לנו סדר ביום ובשבוע ועוזר לנו להתמקד במה שאנחנו עושים, ולהיות ברגע. מבלי לחשוב כל הזמן מה הדבר הבא, או האם אנחנו עושים את הדבר הנכון כרגע.\nאלו היתרונות בתכנון השבוע מראש:\nחוסכים זמן ואנרגיה חשובים בהתעסקות היומית – מה אעשה היום? מנטרלים לחץ וחשש מחוסר הספק מבטיחים שהדברים החשובים ייעשו מתרכזים בדברים שהם לא עבודה בלי רגשות אשמה תכנון השבוע הוא כלי נהדר אבל הוא לא תמיד מספיק. לפעמים צריך לתעדף מה לעשות באותו היום, ואם הרשימה ארוכה מידי, קשה להחליט על מה לוותר.\nלפעמים גם צצים דברים, כמו קפה ספונטני עם חברה פנויה, והרי כל הכיף בחופש זה שאפשר גם להיות ספונטניים לא? אז איך אני מחליטה אם להיענות לקפה עם החברה ואיזו משימה לתעדף להיום?\nמה שעוזר לי זה לשאול את עצמי שאלה אחת פשוטה שתעשה לי סדר בראש:\nמהו הדבר שבסוף היום אהיה הכי שמחה שעשיתי אותו, ושאם לא עשיתי אותו אתבאס? וזה הדבר שעליי לפתוח איתו את היום. אם לפגוש את החברה לקפה יגרום לכך שאתבאס בסוף היום שלא השלמתי את המשימה, אדחה את הקפה.\n3. הצפה במקורות מידע והעשרה הדבר הכי חשוב בעיניי ליזמים הוא להקפיד על התפתחות אישית כל הזמן, מקצועית והעשרה.\nכשאנחנו צורכים מקורות להתפתחות אישית אנחנו נחשפים לרעיונות חדשים שאפשר להמשיך ולפתח, שואבים השראה מבחוץ ושומרים על הדרייב והיצירתיות.\nהיופי בחיים החופשיים זה שהם מאפשרים זמן ואנרגיה להתפתחות אישית, וזה יהיה אבסורד לא לנצל את זה. אני שומעת על אנשים שיצאו לחופשי, שעכשיו הם יזמים, אבל עובדים יותר קשה ממה שעבדו כשכירים ולא משקיעים זמן בהתפתחות שלהם, וזה חבל בעיניי, ואף מסוכן.\nבעולם המהיר והבלתי צפוי שלנו, הדבר הכי חכם זה להשקיע בפיתוח האישי שלנו.\nואם טרם יצרתם לעצמכם את החופש שבו אתם מעוניינים – אז על אחת כמה וכמה חשוב שתשקיעו בכך זמן.\nזמן פיתוח אישי הוא זמן שצריך לשריין בלו\u0026quot;ז, לפחות עד שמסתגלים לשלב אותו באופן טבעי בחיי היומיום. וככל שנחשפים ליותר מקורות העשרה, כך מגלים שמדובר באוקיינוס אינסופי.\nפודקסט מוביל לספר מומלץ שנוגע בנקודה שעליה תרצו לקרוא עוד, וגם לשמוע הרצאה ביוטיוב, ולעקוב אחרי בלוג מסוים שימליץ לכם על עוד ספרים ופודקסטים ו.. טוב הבנתם את הנקודה.\nאבל אם נתגלגל ממקור אחד לאחר, אנחנו יכולים להעביר ימים שלמים ב\u0026quot;העשרה\u0026quot; שתגרום לנו לדחות את הדברים שאנחנו צריכים לעשות, ושוב, נרגיש מוצפים.\nאז איך מתמודדים עם כל המידע ומקורות ההעשרה האלה? הנה שלושה דברים שעוזרים לנו:\n1. להצמיד את צריכת המידע לפעילות או לזמן ביום עודף של צריכה הוא לא טוב, כי הוא גורם להתפזרות מחשבתית ודוחה עשייה. לכן צריך להגביל ולמקד אותו.\nאני נוהגת להחזיק עד 2 ספרים במקביל בתחומים שונים, שכל אחד מהם יכול להתאים לי לפעילות או לזמן אחר ביום. לדוגמא:\nספר #1 נותן לי כלים מעשיים לכתיבת קופי טוב וספר #2 הוא כללי יותר ועוסק בכלים לשיפור הביצועים בכל תחומי החיים. ככה שאת הראשון אני קוראת ברצף העבודה, ואת השני אני קוראת במנוחת הצהריים שלי או לפני השינה.\nפודקסטים או יוטיוב לעומת זאת, אני שומרת לזמן ההליכה שלי בתחילת השבוע ולפעולות טכניות כמו כביסה, שטיפת כלים ונהיגה.\n2. לדעת לשחרר בזמן ולהמשיך הלאה כדאי לדעת לשחרר מקור מידע שהבנתם את הרעיון המרכזי שלו או שכבר צרכתם את 80 אחוזי התועלת שבו.\nבאופן אישי זה לא דבר שבא לי בקלות, כי יש לי נטייה להרגיש מחויבת לסיים ספרים שהתחלתי – כנראה שילוב של פרפקציוניזם עם פחד מלהחמיץ, שמעכבים אותי מלהמשיך הלאה. אבל זה משהו שאני מתרגלת, והיום אני כבר מסוגלת לדלג על פרקים שלמים בספר שלא מדברים אליי.\nזה דורש לשנות גישה שרובנו חיים לפיה שאומרת שצריך להשלים תהליכים עד הסוף, צריך לסיים מה שהתחלנו. אבל בעידן שלנו זה בלתי אפשרי וגם לא כדאי – יש כל כך הרבה דברים לצרוך, לקרוא וללמוד.\nלהתעקש לסיים משהו רק לשם ההשלמה בסוף יגביל את ההתפתחות שלנו, מפני שהוא יבוא על חשבון דברים אחרים שיכולנו להיחשף אליהם.\n3. לשים בצד - ולעבור את מבחן הזמן כלי פשוט ואפקטיבי הוא לשמור לאחר-כך.\nאני אוהבת את המתודה הזו,. קודם כל כי היא מרגיעה אותי שלא אשכח, וגם שתמיד יהיה לי \u0026ldquo;משהו בקנה\u0026rdquo; אבל החלק הכי טוב שלה הוא מבחן הזמן. למה הכוונה?\nפשוט מאוד, כשנתקלים במשהו שרוצים להגיע אליו בהמשך, רושמים אותו בצד או שולחים לעצמכם בוואטסאפ או למייל. אם כעבור כמה ימים הוא עדיין רלוונטי – זה אומר שהוא עמד במבחן הזמן ואפשר לגשת אליו.\nאבל אם ירדנו ממנו, זה אומר שהוא כשל במבחן הזמן וכנראה שהיה מיותר מלכתחילה, ובזכות מבחן הזמן יצא שלא בזבזנו עליו זמן.\nדוגמא: שלחו לי למייל בלוג פוסט שהכותרת שלו היא: איך לכתוב מודעות יותר איכותוית בפייסבוק? הבלוג פוסט הזה על פניו נשמע לי מעניין ועשוי לחדש לי, אבל לא חיפשתי אותו כרגע באופן אקטיבי, הוא הגיע אליי, כי המרקטינג מאחורי היה טוב.\nלכן אשמור אותו ב\u0026rsquo;לא נקרא\u0026rsquo;, ואם בעוד כמה ימים כשארוקן את המייל אעדיף למחוק אותו – אז סימן שכשל במבחן הזמן, ואני הרווחתי כי לא בזבזתי עליו זמן.\nאלו חלק מהשיטות שלנו להתמודד עם הצפה בשלושה תחומים בחיים: בעסק, בחיי היומיום ובמקורות מידע, ואנחנו שואפים להמשיך ולייעל אותן כל הזמן. אחרי הכל, זמן זה המשאב הכי יקר שלנו 🙂\nחשוב לזכור שהעולם נותן לנו יותר אפשרויות מאי פעם, שזה מדהים אבל גם יכול להיות בעייתי, הרי הוא לא בדיוק מצרף הוראות שימוש.\nאנחנו יכולים לקחת את שלל האפשרויות הללו בשתי ידיים, ולהשתמש בהן באופן מושכל, כזה שיעשיר את החיים שלנו. אבל אם לא נהיה ממוקדים אנחנו עלולים למצוא את עצמנו טובעים בעודף אפשרויות, מתוסכלים ולא מסופקים מכלום.\nלכן כדי לא להגיע למצב הזה, אני חושבת שכדאי לכם לארגן לעצמכם ארגז כלים אישי. כזה שעובד עבורכם. אתם מוזמנים כמובן להשתמש בכלים שלנו להתמודד עם עודף בחירה.\nאז מה כולל ארגז הכלים שלכם היום? איך אתם מתמודדים עם הצפה בסיפון שלכם? כתבו לנו בתגובות למטה.\nאם נהנתם מהפוסט הזה, אולי תרצו לבדוק גם את הפוסטים הבאים: איך נוודא שאנחנו מתקדמים אל המטרות שלנו בשלושה שלבים\nהאם סביבת החיים הנוכחית שלכם מתאימה לכם? 5 תפיסות שכדאי להשתחרר מהן כדי לא לפספס את החיים\nלהתמקד במה שחשוב\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/how-to-be-productive-as-a-freelancer/","summary":"\u003cp\u003eאחת השאלות שהכי מעסיקות אותנו בעולם העצמאות היא \u003cstrong\u003eאיך לנצל באופן מיטבי את הזמן הרב שיש לנו?\u003c/strong\u003e בתור הקפטנים של החיים שלנו, יש לנו גם אחריות בלעדית על הזמן שלנו. ואנחנו רוצים לעשות בו שימוש חכם.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003e\u003cstrong\u003eההבנה שאנחנו יכולים לעשות כל מה שנבחר היא מדהימה ומשחררת אבל באותו הזמן גם מלחיצה.\u003c/strong\u003e עלינו לבחור בכל פעם \u003cstrong\u003eמה אנחנו רוצים לעשות\u003c/strong\u003e מבין כל הדברים ש\u003cstrong\u003eאנחנו\u003c/strong\u003e \u003cstrong\u003eיכולים לעשות\u003c/strong\u003e בחיים האלה – ויש כל כך הרבה ומכל תחום! רעיונות חדשים לעסק, פרויקט חדש, משהו ללמוד, לתרגל, אנשים לפגוש..\u003c/p\u003e","title":"הכלים שעוזרים לנו להנות מהחופש שבעצמאות מבלי להרגיש מוצפים"},{"content":"היי, כיף שבאת! אנחנו רוצים לספר לך בכמה מילים על הרעיון מאחורי הבלוג ולמה הוא הוקם.\nפרידום קפטיינס הוא בלוג מסע. מסע להפוך לקפטנים הבלעדיים של חיינו.\nזהו מסע לעבר החופש – חופש מחשבתי, חופש פיזי, וחופש כלכלי.\nבבסיס הפילוסופיה מאחורי הבלוג עומדת ההנחה הפשוטה כי החיים נועדו כדי לחיות אותם.\nזה נשמע מובן מאליו, אבל אם נחשוב על אורח החיים של רוב האנשים מסביבנו, רובם עסוקים בלשרוד אותם במקום ממש לחיות אותם.\nוזה כל כך חבל, כי חיים פעם אחת ויש כל כך הרבה טוב בחיים האלה, והיום קל מתמיד להינות מכל הטוב הזה.\nהבעיה היא שרובנו לא בשליטה על החיים שלנו, אנחנו לא אלו שמנתבים אותם לאן שאנחנו באמת רוצים, אלא יותר מתגלגלים וזורמים עם מה שהחיים מזמנים לנו או עם איך שלמדנו ש\u0026quot;צריך\u0026quot; לחיות.\nאנחנו מאמינים שאנחנו האחראים הבלעדיים על החיים שלנו ועם קצת שינוי מחשבתי אפשר להשתחרר מכבלים מיותרים, לקחת פיקוד על הספינה שלנו (כלומר על החיים שלנו) ולהפליג לאן שנבחר.\nהבלוג הזה הוקם כדי לתת השראה למי שרוצה להיות הקפטן והקפטנית של החיים שלהם.\nתוכלו למצוא כאן רעיונות איך לממש את הקונספט הזה לצד כלים מעשיים.\nאיך להתמצא בבלוג הבלוג מורכב מ-3 קטגוריות מרכזיות:\nחופש מחשבתי אלו פוסטים שעוסקים בשינוי תפיסתי והתפתחות אישית. המטרה שלהם להראות זווית שונה על החיים ואנחנו רואים בהם את הצעד הראשון בדרך להיות הקפטנים של החיים שלנו.\nחופש כלכלי סוגיות בהקמה וניהול עסק עצמאי ובמיוחד עסק אונליין. אנחנו מאמינים שחלק מלקיחת שליטה מלאה על החיים היא להשתחרר מתלות במעסיקים ולנתב את המסלול שלנו גם בתחום הקריירה.\nחופש גיאוגרפי – יומן מסע מסביב לעולם אלו פוסטים המתעדים את אורח החיים שבחרנו בו מאז תחילת 2019 כ\u0026quot;נוודים דיגיטליים\u0026quot;. נתעד את החיים המשתנים מכל מקום, את הדילמות, הקשיים, התובנות האישיות והלימודים מהעולם הגדול.\nדקה למחשבה אלו הגיגים והרהורים למחשבה באורך של דקה או פחות. אלו מחשבות מהחיים, מעט פילוסופיות, ומטרתן לעורר מחשבה בשאלות שאין עליהן בהכרח תשובות מוסכמות.\nאז מאיפה כדאי להתחיל? תלוי מה מעניין אותך כרגע.\nאם בא לך ללמוד קצת יותר על תפיסת העולם השונה שלנו, זו שהביאה אותנו לקחת פיקוד על החיים שלנו, להתפטר מעבודות השכירים שלנו ולחיות את החיים שחלמנו עליהם, אולי יתאים לך להתחיל מהפוסט שאלה אחת שגרמה לי לצאת מהמירוץ ולבחור באורח חיים שונה מהמקובל.\nאם מעניין אותך לקבל מושג על עולם העסקים אונליין, מה שמאפשר לנו לחיות באורח החיים הנוכחי שלנו, ולהבין מהן האפשרויות שלך להתפרנס דרך עסק אינטרנטי – אז כדאי לך לקרוא את הפוסט כל הדרכים לעשות כסף באינטרנט עושים סדר בבלאגן\nואם מתחשק לך לקרוא על המסע שלנו בעולם, אנחנו מזמינים אותך לקרוא את הפוסט שבו אנחנו מספרים למה החלטנו להפוך לנוודים דיגיטליים ואיך הוצאנו את זה לפועל.\nהרשמה לניוזלטר אם התחברת לנושאים שבבלוג אנחנו בטוחים שיהיה לך כיף לקבל את הניוזלטר השבועי שלנו. אנחנו חולקים שם תכנים איכותיים ששמורים רק למנויי הניוזלטר.\nמעבר לזה אנחנו נשמח לשמוע את דעתך או לענות לשאלות שלך בתגובות שבסוף כל פוסט.\nהפלגה מהנה!\nטל וירון\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/start-here/","summary":"המדריך שלכם לתחילת המסע לחופש אמיתי","title":"התחילו כאן"},{"content":"רוצים להתייעץ איתנו? בשנים האחרונות עברנו כל מיני מצבים בחיים האישיים והמקצועיים שלנו. מחיי שכירות מלאים, לחלקיים, לייצור הכנסה צידית מהאינטרנט, פתיחת עסק עצמאי, חיפוש של \u0026ldquo;מה גורם לנו סיפוק\u0026rdquo; ומציאת \u0026ldquo;הדבר שאנחנו רוצים לעשות כל היום\u0026rdquo;.\nאם אתם באחד השלבים האלה, יכול להיות שאנחנו יכולים לעזור לכם.\nנושאים שאנחנו יכולים לעזור בהם: עסק אונליין / לבטים של קריירה השגת מטרות / מציאת משמעות נוודות דיגיטלית / מגורים בעולם צרו קשר שלחו לנו מייל עם קצת על עצמכם ועל הדילמה המרכזית שלכם, ואנחנו נחזור אליכם:\ntal@freedomcaptains.com נשמח לשמוע מכם!\nטל וירון\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/contact-us/","summary":"\u003ch2\u003eרוצים להתייעץ איתנו?\u003c/h2\u003e\n\u003cp\u003eבשנים האחרונות עברנו כל מיני מצבים בחיים האישיים והמקצועיים שלנו. מחיי שכירות מלאים, לחלקיים, לייצור הכנסה צידית מהאינטרנט, פתיחת עסק עצמאי, חיפוש של \u0026ldquo;מה גורם לנו סיפוק\u0026rdquo; ומציאת \u0026ldquo;הדבר שאנחנו רוצים לעשות כל היום\u0026rdquo;.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאם אתם באחד השלבים האלה, יכול להיות שאנחנו יכולים לעזור לכם.\u003c/p\u003e","title":"התייעצו איתנו"},{"content":"רוצה לעסוק במה שמעניין אותך מכל מקום ובזמן שלך? איך להפוך את היתרון שלך לעסק אינטרנטי מצליח מדריך דיגיטלי מפורט (113 עמודים) שייקח אותך ב-7 צעדים לעבר עסק אינטרנטי משלך.\nמתאים למי שאין רעיון לעסק מתאים למי שאין ניסיון בעולם העסקים האינטרנטיים כולל דוגמאות והסברים מפורטים כולל הנחיות מעשיות בסוף כל פרק מותאם לקריאה בטאבלט / סמארטפון / מסך מחשב ₪79\nשלחו לי את המדריך להקמת עסק משלי!\nכמי שגם הקימו פעם עסק עצמאי מאפס, אנחנו רוצים לחלוק איתך את המתודות והתובנות שהביאו אותנו\u0026hellip;\nלהקים מגוון עסקים אינטרנטיים שונים להשתחרר לתמיד מתלוש המשכורת של המעסיק ולטייל בעולם ב-3 שנים האחרונות תוך כדי ניהול העסקים מהלפטופ הנה מה שלמדנו: כל אחד יכול להקים עסק אינטרנטי. כולם אותך.\nבין אם זה מהידע בתחום המומחיות שלך, מהכישרון שלך או מהתשוקה שלך!\nכל מה שדרוש לך זה רצון ללמוד, וללכת אחרי כמה צעדים פשוטים..\nאופק, 28\nמאז תחילת הקורונה אני חושב להתחיל להכניס כסף באינטרנט אבל לא ממש ידעתי איפה להתחיל.. אני עוקב אחרי טל וירון כבר תקופה ארוכה וכשהם הוציאו את הספר הזה ישר ידעתי שזו תהיה נקודת התחלה מצוינת (ובמחיר שאין בכלל מה לחשוב פעמיים).\nאני ממש שמח שרכשתי את הספר וכבר התחלתי לבנות את העסק שלי לפי ההכוונה הברורה והמקצועית שלהם. הכי אהבתי שבסוף כל פרק יש גם הוראות איך להמשיך ומה לעשות אם נתקעים. ממליץ על הספר בלב שלם!\nהנה חלק מהסודות שנגלה לך במדריך להקמת העסק שלך.. איך למצוא את הנושא האידיאלי לעסק מה לעשות אם אין לך רעיון לתחום שמעניין אותך השאלות שיעזרו לך למצוא את התחום האידיאלי עבורך איך לשלב בין 2 תחומים או יותר הפרמטרים הכי חשובים בבחירת הנישה שלך למה לבנות פלטפורמות לעסק זה יותר פשוט ממה שנדמה לך למה פרופיל במדיה חברתית זה לא מספיק כמה פלטפורמות העסק שלך באמת צריך איך לבחור את הרשת החברתית שלך מה הופך את האימייל להיות ה-פלטפורמה איך לפרסם תוכן מעולה ולמשוך את קהל החלומות שלך למה שיווק דיגיטלי זו כבר לא אסטרטגיה לקידום עסק ","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/7steps-to-online-business/","summary":"\u003ch2\u003eרוצה לעסוק במה שמעניין אותך מכל מקום ובזמן שלך?\u003c/h2\u003e\n\u003ch3\u003eאיך להפוך את היתרון שלך לעסק אינטרנטי מצליח\u003c/h3\u003e\n\u003cp\u003eמדריך דיגיטלי מפורט (113 עמודים) שייקח אותך ב-7 צעדים לעבר עסק אינטרנטי משלך.\u003c/p\u003e\n\u003cul\u003e\n\u003cli\u003eמתאים למי שאין רעיון לעסק\u003c/li\u003e\n\u003cli\u003eמתאים למי שאין ניסיון בעולם העסקים האינטרנטיים\u003c/li\u003e\n\u003cli\u003eכולל דוגמאות והסברים מפורטים\u003c/li\u003e\n\u003cli\u003eכולל הנחיות מעשיות בסוף כל פרק\u003c/li\u003e\n\u003cli\u003eמותאם לקריאה בטאבלט / סמארטפון / מסך מחשב\u003c/li\u003e\n\u003c/ul\u003e\n\u003cp\u003e\u003cstrong\u003e₪79\u003c/strong\u003e\u003c/p\u003e","title":"להקים עסק"},{"content":"היי, אנחנו מזמינים אותך להצטרף לאלפי הרשומים שנהנים מהניוזלטר השבועי שלנו ממתקים של שישי.\nזה מייל קצר של מחשבות, תובנות קונספטים ודברים שמצאנו לנכון לחלוק איתך לקראת סוף השבוע, במטרה שיעשו טוב.\nלא ימצא חן בעיניך? תמיד אפשר לעשות \u0026lsquo;הסרה מהרשימה\u0026rsquo;.\nאה, וכמובן \u0026ndash; בלי ספאם, רק תוכן איכותי :)\nכדי לראות דוגמאות לניוזלטר שנשלחו בעבר לחצו כאן\nהקוראים שלנו אוהבים את התכנים שאנחנו שולחים בניוזלטר\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/friday-sweets-newsletter/","summary":"\u003cp\u003eהיי, אנחנו מזמינים אותך להצטרף לאלפי הרשומים שנהנים מהניוזלטר השבועי שלנו ממתקים של שישי.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eזה מייל קצר של מחשבות, תובנות קונספטים ודברים שמצאנו לנכון לחלוק איתך לקראת סוף השבוע, במטרה שיעשו טוב.\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eלא ימצא חן בעיניך? תמיד אפשר לעשות \u0026lsquo;הסרה מהרשימה\u0026rsquo;.\u003c/p\u003e","title":"ניוזלטר"},{"content":"\nבספטמבר 2016 הפלגנו להרפתקה ששינתה לנו את החיים.\nזוג צעיר, אחרי סיום תארים באוניברסיטה ורגע לפני מה שמכונה הכניסה לחיים האמיתיים ולעבודות של גדולים, החלטנו לקחת פסק זמן של 4 חודשים ולנסוע לטיול בעולם.\nהטיול הזה היה אבן הפינה למקום שבו נהיה כעבור שנתיים. עברנו חוויה התפתחותית ביחד ולחוד שהביאה אותנו לתובנה שאנחנו רוצים לעצב את החיים שלנו.\nבמהלך השנה וחצי הבאות גיששנו את דרכנו בעולם המבוגרים המקובל, טעמנו מעולם השכירות כל אחד במקצוע שרכש לעצמו באוניברסיטה – אני כאדריכלית וירון כמהנדס.\nהחלטנו שאלו לא החיים שאנחנו רוצים לעצמנו, שאנחנו לא מוכנים להעביר את רוב החיים שלנו בתא משרדי מול מסך מחשב עוסקים בהגשמת חלום של מישהו אחר. אלו לא החיים שחלמנו לעצב לעצמנו בטיול ושהבטחנו אחד לשני שנחייה.\nהבנו שכדי לחיות את החיים שלנו כפי שאנחנו רוצים נהיה חייבים לחתור ל-3 דברים מרכזיים:\nעצמאות כלכלית\nגמישות מחשבתית\nאי תלות בגורמים חיצוניים\nוחתרנו אליהם. בכל הכוח.\nעברנו שנתיים של גיבוש תפיסת החיים שלנו, של התנסות וטעייה, של עבודה קשה, של למידה וקריאה, ושל המון שיחות משותפות תוך כדי הליכה בעיר.\nהשנתיים האלו הביאו אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים היום: מייצרים לעצמנו הכנסה נאה ולא תלויים באף אחד ובשום דבר. אין לנו בעלות על חפצים יקרים, אין לנו חובות לאף אחד, ואנחנו לא מחפשים לשחות בנתיב הקבוע.\nFreedom Captains הוא בלוג שבו אני כותבת על סוגיות מהחיים שמעסיקות אותנו, שנוגעות לחיים חופשיים, החיים שאנחנו בוחרים לעצב כל יום ויום מהם.\nאני כותבת על התפתחות אישית, על למידה, על פילוסופיה, על חוויות אמיתיות, על שיעורים שלמדנו ועל כאלה שאנחנו עוד לומדים. על החיים בעידן שלנו שמאפשר יותר מאי פעם לצאת אל העולם, לגלות, ללמוד, לחקור ולא להציב לעצמנו גבולות שלא באמת קיימים.\nאנחנו רוצים לתת השראה ולקבל השראה מהקוראים שלנו.\nהבלוג הזה לא מיועד לכולם.\nהוא מיועד למי שרואה אופציה לדרך חיים אינדיבידואלית וחופשית שלא מקדשת את מסלול החיים המקובל ושרוצה בכך.\nאם את או אתה צעד לפני, או שכבר התחלתם את המסע שלכם לקראת חיים חופשיים שבהם אתם הקפטנים של החיים שלכם, הבלוג הזה מופנה אליכם.\nהמסע אל עבר החופש הוא לא תמיד פשוט, הוא קשה בעיקר מפני שהוא לא דרך הרוב.\nאבל ברגע שהתחלתם את ההפלגה לא תרצו לחזור.\nמוזמנים להצטרף אלינו למסע – להיות הקפטנים של החיים שלנו.\nטל וירון.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/about-us/","summary":"מי אנחנו ולמה הקמנו את פרידום קפטיינס","title":"קצת עלינו"},{"content":"תכנית שותפים בטח כבר שמעת על האופציה להרוויח כסף משיווק שותפים, נכון?\nאז עכשיו אנחנו נותנים לך הזדמנות להרוויח מהאפיק הזה בלי לעשות קורס בשיווק שותפים, בלי להוציא כסף על פרסום, וכמעט ללא מאמץ!\nאיך זה עובד? כל לקוח ולקוחה שירשמו לאחת התכניות שלנו או שירכשו את אחד המוצרים שלנו בהמלצתך, יזכו אותך ב-20% משווי המוצר או התכנית.\nלדוגמא, אם מישהו הצטרף לאחת מתכניות הפרימיום שלנו בעלות של 4,000 שקלים, המערכת שלנו תדע אוטומטית להעביר לך 800 שקלים בלי שיהיה עליך לעשות דבר!\nבנוסף, גם הלקוחות שיגיעו דרכך מרוויחים \u0026ndash; לקוחות שיגיעו דרך השותפים שלנו יקבלו 10% הנחה על כל אחד מהמוצרים שלנו.\nבקיצור, כולם מרוויחים ;)\nכמובן שאנחנו דוגלים בהמלצות אמיתיות, ורוצים את ההמלצה שלך רק אם היא מגיעה מהלב\nאז איך מצטרפים לתכנית השותפים שלנו? ממלאים כמה פרטים בטופס בקשת ההצטרפות לתכנית. מחכים לאישור מאיתנו במייל שהצטרפותך אושרה. מתחילים להרוויח! זה הכל, פשוט וקל.\nטופס בקשת הצטרפות לתכנית השותפים של פרידום קפטיינס אנחנו שמחים שמעניין אותך לקחת חלק בתכנית השותפים שלנו! בבקשה מלא/י את הטופס כמה שניתן כדי שנוכל להכיר אותך, ובמידה ונמצא התאמה ניצור איתך קשר במייל.\n*שימ/י לב שחובה לספק קישור לפרופיל שלך בלפחות רשת חברתית אחת, אחרת לא נוכל לקבל את הבקשה.\nשם מלא באנגלית אימייל כתובת אתר / בלוג (במידה ויש) קישורים לפרופילים שלך במדיות החברתיות (אפשר רק חלק) קצת עליך העמלה שלך על כל מכירה תועבר לך באמצעות חשבון פייפל, יש לכתוב כאן את המייל המשוייך לחשבון הפייפל שלך FREEDOM CAPTAINS Ambassador Agreement I am volunteering to serve as a Brand Ambassador for FREEDOM CAPTAINS. I understand and agree as follows:\nAny performance for services for FREEDOM CAPTAINS is strictly voluntary.\nI do not contemplate or expect to receive compensation of any kind from any source for such services. I understand and agree that while I have no expectation that I will receive any compensation or benefits as a result of providing volunteer services, I do expect that I will gain valuable experience as a result of performing such services. No employment or independent contractor relationship is created as a result of serving as a Brand Ambassador.\nI may discontinue performing volunteer services at any time. FREEDOM CAPTAINS may end my volunteer status at any time.\nI will need to sign-up via FREEDOM CAPTAINS online Brand Ambassador platform.\nFREEDOM CAPTAINS reserves the right to modify or terminate any Ambassador from the program for any reason, without notice, at any time, and without liability to you.\nI further agree to the following terms and conditions in connection with my role as a volunteer Brand Ambassador.\nLegal Compliance\nIn making social media posts (\u0026ldquo;Posts\u0026rdquo;) in my capacity as an Ambassador, I should refrain from acting in a manner that violates any third party\u0026rsquo;s intellectual property or other rights, or is otherwise unlawful, defamatory, obscene, threatening, abusive, harassing, hateful, threatening, vulgar, racially or ethnically-motivated, invasive of another\u0026rsquo;s privacy, or otherwise unfit for publication or posting.\nIn making Posts in my capacity as an Ambassador, the content shall comply with applicable federal, national, state and local laws, rules, regulations and guidelines.\nUsage/License\nI hereby grant to FREEDOM CAPTAINS a perpetual, irrevocable, royalty-free, worldwide, nonexclusive license to publish, reproduce, display, perform, distribute, adapt, edit, modify, translate, create derivative works based upon, and otherwise use and sublicense the Posts, or any portion of the Posts, in any manner in its sole discretion, including but not limited to on its webpages or in its marketing and advertising materials.\nRepresentations and Warranties\nI hereby represent and warrant that: (a) I own all rights in and to the Posts; (b) I have permission from any person(s) appearing in the Posts to grant the rights herein; and (d) FREEDOM CAPTAINS\u0026rsquo;s use of the Posts will not violate the rights of any third party or any law or regulations.\nConfidentiality\nI will treat all information that is disclosed to me during the course of providing volunteer services as a Brand Ambassador that is not generally known to the public as strictly confidential and only use such information for the purposes of performing my responsibilities as a voluntary Brand Ambassador.\nRelease\nI hereby release and discharge FREEDOM CAPTAINS, and its respective affiliates, directors, officers, employees, agents, representatives, and assigns, from any liability or claim or cause of action, whether known or unknown, for any property damage or loss, personal injury, libel, slander, defamation, invasion of right of privacy, publicity or personality, intentional or negligent infliction of emotional distress, illness, disability and death, breach of any verbal, written or implied contract, tortious, or wrongful interference with any contract or business, or any other claim or cause of action (whether based on the common law or federal or state statute), based upon or relating to volunteering as a Brand Ambassador.\nI hereby release, discharge and agree to hold harmless FREEDOM CAPTAINS\u0026rsquo;s and any person acting on FREEDOM CAPTAINS\u0026rsquo;s behalf from any liability related in any way to FREEDOM CAPTAINS\u0026rsquo;s use of the Posts. I will at all times indemnify and hold FREEDOM CAPTAINS and its affiliates harmless from and against any and all claims, damages, liabilities, reasonable costs and expenses (including reasonable attorneys\u0026rsquo; fees) arising out of any material breach by me of any representation, warranty or agreement made by me.\n","permalink":"https://il.freedomcaptains.com/affiliate-program/","summary":"\u003ch2\u003eתכנית שותפים\u003c/h2\u003e\n\u003cp\u003eבטח כבר שמעת על האופציה להרוויח כסף משיווק שותפים, נכון?\u003c/p\u003e\n\u003cp\u003eאז עכשיו אנחנו נותנים לך הזדמנות להרוויח מהאפיק הזה בלי לעשות קורס בשיווק שותפים, בלי להוציא כסף על פרסום, וכמעט ללא מאמץ!\u003c/p\u003e\n\u003ch3\u003eאיך זה עובד?\u003c/h3\u003e\n\u003cp\u003eכל לקוח ולקוחה שירשמו לאחת התכניות שלנו או שירכשו את אחד המוצרים שלנו בהמלצתך, יזכו אותך ב-20% משווי המוצר או התכנית.\u003c/p\u003e","title":"תוכנית שותפים"}]