"Thirty spokes are joined together in a wheel,
but it is the center hole
that allows the wheel to function.
We mold clay into a pot,
but it is the emptiness inside
that makes the vessel useful.
We fashion wood for a house,
but it is the emptiness inside
that makes it livable.
We work with the substantial,
but the emptiness is what we use."
Laozi Tao Te Ching 11
איפה סביר שנמצא את מה שאנחנו מחפשים – בעשייה או בחוסר עשייה? במחשבה או בניקוי הראש?
כשמפנים את הדרך, מאפשרים לדברים חדשים להגיע. הרי הריק יכול להכיל דברים חדשים, ואילו המלא אינו פנוי לכך.
אבל מה אם הריק רק ילך ויגדל? ומה אם יתגנב לתוכו דבר מה שאיננו רצוי? האם יש בתוכנו את הכוח לזמן דברים טובים?
מהצד השני יש גישה שאומרת שדברים מתגלים תוך כדי עשייה, על-ידי חיפוש אקטיבי, ניסוי וטעייה. אבל אז ייתכן שלא יתפנה מספיק מקום שיאפשר לדברים החדשים להגיע.
ואולי ניתן לאפשר מקום ולפנות את הדרך תוך כדי עשייה?
אם כן, איזו סוג של עשייה?
האם המקום הוא בתודעה בלבד? או שהוא פיזי, מוחשי?
ואולי הפתרון הוא בחלוקה לזמן? זמן של עשייה וזמן של אי-עשייה?
האם כדאי להגביל את הדברים בזמן?
- נקודה למחשבה: איפה בחיים שלכם אתם מרגישים שאתם לא במקום הנכון לכם? שאתם צריכים זמן ומרחב לגלות? אולי בעיסוק? ביחסים? בריגוש? או אולי בהבנת מהות חייכם?